אור ברסלב
מלא הרועים חלק א קדושה ראשונה קדשה לשעתה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

קדושה ראשונה קדשה לשעתה

קטן אוכל נבילות

א

ר' ישמעאל בר' יוסי ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא מגילה דף י' ושם מסיק לחד שינויא דאמוראי נינהו אליבא דר"י בר' יוסי ולחד מ"ד ס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל ולאידך שינוייא קאמר דראב"י ס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעת"ל שם מיהו אינו מוכרח מהך דר"א בר יוסי דאמר אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו דהרי הר"מ ס"ל לא קדשה ופסק כראב"י וע' בכ"מ פי"ב מה' שמיטין דין ט"ו:

ב

ר' יהושע ס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל שם דקאמר שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל. והתם בעי למימר:

ג

דר' אלעזר ס"ל לא קדשה לעת"ל מהא דבעי קלעים ומסיק דס"ל קדשה לעת"ל וקלעים לצניעותא בעלמא וע"ש בתוס':

ד

רבי ס"ל לא קדשה לעת"ל חולין ד' ו' במה שהתיר בית שאן ואף שכבשוהו עולי מצרים וע"ש:

ה

ר' יוסי ס"ל ג"כ לא קדשה לעת"ל ומנא אמינא לה מהא דאיתא בסדר עולם ומייתי לה ביבמות דף פ"ב ב' אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושני' יש להן ומדקאמר ירושה שני' מכלל דראשונה בטלה וכ"כ התוס' שם ד"ה ירושה ע"ש במה שהקשו על ר' יוחנן ואמרי' שם ביבמות דמאן תנא דסדר עולם ר' יוסי ואף דבפ' יוצא דופן דף מ"ו ב' קאמר אהך דסדר עולם ר' יוסי תני לה ולא סבר לה מ"מ לפי מסקנא דהתם דר"י ס"ל דבטלה קדושת הארץ דאף שני' לא קדשה לעת"ל וא"כ כ"ש דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד דאל"כ האיך בטלה וע' בתוס' יבמות פ"ב ב' ד"ה ירושה שהקשו זאת דמהך דסבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן משמע דס"ל לא קדשה ובזבחים ד' ה' מסיק שם דס"ל קדשה ודברי התוס' תמוהים דלמה הוצרכו להקשות מהך דר"ל הו"ל לאקשויי אליבא דכ"ע דע"כ גם לר"י ס"ל לר' יוסי דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל מדאמר ראשונה ושני' יש להן וכמו שהקשו התוס' בעצמן מקודם על ר' יוחנן דמהכא דסבר כר' יוסי משמע דס"ל לא קדשה ע"ש ונראה ליישב משום דבאמת לא הוי מצי מקשה מזה דמצינן למימר דבאמת ס"ל לר' יוסי קדושה ראשונה לא קדשה והך דזבחים דאמר קדשה היינו קדושה ב' דהתם לענין העלאת מעשר שני לירושלים בזמן הזה מיירי ונהי דראשונה לא קדשה מ"מ שני' קדשה כדאמר ר' יוסי להדיא שלישית אין להם דשני' קדשה לעתיד ואף דבזבחים שם קאמר לעולם קדושה ראשונה קדשה היינו משום דש"ס קאמר לדידן דקי"ל כר"ה בפ"ב דשבועות דף ט"ז דבכל אלו תנן ועזרא לא קידש הבית וכדפסק הר"מ בפ"ו מה' בית הבחירה הכ"ה אבל על ר' יוסי ליכא לאקשויי די"ל דסבירא ליה כר"נ בשבועות שם דבאחת מכל אלו תנן וקידש עזרא הבית וקדושה זו לא בטלה אבל הראשונה בטלה ולק"מ לכך הקשו התוס' לר"ל דס"ל לר"י תרומה בזה"ז דרבנן א"כ ס"ל דאף קדושה שני' לא קדשה לעת"ל ועי"ל דלר' יוחנן לא מצי לאקשויי די"ל קדושה ראשונה ושני' כפי' ר"ח דהיינו קדושת אברהם ויהושע וא"כ ס"ל לר' יוסי באמת דקדושה ראשונה לא בטלה אבל לר"ל דס"ל תרומה בזה"ז דרב ע"כ צ"ל או מטעם דגם קדושה שני' בטלה או מטעם שכ' הר"מ בפ"א מה' תרומות דביאה שני' בימי עזרא לא היתה ביאת כולם סוף סוף מוכח דקדושה ראשונה בטילה דאל"כ קשה בקדושה ראשונה היה ביאת כולם ולא בטלה ע"כ דס"ל בטלה ומקשי שפיר ודוק וע' לקמן אות ט' שכתבנו דבהר"א והר"מ ס"ל לר' יוסי קדשה לעת"ל אף קדושת א"י:

ו

ר' יוסי ס"ל בזבחים ק"ז קדושה ראשונה קדשה לעת"ל וע' בתוס' יבמות פ"ב דהקשו מהא דס"ל כר' יוסי שם דקדושה שני' יש להם דאלמא דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל ותי' דלענין מעשרות לא קדשה לעת"ל אבל קדושת ירושלים והבית קדשה דקדושת מחיצות קיימא בכל שעה מאשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן א"נ קדושת ירושלים משום דאקרי נחלה אין לה הפסק א"נ משום דכתיב זאת מנוחתי עדי עד והרב בפרשת דרכים דרך הקדש דרוש ו' כ' דנ"מ בין תירוצים אלו דלתירוצא קמא כל קדושת מחיצות קדשה לעתיד אף קדושת שאר ערי ישראל ובתי ערי חומה ולפי שני תירוצים אחרונים דוקא ירושלים קדשה לעתיד אבל שאר עיירות בטלה קדושתן עכ"ד ונעלם ממנו דברי התוס' בשבועות פ"ב דף ט"ז ד"ה דכ"ע שכ' וז"ל דקדושת הארץ לגבי תרומות ומעשרות אבל קדושת מחיצות לא בטלה משום דאיקרי נחלה וקדושת בתי ערי חומה נמי הוי קדושת מחיצה ולא בטלה עכ"ד הרי שכ' התי' הב' דביבמות משום דאיקרי נחלה ואעפ"כ כתבו דקדושת מחיצות של בתי ערי חומה נמי לא בטלה וכן מוכח להדיא מש"ס שם ובמגילה דף י' דמייתי שם מעיקרא פלוגתא דר"א ור' יהושע לענין קדושת הבית אי קדשה לעת"ל דר' יהושע סבר קדשה לעת"ל והקשו התוס' דהא ר' יהושע ס"ל בפ"ק דביצה עגול בעגולין עולה ע"כ ס"ל לא קדשה לעת"ל ותי' דקדושת מחיצות קדשה לעת"ל וקדושת א"י בטילה ובתר הכי קאמר בש"ס והני תנאי כהני תנאי דפליגי לענין בתי ערי חומה אי קדשה לעת"ל ואס"ד כדעת בעל פרשת דרכים לחלק בין קדושת מחיצות ירושלים לקדושת מחיצות בתי ערי חומה האיך קאמר הני תנאי כהני תנאי דהא ר' יהושע מודה דקדושת א"י בטילה רק קדושת הבית לבד קאמר ובהא י"ל דגם הנך תנאי דבתי ערי חומה מודו דקדושת הבית קדשה לעת"ל דאקרי נחלה אלא ע"כ דקדושת הבית וערי חומה שוין הם דאידי ואידי קדושת מחיצות הוא ושפיר קאמר הני תנאי כהני תנאי ודוק וע' לקמן אות ט' דלהר"ח והר"מ ס"ל לר' יוחנן קדשה לעתיד לבא וע"ש:

ז

ר"ל שם בזבחים ק"ז ס"ל דלא קדשה לעת"ל וקאמר שם דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל ויש מקום לטעות דס"ל קדושה שני' קדשה אך זה א"א דא"כ היאך פוטר במעלה בזמן הזה כיון דשני' קדשה הרי הוא מעלה בחוץ ע"כ צ"ל דס"ל דאף שני' לא קדשה והא דאמר ראשונה משום דס"ל דעזרא לא קידש הבית כלל דבכל אלו תנן אך קשה דהאיך אפשר לומר דס"ל דבכל אלו תנן דהא בשבועות פ"ב דף ט"ז מבואר דמאן דס"ל בכל אלו תנן ע"כ צריך לומר דס"ל קדשה לעת"ל דאל"כ במה נתקדש הבית שני וכיון דר"ל ס"ל לא קדשה לעת"ל ע"כ צ"ל דס"ל באחת מאלו תנן ועזרא קידש הבית א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה נקט קדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל הו"ל לומר שני' ואפשר משום דר' יוחנן נקט ראשונה דר"י לטעמיה דס"ל קדשה לעת"ל וס"ל בכל אלו תנן וליכא קדושה ב' לכך גם ר"ל נקיט לישנא קדושה ראשונה וס"ל דאין חילוק בין ראשונה לשניה דכמו דזו לא קידשה לעת"ל כך זו לא קידשה דגם בקדושת הארץ ס"ל לר"ל דאין חילוק בין ראשונה לשניה כמבואר ביבמות פ"ב:

ח

כבר כתבנו לעיל אות ה' סברת התוס' על ר' יוסי ור' יוחנן דלענין קדושת הבית קדש' לעת"ל ולענין קדושת הארץ לא קדשה כ"כ ביבמות פ"ב ב' ד"ה ירושה ובזבחים ס"א בד"ה דף ס' ב' כתבו שם דתימא הוא לומר דקדושת הארץ בטלה ולא יתחייב בתרומה וקדושת הבית תהא קיימת וכ' שם סברא להיפוך ודקדושת הבית בטלה וקדושת הארץ לא בטלה כדאשכחן בנוב וגבעון דקדושת הבית בטלה וקדושת הארץ לא בטלה ודעת הרמב"ם בפ"ו מה' בית הבחירה דין ט"ו ט"ז דקדושת הבית קדשה לעת"ל וקדושת הארץ לא קדשה ונתן טעם לזה שקדושת הבית משום הקדושה של השכינה ושכינה אינה בטילה ודעת הראב"ד בהשגות שם להיפוך דאפי' לדעת הסוברים דקדושה שניה קדשה לעת"ל זהו דוקא בשאר א"י לא בבהמ"ק לפי שעזרא ידע שעתידה להשתנות וכ' שכך נגלה לו מסוד ה' ליראיו וע' בכ"מ שם מה שהשיג עליו ואין בהשגתו כדאי לחלק על קבלתו אך לדידי קשה טובא דהרי ר' יוחנן קאמר בהדיא ביבמות פ"ב ב' דכר"י ס"ל ובזבחים ק"ז גבי השוחט ומעלה ס"ל דקדשה לעת"ל וקי"ל בכל דוכתא כר"י נגד ר"ל וגם הר"מ בפי"ט מה' מעשה הקרבנות פסק כר"י ולא השיגו הראב"ד ש"מ דכוותיה ס"ל ואיך אפשר לומר דקדושת הבית בטל וזה תימא רבה על הראב"ד ועוד תמיהה לי שכתב שעזרא ידע שעתידה להשתנות לפיכך לא קדשה לעת"ל דהרי קיי"ל בכל אלו תנן כמ"ש הר"מ בפ"ו מהל' ב"ה שם ולא השיגו הראב"ד כלל ש"מ דס"ל כוותיה א"כ לא קידש עזרא כלל הבית רק שלמה קדשה לשעתה ולעת"ל ואף שנאמר שגם שלמה לא קידשה אלא לעת"ל בימי עזרא ולא לעת"ל בזמן הזה אכתי קשה על לשון הראב"ד שכ' עזרא ידע דהא עזרא לא קידש כלל וע"ק דהא ס"ל דאין לחלק בין קדושת הבית לא"י וא"כ גם קדושת הבית לא נתקדש לעת"ל א"כ במה נתקדש בימי עזרא וע' לקמן אות י"א מ"ש בזה ונראה דהראב"ד לא כ' כן לדינא רק אליבא דר' יוסי והיינו משום דקשיא ליה דר"י אדר"י דבסדר עולם קאמר דשלישית אין להם דשני' לא בטלה ובזבחים דף ס' קאמר שם רבינא לעולם ס"ל לא קדשה כגי' רש"י ולכך מחלק לר"י בין קדושת שאר א"י דקדשה לעת"ל ובין קדושת המקדש דלא קדשה לעת"ל אבל באמת לדידן דקי"ל כר' יוחנן דס"ל המעלה בזה"ז חייב ע"כ ס"ל דגם קדושת מקדש קדשה לעת"ל:

ט

ועתה נבאר דעת הפוסקים בזה ראשון לציון דעת הרמב"ם דס"ל דקדושת הבית לא היתה רק קדושה ראשונה דעזרא לא קדשה דבכל אלו תנן וקדושה ראשונה קדשה לעת"ל וקדושת מחיצות לענין בתי ערי חומה ס"ל דקדושה ראשונה בטלה ונתקדשה שנית בימי יהושע ובטלה ג"כ אח"כ בחורבנה כמבואר בדבריו פי"ב מה' שמיטין וע"ש בהשגות ובכ"מ אך יש להקשות לדבריו דמחלק בין קדושת הבית לקדושת ערי חומה קשה מה שהקשיתי לעיל אות ו' דהאיך קאמר הש"ס במגילה י' ובשבועות ט"ז והני תנאי כהני תנאי הא ר"א ור"י מקדושת הבית מיירי ואידך תנאי מקדושת ערי חומה מיירי וי"ל דאידך תנאי מודו דקדושת הבית לא נתבטלה וכדס"ל להר"מ משום דקדושת הבית היא משום שכינה ושכינה לא בטילה וצ"ע ולענין קדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות ס"ל דקדושה ראשונה בטילה אבל קדושה שני' של עזרא לא בטילה ואעפ"כ אין תרומות ומעשרות מה"ת שם אף בימי עזרא כיון שלא היה ביאת כולם כך הוא שיטתו כמבואר בדבריו בפ"א מה' תרומות דין ה' ודין כ"ו ויש בזה פלפול עמוק ורחב ויתבאר במ"א אך מה שיש לעיין בזה כאן דלמה בקדושת בתי ערי חומה ס"ל דאף קדושה שני' בטילה כדמוכח מדבריו בפי"ב מה' שמיטין דין ט"ז וז"ל וכן לעתיד בביאה שלישית יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב כ"מ שיכבשוהו במעשרות שנאמר והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך מה ירושת אבותיך אתה נוהג בחדוש כל הדברים האלו מלשון הזה משמע דס"ל דבביאה ג' צריך ג"כ חדוש מחדש אף לאותן עיירות שנתקדשו בימי עזרא דא"ל לאותן עיירות של קידש עזרא דא"כ מה הוצרך ללמוד היקש שיהיו בחדוש פשיטא כיון דלא נתקדשו עדיין ודוחק לומר דמיירי באותן שלא נתקדשו בפעם ראשון בביאה ראשונה וקמ"ל בזה דקדושה ראשונה לא קידשה לעת"ל דלמה לי קרא דזה כבר נפקא לן מקרא דכי לא עשו מימות יהושע כמבואר בעירובין ד' ל"ב יע"ש ועוד ראיה דלא מיירי הר"מ מאותן שיכבשו אח"כ ועדיין לא נתקדשו מדכ' ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייבו כ"מ שיכבשוהו במעשר מדכ' כאן כ"מ שיכבשוהו משמע דהא דכ' ויקדשו בתי ערי חומה לא קאי אמה שיכבשוהו רק אף על מה שנתקדש כבר בימי עזרא הן אמת דקשה לי דגם לענין מעשרות לא הוצרך לומר ויתחייב במעשרות כ"מ שיכבשוהו דאף למה שכבר נכבש הו"ל למימר דיתחייב במעשר מה"ת דעד עכשיו לא נתחייב מה"ת כדס"ל להר"מ ספ"א מה' תרומות וי"ל כיון דעכ"פ מדרבנן מתחייב עדיפא ליה למנקט מה שיכבשוהו דיתחייב במעשר מה שהיה עכשיו פטור לגמרי איך שיהיה עכ"פ מבואר מדברי הר"מ דס"ל דלענין בתי ערי חומה בטלה קדושת הארץ אף בקדושה שני' וקשה ממ"נ אי מדמה ליה לקדושת הבית כדס"ל להתוס' ביבמות פ"ב ב' ושבועות ט"ז דאידי ואידי קדושת מחיצות הוא א"כ אף קדושה ראשונה תתקדש לעת"ל כמו דס"ל בקדושת הבית בפ"ו מה' בית הבחירה ואי מדמה לקדושת הארץ ולא לקדושת הבית דהתם הטעם משום שכינה א"כ עכ"פ קדושה שני' לא תבטל כמו בקדושת הארץ דס"ל דקדושה שני' לא בטילה וזה כוונת השגת הראב"ד שם בפי"ב מה' שמיטה א"א דלא כר' יוסי אלא במקומות שלא קידש עזרא כוונתו דאלו לר' יוסי דס"ל קדושה שלישית לא בטלה א"כ א"צ קדוש מחדש אלא במקומות שלא קידש עזרא והרב בבה"ז בבכורות דף ל"ב כתב שגם הר"מ כונתו למקומות שלא קידש עזרא ולא דק כאשר כתבנו ויפה השיג הר"א (גם מה שנראה מדבריו שם דבש"ס בעירובין לא מיירי מביאה ג' לא דק דהך קרא דוהביאך דמייתי שם קאי על ביאה ג' כנראה מדברי רש"י שם וגם מהש"ס הוא מוכרע דאל"כ למה לי תרי קראי והו"ל להש"ס להקשות מאי ואומר ואפשר דכונתו דהנהו תנאי דלעיל שם לא מיירי מביאה ג' אבל הש"ס מיירי מביאה ג') ונראה לי ליישב דעת הר"מ משום דבכל אחד טעמו ונימוקו עמו על הא דכתב דקדושת הבית קדושה ראשונה קדשה לעת"ל טעמו מבואר בדבריו משום דשכינה לא בטלה ועל הא דכ' דקדושת הארץ קדושה שני' לא בטלה טעמו מבואר שם בפ"ו מה' בית הבחירה דקדושה ראשונה היתה ע"י כבוש ונתבטלה לאחר שיצאו ממנה משא"כ קדושת עזרא היה בחזקה שהחזיקו בו לכך לא בטלה והכ"מ תמה שם דלמה יהא עדיף חזקה מכיבוש ועוד בקדושה ראשונה היה ג"כ חזקה עם הכבוש וכי גרע כיבוש עם החזקה מחזקה לחודא אך לענ"ד דברי הר"מ נכונים מאד דקדושה ראשונה אשר היה בימי יהושע האומות לא נתנו לנו הארץ מדעתם רק שאנו כבשנו אותה מידם בע"כ וכן הדין בכובשי מלחמה כאשר הוא כובש אותו הוא שלו בדין ואם אחר יכבוש אותו מידו הרי הוא שלו אמנם כאשר יתן לו במתנה איזה ארץ ויחזיק בה וקנה אותו אם יקחנה אחר מידו בחזקה הרי הוא שלו כיון שלא בא בידו מחמת כיבוש מלחמה שנאמר כדרך שבא לידו בכבוש מלחמה כך תצא מידו ע"י כבוש והן הדברים אשר נתן הר"מ הבדל בין קדושה ראשונה לשני' דבראשונה בא הארץ לידינו ע"י כבוש שלא ברשות ואף שהיה חזקה מה מועיל חזקה אחר שאין דעת אחרת מקנה אותו לכך יצא מידינו ע"י כבוש משא"כ בקדושה ב' שכורש שהיה מלך גדול מולך בכיפה נתן לנו הארץ והחזקנו בה אין כח לקחת אותו מידינו נמצא אף שלקחו אותו מידינו גזל הוא וקרקע אינה נגזלת והרי הוא שלנו וחיוב מעשרות ותרומות אינו תלוי רק אם הארץ שלנו אף שאין אנו יושבין עלי מ"מ עיקר קדושת מצוה זו תלוי' בארץ בזמן שהיא שלנו חייב בכל מצות אלו אמנם קדושת ערי חומה צריך להבין מה ענין קדושה זו לענין כמה דברים שהן מקודשים יותר משאר א"י כגון לענין שילוח מצורעים וקברים כמו שחושב הרמב"ם בפ"ז מה' ב"ה דין י"ג ע"כ צריך לומר דקדושה זו תלוי' בישיבת ישראל בתוכו וראי' לזה מדברי התוס' כתובות דף מ"ה על פתח ב"ד שכתבו דעיר שרובה כותים בטלה קדושת ערי חומה ממנה ע"ש וכ"כ הר"ן בפ"ק דמגילה דישיבה דבעי' בבתי ערי חומה דוקא ישיבת ישראל אבל ישיבת עכו"ם לא חשוב ישיבה והכריח זה ממ"ש שם בפ"ק דמגילה כרך שישב ולבסוף היקף נדון ככפר לענין בתי ערי הומה והקשה דא"כ עיירות שכבשו בימי יהושע והי' מוקפין מנא ידעי שהוקף ולבסוף ישב ותי' דישיבת עכו"ם לא שמה ישיבה ח"כ מאחר שכבשוהו מוקף חומה וישבו ישראל בתוכם הוי הוקף ולבסוף ישב והרב בפנ"י שם כ' דהתוס' לית להו סברת הר"ן מדמקשו ע"ז מולא שור איגר תיפוק ליה דהוי ישב ולבסוף הוקף ואס"ד דס"ל ישיבת עכו"ם לא שמה ישיבה אצטריך ולא שור איגר לעיר שכבשוהו מן העכו"ם והיה בה שור איגר עכ"ד הפנ"י ונעלם ממנו דברי התוס' בכתובות שבארנו בפירוש כתבו דישיבת עכו"ם לח שמה ישיבה ודוחק לחלק בין קדושת ערי חומה לשאר מילי ובין מעלת ערי חומה לענין מכר כמש"ל וע"כ צ"ל דעדיפא משני התוס' דלא היה בה ישיבה כלל דקים לן שלא דר אדם שם קודם שהוקף וע' בתוס' דף ג' ב' ד"ה כרך וא"כ הרי מבואר לנו הטעם והסברא שבשביל כך אחר שגלינו בגלות החל הזה ואין ישראל על אדמתן בטלה קדושת ערי חומה ואף שהתוס' לא כ' שם לענין קדושת ערי חומה לענין מכירה רק לענין שאין סוקלין בתוכו מ"מ כל הקדושות אחת הן ע' במשנה למלך פי"ג מה' שמיטה ופ"ז מה' בית הבחירה דין י"ג א"כ מבואר כאן ג' חלוקים לדעת הר"מ קדושת הבית שתלויה בקדושת השכינה אף קדושה ראשונה לא נתבטלה לפי ששכינה לא בטלה וקדושת הארץ שתלוי אם הארץ שלנו אף בחורבנה יש חילוק בין קדושה ראשונה שהיה ע"י כבוש ויצאה מאתנו ע"י כבוש משא"כ קדושה שני' שניתן לנו במתנה מאת המלך המולך בכיפה והחזקנו בה לא יצאה ע"י כבוש ועדיין הוא שלנו לכך נוהג בו תרומות ומעשרות וקדושת בתי ערי חומה דקדושתה תלוי בישיבת ישראל בתוכן אף קדושה שני' בטלה הרי נתבאר דעת הר"מ על נכון ומוצא מקור הדינים להרמב"ם כך הוא קדושת הבית יצא לו מהך דזבחים ק"ז בשוחט ומעלה דס"ל לר"י קדושה ראשונה קדשה לעת"ל והלכה כר"י נגד ר"ל וקדושת א"י דבטלה קדושה הראשונה כבר כ' הכ"מ בפ"א מה' תרומות דכמה תנאי הכין ס"ל וקדושה שני' דלא בטלה מדר' יוסי דס"ל ירושה שלישית אין להם אך קשה דהא ביבמות פ"ב קאמרי' דר"י ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא והר"א בפ"א מה' תרומות בסופו פסק דתרומה בזה"ז דרבנן דלא כר' יוסי וכמו שהאריך שם בכ"מ בטעמו או דלא פסק כר' יוסי או כדאמרי' בנדה דף מ"ו דר"י תני לה ולא סבר לה א"כ הדרא קושי' לדוכתא מנ"ל דקדושה שני' לא בטלה ואדרבא דעת התוס' וכל המפרשים דמשום כך תרומה בזה"ז דרבנן משום דקדושה שני' בטלה ונהי דהר"מ בחר לו דרך אחרת דבשביל כך תרומה דרבנן הואיל ולא היה ביאת כולם והרבה יש לדקדק ע"ז כמו שהאריך הכ"מ שם בספ"א מה' תרומות אך עכ"פ אין לו להר"מ ראיה בהיפוך דלא בטלה. וראיתי בכ"מ שם שכ' על פרש"י דמשמע דרבנן דפליגי אר' יוסי ס"ל דקדושה שני' ג"כ בטלה וכ' ע"ז ואני לא ראיתי מי שיסבור כן עכ"ד ונפלאתי עליו דהא בזבחים דף ס' ב' קאמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה לעת"ל לגי' רש"י שם והתם קאי אהעלאת מעשר שני בזה"ז א"כ ע"כ ס"ל דגם קדושה שני' בטלה וכן בזבחים ק"ו ב' דס"ל לר"ל השוחט ומעלה בזה"ז פטור דלא קדשה לעת"ל ע"כ סבר דגם קדושה שני' לא קדשה לעת"ל דאל"כ הרי נתקדש בשני' ולא בטלה ויתחייב השוחט בחוץ וא"ל דס"ל לר"ל דעזרא לא קדש כלל הבית דבכל אלו תנן ואין כאן כלל קדושה שני' רק קדושה ראשונה וקדושה ראשונה בטלה ז"א דכיון דר"ל ס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל ע"כ דס"ל בא' מאלו תנן ועזרא קידש הבית דאל"כ במה נתקדש הבית בימי עזרא כיון דקדושה ראשונה בטלה כמבואר כ"ז בפ"ב דשבועות דף ט"ז וא"כ ע"כ לר"ל נתקדשה בקדושה שני' ואס"ד דקדושה שני' קדשה לעת"ל א"כ למה יפטר השוחט והמעלה בזה"ז א"כ חזינן דאיכא דס"ל דקדושה שניה ג"כ בטלה ונהי דאנן לא קי"ל כר"ל היינו בקדושת הבית או מטעם שכ' הר"מ משום דשכינה לא בטלה או מג' טעמים שכ' התוס' הבאתי לעיל אות ו' אבל בקדושת הארץ כמו דקדושה ראשונה בטלה ה"ה קדושה שני' ולא ידעתי מנ"ל להר"מ דקדושה שניה לא בטלה ולחלק בין קדושה ראשונה לשני דלא מצינו בזה חילוק אלא לר' יוסי ואנן לא קי"ל כר' יוסי בזה ולפמ"ש הכ"מ בפ"ח מה' תרומות דהר"מ מפרש בדברי ר' יוסי בסדר עולם מ"ש ירושה ראשונה ושניה היינו ירושת אברהם קורא ראשונה וירושת יהושע קורא שניה א"כ ר' יוסי ס"ל דאף קדושת יהושע לא בטלה וא"כ לא מצינו שום תנא שיחלק בין קדושת יהושע לקדושת עזרא אלא דלמ"ד דלא בטלה אף קדושת יהושע לא בטלה ואנן דקי"ל דבטלה קדושת יהושע ה"ה קדושת עזרא ומנ"ל לחלק וצע"ג:

והנה בגוף הדבר איידי דאיירינן ביה במה שכ' הכ"מ דהר"מ מפרש ירושה ראשונה ושני' ירושת אברהם ויהושע והכריח הכ"מ לפרש כן דאם תמצא לומר דפי' ירושה [ראשונ'] ושניה יהושע ועזרא מנ"ל להש"ס ביבמות פ"ב ב' דר' יוסי ס"ל תרומה בזה"ז דאו' דהא י"ל דאף דשלישית אין להם משום דשניה לא בטלה אעפ"כ תרומה דרבנן לפי שהשנייה בימי עזרא לא היה ביאת כולם דזהו עמו של הר"מ דס"ל תרומה דרבנן וע"כ צ"ל דפי' ירושה א' וב' אברהם ויהושע וכיון דשניה דהיינו ירושת יהושע לא בטלה ואז היה ביאת כולם ע"כ תרומה דאורייתא ע"כ תורף דברי הכ"מ שם:

והנה יש להקשות ע"ז מהך דנדה דף מ"ו דמקשה דהאיך סבר ר"י תרומה דרבנן והרי אמר שלישית אין להם ומשני תני לה ולא סבר לה וקשה דלמה הוצרך לדחוק כל כך תני לה ולא סבר לימא דסבר לה ופירוש ירושה ראשונה ושניה יהושע ועזרא וא"כ שפיר הוא דרבנן משום בימי עזרא לא היה ביאת כולם ונ"ל דבשביל כך לא תירץ כן דא"כ ס"ל לר' יוסי דירושה ראשונה דהיינו יהושע בטילה ובזבחים דף ס' ב' קאמר דקדשה לעת"ל לגי' התוס' והתם ר' יוסי משום ר' ישמעאל קא"ל וכמו שהקשי התוס' באמת לכך צ"ל ירושה שניה היינו יהושע וא"כ ס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל אך קשה דעדיפא הו"ל למימר על הך דזבחים דמשום ר' ישמעאל קאמר וליה לא ס"ל משיאמר תנא לה ולא סבר לה כיון דתני לה בסתם משמע דסבר לה וצ"ל דפשט המקרא מורה דהיה מדבר לדור יהושע וא"ל אל הארץ אשר ירשו אבותיך אברהם ויצחק וירשתה שאף אתה תירשנו ע"י יהושע איך שיהיה אם נאמר דהר"מ מפרש דירושה ראשונה ושניה היינו אברהם ויהושע א"כ ס"ל לר' יוסי דקדושה ראשונה דהיינו קדושת יהושע קדשה לעת"ל וכן לר' יוחנן דס"ל כר' יוסי ביבמות פ"ב ב' ומיושב קושית הר"ר שמואל בתוס' שם מהא דס"ל לר"י בהשוחט ומעלה דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל דבאמת גם כאן לפי' ר"ח ור"מ ס"ל קדשה ודוק:

י

יצא מזה דלדעת הר"א והר"מ ס"ל לר' יוסי ולר' יוחנן קדשה לעת"ל אף קדושת א"י ודלא כמ"ש לעיל לדעת התוס' ורש"י ושאר מפרשים:

יא

והנה דעת הראב"ד היא דקדושה ראשונה לא קדשה אלא לשעתה שהרי בפ"א מה' תרומות לא השיג על הר"מ שכ' דלא קדשה ובהא נחלק על הר"מ דס"ל דאף קדושת הבית וירושלים לא קדשה לעת"ל כמ"ש ספ"ו מה' בית הבחירה בהשגתו שם וכבר כתבנו לעיל מה דקשה עליו דהא אנן קי"ל בכל אלו תנן וא"כ עזרא לא קידש הבית ואם נאמר דגם קדושה ראשונה לא קידשה לעת"ל כדעתו א"כ במה נתקדש הבית בימי עזרא אם לא שנאמר דגם על מה דס"ל להר"מ דבכל אלו תנן פליג הראב"ד וס"ל כר"נ דבא' מכל אלו תנן וזהו דוחק שהרי לא השיג על הר"מ בזה כלל ולענין קדושה שניה ס"ל להראב"ד דקדשה לעת"ל לענין מעשרות ותרומה שהרי בספ"א מה' תרומות ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא והשיג על הר"מ ע"ש אבל בקדושת הבית נראה מדבריו בפ"ו מה' בית הבחירה דס"ל דאף קדושה שניה לא קדשה לעת"ל וכבר כתבנו לעיל רה שיש לתמוה עליו דאל"כ למה יתחייב השוחט והמעלה בזה"ז דהרי קי"ל כר"י נגד ר"ל ור"י ס"ל דחייב דקדשה לעת"ל ואם נאמר דהראב"ד סובר בא' מכל אלו תנן כר"נ דהוא בתראה נגד ר"ה היה קצת מקום ליישב בזה משום דקשיא ליה להראב"ד על מה דקאמר בזבחים ק"ז שם בפלוגתא דר"י ור"ל בשוחט ומעלה בזה"ז דר"י דס"ל דחייב משום דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל וקשה כמו שהקשיתי לעיל מנ"ל דס"ל דקדושה ראשונה קדשה דלא כהלכתא דקי"ל כר' יוסי קדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל לימא דבאמת קדושה ראשונה לא קדשה רק קדושה שניה קדשה לעת"ל כדקי"ל לענין קדושת א"י כר' יוסי דסדר עולם דירושה ראשונה ושניה יש להם ושלישית אין להם דראשונה לא קדשה לעת"ל ושניה קדשה ור' יוחנן גופיה ס"ל ביבמות פ"ב ב' כתנא דסדר עולם ואמאי לא אמרי' ג"כ הכא כן ואף שכתבנו לעיל ליישב דר"י ס"ל בכל אלו תנן ולא היה קדושה שניה כלל הא גופ' קשיא מנ"ל להש"ס דס"ל בכל אלו ואדרבא כיון דביבמות אשכחינן דס"ל כר' יוסי דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל ע"כ דלא ס"ל בכל אלו תנן אלא בא' מכל אלו כמבואר זה בפ"ב דשבועות דף ט"ז אלא ע"כ דזה היה ברור להש"ס דלענין קדושת הבית ודאי קדושה שניה לא קדשה לעת"ל דלמה יקדש עזרא הבית על לעת"ל דהא לעתיד יתבנה ע"י הקב"ה בקדושתו הגדולה ויתקדש קדושת עולם ואיך נאמר דקידש עזרא על לעת"ל דלמה צריך קדושת ב"ו הלא קדושתו ית' למעלה מקדושתנו ולזה הטעם כיון הראב"ד בהשגתו בפ"ו מה' בית הבחירה שכ' לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם עכ"ל וזה דוקא בקדושת עזרא אבל בקדושת בית שבנה שלמה שפיר יתכן לומר דקדשה לעת"ל שהוא היה יודע שהוא עתיד עוד להבנות שנית ע"י ב"ו וע"כ הוצרך לקדש לעת"ל וכיון שהוצרך לקדשו קדושת עולם ואף אחר שיחרב יהא קדושתו קיימת לבנין השני וכיון שהוקדש גם על זמן שבין חורבן ראשון לב' שוב הוקדש ג"כ קדושת עולם גם על זמן שאמר חורבן הב' ואפשר דטעם מ"ד קדשה לעת"ל משום דס"ל בכל אלו תנן וידע שלמה ברוח קדשו שעזרא לא היה יכול לקדשו בכל אלו שיחסרו מהן ע"כ קדשו הוא קדושת עולם נמצא ב' דברים אלו קדשה לעת"ל ובכל אלו תנן כל א' טעם לחבירו דהא בשבועות מבואר דטעמא דמ"ד בכל אלו משום דס"ל קדשה לעת"ל ואנן אמרי' בהיפוך מ"ט דמ"ד קדשה לעת"ל משום דבכל אלו לכך הוצרך לקדשו קדושת עולם שידע שלא יהיה יכולים לקדשו בבית שני ומזה הטעם בעצמן הנה מקום אתנו לחלק בין קדושה א' לב' דקדושה א' קדשה לעת"ל מה"ט שלא יוכל להתקדש בבית ב' אבל מאן דס"ל דהיה קדושה ב' משום דא' מכל אלו תנן למה יקדישו קדושת עולם דהא כשיתבנה בהמ"ק השני יתקדש ע"י מקור כל הקדושות ולפ"ז א"ש דהוצרך הש"ס לומר דר"י ס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל דוקא אבל קדושה שניה א"א להתקדש לעת"ל כדכתיבנא וכיון דהראב"ד פסק כמ"ד דאף קדושה ראשונה של הבית לא קדשה לעת"ל כמו שהוכיח ממ"ש אם אין מקדש ירקב וממ"ש דנפלו מחיצות ע' בהשגות פ"ו מה' בית הבחירה א"כ על קדושה ב' א"א לומר שתתקדש לעת"ל אך קשה דלפ"ז ס"ל להראב"ד דלית הלכתא כר' יוחנן בהא מדאשכחן סתמא דש"ס דקאמר דנפלו מחיצות וא"כ למה לא השיג על הר"מ בפי"ט מה' מעשה הקרבנות דפסק כר' יוחנן בשוחט ומעלה בזה"ז הו"ל להראב"ד להשיגו דלפי שיטתו לא קי"ל כר' יוחנן בהא וצ"ע:

יב

והנה שיטת התוס' ביבמות כהר"מ דלענין תרומות ומעשרות קדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל אבל לענין קדושת הבית קדושה ראשונה קדשה לעת"ל אך בקדושת ערי חומה נחלקו על הר"מ דהר"מ ס"ל דקדושת ערי חומה כא"י נינהו ולא קידשו לעת"ל והתוס' ס"ל דקדושת מחיצות כקדושת הבית היא ואידי ואידי קדשו לעת"ל וכבר השגתי לעיל אות ו' על הפרשת דרכים דרך הקדש שרצה לומר דלשני התירוצים האחרונים בתוס' יבמות פ"ב גם התוס' ס"ל דקדושת ערי חומה לאו כקדושת הבית נינהו ולא דק כמו שהארכתי שם אך כ"ז לשיטת התוס' ביבמות שם אבל התוס' בזבחים דף ס' כ' להיפוך דאף למ"ד דקדושת הארץ קדשה לעת"ל קדושת הבית לא קדשה כדאשכחן בנוב וגבעון וזה קצת כסברת הראב"ד ולא מטעמיה ומספקא לי לסברתם זאת לענין קדושת ערי חומה אי קדשו לעת"ל אי מדמינן להו לקדושת הבית כמו דס"ל להתוס' ביבמות דאידי ואידי קדושת מחיצות נינהו או דלמא כיון דכל חילייהו דהתוס' בסברתם זאת משום דכך מצינו בנוב וגבעון שהיה נוהג קדושת א"י ולא היה נהוג קדושת הבית א"כ קדושת ערי חומה אין ראיה דהא בימי נוב וגבעון היה ג"כ קדושת ערי חומה שהיה נוהג מימות יהושע בן נון וכן מסתבר ובפרט דראייתם מוכרחת ביבמות מהך דאשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו אלמא דקדשה לעת"ל רק דהתוס' ביבמות ילפי מהכא ג"כ לקדושת הבית ובזבחים ס"ל לחלק בין קדושת הבית לקדושת א"י אבל עכ"פ אין להכחיש ראיה זו מאשר לו חומה דראיה חזקה היא ואל תשיבני מדברי הר"מ בפי"ב מה' שמטה דפסק דגם קדושת ערי חומה לא קדשה לעת"ל ופסק כהך דרשה דראב"י אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו דכבר עמד בזה הכ"מ וס"ל דהוכחת הר"מ דהך אשר לו חומה הלכתא היא מדמקשי' מיניה בפ"ק דמגילה דף ג' ב' על ריב"ל ולא משני דריב"ל ס"ל לא קדשה לעת"ל ש"מ דאף אי לא קדשה לעת"ל הלכתא היא אך כ"ז לשיטת הר"מ אבל התוס' לשיטתייהו שתי' שם קושיא זו במגילה שם והוכיחו דע"כ ריב"ל ס"ל קדשה ולכך מקשו עלי' א"כ הוכחתנו חזקה לשיטת התוס' מאשר לו חומה דקדשה לעת"ל ודוק:

יג

ר"ה ס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל בשבועות פ"ב דף ט"ז ולדעת הר"מ בפ"ו מה' בית הבחירה והתוס' יבמות דף פ"ב הנ"ל י"ל דוקא בקדושת הבית ס"ל הכין ולדעת התוס' בזבחים דף ס' והראב"ד בפ"ו מה' ב"ה כ"ש דס"ל קדושת א"י קדשה לעת"ל:

יד

ר"נ ס"ל לא קדשה לעת"ל שבועות שם לדעת הר"מ והתוס' יבמות הנ"ל כ"ש בקדושת הארץ דס"ל לא קדשה ולדעת התוס' זבחים ס' והראב"ד שם י"ל בקדושת הארץ ס"ל דקדשה לעת"ל כדאשכחן בנוב וגבעון ולפמ"ש לעיל אות י"א בדעת הראב"ד י"ל דגם הראב"ד דוקא בקדושה שניה ס"ל דלא קדשה משא"כ בקדושה ראשונה כמ"ש שם וא"כ כיון דר"נ גם בקדושה ראשונה ס"ל לא קדשה ה"ה דס"ל בקדושת א"י לא קידשה לדעת הראב"ד:

טו

ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן בפ"ק דחולין ס"ל דלא קדשה לעת"ל כמבואר בסוגיא שם:

טז

ר"ש בן אליקים משום ר"א בן פדת משום ר"א בן שמוע ס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל חולין דף ז' שם ולדעת התוס' והר"מ י"ל דלענין קדושת הבית ס"ל קדשה:

יז

ריב"ל ס"ל במגילה ג' ב' דקדשה לעת"ל כמבואר מדברי התוס' שם ד"ה והתניא שכ' דע"כ ריב"ל לא ס"ל כרבנן וע"ש אך מדברי הר"מ נראה דריב"ל מצי סבר כרבנן ואעפ"כ מקשי מיניה מדראב"י כדמשמע מדברי הכ"מ פי"ב מה' שמיטה וכמש"ל אות י"ב אך אחר העיון נראה דהכ"מ לא דק ובודאי הוכחת התוס' נכונה מדקאמר ולבסוף ישב ואי כרבנן ס"ל מאי מהני ולבסוף ישב וע' בפנ"י וגם על דבריו יש לעיין ואין כאן מקום להאריך ואי"ה אבאר זה בחדושי על נכון:

יח

אבא שאול נראה דס"ל קדשה לעת"ל דס"ל בכל אלו תנן ע' שבועות ט"ז א' ומבואר שם דמאן דס"ל בכל אלו תנן ס"ל קדשה לעת"ל יע"ש ולדעת הר"מ והתוס' יבמות י"ל דוקא קדושת הבית ולא קדושת א"י כדכתיבנא לעיל ולדעת תוס' זבחים והראב"ד כ"ש קדושת א"י דקדשה לעת"ל כנ"ל:

יט

רב יהודה אמר רב ס"ל קדשה לעת"ל אך אינו מוכרע אי ס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל או שני' ומנא אמינא לה מהא דאיתא בברכות דף ל"ו א' אר"י א"ר צלף של ערלה בח"ל זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ומסיק שם דס"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל בארץ לא והנה המשנה למלך פ' עשירי מה' מ"א דין י"א כתב דמאן דס"ל בטלה קדושת הארץ דקדושה ראשונה ושניה לא קדשה לעת"ל א"כ ה"ה לספק ערלה דקי"ל בח"ל מותר בזה"ז אף בא"י מותר כיון דגם בא"י הוא מדרבנן כמו תרומה שהיא בזה"ז דרבנן למאן דס"ל לא קדשה לעת"ל והנה רש"י פי' הטעם דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל הואיל דבח"ל הוא דרבנן לא מחמרינן בספיקו ולפ"ז למ"ד לא קדשה לעת"ל גם בא"י דרבנן והלכה כמיקל אף בא"י וא"כ רב דאמר בח"ל דוקא ולא בא"י ע"כ דס"ל קדשה לעת"ל אך אינו מוכרע דס"ל קדושה ראשונה קדשה לעת"ל די"ל דס"ל כר' יוסי דראשונה לא קדשה ושני' קדשה ודוק וע' בחידושי על ברכות מה שישבתי שם בזה דברי הרי"ף שתמה על רבינו יונה יע"ש:

כ

ר' ישמעאל ס"ל קדשה לעת"ל קדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות אבל קדושת הבית לא קדשה לעתיד לבא כך מסקינן אליבא דר' ישמעאל במכות דף י"ט א' ע"ש בסוגיא היטב בפרש"י ותוס' שם:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה