אור ברסלב
מלא הרועים חלק א רוב התלוי ברצון

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

רוב התלוי ברצון

אות ר רשות משנה מועד

א

הר"ן והרשב"א בחידושם בקידושין פ"ב דף נ' גבי סבלונות דאמרינן רובא מסבלי והדר מקדשי חדית לן סברא דהא דאזלי' בתר רובא דוקא ברוב חיוב וטבע כמו בקטן וקטנה דא"א אלא כן אבל כאן אינו אלא מנהג ופעמים הרבה שאדם נוהג כמנהג המועט הלכך במקום איסור א"א החמירו עכ"ל הר"ן והרשב"א בחידושם מבואר בדבריהם דרוב התלוי ברצון חשוב רוב גרוע ובמקום חומרא דא"א לא אזלינן בפרה והריטב"א בפ"ק דקדושין דף נ' הפריז על המדה וכ' דרוב התלוי במנהג ובדעת האדם וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המועט ודאי חוששין למיעוט לחומרא יע"ש ומשמע דאף בלא חומרא דא"א לא אזלינן בתר רובא כי האי ויש בזה דעות שונות ומחלוקת הפוסקים מערכה מול מערכה כמה סוגיות בש"ס יתנגדו לזה. אך אבאר לך מה שנלענ"ד הכרעה נכונה בקוצר ואי"ה בקונטרס כלל גדול נאריך בזה מאד. אמנם מה שאבאר לך בקוצר:

ב

דהא דלא אזלינן בתר רוב התלוי ברצון ודעת האדם הוא כשאנו דנין על אדם זה הפרטי כגון בסבלונות י"ל אף דרוב' מסבלי והדר מקדשי מ"מ כיון שאינו רוב החיוב רק רוב הרצון שמא רצון זה לא היה כן אבל כשאין האדם לפנינו ואין אנו דנין על האדם הלזה רק על גוף הדבר אשר לפנינו אזי אזלינן בתר רוב הרצון כיון שאין אנו דנין על איש פרטי רק על המציאות נהי דהוא רוב התלוי ברצון מ"מ סוף סוף רוב המציאות הוא כן והבן. ואסברא לך בדדמי ואיישב בזה קושיית התוס' בחולין דף ג' ב' ד"ה ואם שחט דשם ס"ל לרבינא דל"א רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן והקשו התוס' דלקמן בברייתא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק אמרי' רוב מצויין א"ש מומחין הן ויש ליישב ע"פ הנ"ל דהך רוב מצויין אינו רוב החיוב והטבע רק רוב הרצון שאין אדם רוצה לשחוט רק אם הוא מומחה לכך רבינא מיירי היכא שאנו דנין על השוחט כמ"ש באוקימתא דמתני' הכל שוחטים כו' לכך לא אזלינן בתר רוב הרצון שמא רצון של זה האיש הוא מן המיעוט ששוחטין אע"פ שאין מומחין אבל במצא תרנגולת שחוטה בשוק ואין אנו יודעין מי שחטה אין אנו דנין על השוחט כלל רק על התרנגולת שפיר אזלי' בתר רוב הרצון שהתרנגולת זו מומחה שחטה כיון דסוף סוף רוב המציאות הוא כן שמומחין שוחטין מה לי אם נצמח הרוב זה מן הטבע או מן הרצון ואין חילוק רק כשאנו מכירין האדם ואנו דנין עליו אזי ברוב החיוב והטבע אנו מחוייבין ומכריחין שהוא ג"כ מן הרוב ולא ברוב הרצון אבל כשאנו דנין על הדבר המתפעל ולא על הפועל מה לי אם הרוב מחמת הטבע או מחמת הרצון ודוק היטב. ובזה תבין דעת הראב"ן סי' ר"ה הביאו הב"ח והש"ך ביו"ד סי' א' דהיכא דליתא קמן אף רבינא מודה דאמרי' רוב מצא"ש מומחין והש"ך הקשה עליו מסוגית הש"ס ריש חולין ולפענ"ד לא ירדו לעומק' דהראב"ן הכריח דבריו מכח קו' התוס' מברייתא דתרנגולת שחוטה לכך חילק כמו שחלקנו ולא קשה מהך דמשני דליתא קמן דליבדקי' דהתם כיון דמתחלה היה לפנינו והיינו מחוייבים לבודקו ואנו מכירין אותו א"כ אנו צריכים לדון על האיש הלז הפועל השחיטה לכך אין הולכין בתר רוב הרצון אף בליתא קמן אבל הראב"ן מיירי בליתא קמן מתחלה ועד סוף ולא התחלנו לדון על הפועל רק על המתפעל והוא דבר השחוט אזי שפיר אזלינן בתר רוב ודוק היטב כי יש לנו אריכות דברים לא עת האסף פה. וע' בתוס' ב"ק ר"פ המניח דכ' שם דיכול המוחזק לומר קים לי בנפשאי שאני מן המועט והרבה יש להקשות התו' אלו כאשר הארכנו בזה במ"א בס"ד. אך לפמ"ש יתבאר לך דהתוס' לא כ"כ רק ברוב התלוי ברצון כמו התם ודוק ועיקר הסברא במה דאזלי' בתר רוב הרצון תבין במ"ש לקמן בערך רובא לר"מ יע"ש ותבין:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה