אור ברסלב

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

רובא לר"מ

רוב התלוי ברצון

א

פלוגתא דר"מ וחכמים ביבמות דס"א גבי קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דר"מ חייש למיעוטא שמא ימצא סריס ורבנן לא חיישי למיעוטא. והנה ידוע דחכמים דר"מ היינו ר' יהודה וטעמא דחכמים דפליגי עלי' דר"מ משום דאזלינן בתר רובא כמבואר ביבמות קי"ט משמע דר' יהודה אזיל בתר רובא. וכדמות ראי' לזה מיבמות ל"ד י"ב דפליגי ר' יהודה וחכמים דר' יהודה דריש אותה פרט לכלה ומפרש הטעם דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וחכמים פליגי עלי' ונ"ל דלשיטתייהו אזלי דר' יהודה לשיטתי' דאזיל בתר רובא ורוב אינן מתעברות מביאה ראשונה וחכמים דר' יהודה היינו ר"מ כנודע (עיין בפסחים פרק אלו עוברין בפלוגתא דשיעור המוזכר במשנה שם ר"מ במקום חכמים ובברייתא שם דף מ"ח מזכיר ר"מ בהדיא וחכמים דר"מ שם היינו ר' יהודה כמ"ש רש"י ובמשנה חכמים דר' יהודה היינו ר"מ וכהנה טובא) ור"מ לטעמיה דחייש למיעוט ומיעוט מתעברות מביאה ראשונה כמ"ש בתשו' נ"ב ח' אה"ע סי' כ"ב שמיעוט נשים מתעברות מביאה ראשונה ע"ש. אך קשה דלפמ"ש התוס' דמדאוריי' מודה ר"מ דלא חיישינן למיעוטא והכא משמע דמדאורייתא פליגי דבקרא פליגי (ומדברי הר"ן בחידושיו פ"ק דחולין ד"ה פסח וקדשים מא"ל משמע דס"ל דר"מ חייש למיעוט מדאורייתא דאל"כ לא הוי קשה מיד מבשר תאוה) וי"ל עפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דדבר המפורש בתורה אין כח ביד חכמים להחמיר לכך אלו הי' מפורש כאן להתיר לא היה כח להחמיר מדרבנן לכך דריש ר"מ ההוא פסוקא לשלא כדרכה בכדי שלא יהא מפורש להתיר ויש כח ביד חכמים להחמיר ולחוש למיעוט אך כ"ז דחוק וע"ק דא"כ מ"ט פסק הרמב"ם בפ"ה מה' אבות הטומאה דלא כר' יהודה כיון דאנו אזלינן בתר רובא וע"ק דהכא איכא רובא וחזקה דאוקמינן לה בחזקת שאינה מעוברת ובכה"ג אפי' ר"מ מודה כמבואר ביבמות קי"ט ב' דהיכא דאיכא רובא וחזקה ר"מ מודה אך י"ל כיון שנבעלה איתרע החזקה וכמ"ש התוס' יבמות קי"ט א' ד"ה האשה עיין שם.

ב

ר' יוסי חייש למיעוט ביבמות ס"ז א' ב' דס"ל דעובר אוסר העבדים לאכול בתרומה ואסיק שם בש"ס משום דחייש למיעוט ועיין בחידושי הרשב"א שמקשה מהך דס"ל לר' יוסי קטנה חולצת ומתינוקת שירדה למלאות מים דאמר ר' יוסי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ותי' בתי' א' דבדיעבד מודה ר' יוסי דאזלינן בתר רובא והך דתינוקת דכבר נאנסה חשוב דיעבד. ועוד תי' דהתם הוי תרי רובא דבקרנות של צפורי היה מעשה ולפי תי' הב' משמע דס"ל דר' יוסי חייש למיעוט אפי' בדיעבד ותוס' תירצו דהך דתינוקת דאזיל ר' יוסי בתר רובא משום דהוי רובא דאיתא קמן וברובא דאיתא קמן כ"ע מודו משמע ג"כ דלדעת התו' חייש ר' יוסי למיעוט אפי' בדיעבד וע"ש מה שמקשין עוד מב"ב צ"ג ולכאורה מהך דיבמות ס"ז א' מבואר דאף אי איכא רובא וחזקה לא חייש אך י"ל כיון דנתעברה איתרע החזקה עמש"ש בגליון באורך:

ג

ר' שמעון לא חייש למיעוט ביבמות שם אך לחד תירוצא בגמ' שם אסיק דלעולם קסבר חוששין למיעוט ע"ש:

ד

ר' אליעזר לכאורה מהך דיבמות דאמר קטנה מתייבמת מוכח דלא חייש למיעוט שמא תמצא איילונית אך י"ל דר"א ס"ל דאין חשש שמא תמצא איילונית דאם תמצא איילונית לא תהיה אשת אח דהיה קדושי אחיו קדושי טעות וכמו שהקשו התוס' ביבמות ב' ב' ד"ה או שנמצא על ר"מ ולפי תי' ר"ת דמיירי בקבלה עלי' פשיטא דאין ראיה מר"א די"ל דאיירי בלא קבל אך באמת מכאן סתירה לר"ת דא"כ מאי מקשה הש"ס ומי ס"ל כר"מ וכמ"ש בחידושי באורך ביבמות ב' אך י"ל בפשיטות דר"מ ס"ל קדושי איילונית הם קדושין גמורים וכמ"ש הטור סי' מ"ד וה"ה דעת הרמב"ם דס"ל הכין וע' בלח"מ פ"ד מה"א ד"י ובשעה"מ פ"ו מה' יבום דין כ"א ור"א ס"ל קדושי איילונית קדושי טעות לכך מתייבמת ממ"נ דאם תמצא איילונית אזי קדושי אחיו אינן קדושין ואינה אשת אח אבל לעולם י"ל דס"ל דחייש למיעוט אך דלפ"ז קשה ג"כ מאי מקשה על רבה שם ביבמות ס"א ב' ומי ס"ל לר"א כר"מ והא"ר קטנה מתייבמת מאי קושיא דלמא הכא הטעם משום ממ"נ דאם תמצא איילונית אינה אשת אחיו אבל כהן לא ישא קטנה שמא תמצא איילונית ותהיה זונה וא"ל דאם כן גם כהן ישא קטנה דאם תמצא איילונית אז הקדושין קדושי טעות והוי בעל ולא קידש דאינו לוקה לדעת הרמב"ם בפרק י"ז מהלכות א"ב דתינח לדעת הרמב"ם אבל לדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א שם לוקה בבעל וגם אף הרמב"ם מודה דאיסורא איכא ועוד סוף סוף מנ"ל להקשות דלמא ר"א ס"ל בעל ולא קידש לוקה אלא ע"כ דפשיטא לי' לגמרא דטעמא דר"א דאין חוששין למיעוט איילונית:

ה

ר' עקיבא חייש למיעוטא במכות ד"ז דאמר אלו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג שמא היה הנהרג טריפה וכ' התוס' בחולין י"א ב' ד"ה ליחוש דטעמי' משום דחייש למיעוטא וכן ס"ל דחלב אינו פוטר מן הבכורה אף דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות ועיין באות שאחר זה:

ו

ר' טרפון חייש למיעוטא במכות שם דאמר אלו היינו בסנהדרין וכמ"ש באות הקדומה אך התוס' במכות שם כתבו דאפשר דאזלי בתר רובא והא דאמרי לא היה נהרג היינו רוב פעמים לא היה נהרג ע"י שהיה מרבה בבדיקות א"א שלא יכחישו זא"ז אך משמע מתוס' שם דר"ע חייש למיעוטא מהך דחלב אינו פוטר בבכורות דף כ' אך לפי דברי התוס' שם אין ראיה רק היכא דאיכא חזקה עם המיעוט דהתם איכא חזקה דאוקי בהמה בחזקת שלא ילדה ור"ת פסק שם להלכה דחלב אינו פוטר וא"כ ליכא ראיה ברורה גם לרע"ק וצ"ע:

ז

ר' יהושע לא חייש למיעוטא בבכורות דף כ' ולדברי התוס' אף למיעוט עם החזקה לא חייש וע"ש בתוספות באריכות:

ח

רשב"ג חייש למיעוטא מהא דשבת דקל"ה דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל והוכיחו התו' שם דבסתם וולדות איירי ולא בבן ח' ואעפ"כ אי לא שהה חיישי' למיעוט נפלים וכן בבכורות דכ"ג ס"ל דחלב אינו פוטר מן הבכורה מיהו בר"פ כל הצלמים הוכיחו התוס' שם מהא דלא גזר שם שאר מקומות אטו אותו מקום דל"ח למיעוטא ומיעוט נפלים שכיח והך דבכורות מיירי שראינו שחלבה קודם שילדה וכן התוס' בבכורות שקלו וטרו בדעת רשב"ג אי חייש למיעוט דאפשר לומר דל"ח למיעוט והך דחלב שאני דאיכא חזקה עם המיעוט כמש"ל אות ו' והדבר צ"ע:

ט

ר"ג דיבנה חייש לדעת תוס' חולין ה' ע"ב דחולקין על רש"י וס"ל דר"ג דהתם הוא ר"ג דיבנה ובגמרא קאמר התם ר"ג כר"מ ס"ל אלמא דחייש למיעוטא ועיין בערך אחזיק בדלא כתיבא אות ט':

י

ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא חייש למיעוטא לדעת רש"י שם בחולין דס"ל דר"ג דהתם הוא ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא וע"ש:

יא

ברובא דאיתא קמן אי ר"מ מודה דאזלי' בתר רובא נתבאר באורך בתשובת שאלה די"ל דאף ברובא דאיתא קמן פליג ר"מ והך דרבים להטות י"ל כמ"ש התו' בסנהדרין רפ"ק דהמיעוט מבטלי דעתיהו לגבי הרוב:

יב

ר' יוחנן נראה דחייש למיעוט דפסק כרשב"ג דחלב אינו פוטר אף דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות וכבר חקרו בזה התוס' בבכורות כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר דנראה מכמה מקומות דחייש למיעוטא והתוס' הניחו שם הדבר בספק:

יג

ר' ישמעאל לדעת רבא (ובקצת ספרים הגי' רבה) ס"ל חוששין למיעוט בכורות כ' מחוורתא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל ולדעת רבינא לא חייש למיעוט רק התם הוא רובא דתלוי במעשה:

יד

ר"מ לא חייש למיעוטא כ"א מדרבנן להחמיר כ"כ התו' חולין י"ב א' ובכמה דוכתי אך היכא דאיכא חזקה עם המיעוט חייש למיעוט אף מדאורייתא להקל כ"כ התו' בכמה דוכתי וביבמות קי"ט א' מסתפקים קצת בזה אך לפי מסקנתם שם נראה ג"כ דס"ל היכא דאיכא חזקה חייש מדאורייתא והכי מוכח להדיא מהך דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ר"מ מטעם מיעוט וחזקה דעת התו' דאף במיעוט וחזקה לר"מ הוי פלגא ופלגא והא דמטהר לגמרי בהך דתינוק משום דבדבר שאין בו דעת לישאל ס' טהור כך תי' ר"ח כהן יבמות קי"ט והתוס' בקדושין פ' תירצו משום דרוב תינוקות מטפחי' אינו רוב גמור:

טו

היכא דהמיעוט תלוי ברצון לא חייש לי' ר"מ עיין לעיל בערך רוב התלוי ברצון. והנה דבר זה למדתי מדברי התוס' יבמות קי"ט שהקשו דלר"מ דחייש במיעוט עם החזקה מדאורייתא היכא משכחת דמאי דהא איכא חזקת טבל ומיעוט ע"ה דאין מעשרין והוי טבל מדאורייתא ותי' דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ואע"ג דגבי כותים גזר ר"מ משום מיעוט שנתקלקלו שאני כותים דאומה אחת הן ואינם נזהרים במצות כישראל עכ"ל. ולכאורה דברי התוס' אלו מי שרוצה להעמיק בהם ונירד לעומק הסברא הוא מקשי הבנה. אך אבאר לך מה שנלענ"ד רבסבם ונימוקם דלא חייש ר"מ למיעוט כי אם במיעוט הטבע כגון בקטן וקטנה דאמרינן כיון שאין הדבר בחירת אדם שמא הוא מן המיעוט דהטבע מחבר וכולל כל בני אדם לכך חיישינן ע"ז שמא הוא מן המיעוט אבל בע"ה דמיעוט אין מעשרין איך נאמר שמא זהו מן המיעוט דאין מעשרין דאיזה דבר כולל לזה עם המיעוט ומחברו עמהן כיון דהדבר תלוי בדעת האדם ובכשרון לבו כל א' וא' חלוק בדיעות ואין לזה חבור לא עם המיעוט ולא עם הרוב וכשבאת לדון על ע"ה זה אינך יכול לומר דזה מן המיעוט דמה חבור יש לו עם המיעוט רק כך צריך אתה לדון כיון דמיעוט ע"ה מוחזקים שלא לעשר שמא זה ג"כ לא עישר והנה ע"ז אמרינן אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו משא"כ בכותים שהם אומה שלימה והבן זה מאד כי עמוק היא ולפום ריהטא יבהל המעיין להשיב אך כשירד לעומק הסברא יבין כי נכון הוא מאד:

הכלל העולה דלר"מ לא חיישינן למיעוט רק היכא שהדבר בטבע דהטבע מחבר בין אלו הדברים ואין אנו יכולים להפריד איזה דבר מהן רק לספק אם הוא מן הרוב שטבען כך דהרוב מחייב את הדבר להיות כך והמיעוט מחייבו להיות כך אבל בדבר התלוי בדעת האדם כגון ברוב ע"ה מעשרין הנה אין הרוב הלז מחייב לומר שע"ה זה לא עישר דהדבר תלוי בבחירתו ואיזה חיבור יש לזה עם הרוב רק הרוב מטיל ספק עלינו לחוש שמא זה לא עישר כיון דיש ע"ה שאינן מעשרין וכיון שאין על עצמות האיש הלז שום חיוב לא להרוב ולא להמיעוט רק שהרוב מביא עלינו הספק שעישר והמיעוט מביא ספק לא עישר ע"ז גם ר"מ מודה דל"ח למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ודע שעלה בדעתי לומר דכוונת התוס' לחלק בין מיעוט התולדה ובן מיעוט המקרא וכעין מה שחילק הרשב"א בחידושיו לחולין דף ט' ב' גבי ספק טומאה ברה"ר יע"ש ועיין בערך ספיקא דאורייתא ורציתי לומר דכוונת התוספות דר"מ לא חייש למיעוט רק בספק התולדה כגון סריס ואיילונית שאין הדבר תלוי במעשה רק שמעולם היה הדבר כך בתולדה שנולד סריס אבל בספק המקרה כגון ס' עישר או לא עישר ל"ח ר"מ למיעוט וכמ"ש הרשב"א שם להקל בספק כזה אך א"א לומר כן לר"מ מהא דאמרינן בפ"ב דע"א גבי גבינות בית אונווקי שאסורים מפני שרוב עגלים של אותה העיר נשחטים לע"ז ופריך מאי איריא רובא אפילו מיעוטא דר"מ חייש למיעוט והתם ס' המקרה הוא אי נשחט לע"ז ועוד יש כמה מקומות בש"ס דמוכח דאף בספק המקרה חייש למיעוטא. ואין להקשות גם לפי מה שכתבנו בכוונת התוס' דהוי מיעוט התלוי ברצון קשה דגם גבי גבינות בית אונווקי תלוי ברצון השוחטים ושמא לא שחטו לע"ז ז"א דהתם לא מיירי מן השוחטים כלל ואין אנו דנין עליהם דיכול להיות דשוחט א' היה שוחט שם רוב עגלים לע"ז רק דאנו דנין על העגלים וכיון דאנו דנים על מציאת העגלים הרי אנו יודעים דמציאת רוב העגלים הוא של תקרובת ע"ז והבן. וע' מ"ש כיוצא בזה בערך רוב התלוי ברצון אות ב' יע"ש. ואין להקשות דא"כ גם בדמאי קשה לר"מ דהניחא דהיכא דלקח דמאי מאיש ידוע שאז הוא דן על האיש הלז אזי שפיר אמרינן אם הוא הוחזק כו' אבל כשמונחים פירות ע"ה שנודע שהם מע"ה כגון שבא לעיר שרובן ע"ה ולקח פירות מן השוק דאז ג"כ אינו דן כי אם על הפירות ולא על האיש א"כ יחוש ר"מ למיעוט ויהיה חייב בכיוצא בו מן התורה במעשר ולא מצינו בשום מקום שום תבואת ע"ה שיהיה צריך לעשר מה"ת לר"מ ואדרבה בהלוקח מן הפלטר בפ"ה דדמאי דאז ג"כ אנו דנין על התבואה והפת ור"מ איירי שם במשנה ולא אשתמיט לומר דחייב במעשר מה"ת אך באמת י"ל דהתם ממ"נ מותר אי דנים על האדם אזי הוי מיעוט התלוי ברצון ואי דנים על התבואה אזי הוי מיעוט דמיעוט דבאמת בע"ה יש רוב מעשרים ומלבד זה יש חבירים המעשרים רק כשאנו דנים על האיש אזי לא מצטרף רובא דחברים בהדייהו כיון דאינו מסוג שלהם אבל כשדנים סתם על הפירות אזי מצטרף מיעוט דחבירים בהדי רוב ע"ה דמעשרים והוי מיעוט דמיעוט ובהכי מתיישב ההוא דהלוקח מן הפלטר ואפשר דבמקום שאין לספק כלל על החברים ואנו דנים על התבואת אפשר דבכה"ג חייש ר"מ מדאורייתא:

ובמ"ש יתיישב ההוא דתינוק שנמצא בצד העיסה דחייש ר"מ למיעוט דאין מטפחין אף דהוא תלוי ברצון משום דשם אנו דנים על העיסה. ועי"ל דאף אם דנים על התינוק מ"מ בתינוק שאין לו דעת ואין אנו דנים כ"א על הטבע הוי רוב התלוי בטבע. ועוד נ"ל לחלק דהתם המיעוט הוא שב ואל תעשה ובכה"ג אין לחלק בין מיעוט הטבע למיעוט הרצון ואביא לך כדמות ראיה ממ"ש התוס' בפ"ב דכתובות די"ח דבשני עדים ל"א מיגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו אבל אי בעי שתקי אמרינן והבן הטעם דבדבר שהוא תלוי בדעת האדם הנה במעשה מחולקי' זה מזה זה רוצה לעשות כך וזה כך ולא יסכימו על דבר א' אבל בשוא"ת יסכימו על דעת א' וכן הענין כאן כיון דהמיעוט הוא ברצין אמרינן מאן יימר שרצון של זה הוא כך שנחייב לו דבר הלז אבל כשאין המיעוט מחייב רק שולל כגון בתינוקת שהרוב הוא מחייב שהתינוק זה טפח באשפה אז אזלינן בתר המיעוט שהוא שוגל הטפוח זה דמיעוט אין מטפחין ול"ש בזה תלוי ברצון דלענין שב ואל תעשה כל הרצונות שוין כסברת התוס' הנ"ל ובמה שכתבתי תבין דאין הקושיא עלי ממיעוט אין מעשרין דלכאורה הוי ג"כ מיעוט בשוא"ת אך הענין דהתם מהיכי תיתי לחוש שלא עשר כיון שמצוה לעשר רק המיעוט מחייב המעשה זה לומר שעבר על ד"ת והרוב שולל ואיך שייך בשוא"ת כזה לומר דכל הדעות שוין דשוא"ת זה הוא לעבור על ד"ת והבן כ"ז:

טז

העולה ממ"ש לדעת התוס' דבמיעוט התלוי ברצון לא חייש ר"מ ודוקא כשאנו דנין על האיש אבל כשאנו דנין על מציאת הפעולה חייש ר"מ למיעוט והא דל"ח ר"מ למיעוט הרצון כשהמיעוט הוא בקום ועשה אבל בשוא"ת חייש אבל אם הוא לעבור על ד"ת או כיוצא בזה ענין מחודש שהמיעוט מחייב חידוש ושינוי זה אף בשוא"ת לא חייש ודוק בכל זה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה