אור ברסלב
מלא הרועים חלק א קבוע כמחצה על מחצה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

קבוע כמחצה על מחצה

קני את וחמור

א

לרבנן דר"ש דס"ל בנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב אתי' הך קרא דוארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן למצרי דאיכ' תשע ישראל ומצרי אחד ביניהם וקמ"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור כתובות דף ט"ו ע"א:

ב

רבי דס"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור אעפ"כ י"ל דס"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי מוארב דהא דפטור נתכוין להרוג את זה הוא מטעם דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה כו' למדרשי' לקבוע תוס' כתובות שם ותוס' סנהדרין ע"ט ד"ה וכל קבוע אך התוס' לא משכחת להו קבוע למ"ד נתכוין להרוג א"ז כו' פטור רק בט' ישראלים וחד כותי ואומם לאותו שעומד שם אני מכוין ובכה"ג כולם ישראלים חייב ע' תוס' סנהדרין ע"ט וכ"ז כשנאמר דאף דאינו קבוע ניכר במקומו חשוב קבוע אך דעת התוס' בעצמם בנזיר דף י"ב א' דהיכא דאין הקבוע ניכר במקומו לא חשוב קבוע יע"ש וכבר עיין ועמד בזה הגאון בהפלאה כתובות ט"ו וע"ש שכ' דרך אחר לעימף קבוע ולפענ"ד איכא למילף מע"ז דנ"ב ב' מאשריהם תשרפון באש מכדי ירושה להם מאבותיהם כו' מכאן מוכח ומבואר דמשום ספיקא דהנך אשירות שנעבדו בשעה שעבדו העגל אסרינן לכולהו דלא ידעי' אי פלחו באותה שעה רק משום דא"א דליכא חד דפלח ואע"ג דמיעוטא הוא ג"כ מטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אך קשה לדעת התוס' דכל שאין ניכר האיסור במקומו לא חשוב קבוע והא התם אין ניכר האיסור ואעפ"כ אסרינן וע"כ מטעם קבוע ואפשר כיון דהתם איכא בל"ז אשירות דמעיקרא מימות אברהם כדמקשה התם אך ע"ז מקשה דנכפינהו לנכרי לבטלינהו וה"מ דאם יבטלינהו תו ליכא חששא אבל היכא דאף לאחר הביטול איכא חשש אשירות שנעבדו בימי עגל תו לא עבדינן תקנתא לבטל ברובא דהשתא דל"א מבטלו אשירות דמעיקרא ליכא רובא דהיתרא אין לנו לכוף העו"ג שיבטלו האשירות ואח"כ יתבטל במיעוט דהוי קצת כמבטל איסור אף דל"ד לגמרי וכל זה דוחק ועוד דגם נגד האשירות דמעיקרא ואשירות דמשעת העגל איכא רובא מסתמא דאשירות דמעיקרא דמרוב יושנן כולו להו ואזלו ועוד דהא תינח לדעת הראב"ד והר"מ דאסור לבטל איסור מדאורייתא אבל התוס' מדויל ידייהו משלמי דס"ל דמה"ת מותר לבטל איסור ע' בפר"ח יו"ד סימן צ"ט שמביא דבריהם וא"כ למה אמרה תורה אשיריהם תשרפון נכפינהו לכנעני ונבטל אותו ואח"כ יתבטלו ברוב:

ג

ר"ש דס"ל נתכוין וכו' פטור אי ס"ל כרבי דיליף נתינה נתינה אייתר ליה וארב אבל אי לא ס"ל כרבי אלא כתנא דבי חזקי קבוע מנ"ל ע"כ דברי התוס' כתובות שם וסנהדרין שם והר"ן בחדושיו לסנהדרין כ' דלר"ש לא משכחת קבוע מדאוריתא אלא מדרבנן וע' יומא דפ"ב ב' ומ"ש שם בגליון קושיא חזקה על הר"ן. והגאון בעל פני יהושע כ' בכתובות שם דמצינו למילף קבוע מהך ד"ה קהלי חדא למשרי ספק וא"א לאשכוחי ספק ממזר רק באזלא איהו לגבייהו ומטעם קבוע כיון דרוב כשירים אצלם כמבואר בקדושין ע"ד וא"כ לא משכחת ספק רק אי אמרי' קבוע כמחצה על מחצה וש"מ מהכא קבוע לר"ש אך סתר זה די"ל ספק ממזר בלא קבוע רק בקדושין ספק קרוב לו או בגירושין אך בכה"ג ליכא ספיקא דבקדושין איכא לאוקמא אחזקת פנויה ובגירושין אחזקת א"א אך עדיין איכא לאשכוחי ספק ממזר בנתגרשה בודאי וזינתה בודאי אלא שהספק אם נתעברה קודם גירושין דהוי ליה ממזר מא"א אי אחר גירושין ובכה"ג ליכא לאוקמא אחזקת א"א דמצטרפין חזקת היתר דידה להרי גרושה לפניך והוי ליה פלגא ופלגא אך כ' דבזה י"ל ר"ש לשיטתיה דלית ליה הך דהרי גרושה לפניך כמ"ש התוס' פ"ק דנדה וא"כ לדידיה לא משכחת ספק ממזר אלא בקבוע ע"כ דבריו:

ד

וש"ב הגאון מהר"א בספר מנחה חדשה חלק א' סימן ב' כתב דלמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה א"כ ס"ל ספק ממזר בב' אומרים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה אך ר"ש לשיטתיה דס"ל חרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אחזקה א"כ ליכא ספק ממזר כי אם על ידי קבוע וש"מ קבוע כמחצה על מחצה דמי:

ה

ולענ"ד משכחת ספק ממזר באשה שלא המתינה ג' חדשים ונשאת לאחר וילדה ספק בן ט' לראשון ובא על בת בעל אמו שלא מאמו או בת בעל השני והולד ספק ממזר שמא היא אחותו וכן משכחת לה ביבם שכנס יבמתו בתוך ג' חדשים וילדה ספק בן ט' לראשון כו' דהולד זה כשר אך אם בא עליה אח"כ הולד שיולד לה ספק ממזר כמבואר בפ' החולין ובר"מ פי"א מה' יבום ובאה"ע סימן קס"ד ועוד משכחת לה בכמה גווני ואין לומר דבכה"ג אוקמינהו אחזקת שלא היתה מעוברת ולאח"כ נתעברה דהא בגמ' בפ' החולץ ובכמה דוכתי מחזקינן להך ולד בספק ולא מוקמינן אחזקה ואפשר הטעם משום דהרי מעוברת לפניך וא"כ לר"ש דלית ליה הך סברא כמש"ל אות ג' א"כ שפיר י"ל דאוקמינן אחזקה שלא היתה מעוברת ור"ש לשיטתיה יליף קבוע מס' ממזר ודוק אך באמת זה דוחק דכולהו דוכתי דמחזקינן להך ולד בספק וכמה משניות דתנינן כן אתיא דלא כר"ש:

ו

וראיתי בפ"י קדושין ע"ג א' שכ' דמלשון הרשב"א והריטב"א משמע דהך קרא דספק ממזר מיירי דוקא בשתוקי דבאחריני איכא לאוקמינהו אחזקה דאבהתי' שאבהתי' היה כשרים משא"כ בשתוקי דלא ידעינן אבוה מני ולפ"ז נסתר מה שזכרנו באות הקדום דגם שם י"ל דאוקי הולד אחזקת אבהתי' אך הוא דוחק גדול בעיני מכמה טעמים ויתבארו באריכות במ"א בס"ד וגם הא חזינן דהך דס' בן ט' ביבם דמחזקינן להולד בס' כמבואר באה"ע קס"ד ולא מוקמינן ליה אחזקת אבהתי':

ז

למאן דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ליכא למילף קבוע מס' ממזר והענין ע"פ מה שהקשו הראשונים דל"ל קרא דס' ממזר שרי תיפו' ליה דכל סמה"ת מותר ותי' הפר"ח דס' ממזר אף בדאיכא חזקה לאיסורא והפ"י בקדושין אף דאיכא רובא לאיסור מותר ס' ממזר ולפ"ז אינו מיליף קבוע מס' ממזר דאיכא לאוקמי בס' גירושין וא"ל א"כ הוי ליה לאוקמי בחזקת א"א דאדרבא ע"כ בהכי שרי רחמנא אף דאיכא חזקה לאיסורא כמ"ש הפר"ח וכן איכא לאוקמי בעיר שרוב פסולין אצלה ואזלי אינהו לגבה ואף דרובא לאיסורא מ"מ בהכי שריא רחמנא כמ"ש הפ"י ודו' ולפ"ז ליכא למימר דר"ש יליף קבוע מס' ממזר דר"ש מדויל ידא משלם דכבר הוכחנו בערך ספיקא דאורייתא אות י"ג דר"ש ס"ל סמה"ת שרי א"כ ליכא למילף קביע מספ' ממזר וע"כ לומר כדעת הר"ן דר"ש לית ליה קבוע מה"ת ודוק:

ח

ר"ה בריה דר"י דס"ל בריש פ' בן סורר דלא אזלינן בד"נ בתר רובא א"כ ליכא למילף קבוע כמחצה על מחצה מוארב לו וקם עליו די"ל אף דאינו במע"מ מ"מ בד"נ לא אזלינן בתר רובא ועמ"ש בגליון ש"ס סנהדרין שם דף ס"ט ע"א יע"ש:

ט

דעת הגאון בספר לשון למודים חא"ח ס"ס רמ"ג דל"א קבוע כמע"מ אלא היכא דשקיל מהקבוע או שפי' בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי ל"א קבוע כמחצה על מחצה ואזלינן בתר רובא והרב בשעה"מ סוף ה' מגילה הוכיח מדברי הר"ש בסוף ספר כריתות דהביא קושי' העולם דיאסר כל העולם בזריעה ובחרישה מטעם נחל איתן שהוא קבוע כו' אלמא אע"ג דהתם כל שדה ושדה באפי נפשייהו קאי ולא יצא מתוך הקבוע אעפ"כ אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה וע"ש שהאריך:

י

לא מקרי קבוע אלא כשהאיסור נודע וניכר בפ"ע כגון ט' חניות מוכרות בשר שחוטה אבל כשאין האיסור ניכר בפ"ע כגון בחניות שיש בא' מהן טריפה ואין יודע באיזה מהן לא חשוב קבוע ואזלינן בתר רובא כ"כ התוס' בפ"ק דפסחים וכ"פ ג"ה דצ"ה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה