מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן
א
רבינא לחד לישנא לא ס"ל רוב מצויין א"ש מומחין ואף בדליתא קמן בדיעבד אסור אי לא ידעינן אי גמיר אך הראב"ן כתב הביאוהו הב"ח והש"ך ביו"ד סימן א' דאף רבינא מודה בדליתא קמן דכשר רק במצינן למרדף אבתריה אסור אף בדיעבד אם לא רדפו וע' בש"ך ובפר"ח ותבין זה:
ב
אביי ורבא ורב אשי ורבה בר עולא ס"ל רוב מצויין א"ש מומחין ומוחזקין הן שם בחולין דף ג' ע"ב יע"ש:
ג
דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א והר"ן כדעת הגאוני' דהך רוב לא מהני אלא בדיעבד אבל אם הוא לפנינו צריכים למיבדקיה אם יודע ה"ש ונותנין לו לכתחילה לשחוט בלא בדיקה ע"ש שיבדקנו אחר שחיטה:
ד
דעת בעל העיטור ורש"י ושאלתות דרב אחאי גאון ואגור בשם א"ז ומרדכי והגהות אשרי דהך רוב לא סמכינן עלי' לכתחלה אף על סמך שיבדקנו בסוף לא סמכינן אך בדיעבד אי שחט א"צ בדיקה אפילו הוא לפנינו וטעמו של דבר נ"ל דס"ל דלכך לא סמכינן ארובא דאמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואיתרע לה חובא. ואף דהרשב"א במשמרת הבית כ' דהוי מיעוטא דמיעוטא דאף מן המיעוט שא מומחין יש מיעוט ששוחטין יפה אך באמת נגד זה יש מיעוט מומחין שמקלקלין כמ"ש הרשב"א בעצמו דאין ברית כרותה למומחין שלא יקלקלו אבל אם כבר שחט אזי שפיר הוא מיעוט דמיעוט דא"ל דיש מיעוט מומחין דמקלקלין דמומחה אם שהה או דרס לא הי' מאכילה לנו כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' א' במי שדרכו להתעלף ועיין מ"ש לעיל ערך מומר אוכל נבילות לענין שחיטה:
ה
בחידושי רציתי לומר הטעם של רבינא דס"ל דל"א רוב מצא"ש מומחין דלשיטתיה אזיל דס"ל בבכורות כ' דרובא דתלוי במעשה ל"א וזה הרוב תלוי גם כן במעשה הלמוד שוב מצאתי סברא זו בכרתי ופלתי ועוד פירשתי שם סברא מחודשת וישבתי בזה קושי' התוס' שם חולין דף ד' ע"ב דהיכי קאמר רבינא דל"א רוב מצא"ש מומחין דהא לקמן איתא ברייתא מצא תרנגולת שחוטה דאמרי רוב מצא"ש מומחין הן ואמרתי דבכה"ג דמצא שחוטה בשוק אף רבינא מודה לפמ"ש דטעמיה דרבינא דרובא דתלוי במעשה לא אמרינן ר"ל כיון דאנו צריכין לחדש בכאן אצל האיש הלז ולומר שלמד הלכות שחיטה אזי בכה"ג לא אזלינן בתר רובא דמאן יימר שלמד הלכות שחיטה וזה שייך כשהאיש הלז לפנינו ואנו דנין על האיש הלז אם הוא מומחה או לא אזי אנו צריכין לחדש בו מעשה אבל בנמצא תרנגולת שחוטה בשוק אזי אין אנו דנין על איש פרטי רק שאנו אומרים שרוב מצא"ש מומחין ואנו אומרים שתרנגולת זו מומחה שחטה ואין אנו מחדשין מעשה לימוד כלל דהא שכיח מומחין הרבה שלמדו ואנו אומרים שהם שחטוהו והבן זה כי הוא סברא עמוקה ונכונה. ואביא לך דוגמא לדבר ממ"ש התוס' בב"מ קט"ו וז"ל דאף דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דוקא כשאומר שזה גנבו אבל כשאינו אומר על איש פרטי רק שנגנב מעמי נאמן דהא הרבה גנבים מצויין עכ"ל יע"ש ודוק:
ו
עוד כתבתי טעם לשבח דרבינא לא ס"ל רוב מצויין משום דס"ל סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא. ובזה ג"כ ישבתי קושית התוס' המוזכר' באות הקדומה דהך חזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת לרש"י הוא חזקת איסור אמ"ה ולתוס' הוא חזקה שאינו זבוח. ולפי זה לא קשה על רבינא מהך ברייתא דמצא תרנגולת דלשיטת רש"י י"ל דאתיא כר"מ דס"ל בחולין ק"ב דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה ולא בחיה ועוף והכא נקט בדיוקא תרנגולת דלגבה ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה דאין בעוף איסור אמ"ה ולדעת התוספ' דהוא איסור שאינו זבות י"ל דברייתא אתיא כר"א הקפר דס"ל בפ"ב דחולין דאין שחיטה לעוף מה"ת ול"ש גבה חזקת איסור שאינו זבוח:
הגה"ה מכן המחבר
אך ז"א נכון דעכ"פ בעי נחירה בסימנין ולא משתרי כך בלא שום זביחה שיהרוג אותה כמ"ש התוס' בחולין דף כ' ע"א בסופו יע"ש. ואף שעדיין יש ליישב דאין בה איסור עשה דאינו זבוח כיון דוזבחת לא קאי עלה וליכא גבה אלא איסור אמ"ה בחיים ולאחר מיתה אסור נבילה דנחירה עכ"פ בעינן ואין מחזיקין מאיסור לאיסור וכן מצאנו בפרי מגדים בפתיחה לה' שחיטה שורש א' שכ' סברא זו אך עדיין הדבר צ"ע:
ע"כ הגה"ה מבנו
ז
רנב"י נראה דס"ל רוב מצא"ש מומחין חולין י"ב א' אמר רנב"י דכ"ע רוב מצא"ש מומחין ויש לדחות: