מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
קדושה בעשרה
א
רב הונא ס"ל יחיד אומר קדושה ברכות כ"א ע"ב וע' באות ד' ובאות ה':
ב
ריב"ל ס"ל אין היחיד אומר קדושה שם וע' באות ד' ובאות ה':
ג
רב אדא בר אהבה ס"ל ג"כ דאין יחיד אומר קדושה ולגי' הרא"ש ס"ל ג"כ לר' יצחק דאין היחיד אומר קדושה וע"ש ברא"ש פ"א דברכות סי' י"ח:
ד
דעת הרשב"א בתשובה הביאו הב"י בקצרה באו"ח סי' נ"ט דהא דאמר ר"ה יחיד אומר קדושה היינו קדושה שביוצר ושל ובא לציון וריב"ל ס"ל אף קדושה זו אינו אומר כן הבנתי מתשובות הרשב"א ממה שהובא בקיצור בב"י שם יע"ש:
ה
הרשב"א בחדושיו לברכות כ"א ב' הקשה דהאיך ס"ד דר"ה דיחיד אומר קדושה הרי משנה שלימה שנינו במגילה אין פורסין על שמע כו' פחות מעשרה והביא בשם רש"י דכוונת ר"ה דיחיד העומד בתוך הצבור דאיכ' שם עשרה ושכינתא שריא ואז אף היחיד בפ"ע אומר קדושה כן ס"ל לר"ה וריב"ל ס"ל דאף בצבור אינו אומר לבדו כיון שהן אין עולין עמו וע"ש ולכאורה היה דין זה תלוי בהך דינא המבואר בא"ח נ"ה אי מצרפין קטן לעשרה וכן מי שישן אי מצרפין אותו וכן בעשרה דלא צייתי ולא עני בתר הש"ץ אי רשאי לומר קדושה יע"ש בסי' הנ"ל דשם מתבאר כל אלו הדינים ומחלקותן והעיקר דאי אמרי' הטעם משום דכל בי עשרה שכינתא שריא אזי מצרפין ג"כ קטן וכן ישן מצרפין אבל אם נאמר דהטעם משום דצריכין עשרה לומר הקדושה ביחד אזי לא מצרפין קטן וכן ישן וע"ש בב"י ובט"ז ובמ"א ולפ"ז ה"ה הכא י"ל דר"ה ס"ל ג"כ דאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה כסתמא דמתניתין רק דס"ל הטעם משום השראת שכינה לכך אף בלא ענו בהדי' כיון דאיכא עשרה בי כנישתא רשאי היחיד לומר קדושה וריב"ל ס"ל דבעי' שאמירת הקדושה תהי' מפי עשרה ביחד אך דלפ"ז תקשה ריב"ל אדריב"ל דהוא גופיה ס"ל בפרק שלשה שאכלו דקטן המוטל בעריסה עושין אותו סניף לעשרה ש"מ דס"ל דאין צריכין שיאמרו עשרה ביחד רק אהשראת שכינה קפדינן ויש לדחות דדוקא בקטן אחד ס"ל דעושין אותו סניף ואף לדעת הפוסקים הביאם הב"י בסי' נ"ה דאפי' בב' קטנים מתיר מדקאמר עושין אותן סניפים מ"מ בעי דוקא דרובן יהיה גדולים דמכווני וענו קדושה מכ"ש לדעת הפוסקים דס"ל דריב"ל מיירי בקטן היודע למי מברכין וענו בהדייהו קדושה פשיטא דלא קשה זה ודוק: