אור ברסלב

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ערלה בח"ל

כלל בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה

א

ר"א בר ר' יוסי אמר משום ר' יוסי בן דורמסקית משום ריה"ג משום ר' יוחנן בן נורי משום ר"א הגדול אין ערלה בח"ל כלל קדושין ל"ט א':

ב

רב יהודה אמר שמואל ס"ל ערלה בח"ל הלכות מדינה פי' שהמדינה הנהיגתהו עליהם בח"ל קדושין ל"ח ב':

ג

עולא אמר ר' יוחנן הלכה למשה מסיני ואעפ"כ ספק ערלה בח"ל מותר דכך נאמרה הלמ"מ ספיקא מותר וודאה אסור קדושין ל"ח ב' ל"ט א':

ד

חריפא דפומבדיתא והן עיפא ואבימי בני רחבא דפומבדיתא ס"ל אין ערלה בח"ל כלל קדושין ל"ט א':

ה

רב אמי ס"ל ג"כ בשם ר' יוחנן הלמ"מ קדושין ל"ט א':

ו

רב אויא ורבה בר רב חנן ס"ל ערלה בח"ל הלכות מדינה כך כ' הכ"מ בפ"י מה' מאכלות אסורות דין י"א דהנך רבנן דמספקי ספוקי להדדי ס"ל הלכות מדינה ובקדושין ל"ט א' ר"א ורבה בר ר"ח מספקי ספוקי להדדי ש"מ דס"ל הלכות מדינה ובאמת אין זה מוכרח כ"כ כמו שנבאר בס"ד די"ל דאם הוא הלמ"מ מותר לספק דכך אם נאמרה הלכה ע' לקמן אות י':

ז

לוי דאמר ליה לשמואל ספוק לי ואנא איכול לפ"ד הכ"מ שכ' באות הקדום צ"מ דס"ל הלכות מדינה כשמואל ולפמש"כ שם אינו מוכרח ויתבאר בסמוך בס"ד:

ח

מר בריה דרבינא דאמר בקדושין ל"ט דזה וזה יורד ולוקט לדעת הר"ן בקדושין שם י"ל דס"ל ערלה הלמ"מ אלא שכך נאמרה הלמ"מ אף שיודע שלוקח מערלה כל שאינו רואה ולוקט מותר אך הכ"מ בפ"י מהמ"א כ' דמר בריה דרבינא ס"ל הלכות מדינה ולכך מתיר יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד אבל למאן דס"ל הלמ"מ אסור:

ט

ר' שמעון דאמר בקדושין ל"ח דערלה ילפינן בק"ו מקדש יע"ש משמע דלית ליה הלכה דאל"כ ק"ו למה לי וראיתי בהפלאה על קדושין דל"ט שרצה לומר דר"ש לית ליה ערלה הלכה דהא יליף לה בק"ו וא"כ הלכה למה לי וע"ז קאמר די"ל דהלכה אצטריך לאסור בהנאה והק"ו איצטריך למיסר ספיקה דהלכה נאמר על וודאה ולא על ספיקא ולפ"ז לר"ש ערלה באכילה אסור אף ספיקא ובהנאה ספיקא מותר דאכילה ילפינן בק"ו מחדש ואף ספיקא אסור והנאה הלכה על ודאה ולא על ספיקא וכ"ז בח"ל אבל בא"י אף ספיקא אסור בהנאה ולא ידעתי מה שהקשה בהפלאה שם על מה דמקשה בע"ז ל"ה ב' לרנב"י דאמר טעם דאסרו גבינות נכרים מפני שמעמידין בשרף ערלה והקשה א"כ תתסר בהנאה וס' בהפלאה דהו"ל לשנויי דס"ל כר"ש דלר"ש אסור באכילה ומותר בהנאה בספק דהתם ספק הוא שמא העמידוהו בשרף ערלה וזה תמוה דבא"י אף לר"ש אסור ספק בהנאה כדכתיבנא והתם על גבינות נכרים סתם שאלו ועוד דזהו שאל ר' ישמעאל לר' יהושע והמה בא"י הוו והנה היה אפשר לומר דאעפ"כ יש לתרץ כן קושית הש"ס דלכך אינו אסור בהנאה כר"ש וא"ל דהא בא"י הוי די"ל דס"ל דבטלה קדושת הארץ דקדושה ראשונה ושניה לא קדשה לעת"ל ומאן דס"ל בטלה קדושת הארץ ערלה אף בא"י ספיקה מותר דאף בא"י הוא כח"ל כמ"ש המל"מ בפ"י מהמ"א שם אך ר' ישמעאל ור' יהושע בזמן הבית היו ושאל לו מפני מה אסרו גבינות נכרי' באכילה ולא בהנאה משמע דהגזירה זו בזמן הבית היתה ואף דאמר בגמ' גזירה חדשה היא מ"מ לפי דעת התוס' דהתם ר' ישמעאל הוא ר' ישמעאל בן אלישע והוא נהרג עם רשב"ג בהרוגי מלכות ולא היה אחר החורבן כלל יבואר דגזרה זו בזמן הבית היה ודוק ולפ"ז אדרבא יש להוכיח בהיפוך דקשה על רנב"י דאמר משום שמעמידין בשרף ערלה קשה דהא סתם אסרו גבינות נכרי' ומשמע אף בח"ל והא בח"ל ספק ערלה מותר וצ"ל דס"ל דתנא דמתני' ס"ל כר"ש דאף בח"ל ספיקה אסור באכילה ואף דר"ש ס"ל שרף ערלה מותר בנדה דף ח' האי תנא ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ולפ"ד הפלאה דזהו דלא כר"ש קשה קושי' הנ"ל דא"כ למה אסרוהו בח"ל הא ספק ערלה בח"ל מותר וצ"ל דודאי מעמידין בשרף ערלה וליכא ספיקא אך קשה דהא משמע בשמעתין למר בריה דרבינא דמתני אידי ואידי זה וזה לוקט דאפי' ודאי ערלה כל שאינו לוקטו ביד או שאינו רואהו לוקט מותר וצ"ל דרנב"י פליג אמר בריה דרבינא וס"ל דבודאי אסור ובספק מותר ודוק שוב מצאתי בריטב"א קדושין דמקשה קושי' ז' דלמה אסרו גבינות עכו"ם בח"ל כיון דספיקא הוא ותי' כיון דבא"י ספיקא אסור ואסרו הגבינות לא חלקי בגזירתם ואסרו אף בח"ל ולמ"ש א"ש טפי:

י

דעת הר"ן דאף אי ערלה הלמ"מ מותר בספק דכך נאמרה הלכה דכל צד ספק מותר וכן נ"ל להוכיח שהוא דעת ר"ש שכ' בדף ל"ט במה שא"ל ואבד וודאה לפי שהיו מזלזלין בערלה לא התיר להם לספק ואס"ד דלמ"ד הלמ"מ אסור לספק והא מרא דשמעתא הוא ר"י דאמר אבד וודאה ור"י ס"ל הלמ"מ וא"כ אסור לספק ע"כ דרש"י ס"ל דאף למ"ד הלמ"מ מותר לספק ואפשר לדחות כיון דר"י לרב יהודה הוא דשדר ליה וידע דרב יהודה קאמר משמיה דשמואל רביה הלכות מדינה ובודאי עביד כרביה ולמה שדר ליה אבד הא לשיטתיה יכול לספק אלא ע"כ לפי שמזלזלין אסר להם הספק אף לשמואל והה"מ בפ"י מה' מא"ס כ' שלכך השמיט הר"מ הך היתרא דספק דס"ל ל דזהו רק למ"ד הלכות מדינה אבל למ"ד הלמ"מ אסור לספק ולכאור' היה אפשר לומר דזה תלי' בזה אם נאמר ספק מה"ת לחומרא או דמה"ת לקולא דאם נאמר דמה"ת לקולא קשה למה הוצרך הלכה להתיר הספק ע"כ דאף לספק מותר אף שהוא ודאי אצל זה כמ"ש הר"ן בקדושין ולמ"ד ספק מה"ת לחומר' י"ל דהלכתא לא אתי רק אספק גרידא ולא לספק שהוא אצל זה ודאי אכן בזה לא נעלה ארוכה להר"מ שהשמיט הך היתרא דמותר לספק דהרי הר"מ ס"ל סמה"ת לקולא והיה לו להתיר ספק ודע דאף אם נאמר להתיר ספק צריך ליישב דהרי ערלה אסור בהנאה ונמצא זה שלוקט לחבירו ומספק לו הרי נהנה וכמבואר כיוצא בו בש"ע סימן רצ"ד ס"ח בהג"ה ואסור ללקוט לעכו"ם פירות מאילן שלו שהוא ערלה שהוא נהנה במה שהעכו"ם מחזיק לו טובה וצ"ל דספק לי היינו לקוט לי מאילנות שלי או מאילנות אחרים שהן הפקר אבל מאילנות שלו אסור ליתן לחבירו לספקו דהרי נהנה ולפ"ז א"ש מה דקאמר רב בברכות ל"ו א' וכן מר בר רב אשי זריק אביונות ואכיל קפריסין ולמה זריק היה לו לספק לאחרים אלא ש"מ כדכתיבנ' דאחר שהוא יודע שהוא ודאי ערלה אסור ליתנן לחבירו שהוא נהנה במה שחבירו מחזיק לו טובה ודע דהלח"מ רצה לפרש ספק לי דהלוקט אינו יודע כלל איזהו הן ערלה רק האוכל יודע מהאילנות איזה אילן הוא ערלה וע"כ אומר לאחר שילקוט מהאילן נמצא אצל שניהם הוא ספק דהלוקט אינו יודע איזו אילן הוא ערלה והאוכל אף שיודע איזה אילן ערלה אינו יודע מאיזו אילן נלקט אך מפרש"י ממ"ש ואבד וודאה ולא רצה להתיר להם לספק משמע דאף ודאי יכול לספק דלא כלח"מ אך אעפ"כ י"ל דהר"מ פי' כדבריו:

יא

רב דס"ל בברכות ל"ו זורק האביונות ואוכל קפריסין וכן רבינא ומר בר רב אשי לפי הנראה ס"ל דערלה בח"ל הלכות מדינה וכ"נ מדברי רב"י שם וקשה מזה על הר"מ איך פסק הלמ"מ כיון דאינהו בתראי נינהו וע' בפ"י שם שכ' ליישב דאף הם ס"ל הלמ"מ:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה