מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
עוף אי טעון שחיטה מן התורה
א
רב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה בחולין כ"ז ב':
ב
ר"א הקפר ס"ל ג"כ אין שחיטה לעוף מה"ת חולין דף כ"ח:
ג
רבי ס"ל התם יש שחיטה לעוף מה"ת מוזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה כו':
ד
ר"ל ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת בנזיר בסוגיא דהאיש מדיר את בנו בנזיר דס"ל כדי לחנכו במצות ופריך הא מולק בחטאת עוף ומשני קסבר ר"ל אין שחיטה לעוף מה"ת נזיר כ"ט וע' תוס' חולין דכ"ח א' ד"ה רבי הוא ובמהרש"א שם דמבואר מדבריה' דלפי המסקנא אינו מוכרח די"ל דמביא חטאת העוף הבא על הספק ואינו נאכל:
ה
ר"י בר חנינא ור' יוסי בר יהודה ג"כ ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת דס"ל ג"כ כדי לחנכו במצות ע"ש בסוגיא:
ו
ר' פנחס ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה בפרק עשרה יוחסין דע"א ע"א עד שאני אומר ב' דברים בבהמ"ד עלוני בעריסה ורוצו כי כו' יע"ש:
ז
ר"מ ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת וראייתי מדאמר בזבחים פרק חטאת העוף דס"ט ע"ב ק"ו מנבלת בהמה ומה נבילת בהמה מטמא במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה נבילת העוף שאינה מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טומאתה ואי נימא דאין שחיטה לעוף מה"ת אין ראיה מבהמה דשחיטה שלה מן התורה לכך מטהרת טריפתו משא"כ בעוף וא"ל דניהו דאין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ נחירה מיהו בעי בסימנים ולכך ילפינן שפיר מבהמה מה בהמה שהכשירה בשחיטה מטהרת מטומאה ה"ה בעוף שהכשירה בנחירה ונחירה זו היא שחיטתה ראוי שתטהר מטומאה דאין לומר כן דא"כ לא הוצרך למילף מליקה אח"כ במה מצינו רק לערבינהו ויליף מליקה ונחירה משחיטה כמו בבהמה דבר שמכשרתו לאכילה מטהרת טריפתו מטומאתו ה"ה בעוף דבר שמכשרתו לאכיל' דהיינו נהירה ומליקה יטהר טריפתו מטומאתו יע"ש היטב ודוק והא דיליף ר"מ התם בברייתא מזאת תורת בהמה דמה בהמה דבר שמכשרת' לאכילה כו' יע"ש נראה דס"ל באמת דילפינן מליקה ונחירה בעוף מבהמה דמה בהמה דבר שמכשרתה וע"ש בתוס' ד"ה וכי באיזו יע"ש היטב ודוק ויש לי עוד כדמות ראיה דהא אי יש שחיטה לעוף מה"ת תלוי בזה אי ממיא איברי ואי מן הרקק נבראו ועיין רפ"ב דחולין בב' לשונות שאמר ר"ג להגמון וע"ש דלכך טעון עוף שחיטה הואיל ונברא מן הרקק והנה אי אמרינן ממיא אברי צ"ל דהא דכתיב ויצר ד' מן האדמה ואת כל עוף השמים דלא קאי ויצר אעוף דלא נבראו מן האדמה כדאית' שם בחולין והנה ר"מ ס"ל בנדה דף כ"ב המפלת בהמה חיה ועוף יושבת עליהן ימי טומאה הואיל ונאמרה בהן יצירה כאדם אלמא דס"ל דויצר קאי ג"כ אעוף דנבראו מן האדמה וע"כ דאית להו שחיטה מן התורה:
ח
ר' יוסי ס"ל ג"כ יש שחיטה לעוף מן התורה מדאמר שם דיה כנבילת בהמה שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה משמע דס"ל דוקא שחיטה בעוף דהוא מה"ת כמו בבהמה ילפינן משחיטה דבהמה ולא דבר שמכשרת לאכילה בעוף נילף מדבר שמכשרת באכילה בבהמה דא"כ מליקה נמי מטהר יע"ש ודוק:
ט
ר' יהודה לכאורה דס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ולכך ס"ל דאין שחיטת עוף מטהרת טריפתו מטומאתו דל"ד לבהמה דשחיטתה מה"ת אך באמת נראה להיפוך מדיליף שם מנבילה וטריפה להביא טריפה ששחטה שמטמאה מוכח דס"ל יש שחיטה דאל"כ היאך שייך בה שחיטה ומאי צריך לרבויי ודוחק לומר ששחטה היינו שנחרה דזהו שחיטתו דז"א דא"כ למה ליה לרבויי לזה מהיכי תיתי נימא דלא מטמאה דאין ללמוד מנבילה דיו לבא מן הדין להיות כנדון דגם בבהמה אין מליקה ונחירה מטהרת טריפתה מטומאה ודוק ואפשר דצריך לרבויי דלא נילף מזאת תורת הבהמה והעוף לאקישו לבהמה כדיליף ר"מ ודוק:
י
אי אין שחיטה לעוף מן התורה אין עיקור סימנים כך ס"ל לרב אחא בריה דרבא ורב אשי ס"ל בהיפוך דאי אין שחיטה יש עיקור חולין דף ך' א' ב' ויע"ש דרבין בר קיסי ס"ל דדוקא לענין מליקה אין עיקור אבל לשחיטה יש עיקור ורבי ירמיה אמר שמואל ס"ל דלמ"ד אין עיקור אף לשחיטה אין עיקור:
יא
ר"ע ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת בכורות דף צ"ג דלא מוקי צבי ואיל לדר"א הפקר ועיין אות ב' וכ"כ הרא"ש להדי' דר"ע ס"ל כרבי יש שחיטה לעוף מה"ת וכד דייקת שפיר בדברי הרא"ש ובגמ' שם יתבאר לך (אברא דדעת הרא"ש תמיהא דמנ"ל דלר"ע לא ס"ל דאין שחיטה מדכתיב ושפך):
יב
דב"ה במתניתין שם דס"ל כר"ע דבכור בעל מום מותר אפי' לנכרי ס"ל ג"כ יש שחיטה לעוף מה"ת:
יג
ב"ש דמתניתין שם ע"כ מוקי צבי ואיל לכדר"א הפקר וס"ל אין שחיטה לעוף יע"ש ג"ז יש לפקפק די"ל דאעפ"כ ס"ל יש שחיטה לעוף מזאת תורת הבהמה והעוף ע' רפ"ב דחולין:
יד
אי אמרינן אין שחיטה לעוף מן התורה אזי בעוף קדשים דבעי שחיטה כגון צפרי מצורע וכיוצא בהן אזי בעי שחיטה בכהן ובילקוט פ' מצורע בפסוק וצוה הכהן ושחט לקיחה בכהן ושחיטה בכל אדם דברי רבי ר"י בר יהודה אומר אף שחיטה בכהן ע"כ וזהו תלוי במ"ש דרבי לשיטתיה דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת כמש"ל אות ג' לכך ס"ל שחיטה בכל אדם דביומא דף מ"ב אי אמרינן דשחיטה כשירה בזר דשחיטה לאו עבודה הוא וכ' שם התוס' בשם הר"י מאורליינש דמש"ה לאו עבודה דנוהג אף בחולין ולכך לרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת אף בחולין לכך שחיטה לאו עבודה כך ס"ל דשחיטה בכל אדם ור"י בר יהודה לשיטתיה דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת בחולין כמש"ל אות ה' וא"כ שחיטה בעוף אינו נוהג בחולין ולכך ס"ל אף שחיטה בכהן ודוק. דבר זה מתורתו של הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה לוי יצחק אבד"ק בארדיטשוב למדתי שנדפס משמו בספ' כתר תורה שחבר בנו מהר"מ נ"י:
טו
הרב כריתי ופליתי סימן כ"ז הקשה דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ מפרכסת אסור דאין שחיטתו מתירתו מה"ת וא"כ חכמים תקנו שחיטה וכי להקל על דברי תורה באו ולהתיר מפרכסת א"כ היה ראוי לאסור מפרכסת בעוף יע"ש ולענ"ד נראה דמ"ד אין שחיטה לעוף ס"ל כר"מ דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה טהורה א"כ מה"ת אין אסור אמ"ה בעוף וע' בערך אמ"ה אבל אין לטעות ולומר כיון דלא בעי שחיטה לעוף מה"ת ממילא אין אמ"ה נוהג בו כמ"ש התוס' בפא"ט דס"ו א' סוף ד"ה במאי קמיפלגי דדבר דלא בעי שחיטה אין אסור משום אמ"ה דז"א דדוקא לענין דגים וחגבים כ"כ אבל בעוף אף דלא בעי שחיטה מה"ת מ"מ בעי נחירה בסימנים דאל"כ היכא משכחת נבילת עוף טהור כמ"ש התוס' בחולין ד"כ ע"א יע"ש ובל"ז נראה לי דל"ק קושי' הפליתי דאטו אמ"ה דעוף חמור מבהמה וכיון דחזינן דאמ"ה דבהמה ניתרת ע"י שחיטה כ"ש בעוף דהרי לחד מ"ד אין אמ"ה בעוף כלל ועכ"פ קיל אמ"ה דעוף מאמ"ה דבהמה והא דאין שחיטה לעוף מה"ת הוא דא"צ שחיטה אבל באמת מועיל השחיטה להתירה מידי אמ"ה כיון דגלי רחמנא בבהמה דשחיטה מוציא מידי אמ"ה וא"ל דגם לב"נ תתיר השחיטה כיון דגלי רחמנא דשחיטה מוציא מידי אמ"ה זה אינו דנכרים לאו בני שחיטה נינהו כלל וכמ"ש התוס' בחולין ד"כ ע"א אך עדיין לא מתיישב די"ל ג"כ בעוף דלאו בן שחיטה הוא לכך השחיטה אינה מוציאו מידי אמ"ה דלא חשוב שחיט' כלל כיון דלא מחויב בשחיט' א"כ חשיב שחיטה דידיה כחותך בידה וברגלה ועדיין מפרכסת דאסורה משום אמ"ה אך לזה י"ל כיון דסוף סוף תקנו לה חכמים שחיטה כעין שחיטה דאורייתא תקנוהו ויש לה כח להוציאה מידי אמ"ה כיון דכבר מצינו דשם שחיטה מוציא מידי אמ"ה בבהמה א"כ כיון דתקנו גם בעוף שחיטה יכול ג"כ להתיר מידי אמ"ה ובזה יתיישב עוד מה דקשה לדברינו דילפינן שחיטת עוף בק"ו משחיטת בהמה דמוציא מידי אמ"ה נימא דיו כמו בבהמה דוקא בב' סימנים ה"ה בעוף ולמ"ש נתיישב זה כיון דרבנן תקנו שחיטה בעוף כעין דאוריית' תיקון ושם שחיטה מוציא מידי אמ"ה ואין להקשות וכי להקל על ד"ת באו דז"א כיון דמצינו בבהמה הקילה התורה לאכול מפרכסת כבר גילתה התורה דעתה דע"י שחיטה מוציא מידי אמ"ה וה"ה בעוף כיון שתקנו שחיטה להחמיר על ד"ת וממילא מוציאה מידי אמ"ה דשם שחיטה מוציא מידי אמ"ה דודאי מה שתקנו חכמים שחיטה חשיב שחיטה אף מה"ת דהרי הוזהרנו ע"ז בלא תסור וכיון דחשיב שחיטה ממילא פקע אסור אמ"ה שהרי התירה לנו התורה מפרכסת ונ"א דאין כח ביד חכמים להקל מד"ת בקום ועשה רק היכא שעיקר תקנתם להקל אבל הכא דעיקר תקנתם להחמיר וממילא נמשך הקולא שפיר יוכלו לתקן כמו במקדש בחיטי קרדנית' דאין חוששין לקדושין כיון שתקנו להחמיר לאסור בהנאה אף שנמשך ממילא הקולא להתיר א"א לעלמא לית לן בה וה"ה כאן וי"ל דל"ד כל כך דהתם כח בידם להחמיר ולאסור בהנאה וכיון דאסור בהנאה לא שוה מידי ואין כאן קדושין אבל הכא נהי דכח בידם להחמיר שנא לאכול מבלי שחיטה אבל אין כח בידם להקל להתיר לאוכלה מפרכסת ומנא לן שיש כח בידם לעשותו שחיטה דאורייתא להתיר אמ"ה והבן: