אור ברסלב
מלא הרועים חלק א קני את וחמור

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

קני את וחמור

קידוש במקום סעודה

א

רב נחמן ס"ל בקני כחמור לא קנה כלום קני את וחמור קנה מחצה ב"ב קמ"ג א':

ב

רב המנונא ס"ל אפילו בקני את וחמור לא קנה כלום שם:

ג

רב ששת ס"ל בקני כחמור לא קנה כלום קני את וחמור קנה הכל:

ד

ר' אבין ור' יאשיה ור' ירמיה שם דס"ל בב"ב קמ"ב ב' דאית חולק לטליא במקום בניא נראה מבואר להמעיין בסוגיא שם דס"ל קני כחמור קני דהתם דאמר זיל קני כחד מברא הו"ל קני כחמור כמ"ש בגמ' וכדעת הרמב"ם בפכ"ב מהלכות מכירה וטחו"מ סי' ר"י ואעפ"כ ס"ל דקנה מיהו דוקא היכא דסבר המקנה שחמור קונה ג"כ אבל כשידע שהחמור אינו קונה וא"ל קני כחמור י"ל דמודה דלא קני ע' לקמן אות י':

ה

ר' אבוהו ור' חנינא בר פפא ור' יצחק נפחא ס"ל קני כחמור לא קנה ולכך ס"ל התם בב"ב קנ"ב דלית חולק לטליא במקום בניא יע"ש:

ו

ר' אבין ס"ל ג"כ קני כחמור לא קני שם זיל לגבי ר' אבין דאסברתי' נהליה והכי נקטינן בר"מ פכ"ב מה' מכירה ובטוש"ע סי' ר"י:

דדוקא במוכר שמקנה דבר לאחר וא"ל קני את וחמור אזי אמרי' קנה מחצה דאמרינן דדעת המקנה היה שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר מפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה ג"כ מי שיש לו יד אבל מקדש זה קונה הוא אותן הנשים בכלכלה של תאנים אמרי' שלא נתנה להן אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח לוקח רע ויפה עכ"ד והרי"ף לא ס"ל סברא זו יע"ש היטב:

ח

דעת קצת פוסקים הביאם הרא"ש פ"ב דקידושין סי' כ"ג דדוקא היכא דאמר בשתי מילות את וחמיר ס"ל לר"נ דקנה מחצה אבל היכא דמפיק להו בחד מילא ואמר כולכם קנויים לי או מקודשים לי או כולכם תקנו אזי אף א' מהן לא קנה וסברא זו הביא ג"כ ה"ה פ"ט מה' אישות אך הרי"ף ע"כ לא ס"ל סברא זו שהרי גם בכולכם מקודש"ו לי ס"ל דלא הוי קני את וחמור וקנה כמ"ש הפוסקים אך בדעת הרמב"ם פ"ט מה' אישות ודעת בעל ההלכות דמוקי מתני' דקדושין כאביי דאמר הראוי לביאה מכם תתקדש לי אזי צריך לחלק או כחילוק הר"ן שכתבתי באות הקדום או כחילוק הלז ע"ש היטב בסוגיא דקדושין נ"א ב' ותבין וע' בלח"מ פ"ט מה' אישות מה שמקשה על חילוק הזה מב"ב קמ"ג וע"ש:

ט

רבא דאמר בקדושין ולטעמיך אי דאמר כולכם קני את וחמור לא קנה דעת קצת מפרשים הביאום הרא"ש והרשב"א שם דס"ל קני את וחמור לא קני ודעת קצת מפרשים דבודאי לא פליג על ר"נ רבו דס"ל קנה מחצה רק דמפרש המשנה למאן דס"ל לא קנה וכך כ' התוס' בב"ב קמ"ג שם:

י

דעת הראב"ד הביאו בריטב"א בחדושיו לקדושין דף נ"א דכי אמרי' קני את וחמור קני היינו היכא שהמקנה לא ידע וסבר שאין כאן חמור וכולהו קני אבל היכא שהמקנה יודע שהאחד חמור ואינו וראוי לקנות ודאי לא קנה שדעתו שיקנה כחמור ומשטה הוא בו עכ"ד ונפלאתי מאד על דעת הראב"ד הלזו דהנה בב"ב שם אמרי' קני כחמור לא קני קני את וחמור ר"נ אמר קנה מחצה וממ"נ היכא מיירי אי מיירי שמקנה לא ידע וסבר שגם החמור קינה (זהו לפע"ד פי' דברי הראב"ד מה שכ' וסבור שאין כאן חמור ר"ל שסבור שאין כאן דין חמור שלא יקנה וסבור שגם החמור קונה) והנה לפ"ז גם קני כחמור יקנה דמה גרעו לקנינו כיון שאמר ליה שיקנה כחמור ולדעתו גם החמור קונה קנין גמור א"כ נתכוין לקנותו קנין גמור וע"כ צ"ל דמיירי היכא שיודע שהא' חמור ואין ראוי לקנות לכך כשאמר ליה קני כחמור לא קנה כיון דידע דחמור לא קנה והוא אמר ליה קני בחמור א"כ ע"כ גם מה שאמר קני את וחמור קנה מחצה בהכי מיירי כשיודע שחמור אינו קונה ואעפ"כ קונה מחצה דאי נימא כדעת הראב"ד כשיודע שחמור אינו קונה לא קנה כלל א"כ אין חילוק בין קני כחמור לקני את וחמור שוב ראיתי לצדד ליישב דעת הראב"ד דבאמת מיירי שם בלא ידע שחמור אינו קונה ואעפ"כ קני כחמור לא קנה כיון דסוף לא אתפסי' לקנינו רק כפי קנין החמור נהי דטעי וסבור שחמור קונה מ"מ גוף הקנין לא הקניהו רק כקנין החמור וכי היכא דחמור לא קנה הוא ג"כ לא קנה תדע דהא אהך דאמר ליה לבריה קשישא קני כחד ברא שיולד לי מייתי ראיה דלא קני דהוי קני כחמור והתם המקנה סבר דבנו העתיד להוליד יקנה וזיכה לו ג"כ שיקנה כחד מברא העתיד להוליד ואעפ"כ קאמר קני כחמור היא ש"מ דקני כחמור לא קני אף שלא ידע דחמור אינו קונה וכה"ג קאמר דאת וחמור קנה מחצה היכא דלא ידע שחמור אינו קונה אבל היכא שיודע שהחמור אינו קונה י"ל כדעת הראב"ד דאפי' את וחמור לא קני ובזה י"ל דר' אבין ור' יאשי' ור"י שהבאתי לעיל אות ד' דס"ל אית חילוק לטליא במקום בניא וס"ל דקני כחמור קונה י"ל דוקא היכא דלא ידע שחמור אינו קונה כהך דינא דידהו שלא ידע שבנו העתיד להוליד לא יקנה ולכך ס"ל דקנה כיון שנתכוין להקנותו קנין גמור לפי דעתו אבל כשידע שהחמור אינו קונה ואמר ליה קני כחמור מודה דלא קני דמשטה היא בו וראיתי בריטב"א בחדושיו לקדושין שם שכ' על דעת הראב"ד הנ"ל ואין זה נכון דהא ודאי למ"ד את וחמור לא קנה אפי' אמר אינו יודע שחמור אינו קונה לא קנה כו' יע"ש כל דבריו ודבריו תמוהים מאד לא זכיתי להבינם דאדרבא משם ראיה לדעת הראב"ד כיון דמיירי באינו יודע שחמור אינו קונה לכך ס"ל לר"נ דקנה מחצה אבל כשיודע שחמור אינו קונ' י"ל דמודה ר"נ דלא קנה כדעת הראב"ד. איבר' דזאת יש להקשות על דעת הראב"ד מהא דאמר רב ששת בב"ב שם מנא אמינא לה דתנן אמר ר"י אין לך מר בקישות אל הפנימי לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם אמאי את וחמור הוא והנה לדעת הראב"ד דהיכא דיודע שאין החמור קונה דלכ"ע לא קנה והתם ידע שהמר אינו תרומה הרי מוסיף ומכוין על החיצון כי היכא דלהוי אחד מחמשים מן המתוק שידע שהמר אינו תרומה וא"כ בכה"ג אף לר' ששת לא קנה וי"ל דהראב"ד לא כ' כך רק לר"נ דס"ל קנה מחצה אזי שפיר מחלק דוקא בלא ידע אבל לרב ששת דס"ל קנה הכל אף חלק החמור אדרבא איפכא מסתברא דבידע פשיטא דקנה הכל כמ"ש הרשב"ם שם הטעם דאדם יודע שאין חמור קונה וגמר בדעתו שמי שיוכל לקנות יקנה הלכך כיון דידע דחמור אינו קונה גמר בדעתו שהוא יקנה הכל אבל בלא ידע וסבור שחמור יכול לקנות א"כ לא גמר בדעתו לקנות לו רק חצי דחצי אחר סבור שהחמור יקנה וא"כ כיון דאף בלא ידע ס"ל לרב ששת קנה הכל כ"ש בידע דקונה הכל ומתורץ קושיא הנ"ל אך לפ"ז קשה האיך מייתי סייעתא דקנה הכל בקני את וחמור בלא ידע מהך דהתורם קישות דהתם ידע שאין המר תרומה ולכך המתוק קנה הכל שכך נתכוין מתחלה אבל הכא דלא ידע שאין החמור קונה לא נתכוין להקנות רק חצי י"ל דלא קנה כולו וי"ל דהראב"ד מפרש כפי' התוס' בב"ב שם דר' יוסי קאי אמתני' דהתורם קישות ונמצאת מרה דהתם ג"כ בשעת שהתרים לא ידע שיש לקישות הזאת מרירות בפנימיותו ונתכוין ג"כ שחצי התרומה יהיה מן הפנימי וחצי' מהחיצון ואח"כ כשנמצאת מרה אזי כל התרומה מן החיצון אלמא בלא ידע ג"כ קנה הכל ודוק:

אך עדיין י"ל באמת בלא ידע לא קנה רק מחצה ומחצה של המר צריך להוסיף מחדש על החיצון כמ"ש מוסיף על החיצון נמצא שהחיצון לא קנה רק מחצה ומחצה של הפנימי צריך להוסיף מחדש אך י"ל דבאמת בתרומה חטה אחת פוטרת כל הכרי נמצא שכל התרומה היא על מחצה הלז רק מה שצריך להוסיף הוא מדרבנן שתקנו ליתן אחד מחמשים אבל באמת מה שקרא מתחלה להקישות הלז שם תרומה חל כולו על המתוק לבד (אף שמתחלה היה דעתו שיחול על המר והמתוק והוי כמו קני את וחמור דהוא קני כולו שוב מצאתי במהרש"ל בחכמת שלמה שעמד על קושיא זו ותי' כעין מה שתרצנו וע"ב הרש"א שישב קושי' זו שם בב"ב ובחדושי לב"ב הארכתי בזה) וסייעתא לרב ששת דבקני את וחמור קני כולו ודוק ואף לדעת הרשב"ם דמייתי בתורם קישות ולא נמצאת מרה רק שסתם תורם קישות יש מר בפנימיותו לכך צריך להוסיף על החיצון י"ל דהכא הוי לא ידע דבאמת גם המר הוא תרומה על המר שהוא בטבל רק מה שצריך להוסיף הוא שמא יש בקישות הלז מרירות טפי מאינך כמ"ש רשב"ם וא"כ מתחלה בשעת התרומה לא ידע שאין המרירות הלז ראוי לתרום דשמא יש גם בטבל מרירות וחזי מר אשר בקישות הלז לתרום ממנה על המרירות שבטבל נמצא הוי כמו קני את וחמור בלא ידע שאין החמור ראוי לקנות ודוק:

אך בל"ז לא הבנתי ראיות רב ששת מתורם קישות דהתם לכך נתכוין והוסיף מתחלה על החיצון שאם יהיה הטבל כולו מתוק נמצא שאין בקישות הלז כאשר נחסיר ממנו הפנימי שהוא מר שיעור תרומה לכך מוסיף כביצה שהוא שיעור הפנימי שבקישות כדי שיהיה תרומה מן המתוק לבד א"כ מתחלה לכך נתכוין שאם המר לא יהיה ראוי לתרומה יחול שם תרומה על המתוק לבד ומחשבתו נכרת מתוך שהוסיף על החיצון כביצה כדי שיהיה שיעור תרומה מן המתוק וא"כ אף מאן דס"ל לא קנה כלל בקני את וחמור מודה הכא דהתם טעמא דמ"ד לא קני כמ"ש רשב"ם כיון דבקנין אחד שיתף לשניהם לא נגמרה בדעתו להקנות לזה בלא זה כלום משא"כ הכא חזינן בהיפוך דנגמר בדעתו להיות חל שם תרומה על המתוק לבד אכן לדעת התוס' דמיירי דתורם קישות ונמצאת מרה א"ש דמתחלה כיון שיהיה כל הקישות תרומה החיצון והפנימי ולא נתכוין שיהיה תרומה זה בל"ז ושפיר דמי קני את וחמור בלא ידע כדעת הראב"ד אך לדעת הרשב"ם שנראה ממנו דקני את וחמור מיירי בידע שאין החמור קונה כמ"ש בטעמיה דמ"ד קנה כולו אדם יודע שאין החמור קונה כו' יע"ש משמע דמיירי בידע א"כ טעמא דמ"ד לא קני כלל י"ל ג"כ מטעם דידע ונתכוין להשטות בו וא"כ מאי ראיה מייתי רב ששת מתורם קישות דהתם לא ידע שאין הפנימי ראוי לתרום דסבר שאינו מר (דלדעת התוס' גם הפנימי ראוי לתרום שאינו מר כל כך כמ"ש המהרש"א שם לדעת התוס') אבל היכא דידע י"ל דלא קני כלל דנתכוין להשטות כדעת הראב"ד וי"ל דרשב"ם לשיטתיה אזיל דמפרש הך דתורם קישות בתחלת תרומה שיודע שאין המר ראוי לתרום לכך צריך להוסיף על החיצון וא"כ גם התם הוא ידע ודמי לקני את וחמור דמיירי בידע לדעת הרמב"ם:

יא

הנה לענין פסק הלכה דעת הרי"ף והר"מ והרא"ש למיפסק כרב נחמן וכן פסק הח"מ סי' ר"ט אכן דעת כמה אחרונים ליפסק כרב המנונא דלא קני כלל כנראה מהמרדכי פרק מי שמת כמ"ש שם בהג"ה בשם מהר"ל מפראג למיפסק כר"ה הואיל ובכמה מקומות בש"ס קאמר קני את וחמור לא קני ועוד כ' שם דהלכה כר"נ בדיני נגד רב ששת דוקא ולא נגד רב המנונא וכן כ' בסמ"ע סי' ר"ג דהרבה פוסקים פוסקים כרב המנונא וע' בתשובות נ"ב חלק חו"מ סי' כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח שמכל פלפולם נשמע דהך מלת' ספיקא דדינ' ויכול המוחזק לומר קים לי:

יב

דעת רבינו שמחה הובא במרדכי שם פרק מי שמת דאף מאן דאמר דקני את וחמור לא קנה כלל דוקא בחמור שאינו בר קנין כלל אבל היכא שהקנה לו קרקע ומטבע בקנין חליפין לא דמי לקני את וחמור דאף דמטבע אין נקנה בחליפין מ"מ יש לה שאר קנינים במשיכה ובשאר דברים לכך מודה הך מ"ד דבכה"ג קני מחצה עכ"פ דהיינו קרקעות כך הוא דעת רבינו שמחה הובא דיעה זו בהגהות רמ"א בחו"מ סימן ר"ג וע' בסמ"ע שם ויש לעיין בזה דלפי זה מאי ראיה מייתי רב ששת מתורם קישות דהתם אף שהמר אינו ראוי לתרומה בעד המתוק מ"מ בת מיחל בתרומה שראוי לחול עליו שם תרומה על המר כיוצא בו ודמי למטבע דאף שבקנין זה שהקנה לו אינה בת קנין דאין מטבע נקנה בחליפין מ"מ כיון דבת קנין היא בשאר דברים לא דמי לקני את וחמור ה"ה בהך מר שבקישות נהי דלאו בת מותרם היא על הטבל הלז שהוא מתוק מ"מ ראוי לחול עליו שם תרומה על טבל מר כיוצא בה וי"ל מיניה משני דמדאורייתא תרומה מעליא הוא אף בזה התרומה על המתוק ומכאן יצא לו לרבינו שמחה החילוק שלו בין מטבע לחמור דלכאורה מאי משני דמדאורייתא תרומה היא סוף סוף כיון דרבנן גזרו שלא לחול עליו שם תרומה הוי כחמור (וי"ל כיון דמדאוריי' תרומה היא לא אפקעוה רבנן שם תרומה כמ"ש ר' אלעאי מנין לתורם כו' שתרומתו תרומה וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' תרומות הלכה ג') אך לסברת רבינו שמחה דל"ד לחמור רק דבר שאין בו שום קנין כמו חמור אבל הכא כיון דמה"ת חייל עליו שם תרומה לא דמי לחמור וה"ה דמצי לשנויי כיון דיש עליו שם תרומה על טבל מר כיוצא בו אלא דעדיפא מיניה משני דאף על טבל זה יש עליו שם תרומה:

יג

דעת המרדכי כפי מה שהבין מדבריו שם בהג"ה פרק מי שמת לחלק בין אם המקנה הקנה לב' קונים כגון קני את וחמור שמקנה לו ולחמור אז אמרינן קנה מחצה כר"נ אבל אם אדם קונה ב' דברים בקנין אחד שאין הקנין הלז מועיל לד"א כגון כשקונה קרקע ומטבע בחליפין דמטבע אינה נקנה בחליפין אזי אמרינן דלא קני כלל מגו דלא קני המטבע לא קני קרקע כיון שב' דברים הנקנים הם באדם אחד וע"ש היטב בהגה"ה וכ"כ שם הסבר בהיפוך דהיכא דאדם אחד קונה ב' דברים אם האחד יקנה בקנין זה ואחד אינו יקנה י"ל להיפוך מגו דקנה דבר המועיל בקנין זה קונה ג"כ הדבר שאינו מועיל בו עכ"ד שם בהג"ה ע"ש ולכאורה יש לעיין דבתורם קישות ג"כ מקנה ב' דברים לכהן דהיינו המר והמתוק שבקישות ואיך מדמה לה בש"ס לקני את וחמור די"ל דהכא הוי תרומה מטעם מגו דקני המתוק קני המר אך י"ל דבתרומה הפרשה הוא מצוה בפ"ע ואין הנתינה לכהן וקריאת שם התרומה היא שמקנה להמתוק שבקישות זה שם תרומה ולהמר שבקישות שם תרומה נמצא יש כאן ב' קונים המר והמתוק ודמי לקני את וחמור אך זאת יש לעיין מה דמותיב רב אויא ממעשה בה' נשים כו' ואחיות היא דאינן מקודשות הא נכריות מקודשות ואמאי הא קני את וחמור היא הא התם האיש קונה ב' קנינים דהיינו האחיות והנכריות וא"כ אף למ"ד קנה מחצה הכא לא קנה מטעם מגו דלא קנה האחיות לא קנה הנכריות ולהיפוך אין לומר מגו דקנה הנכריות קנה האחיות דאחיות א"א לו לקנות דאין קדושין תופסין בהו מגזה"כ ואפשר לומר ג"כ להיפוך דקונה גם האחיות ויצריכה גט והא דאין קדושין תופסין דוקא בפ"ע אבל מטעם מגו ואגב יתפסו בהם קדושין וי"ל לפמ"ש בתוס' רי"ד בקדושין נ"א דהכא נ"כ יש ב' קונים שהקנה הקדושין לנכריות ואחיות וכמו שלא קנה אותן האחיות כו' א"כ שפיר מדמה לה לקני את וחמור:

יד

דעת הגאון מהר"י לאנדא בשו"ת נו"ב בחו"מ סי' כ"ו דהך דינא דרב המנונא דס"ל ל"ק כלל הוא דוקא היכה שכיון להקנות בבירור לחמור שא"א לו לקנות לכך אמרי' דגם אדם לא קנה כיון דבקנין אחד שיתף לשניהם אין דעתו שיקנה זה בל"ז אבל היכא שהקנה לאדם עם וולד העתיד להוליד לו שאינו בבירור שיולד לו שעדיין אין אשתו מעוברת אזי אמרינן קנה מחצה דל"א כיון שבקנין אחד שיתף לשניהם אין דעתו להקנות לזה בל"ז דהרי אין מבורר שיהיה לו וולד במציאות בעולם וע"ש היטב מה שפלפל בארוכה עם חתנו הגאון מהור"ר יוסף האב"ד דק"ק פוזנא:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה