אור ברסלב
מלא הרועים חלק א קים ליה בדרבה מיניה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

קים ליה בדרבה מיניה

קטן אוכל נבילות

א

עיין תוס' כתובות דף ל' ע"ב ד"ה זר שכ' דהיכא דמחויב ממון משום כפרה לא אמרינן קלב"מ וק"ל ממ"ש רש"י בב"ק בכמה דוכתי הטעם דאין כופר באדם משום דבמזיד מת וקים ליה בדרבה מיניה וק' דהא איכא מ"ד דס"ל כופרא כפרה עיין בב"ק ד"מ דר"פ מסיק דכ"ע ס"ל כופרא כפרה ונ"ל דהתוס' לא כתבו התם רק לר' נחוניא דס"ל דכרת פוטר מתשלומין דהיכא דהתשלומין הם כפרה כגון חומש של תרומה שהביאו שם התוס' דאף שחייב מיתה בידי שמים צריך לשלם חומש שיהיה לו כפרה כיון דאין אנו דנין אותו מיתה רק שחייב מיתה בידי שמים ואפשר שיעשה תשובה ויתכפר לו כמ"ש בכריתות ומיתות בידי שמים דתשובה ויסורין ממרקים אבל במיתה בידי אדם כיון דאנו ממיתין אותו בידים אין לנו לחייבו ממון אף שהוא כפרה כמו דאינו לוקה ומשלם דאין מחייבין אותו משום ב' רשעיות ואף דל"ש קלב"ם למ"ד ממונא משלם ואף דממונא לקולא כדאיתא בכתובות דף ל"ב ועיין בתוס' שם וע' בק"א לקמן סוף השיטה:

ב

היכא דאיכא מיתה לזה ותשלומין לזה ס"ל לרבא בפר' קמא דסנהדרין דף י' דחייב והתוס' כתובות דף ל' ול"א ד"ה רב אשי כתבו דוקא היכא דמחויב מיתה בשביל אדם אבל היכא דמחויב בשביל שחטא בינו לבין המקום כגון הדליק הגדיש בשבת פטור מתשלומין כדמפורש בב"ק ואף דהוי מיתה לשמים וממון לאדם לא חשוב מיתה לזה ותשלומין לזה:

ג

איברא דשיטת רש"י שם מבואר דאף מיתה לשמים ור"א לאדם חשוב מיתה לזה ותשלומין לזה וכמ"ש התוס' שם לשיטת רש"י אך הר"י מיישב שם לשיטת רש"י הא דפטרינן במדליק את הגדיש ולא חשוב מיתה לזה ותשלומין לזה דדוקא היכא שהם ב' מעשים חשוב מיתה לזה ותשלומין לזה כגון אוכל תרומה וקרע שיראין בהליכתו. אבל בהדליק הגדיש שהוא מעשה א' שעבורה נתחייב מיתה וממון לא חשיב מיתה לזה ותשלומין לזה וע' באות ו':

ד

רב אשי ס"ל לדעת רש"י דאף מיתה לזה ותשלומין לזה פטור שם כתובות דף ל"א. אך דעת התוס' המוזכר לעיל באות ב' ס"ל ג"כ דחייב היכא דהמיתה בשביל אדם אחר ושאני התם משום דמיתה הוא לשמים כ"כ שם התוס':

ה

רב יוסף ס"ל מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בפ"ק דסנהדרין דף ט' ושם הוי בחד מעשה הזמה מיתה לזה ותשלומין לזה. ומזה הקשה הרשב"א לשיטת רש"י שכתבתי לעיל באות ג' יע"ש דמזה מוכח דאף בחד מעשה הוי מל"ז ותל"ז:

ו

דעת ר"ת דדוקא גבי עדים זוממים ס"ל לרבא מל"ז ותל"ז חייב דצריך להתקיים דין הזמה כלפי כל אחד. אבל בעלמא מודה רבא דאף מל"ז ותל"ז פטור דהא רודף ששיבר כלים של כל אדם פטור אף דהוי מל"ז לנרדף ותשלומין לזה לבעל הכלים ש"מ דבעלמא מל"ז ותל"ז פטור:

ז

דעת הריב"א דאף בעלמא מל"ז ותל"ז חייב ורודף ששיבר כלים לא חשוב מל"ז ותל"ז שרודף ניתן להצילו בנפשו וחייב מיתה לכל אדם:

ח

דעת הרמב"ם דמל"ז ותל"ז חייב דפסק כמימרא דרב יוסף בפ' כ"א מהל' עדות ד"י אך בזה אם דוקא גבי עדים זוממים ס"ל מל"ז ותל"ז חייב או בעלמא נמי לא מכרעא ועיין בהה"מ שם שכ' שם שתי הסברות של התוספ' דעת ר"ת דלעיל אות ו' ודעת ריב"א באות הקדומה ולא הכריע לאיזה הדעה נוטה דעת הרמב"ם ז"ל והנה לכאורה היה נראה דס"ל כדעת ר"ת דדוקא בעדים זוממים חייב. דאל"כ למה פסק כרבא ה"ל למפסק כרב אשי דהוא בתרא וס"ל באוכל תרומה דקרע שיראין דפטור אף דהוי מל"ז ותל"ז אך י"ל דס"ל כדעת התוס' שהזכרתי באות ב' דזה לא חשוב מל"ז ותל"ז כיון שהמיתה אינה בשביל אדם אחר רק לשמים. אבל היכא דאיכא מיתה בשביל אדם אה"נ דמודה ר"א דחייב:

ט

התוס' מפלפלים היכא דגלי רחמנא דל"א קלב"מ לענין מיתה בידי שמים כגון בתרומה דמחייב בשוגג קרן וחומש דל"א כיון דבמזיד קלב"מ לאביי דס"ל בפרק אלו נערות דף כ"ט ב' דלר' נחוניא אף במיתה בידי שמים מיפטר מתשלומין א"כ הוי כחייבי מיתות שוגגין דאף בשוגג ליפטר מממון וכיון דגלי רחמנא דבתרומה ל"א קלב"ם אף שנצטרף לזה איסור אחר כגון איסור כרת דחמץ כגון אוכל תרומת חמץ בפסח חייב ולא אמרינן קלב"מ כיון דגלי רחמנא דלענין איסור מיתה בידי שמים ל"א קלב"ם ה"ה לענין איסור כרת ול"א למאי דגלי גלי למאי דלא גלי לא גלי ואח"כ מסקו התוס' דדוקא בתרומה דהיא כפרה ל"א קלב"מ אבל בעלמא כגון במעילה ל"א כיון דגלי רחמנא לענין מיתה בידי שמים דל"א קלב"מ ה"ה לענין כרת אלא אמרינן למאי דגלי גלי למאי דלא גלי לא גלי. ונ"מ בזה.

י

לדידן בחייבי מלקיות וחייבי מיתות אף היכא דגלי רחמנא דלוקה ומשלם כגון במוציא ש"ר ל"א אף שיצטרף לזה עוד חיוב מיתה דלא נימא קלב"מ כיון דגלי רחמנא דל"א קלב"מ לענין מלקות אלא אמרינן למאי דגלי גלי ולמאי דלא גלי לא גלי ודוק בזה ועדיין צ"ע:

קונטרס אחרון

והנה מ"ש אות א' בענין אי פטור מממון דהוא משום כפרה והקשיתי מכופר דהוא ככרה אעפ"כ פטור מחמת קלב"מ אפרש שיחתי דלכאורה לא קשה מידי ואדרבה יתיישב בזה מ"ש בב"ק דכ"ו ויהא אדם חייב בכופר ומפיק ליה מקרא דעליו ולא על האדם ומזה מוכח דבכופר ל"א קלב"מ דכופרא כפרה דאל"כ למה לי עליו ולא על האדם תיפוק ליה דפטור מטעם קלב"מ הן אמת שי"ל מטעם קלב"מ הוי מהני תפיסה כרבא דסבירא לי' גבי החוסם פרה ודש בה בב"מ דף צ"א דחייב לצי"ש וכ' שם רש"י ואי תפיס לא מפקינן מיניה ואם כן י"ל דאצטריך עליו ולא על האדם דאף אי תפיס מוציאין ממנו. אך עדיין קשה מאי מקשה הגמרא ויהא אדם חייב דהא פטור מטעם קלב"מ. ודוחק לומר דהקושיא לענין זה שיהא חייב לענין דאי תפיס לא מפקינן מיניה. ועוד נ"ל דהכא לא שייך כלל תפיסה כיון דאין הערך ידוע ר"ל דמי מזיק או דמי ניזק אם כן לא יכול לתפוס דאמרינן ליה מאן שם לך כדאמרינן בפרק אלמנה דף צ"א גבי אלמנה שתפסה דלא מהני תפיסה דאמרינן לה מאן שם לך ועיין ברא"ש כתובות פ"ב סי' י"ג מה שחולק שם עם רבינו יונה אך נדקדק בדברי רש"י שכת' שם בד"ה ויהא אדם חייב בכופר כגון במזיד ולא אמרו ביה דמיפטר מקטלא כנראה שרש"י הרגיש בזה ותירץ בזה שקושיית הגמרא הוא בלא אתרו ביה. ואם כן נראה מדברי רש"י ז"ל דאף בממון כפרה אמרינן קלב"מ. אך באמת דברי רש"י תמוהין דהא בפ"ג דכתובות דל"ה אמרינן ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגין כו' והא תנא דבי חזקיה משמע דחייבי מיתות ולא אתרו ביה ג"כ פטור מממון אליבא דכ"ע (וע"ש בתוס' ד"ה ומי איכא למ"ד ולפי מסקנתם שכת' דדוקא אמתני' פריך דע"כ אית ליה למתני' כתנא דבי חזקיה ע"ש וא"ש לדידהו ודוק) והיה נ"ל ליישב שיטת רש"י דבאמת ס"ל לרש"י דהיכא דהממון הוא כפרה ל"א קלב"מ אבל באדם ליכא למימר דממון של כופר הוא כפרה דא"כ למה ממיתין אותו בשלמא בשור אף שהוא כפרה מ"מ ממיתין אותו דהכפרה הוא על הבעלים שלו והוא נסקל לפי שבאה תקלה על ידו אבל באדם אם היה לו כפרה ע"י הכופר למה נהרג וע"כ דאינו כפרה א"כ לא קשה דלחייב בכופר דשייך קלב"מ ואם כן מאי מקשה לכך תירץ רש"י במזיד ולא אתרו ביה ר"ל בכה"ג דליכא מיתה קושיית הגמרא דלתחייב בכופר משום כפרה ולפ"ז לא קשה דהא אף בלא אתרו ביה מיפטר משום קלב"מ ז"א כיון דלא נהרג אם כן הכופר משום כפרה ולא אמרינן קלב"מ כסבר התוספות ודוק:

עוד י"ל דכוונת רש"י דק"ל היאך שייך כופר באדם למ"ד לקמן דף מ' דכופר הוא דמי מזיק והא כיון דמיקטל אין לו דמים ולא שייך כופר לכך תירץ דלא אתרו ביה ולא מיקטל א"כ יש לו דמים שייך כופר. וא"כ לא קשה מתנא דבי חזקיה דאף בלא התראה מיפטר מתשלומין י"ל דרש"י ס"ל כסברת התוספות דבכפרה ל"א קלב"מ ודוק:

עוד י"ל כיון דכתבתי דמ"ש רש"י בלא אתרו ביה הוא לתרץ למ"ד לקמן דף מ' דכופר הוא דמי מזיק והוא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ולדידיה לא קשה דאף בלא התראה מיפטר מתשלומין כתנא דבי חזקיה דהוא חולק אתנא דבי חזקיה כמ"ש התוס' כתובות דל"ה ד"ה ומי איכא למ"ד יע"ש ודוק. אך עדיין לא מתיישב דנימא דקושיית הגמרא תהיה דוקא למאן דלא ס"ל כתנא דבי חזקיה וע"כ מוכח כסברת התוספו' דבדבר דהוא כפרה לא אמרינן קלב"מ. ואם כן מקשה שפיר דיהא אדם חייב בכופר וגם כוונת רש"י הוא ג"כ דהיכי דהוא כפרה לא אמרינן קלב"מ רק דרש"י סובר דאם היה נהרג ליכא למימר כופרא כפרה דאם כן למה נהרג כמש"ל או דרצה ליישב בזה למאן דאמר דמי מזיק כנ"ל ודוק היטב. ועיין בפנ"י מ"ש על רש"י זה וע' בתוס' ב"ק דף ד' א' ד"ה כראי אדם שהרגישו ג"כ בקושיא הנ"ל דל"ל עליו ולא על האדם תיפוק ליה דקלב"מ ותי' דהיכא דנתחייב מיתה ותשלומין כא' כמו גבי כופר ל"ש קלב"מ. ולפמ"ש התוס' כתובות דבכפרה ל"ש קלב"מ מאי מקשים תיפוק ליה דקלב"מ הא כופר כפרה וזה סעד למ"ש בפנים דבמיתת ב"ד שממיתין אותו בפועל אזי אף בממון של כפרה אמרינן קלב"מ ודוק. אך בגוף הסברא שכתבו התוס' דהיכא שנתחייב מיתה ותשלומין כאחד לא אמרינן קלב"מ נראה שרש"י חולק וכמ"ש בפנים בערך הלז אות י"ט יע"ש ודוק וע' בפ"י שם:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה