מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
ק"ש דאורייתא או דרבנן
א
רב יהודה אמר שמואל ס"ל ק"ש דרבנן ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב ברכות דף כ"א א' וע' לקמן ערך ק"ש כמה בעי כונה אות ח' שכתבתי שם דרב יהודה גופיה ס"ל ק"ש דאורייתא רק משמיה דשמואל ק"ש דרבנן:
ב
ר' אלעזר ס"ל שם ק"ש דאורייתא אבל בשאלתות פ' יתרו משמע דר"א ס"ל ג"כ ק"ש דרבנן רק דחוזר וקורא משום כבוד מלכות שמים:
ג
ר"י דפליג התם אר"א וס"ל הלואי שיתפלל אדם כל היום מ"מ בק"ש לא גלי דעתיה כמאן ס"ל ע' בש"א סי' א' וע' באות ו':
ד
הנך ברייתות דמפקי להו זמן ק"ש מקראי דבשכבך וכן פלוגתא דב"ש וב"ה בערב כל אדם יטו ויקראו אין ראיה דס"ל ק"ש דאורייתא דבודאי לא פליג שמואל עלייהו רק דס"ל דאסמכוהו רבנן אקראי דבשכבך וע' בתוס' סוטה דף ל"ב ע' באות ט':
ה
דעת רבינו יונה וקצת מרבוותא דהא דס"ל שמואל ק"ש דרבנן הענין שבאמת חיוב מה"ת לקרות פרשה א' מן התורה בשכבו ובקומו רק דהא דתקינו לקרות פ' שמע זו מדרבנן וזהו שהשיב אביי ההוא בדברי תורה כתיב ר"ל שמחוייב לקרות מה"ת בדברי תורה ולא פרשת שמע וכן הסכים לדיעה זו תשובת שאגת אריה סימן א' יע"ש:
ו
ר' יוחנן אמר רשב"י ס"ל ק"ש דאורייתא כן משמע בסוטה דמ"ב דקאמר אפי' לא קיימתם ק"ש שחרית וערבית כו' וע' בשאגת אריה סימן א' דכ' דבשביל זה פסקו דק"ש דאורייתא הואיל ור' יוחנן ס"ל הכי:
ז
בחדושי הארכתי להוכיח דפלוגתא דר"ג וחכמים דס"ל לחכמים זמן ק"ש של ערבית הוא עד חצות ור"ג ס"ל עד עמוד השחר ואמרתי דתלוי בזה דר"ג ס"ל ק"ש דרבנן וחכמי' ס"ל ק"ש דאו' ובזה ישבתי דברי הרמב"ם דמשמע מיניה דפסק כחכמים ובגמ' פסק כרב יהודה אמר שמואל כר"ג וכבר הקשה עליו הב"י בטוא"ח וישבתי ע"פ דרך זה ואבאר בקיצור דהנה בגמ' קאמר דחכמים מודו לר"ג דעיקר זמנה כל הלילה רק שעשו סייג שלא יהא אדם בא מן השדה וילך לביתו ויאמר אוכל קימעא ואישן קימעא וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה לכך תקנו עד חצות והקשיתי דלפ"ז הוי ליה לעשות סייג הלז גם בתפלה ולמה תפלה זמנה כל הלילה כדאיתא במשנה תפלת הערב אין לה קבע ותירצתי דקי"ל טעה ולא התפלל מתפלל שחרית שתים א"כ לא חיישי' שמא יחטפנו שינה וישן כל הלילה דאם יאנס ולא יתפלל יש לו תשלומין אבל בק"ש יש ב' דיעות בכלבו הובא בש"ע סימן נ"ח אם יש לה השלמה ואמרתי דזה תלוי אי ק"ש דאוריית' או דרבנן דאם ק"ש דרבנן אזי יש לה השלמה כמו תפלה דהיא דרבנן אבל אם ק"ש דאורייתא אין לה השלמה דל"ד לתפלה שוב סברא זו בפ"מ באו"ח ולפ"ז י"ל דחכמים ס"ל ק"ש דאוריי' ואין לה השלמה ולכך צריך לעשות סייג שמא חוטפתו שינה אבל ר"ג ס"ל ק"ש דרבנן וגם ק"ש יש לה השלמה ולכך א"צ לסייג ולפ"ז אין ראיה מרב יהודה אמר שמואל דפסק כר"ג דלשיטתיה אזיל דס"ל ק"ש דרבנן כמש"ל אות א' אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק כהנך אמוראי דס"ל ק"ש דאורייתא לית הלכתא כר"ג ודוק וע"ש בחדושי ברכות שלי פ"ק אות מ"ה מ"ו מ"ז שכתבתי עוד ישובים על הרמב"ם:
ח
רב גידל אמר רב ס"ל ק"ש דאורייתא מדאמר בנדרים ח' דאי בעי פטר נפשיה בק"ש משמע דס"ל דבשכבך לאו בדברי תורה כתיב ע' בשאגת אריה סימן א' שכ' די"ל דרב לא פליג אשמואל לפמ"ש באות ה' דלשמואל ג"כ צריך לקרות פ"א בשחרית ואינו מחוייב ללמוד כל היום י"ל מגו דאי בעי פטר נפשיה בשחרית והא דנקט ק"ש לפי דרבנן תקנו לקרות פ' שמע יע"ש:
ט
רבי ור' יאשיה ור' יונתן וב"ש וב"ה לדעת התוס' סוטה ל"ב ס"ל ק"ש דאורייתא אך בש"א סימן א' דחה זה די"ל דס"ל ק"ש דרבנן רק פ"א חייב לקרות מה"ת כדלעיל אות ה' וע' שם בתוספות סוטה ל"ב:
י
לדעת רבינו יונה שכ' לעיל באות ה' דלשמואל צריך לקרות פ"א מה"ת הא דאמר ס' קרא ק"ש אינו חוזר וקורא דוקא בשכבר קרא בודאי פ"א בתורה אבל בל"ה צריך לקרות ק"ש דעדיפא משאר פרשה בתורה דמקיים בה גם כן תקנ"ח דתקנו לקרות פרשה זו וכיון דבלא"ה הוי ספיקא דאורייתא וצריך לחזור ולקרות עדיף לקרות ק"ש דמקיים ג"כ תקנ"ח כ"כ בשאגת אריה שם:
יא
לשמואל דס"ל בספק קרא ק"ש א"ח וקורא דוקא שלא התחיל לקרות אבל כשהתחיל לקרות אפי' שמואל מודה כיון שהתחיל יש לו לתקן אם טעה כ"כ רבינו יונה אהא דטעה בין פרק לפרק:
יב
ר' אליעזר ור"ע ס"ל ק"ש דאורייתא דהיינו לקרות דוקא פ' שמע מנא אמינא לה מהא דתניא ר"פ היה קורא הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה ת"ל האלה ע"כ צריכה כוונה מכאן ואילך א"צ כונה א"ל ר"ע הרי כבר נאמר אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד שכל הפרשה צריכה כונה ע"כ והנה מדברי ר"א מבואר דס"ל דדוקא פ' שמע צריך לקרות מה"ת מדקאמר האלה קאי אב' פסוקים הראשונים משמע דהנהו מדאורייתא שצריך לקרות אותם דוקא בכונה ועוד דאם נאמר דמה"ת בכל פרשה שיקרא יצא כשמואל א"כ אף בפסוק א' שקורא יוצא וכ"כ בש"א סי' ב' דלשמואל אף בפסוק א' יוצא א"כ היאך אמר דצ"כ ג' פסוקים כיון דעיקר קריאה אין החיוב אלא פסוק אחד ודוחק לומר דאסמכתא בעלמא הוא וע' בתוס' פ' א"נ וגם לר"ע דס"ל דכל הפרשה צריכה כונה מדכ' אשר אנכי מצוך ולא כתיב צויתיך מוכח דקריאת פ' שמע מעכבת כיון דאף הכונה מעכב מדשני קרא וכ' מצוך וע"כ לומר דר"א ור"ע ס"ל ק"ש דאורייתא ודע דכל הני תנאי דדרשי שמע בכל לשון שאתה שומע או השמע לאזנך או דצריכה כונה דכאן נאמר שמע ולהלן נאמר הסכת ושמע וכן הני דדרשי מוהיה בהויתן יהיו או שלא יקרא למפרע וכן דברים הדברים וכן על לבבך אחר כונת הלב הן הן הדברים וכן ודברת בם דדרשי ר"י ורב זוטרא כאשר ימצא המעיין כל הני דרשות בש"ס אין להוכיח מהן דמה"ת חייב לקרות פ' שמע דוקא מדדרשי כל הני דרשות מפ' שמע דאף לשמואל י"ל דשמע וכל הפרשה קאי אקרא ובשכבך ובקומך ר"ל דאותה הפרשה שחייבתה התורה לקרות מקרא דבשכבך צריך שיהיה בו כל הרמזים הנרמזו בפ' זו דהיינו השמעה לאוזן משמע וכן קריאה כסדר מוהיה דכולהו קאי על ודברת בם בשבתך דבסוף הפרשה אך מר"א ור"ע שפיר מוכח דס"ל דוקא פ' שמע מה"ת כאשר כתבתי ודוק היטב:
יג
מאן דס"ל ק"ש דרבנן צריך לומר דס"ל לילה לאו זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו ומאן דס"ל לילה לאו זמן ציצית דרש וראיתם וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש כמבואר במנחות מ"ג ומאן דס"ל ק"ש דרבנן א"א לומר כן וע"כ דרש וראיתם למעט כסות לילה וע' בערך ציצית אי הוי מ"ע שהזמן גרמא שהארכנו בזה ולפמ"ש לעיל דמאן דס"ל ק"ש דרבנן דהיינו שהוא מן התורה חייב לקרות פ"א אבל לקרות דוקא פ' שמע זו מדרבנן א"כ אין ראיה די"ל אף מאן דס"ל ק"ש דרבנן ס"ל לילה זמן ציצית וכרב יהודה דס"ל זמן ציצית וס"ל ק"ש דרבנן וע' בערך ציצית אי הוי מ"ע שהז"ג ומ"ש מזה:
יד
ר' יהודה ס"ל ק"ש דרבנן בש"ס דילן דס"ל בב"ק פ"ז דסומא פטור מכל המצות הקשה התוס' מהא דאמר ר"י במגילה כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס הא סומא שראה מאורות פוטר אחרים ותי' דבדרבנן סומא חייב במצות לכך פוטר אחרים בק"ש דק"ש דרבנן ומוכח דלר"י ק"ש דרבנן אך לפמ"ש שם בירושלמי בשלא ראה מאורות היינו ביושב בבית אפל ואינו סומא א"כ אין ראיה אך ש"ס דילן אינו סובר כן ומוכח לש"ס דילן דר"י ס"ל ק"ש דרבנן ומבואר דלגמרי הוא דרבנן דאין צריך לקרות מן התורה שום פרשה:
טו
רב זעירא הוא ר' זירא שבבבלי משם ר' ירמיה נראה דס"ל ק"ש דרבנן וז"ל הירושלמי ר' זעירא בשם הר"י ספק בירך וכו' ספק קרא ס' לא קרא מאי כו' פי' בפ"ח דס"ל ק"ש דאוריית' ומיבעי' מי סגי בקריאת פסוק ראשון א"ד צריך לקרות כולו כיון דהוא מדאורייתא ודבריו דחוקים דממ"נ אי פסוק ראשון לבד הוא דאוריית' א"כ פשיטא דא"צ יותר וא"ל דמספקא ליה כיון דצריך לחזור עכ"פ לקרות פסו' ראשון שהוא דאורייתא מי נימא דצריך לחזור ולקרות כל פרשיותי' עם הברכות כתיקונה כמ"ש הרמב"ם בספק קרא דחוזר וקורא בברכותי' מהאי טעמא דכיון שצריך לחזור ולקרות עבור מה שהוא מה"ת צריך לקרות' כתיקונה אך דלפ"ז מאי פשטה מברייתא דתני הקורא קודם לכך לא יצא ידי חובתה דלמא לא יצא ידי חובת פסוק ראשון קאמר ועוד לא ידעתי מי דחקו להעמיד דברי ר' ירמיה דס"ל דפסו' ראשון לבד הוא דאורייתא דזהו ליכא מ"ד כלל הו"ל למנקט בעייתו אי סגי בפ' ראשונה דפ' ראשונה הוא מה"ת וצריך לקרותה ועוד דהאיך ה"א דסגי בפסו' אחד וגם איך נאמר דפסו' ראשון לבד צריך לקרות הא גמירא דכל פרשה דלא פסקי' משה לא פסקינן ועוד דעיקר חסר מן הספר דנקט סתם ס' קרא ס' לא קרא והו"ל לומר מהו שיקרא פסו' ראשון לבד או שיקרא כולה ועוד דנקט התם מתחלה ס' בירך חוזר ומברך דברכת המזון דאוריית' ואם איתא דס"ל דגם ק"ש פסוק ראשון הו"ל למפלג בדידיה גופא ס' קרא פסו' ראשון חוזר וקורא דהוא דאוריייתא א"ו הדבר ברור דר"י ס"ל ק"ש דרבנן ומספקא ליה אי חוזר וקורא משום דאית ביה עול מלכות שמים כדס"ל לר"א בבבלי לדעת השאלתות בפ' יתרו ס"ל לר"א ק"ש דרבנן ואעפ"כ חוזר וקורא משום קבלת עול מלכות שמים ובהאי מספקא ליה אי אמרינן כיון דמדרבנן היא א"צ לחזור ולקרות או דלמא כיון דאית בה עמ"ש מחויב לחזור ולקרות: