מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
פותחין בחרטה
א
רב יוסף מתני אמר רב יהודה אמר רב אסי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים קסבר אין פותחין בחרטה ופי' הר"ן והרא"ש שם בנדרים כ"א ב' שאין לחכם להתיר בחרטה שיאמר לו מתחרט אתה רק שימצא לו פתח אולי ידעת שכך היה לא נדרת וע"ש בר"ן הטעם ע' אות ח' פי' רש"י בענין זה שהוא היפוך:
ב
רב הונא ס"ל פותחין בחרטה שם דא"ל להאי גברא לבך עלך ע"ש במפרש ובפי' הרא"ש שם וע' באות שאח"ז דנ"ל דאין זה ר"ה הגדול שהיה תלמידו דרב וע' באות ז' שכ' דלדעת המפרש אף בחרטה דעכשיו פותחין ולדעת הר"ן אין פותחין רק בחרטה דמעיקרא וע' באות ז' מחלוקת המפרש עם הר"ן:
ג
רבה בר ר"ה ס"ל אין פותחין בחרטה נדרים שם דכ"א ב' מהא דא"ל אלו היה עשרה בני אדם כו' כך הוא דעת המפרש שם וכן הוא דעת הרא"ש שם אך לפמ"ש שם הר"ן ילמד המעיין די"ל בחרטה גרידא ס"ל אין פותחין וכדאיכא דגרסי שהביא הר"ן דגרסי אין פותחין בחרטה רק בחרטה המתבררת ס"ל פותחין בחרטה וע"ש היטב בר"ן ותבין (ומזה נ"ל דרב הונא שכתבתי באות הקדום אין זה ר"ה תלמידי' דרב דאיך יחלוק רבה בריה עליו ונראה דהוא ר"ה שהיה קטן מר' ירמיה ע' תוס' גיטין י"א ב' ד"ה יתיב ר"ה) וע' לקמן אות ז' שבארנו דעת המפרש דבחרטה דמעיקרא ס"ל לרבה פותחין:
ד
ר' יהודה ס"ל פותחין בחרטה שם תניא ר"י אומר אומרין לו לאדם לב זה עליך וע"ש ברא"ש ופירושו:
ה
ר' ישמעאל בר' יוסי ס"ל משמיה דר' יוסי אין פותחין שם ולפמש"ל אות ג' דעת הר"ן י"ל ג"כ לר"י בר' יוסי כן דבחרטה המתבררת ס"ל פותחין ודוק:
ו
ר' אסי ס"ל פותחין בחרטה שם ואע"ג שכ' באות א' דרב אסי ס"ל אין פותחין רבי אסי לחוד ורב אסי לחוד כ"כ הר"ן שם ונ"ל דההוא דלעיל הוא רב אסי שהוא חבירו של רב כהנא דהי' תלמידים חבירים לרב כמ"ש בסנהדרין כגון רב כהנא ורב אסי דלגמרא דרב צריכי ולסברא דרב לא צריכי וכמה פעמים השיבו לרב ושתיק רב והם הי' בבבל לכך רב יהודה שהיה תלמיד דרב קאמר הלכה משמיה דרב אסי שהיה גדול ממנו שהיה תלמיד חבר דרב והך ר' אסי דהכא דס"ל פותחין הוא חבירו של ר' אמי שהן הי' בא"י כמ"ש ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דא"י:
ז
ר' אלעזר ס"ל אין פותחין בחרטה כ"כ המפרש שם ונ"ל דלפי' הר"ן והרא"ש ס"ל פותחין בחרטה ואעתיק מקור הדבר וז"ל ההוא דאתא לקמיה דר' אלעזר א"ל בעית נדור א"ל אלו לא מרגזן לי לא בעינן כלום א"ל תהא כבעית ופי' הר"ן שם דלכך שאיל לו בעית נדור משום דחרטה צריך להיות שמתחרט מעיקרא ולא שהי' רוצה עד עכשיו ועכשיו מתחרט דלזה אין מועיל חרטה אף למ"ד פותחין בחרטה ולכך כשהשיב לו אלו לא מרגזן לי לא בעינא כלום וע"י כעס נדרתי ועכשיו מתחרט אני וע"ז התיר לו ר"א על החרטה לחוד שם דס"ל פותחין בחרטה כיון דאין כאן פתח רק חרטה לחוד ואף ר"א לא שאיל לו על פתח רק על חרטה אם היה כדינו שמתחרט משעת נדר או שמתחרט עכשיו וזה אינו מועיל א"כ מוכח דר"א ס"ל פותחין בחרטה. ולכאורה דעת המפרש תמוה דכ' דס"ל להאי תנא אין פותחין בחרטה ונ"ל דמפרש לשיטתיה אזיל דס"ל פותחין בחרטה אף שמתחרט עכשיו אף שהיה ניחא ליה עד עכשיו הוי חרטה דכן נראה מדבריו שם דההוא דר"ה דאמר ליה לבך עלך דמפרש ששאל לו עומד אתה על דעת הראשונה שרצונך עדיין באותו נדר א"ל לא כלומר מתחרט אני עכ"ד המפרש מבואר למעיין דפותחין בחרטה עכשיו ס"ל אף שהיה ניחא לו עד עתה וע' בר"ן שמפרש הך דא"ל לבך עלך בענין אחר כפי שיטתו דחרטה בעי' דתהוי חרטה מעיקרא יע"ש עכ"פ מבואר דהמפרש ס"ל דלמ"ד פותחין בחרטה אף בחרטה של עכשיו וא"כ ר"א למה הוצרך לשאול בעית נדור כלומר קבלת נדר מרצונך כמ"ש המפרש שם דמה לו בזה אף אי קבל הנדר מרצונו אעפ"כ יכול להתחרט עכשיו לדעת המפרש כמו שכתבתי וע"כ ס"ל דאין פותחין בחרטה לכך כ' המפרש דס"ל אין פותחין בחרטה (ובכה"ג דחרטה מעיקרא משעת הנדר ס"ל דבכה"ג פותחין בחרטה לכ"ע דמיעקר עקר לנדרי' כמ"ש המפר שם בד"ה אם היה י' בני אדם יע"ש היטב כמ"ש ולכך פותח בחרטה הוא ודוק שם היטב ותבין דס"ל בחרטה דמעיקרא פותחין לכ"ע והך דרבה בר ר"ה הוי ג"כ חרטה דמעיקרא ולא פתח וס"ל פותחין בחרטה דמעיקרא וע' לעיל אות ג') אבל הר"ן והרא"ש לשיטתייהו דס"ל דחרטה לא הוי אלא חרטה דמעיקרא ולכך הכא שאל לו ר"א אי הוי חרטה דמעיקרא וס"ל פותחין בחרטה ודוק:
ח
בעיקר פי' פותחין בחרטה יש ערבוביא בדברי הראשונים הר"ן והרא"ש בעירובין ס"ד ב' והרא"ש בנדרים שם ובדף ע"ד דהפירוש פותחין בחרטה דאין צריך לבקש לו פתח לומר אלו ידעת שיהיה כן לא נדרת רק בחרטה גרידא פותח לו ושואל לו אם מתחרט מעיקרא ומ"ד אין פותחין בחרטה ס"ל דבעי' דוקא פתח דאז הוי כנדר טעות ורש"י בעירובין ס"ד ב' פי' בהיפוך דמ"ד פותחין בחרטה ס"ל דאין להתיר בחרטה לחוד רק צריך פתח אל החרטה וז"ש פותחין בחרטה י"ל שצריך פתח בחרטה ומ"ד אין פותחין ר"ל דאין צריך פתח רק בחרטה לחוד סגי ומדברי המפרש בנדרים כ"א ב' נראה פירוש שלישי מ"ד אין פותחין בחרטה ס"ל דאין החכם פותח לו הפתח לומר אלו ידעת שהיה כך וכך לא נדרת אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה עכ"ל ודבריו אלו סתומין שנוכל לפרש שדעתו שאין החכם רשאי לפתוח לו בפתח רק הנודר יתחרט והוא יפתח פתח לנפשו אך לפי' הזה אין הלשון מדוקדק מ"ש אלא הנודר יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו דעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה דקשה מ"ש אלא הנודר יתחרט תחלה למה צריך להזכיר החרטה הו"ל לומר אלא הנודר יפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי וגם מ"ש שם והוא פותח תחלה בחרטה הוא מיותר לגמרי דכבר אמר הנודר יתחרט תחלה גם מ"ש והוא פותח תחלה בחרטה קשה דהו"ל לומר והוא פותח תחלה בפתח דמ"ש לו לא לדעת כן נדרתי הוא פתח אך לזה י"ל דקרי לזה חרטה כמ"ש אין פותחין בחרטה דפירושו פתח (אך הוא קשה על הש"ס למה קרי לפתח חרטה) אך עדיין קושיות הראשונות קשה גם קשה מהא דרבה בר ר"ה דמבואר שם דא"ל אלו היה עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת ופי' המפרש שם דקסבר אין פותחין בחרטה ולכך א"ל כה"ג אלו היה י' בני אדם כו' דמעקר עקר ליה לנדר' ולא הוי נדר כלל ולכך פותח בחרטה הוא אבל בעלמא אין פותחין בחרטה עכ"ל ואם נאמר דדעת המפרש דאין החכם רשאי לומר לו פתח כלל אלא הנודר בעצמו ימצא פתח לעצמו קשה היכא א"ל כאן אלא היה י' ב"א ואיך פתח לו פתח ומ"ש דבכה"ג מיעקר עקר לי' לנדר' ולכך פותח בחרטה הוא קשה דכל פתח הוא עקירת נדר דא"ל אלו ידעת שכך היה לא נדרת והוי נדר טעות ועוקר הנדר לגמרי ואעפ"כ ס"ל להמפרש דאין החכם רשאי לפתוח לו פתח אלמא דאף עקירת נדר אין רשאי לפתוח ואיך פתח לו רבה בר ר"ה כאן אלו היה י' בני אדם ואדרבא המעיין בר"ן שם יראה דהך דאלו היה י' בני אדם גרע מפתח וא"כ איך פתח לו בפתח גרוע כזה כיון אות פא דאף בפתח יפה דודאי מעיקר נדרא הוא ס"ל דאין רשאי לפתוח לו ועלה בלבי לפרש כוונת המפרש דאין החכם רשאי ליתן לו פתח מתחלה כדי שעי"ז יתחרט שמא לא היה בדעתו כלל להתחרט רק יודה הנודר רה חרר ל ין א ודר להתר חדט תחלה ואח"כ רשאי החכם לבקש לו פתח לחרטתו ובזה עא לשונו אלא הנודר יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרת (כצ"ל ולא כמ"ש הגי' נדרתי דהחכם אומר לו דעל דעת כן לא נדרת) והוא פותח תחלה בחרטה ר"ל דהנודר פית תחלה בחר שה ואח"כ יכול החכם לפתוח נו פתח לחרטתו ויפ תק ויאמר לו לא לדעת כן נדרת וע"כ סיים והוא פות ש ק מו תחלה בחרטה א דלא תקשי כיון דהחכם פותת לו פתת נמצא החכם פותח ואיך קאמר אין פ פותחי לז"א והוא פותח תחלה בחרטה ר"ל דמדוקדק לשון זין פות פותחין בת רעה דהנודר צריך לפתוח בחרטה ואח"כ יכול החכם לפתוח נו פתחי ובזה מיושב כל הדקדוקים שדקדקנו לעיל עיין עליהם אך ג"ז לא נח לי מכמה טעמים הא' דעדיין תקשי הך דרבה בר ר"ק דא"ל אנו היה י' בני אדם דממ"נ אי מיירי דהנוד מתחרט תחלה א"כ למה הוצרך המפרש לחלק דבכה"ג מיעקר לנדר' לגמרי הלא בכל מקוח היכא דהנודר מתחרט יכול החכם לפתיתל לו פתק שינוא ברוא חהיאו שוד היאך סיים ולכך פותח בחרטה הוא דהלא אין החכם פותח בחרטה דהא כבר התחרט הנוד ואם נאמר דמיירי דלא התחרט הנודר קשה למה פתח לו רבה בר ר"ה ואי משום דמיעקר נדרא כש ש הוא הנא כל פתח מיעקר נדר הוא וכמש"ל וקשה לי עוד דממ"נ האיך סבר המפרש דס"ל אי יכילין להתיר נדר בחרטה לחוד או לא א דיכולין להתיר בחרטה תתלה בחרטה למה הוצרך החכם ארור והי דיכולין לה חרטה לחוד א"כ כיון דהנוד פתוח לו פתח אח"כ ה היתר בחרטה נחיד ואם נאמר דס' דאין הנד כ צריך פתח קשה מההוא דאתי לקמי' דר"ה א"ל לבך על בח טה לחוד ודוחק לומר דר"ה ס"ל ק נה שב ח כבר ד הותר בחרם עה לחוד ן דורא ציין א"ל ל לא ושרי' אלמא דניתר לדר ניתר בחרטה לחוד דמנ"ל להמציא מחלוקת חדשה בין האמיראים בשלמא לפי' התוס' והר"ן דזהו פי' פותחין בחרטה אי סגי בחרטה לחוד ח"ש דר"ה ס"ל פותחין אבל לדעת המפרש דפי' פותחין בהרטה אין ענין לזה א"כ מנ"ל להמציא מחלוקת חדשה בזה ודוק וע לה בנבי לומר דס"ל להמפרש דאם מתחרט מל עיקרא משעת הנדר באמת א"צ לפתח וכמ"ש בש"ע סי' רכ"ח אך הא דכ' אלא והנדר מתחרט תחלה היינו שמתחרט עכשיו ולכך צריך הך ק לפתוח לו פתח וא"ש הא דר"ה דא"ל לבך עלך דהתם שאל לו אם מתחרט מעיקרא כמ"ש הר"ן שם ולכך סגי בחרטה לחוד א המפרש מדויל ידי' משום דבה דר"ה משמע דס"ל דלא שאל ליה אם אתר קיק מעיקרא רק אם התחרט עכשיו כמ"ש לבך עלך כלומר עוייד אתה על דעת הראשונה שרצונר עדיין באותו הנדר וא"כ הוא חרט עכשיו ואעפ"כ משמע דסגי באותה חרטה והדרא קושיא לדוכתא לכך נראה דס"ל להמפרש דבאמת למ"ד אין פותחין בחרטה צריך הנודר להתחרט וגם למצא פתח לנפשו ולומר ע"ד כן לא נדרתי והך דרבה בר ר"ה דא"ל אלי היה י' בני אדם ופתח לו פתח מ"ל למפרש דזהו עדיף מפתח (וד כב' דס"ל דג רע מפתח) דהפתח אינו עוקר גוף הנדר רק שנותן לו פתח שמחמת סיבה זו לא נדר והוי כנדר ר אמת אבל ) אלו הי' י' בני אדם לא נדרת עוקר עצמות הנדר שלא נדר כלל אלו היה י' בני אדם ואף ש"ה דוחק גדול דמה לי אם לא נדר מחמת פיוס בני אדם או מחמת סיבה אחרת מ"מ ס"ל למפרש לחלק (דבפתח אין העקירה על גוף הנדר רק שהסיבה זו גברה על רצון הנידר ועכבו מלנדור משא"כ בכאן אלו היה י' בני אדם לא היה נודר כלל בלי שום סיבה המעכבת רק שלא היה רצ רצינו נדור כלל משא"כ בפתח היה רצונו לנדור רק שמחמת שידע דמשמשין בפנקסי' או שלא יהיה לו כבוד שיצא עליו שם שהוא קופץ לנדור לא היה נודר והבן ) ובאמת המפרש גופיה חזר ביה ע' במ"ש בנדרים דף ע"ז ב' ר"ג סבר פותחין בחרטה דצריך החכם לפתוח לו בתחלת כדאמרן שיוחמת הנדר ולהעמיד תחלת הנדר בטעות שיהא מתחרט על כך אלו היה י' בני אדם שיפייסוך כו' יע"ש אלמא דס"ל לה מפרש דליי"ד אין פותחין בחרטה אף בההוא דאלו היה י' בני ול דהרוא מיעקר נדרא הוא לפתוח ולא ה"ל לחלק כמו שחולק לע יע"ש ו דות ש א