מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
רובא דתלוי במעשה
א
רבינא ס"ל דרובא דתלוי במעשה לא אמרינן בכורות דף כ':
ב
רבא סביר' לי' דאף בתר רובא דתלוי במעשה אזלינן מדמשני מחוורתא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל:
ג
רבה בר עולא ואביי ורב אשי דלא ס"ל כרבינא בענין רוב מצא"ש מומחין וס"ל דאמרינן רוב מצא"ש מומחין ס"ל דאף בתר רובא דתלוי במעשה אזלינן ע' מ"ש לעיל בערך רוב מצא"ש דטעמא דרבינא דלא ס"ל רוב מצא"ש מומחין משום דהוא רובא דתלוי במעשה וכ"כ בפלתי שם אך לדידי חזי לי דזה לא הוי רובא דתלוי במעשה דרובא דתלוי במעשה לא הוי רק ברוב בהמות מתעברות ויולדות ומיעוט אין מתעברות דאין הרוב בא רק אחר המעשה של הבעילה ואיכא לספוקי שמא לא נבעלה אבל הכא גבי רוב מצא"ש המעשה הוא עצם הרוב דרוב הוא דמצויין אצל שחיטה לומדים ה' שחיטה ומומחין הן ואיך נאמר דתלי' במעשה כיון דמעשה זה הוא עיקר הרוב ונראה שלזה כיון בעל מ"א בא"ח סי' ח' ס"ק י"א דלא כמו ששנו בדבריו הרבה מן האחרונים וביארו דבריו דכיון דהתם איכא ס"ס וע"פ מה שכתבתי נתבאר לך דבריו על נכון ודוק היטב ועוד אבאר זה באורך בס"ד:
ד
דבר שהוא מצוי ל"ח מעשה כ"כ התוס' ביבמות קי"ט דתשמיש דאדם לא חשוב מעשה יע"ש אך דוקא תשמיש בעל עם אשתו אבל תשמיש דזנות דלא שכיח חשוב תלוי במעשה והארכתי במקום אחר מזה:
ה
רב הונא ורבה (לפי הגי' בגמ') קדושין נ' ע"ב (אך ברי"ף ובחי' רשב"א הגי' רבא) ורב פפא ס"ל דרובא דתלי' במעשה חשיב רוב וזהו במה דאמרינן בקדושין נ' ע"ב דרב הונא ורבה ס"ל חוששין לסבלונות ומסיק ר"פ דבאתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי דחוששין לקדושין היכא דשלח סבלונות חוששין שמא קידש מקודם מטעם דרובא מקדשי מקודם ואזלינן בתר רובא ואף דהרוב תלוי במעשה שקידש מקודם וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שם דהוי רובא דתלי' במעש' ש"מ דס"ל דאף רובא דתלי' במעשה הוי רוב ואפשר דוקא בחומרא דא"א חששו להך רובא כמו דחששו בכמה מקומות למיעוט בחומר' דא"א כגון במגוייד ובמשאל"ס כמש"כ התוס' שם:
אך כ"ז לשיטת הרי"ף והר"ת שפי' חוששין לסבלונות דחיישי' שמא קידשה כבר שפיר חשוב רובא דתלי' במעשה אבל לדעת רש"י שם דהפירוש חוששין לסבלונות דהיינו שהסבלונות עצמן הם קדישין אין כאן רובא דתלי' במעשה שאין אנו צריכים לחדש שום מעשה רק הסבלונות שאנו רואין ששלח לה המה היו מעשה הקדושין ואין כאן רובא דתלי' במעשה והרמב"ן שכ' דהוי רובא דתלי' במעשה תופס שיטתו דמפרש כפי' הרי"ף שקדשה מקודם וע"ש דכך מבואר להדיא מדבריו אבל לרש"י זה ברור דלא הוי רובא דתלי' במעשה:
אמנם מה שכתבנו דרב הונא ורבה ס"ל דרובא דתלי' במעשה הוי רוב לכאורה אינו מוכרח אף לדעת הרמב"ן דאינהו לא קאמרי כלל רובא מקדשי והדר מסבלי רק סתמא אמר חוששין לסבלונות אפשר דמיירי היכא דכולהו מקדשי והדר מסבלי אבל ברובא מקדשי לא אזלי' בתר הרוב כיון דתלי' במעשה אך זה אינו דא"כ קשה ג"כ עלייהו מקדשי והדר מסבלי פשיט' כדמקשה בש"ס על ר"פ וע"כ צ"ל דגם הם מיירי ברובא מקדשי וש"מ דאזלי בתר רובא דתלי' במעשה לפי פי' התוס' ולדעתי מה דקאמר מה הוי עלה אר"פ באתר' דמקדשי כו' הוא רק מפרש דברי רבה ורב הונא במאי איירי דאל"כ מאי קאמר מה הוי עלה דמי פליג עלייהו וכן מצאתי בחי' הרשב"א שפי' כעין מה שכ':
ובזה מיושב קושי' עצמות יוסף על מה דמקשה מקדשי והדר מסבלי פשיט' ולא מקשה מסבלי והדר מקדשי פשיטא. ולפמ"ש א"ש כיון דר"פ פירש מלתייהו דרבה ור"ה דאמרי חוששין לסבלונות במקדשי והדר מסבלי פריך וכי אפשר לומר כן דא"כ פשיט' מאי הוצרכו ר"ה ורבה להשמיענו ולא יכול להקשות על מסבלי והדר מקדשי פשיטא דאין חוששין לקדושין דהם לא מיירי כלל מאין חוששין במסבלי והדר מקדשי ודוק:
אמנם הרב בעל פנ"י יש לו דרך אחרת בסוגיא זו והוא דר"ה ורבה דקאמרי חוששין לסבלונות היינו אף באתרא דמסבלי והדר מקדשי מטעם דאין הפירוש חוששין שמא קידש מקודם רק שמא הסבלונות בעצמן הם קדושין ובזה אין לחלק בין מקדשי והדר מסבלי ומסבלי והדר מקדשי ור"פ דמחלק בין מקדשי והדר מסבלי ס"ל דאין חוששין דהסבלונות בעצמן הם קדושין רק באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי חוששין שמא כבר קידשה וזהו אף לדעת רש"י דרש"י לא כ' דחיישינן שמא הסבלונות בעצמם הם קדושין רק לר"ה ולרבה דלא מחלקין בין מסבלי והדר מקדשי אבל לר"פ דמחלק דוקא באתרא דרובא מקדשי שפיר חיישי' שמא קידשה כבר אף לשיטת רש"י. אלו תורף דברי הגאון בעל פנ"י בחידושיו שם:
ו
והנה לדעת הרב בעפנ"י ז"ל בסוגיא זו אין ראי' דרבה ור"ה ס"ל דאזלי' בתר רובא דתלי' במעשה כיון דהם לא מיירי מאתרא דרובא מקדשי אבל ר"פ ע"כ דס"ל רובא דתלי' במעשה אף לדעת רש"י דלפי פירושו אפי' רש"י מודה דלר"פ חיישי' שמא קידשה כבר מטעם דרובא מקדשי ברישא אף דהוא רובא דתלי' במעשה ולדעת התוס' דגם לר"ה ורבה הפי' חוששין לסבלונות שמא קידשה כבר אזי ע"כ צריך לאוקמא ברובא מקדשי והדר מסבלי וש"מ דס"ל רובא דתלי' במעשה הוי רוב וזהו אף לדעת הפנ"י דהוא לא כתב דהם לא מחלקו בין מקדשי ומסבלי רק לדעת רש"י דחוששין שמא הסבלונות הם קדושין אבל לדעת התוס' ע"כ צריך לחלק גם לדידהו. אך מ"ש הפנ"י דרש"י מודה דלר"פ דמחלק בין מקדשי והדר מסבלי אזי חיישי' שמא קדשה כבר לא נראה כן דעת רש"י שכ' בד"ה חיישי' כיון דאורחייהו לקדושי ברישא חיישי' דשדר הני לשם קדושין יע"ש אלמא דגם לר"פ הטעם דחיישי' דהסבלונות עצמם הם הקדושין וכ"כ כל הפוסקים לדעת רש"י דאף לפי מסקנת ר"פ חיישי' דהסבלונות הם הקדושין. היוצא מזה:
ז
דרב הונא ורבה לדעת התוס' ס"ל רובא דתלי' במעשה הוי רוב ולדעת רש"י אין ראי' וי"ל דס"ל דלא הוי רובא:
ח
ר"פ לדעת התוס' ס"ל רוב התלוי במעשה הוי רוב ולדעת רש"י אין ראי' אך לדעת הפנ"י שמפרש דרש"י מודה דלר"פ חיישי' שמא קידשה כבר אזי אף לדעת רש"י מוכח דר"פ ס"ל רובא דתלי' במעשה הוי רוב:
ט
ולגי' הרי"ף ור"ח שם דגרסי דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי מ"ד לא ניחוש למיעוטא קמ"ל דחיישי' למיעוטא משום חומרא דא"א יש ג"כ ראי' כיון דאף למיעוט התלוי במעשה חיישי' משים חומרא דא"א כ"ש רובא דתלי' במעשה בעלמא ויש לדחות וצ"ע.
י
אביי דנראה שחולק שם עם רבה וס"ל דאין חוששין לקדושין י"ל דס"ל דרובא דתלי' במעשה לא הוי רוב ולכך אין חוששין שמא קדשה אף באתרא דרובא מקדשי ברישא וכן כ' הגאון בפנ"י שם ע"פ דרך שלו דאביי ס"ל דרובא דתלי' במעשה לאו רובא הוא. ובזה נ"ל ליישב דעת הרמב"ם בפ"ג מה' חנוכה דכ' דכל דבר שתקנו חכמים מחמת ספק כגון דמאי א"צ ברכה והראב"ד השיג עליו דהך טעם הוא רק לאביי אבל רבא ס"ל דאף ס' דדבריהם בעי ברכה ושאני דמאי דרוב ע"ה מעשרין הן. והנה כבר יישבנו זה בדרך א' בערך ס' דאורייתא אות י"ב ע"ש. אך מה שי"ל ע"פ דרכנו דאביי ורבא לשיטתייהו אזלו אביי לשיטתי' דס"ל רובא דתלי' במעשה לאו רובא הוא ולכך ס"ל דכל ס' א"צ ברכה דא"ל דוקא דמאי משום דרוב ע"ה מעשרין דהך רוב לאו רוב גמור הוא דתלי' במעשה (ואף דאביי ס"ל רוב ע"ה מעשרין בכתובות כ"ד א' בדמאי הקילו דרוב ע"ה מעשרין הן יע"ש וע' בגיטין ס"א בתוס' ובפנ"י שם. אך י"ל דרוב הוא לענין זה דסמכינן קצת אהך רובא להקל אבל אינו רוב גמור כיון דתלי' במעשה וכעין זה כ' התוס' לפי דרכם שם בכתובות ובגיטין יע"ש) ורבא לשיטתי' דס"ל דרובא דתלי' במעשה הוי רוב כמש"ל אות ב' לכך קאמר רוב ע"ה מעשרין הם וא"כ כיון דרבינא דהוא בתרא ס"ל ג"כ דרובא דתלי' במעשה לא אמרי' אזי ממילא אזדא ליה דברי רבא דבדמאי הטעם משום דרוב ע"ה מעשרים וצ"ל כאביי משום דס' דדבריהם לא בעי ברוכי. אך עדיין יש לעיין בזה דהרמב"ם בספרו סמך כמה פעמים אהך רובא דרוב ע"ה מעשרין ש"מ דלא חשיב ליה תלי' במעשה ועמ"ש לעיל אות ב' ולפמ"ש שם לא הוי רובא דתלי' במעשה ודוק:
יא
עוד נ"ל דהיכא דהמעשה הוא מצוה וחובה על האדם לא חשוב מעשה וראייתי מנדרים נ"ט דחשוב שם נדר דבר שיש לו מתירין לאתשולי עלי' ופריך מ"ש מתרומה דל"ח דשיל"מ והרי בידו לאתשולי, עלי' ומתרץ בנדרים כר' נתן דמצוה לאתשולי עלי' וכיון שכן כאלו אתשיל עלי' דמי אלמא דבר שהוא מצוה ל"ח מחוסר מעשה ובזה מתורץ הך דרוב ע"ה מעשרין ומתורץ קושית התו' יבמות קי"ט רוב נשים מתעברות ל"ח מעשה כיון שהמעשה הוא מצוה ומתורץ ג"כ הך דחזקה שליח עושה שליחותו דהא הוא תלוי במעשה ורובא עדיף מחזקה ול"א רובא דתלוי במעשה כ"ש חזקה דתלוי במעשה. אך לפמ"ש יתיישב דהתוס' בעירובין דף ל"ב פירשו דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו רק היכא דהמשלח יעשה איסור אם לא יעשה השליח שליחותו ולפ"ז המעשה דשליחות הוא מצוה וחובה על השליח לעשותו בכדי שלא יכשל המשלח ובכה"ג ל"ח תלוי במעשה:
יב
עוד נ"ל דהא דלא אמרי' רובא דתלוי במעשה היינו היכא שהרוב הוא על המעשה גופא אבל היכא שהרוב הוא על איזה ענין והמעשה נמשך ממילא ואסברא לך כגון ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין שאין הרוב על מציאת המחאה שהוא מעשה הלימוד רק שהרוב אנשים כשרים הם ויראים לשחוט מבלי המחאה נמצא הרוב הוא על היראה לשחוט מבלי המחאה והמעשה נמשך ממילא מדחזינן דשוחטים הם ש"מ דמומחים הם דרוב מצא"ש מומחים הם והבן זה. ואפשר שלזה כיון רש"י במ"ש רוב מצויין א"ש מומחים שאם לא היה מומחה לא היה שוחט כוונתו שהרוב הוא על היראה לשחוט מבלי המחאה. ובזה מיושב ג"כ בהך דרובא מקדשי והדר מסבלי דאין אנו דנים על עצם המעשה רק שאנו אומרים שרוב אנשים יראים לשלוח סבלונות קודם קדושין כמ"ש הר"ן שם כיון שאין בטוחים שנתקדש להם לכך המעשה הקדושין נמשך ממילא וכן ברוב ע"ה מעשרים הוי ג"כ שרוב ע"ה יראים ומוחזקים בכשרות לעשר ולפ"ז אתה דן בכל רובא דתליא בסברא אזי ל"א דהוי רובא דתלוי במעשה שאין אנו דנים רק על הסברא הלז שרוב אנשים חוששין לסברא זו ודוקא ברוב בהמות מתעברות שאין כאן טעם וסברא רק עצמות מעשה הבעילה ועליה אנו דנין משא"כ היכא דתליא בסברא אנו דנין על הסברא והמעשה נמשך ממילא ודוק בכ"ז כי בזה יתישבו לך כמה סוגיות בש"ס ויתיישב ג"כ בזה הך דחזקה שליח עושה שליחותו שהערנו עליו באות הקדומה:
יג
בחידושי וביאורי על ה' נדה בהקדמה הנקרא פתחי נדה אות י"ב צדדתי לומר דר' יוחנן ס"ל רובא דתלוי במעשה אמרי' וכ"ז לדעת הר"מ שם אבל לדעת התו' אין ראיה ועוד צדדתי שם דאף להר"מ אין ראיה יע"ש:
יד
ע' בערך ווסתות דאורייתא אות ט"ז שביארנו שם דענין הפלוגתא אי ווסתות דאורייתא או דרבנן תלוי בזה אי רובא דתלוי במעשה אמרי' וע"ש דכ"ז לדעת הר"מ אבל לדעת התוס' צ"ל אף מאן דס"ל ווסתות דרבנן ס"ל רובא דתלוי במעשה ל"א וע"ש שהנחתי הדבר בצ"ע אף לדעת הרמב"ם ע"ש: