מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
קונמות אי מפקיעין מידי שעבוד
א
קי"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אך בשעבודא דבעל ודאשה אלמוהו רבנן לשעבודייהו דלא לאפקעינהו קונמות וכ' התוס' בכתובות דנ"ט ב' דה"ה לשעבוד דבע"ח אלמוהו רבנן ע"ש:
ב
דעת ר"ת הביאו הר"ן בנדרים מ"ו ב' דדוקא בקונם כללי כעין הקדש שאסרו לכל העולם אבל בקונם פרטי שלא אסרו כ"א על אדם אחד אלמוהו רבנן לשעבודי' דלא לאפקעוהו קונם מידי שעבוד והר"ן שם חולק וס"ל דאפי' קונם פרטי מפקיע מידי שעבוד והנה לפמ"ש רש"י בברכות נ"ט ב' דטעם דקונמות מפקיע מידי שעבוד לפי שאין לו פדיון והוי קדושת הגוף ולפ"ז בקונם כללי שיש פדיון כמ"ש הר"ן בנדרים ל"ב א' לפ"ז איפכא הדין דקונם כללי אין מפקיע מידי שעבוד וקונם פרטי מפקיע מידי שעבוד:
ג
לפמ"ש הרא"ש שם הך דקונמות מפקיעין מידי שעבוד תלי' זה אי בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אי למפרע הוא גובה ולמ"ד למפרע הוא גובה אין קונם מפקיע מידי שעבוד והך דלמפרע גובה נ"ל דתלוי בברירה דלמאן דאית ליה ברירה למפרע גובה דאמרי' הוברר הדבר דלמפרע הוא שלו ולפ"ז י"ל דשמואל דאמר בנדרים בכתובות שם הלכה כריב"נ לשיטתיה דלית ליה ברירה כמ"ש בערך ברירה ולכך קונמות מפקיע מידי שעבוד ולפמ"ש בערך שעבודא דאורייתא דהך אי למפרע גובה תלוי בזה אי שעבודא דאורייתא ע"ש אות מ"ב א"ש דשמואל לשיטתי' דס"ל של"ד ולכך מכאן ולהבא הוא גובה ולכך קונמות מפקיע מידי שעבוד:
ד
לפ"ז תלוי הך דקונמות מפקיע מידי שעבוד בפלוגתא דברירה כמ"ש באות הקדום:
ה
לפמ"ש בערך ש"ד אות מ"ב דהך פלוגתא דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה תלוי בשעבודא דאורייתא דלמ"ד של"ד בע"ח מכאן ולהבא גובה ולדידיה קונמות מפקיע מידי שעבוד אבל למ"ד שעבודא דאורייתא אזי למפרע גובה ואז אין קונם מפקיע והנה הרמב"ם פסק שעבודא דאורייתא ופסק קונמות מפקיע מידי שעבוד וצ"ל דלא ס"ל סברת הרא"ש וס"ל דאף למ"ד למפרע גובה קונמות מפקיע כיון דהשתא אינו ברשותו עדיין דלא גבה עדיין שפיר חייל עלה קונם ואף דאח"כ כי מטא זימניה איגלי מלתא למפרע דהיה שלו מ"מ בזה אינו יכול להפקיע כח הקדש שכבר נתפס בו הקדושה ונ"ל דזה תלוי במחלוקת הרשב"א והר"ן בנדרים דפ"ה א' במי שאסר פירותיו בקונם וזכה בהן אחר ואח"כ שאל על נדרו דדעת הרשב"א דצריך להחזיר לו הפירות דאגלי מלתא למפרע ודעת הר"ן שם כיון שכבר זכה בהן אחר אז בהיותו הפקר אין יכול להפקיע ע"י שאלה קנין ממונו של זה ולכאורה דבריו אין מובנים כיון דשאלה עוקר למפרע הנדר ועושהו נדר טעות נמצא איגלי מילתא שלא יצא מרשותו כלל ולמה יזכה זה וצ"ל דס"ל כיון דבהתירא אתי לידיה דאז לא היה שלו אין אנו יכולין להוציא ממנו ע"י גילוי מלתא למפרע וה"ה כאן ודוק והנה יש לחלק ביניהם ודעת לנבון נקל: