אור ברסלב
מלא הרועים חלק א עוסק במצוה פטור ממצוה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

עוסק במצוה פטור ממצוה

על מנת כמעכשיו דמי

א

קי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כהא דאמרי' בפ"ב דברכות חתן פטור מק"ש ובפ"ב דסוכה דכ"ה שלוחי מצוה פטורין מסוכה וילפינן לה מבשבתך ובלכתך דק"ש בשבת ולכת דידך מחייבת הא דמצוה פטירת ואיכא למידק דהיאך מצינו למילף מק"ש דעוסק במצוה פטור ממצוה די"ל שאני הכא דמעיקרא לא נאמר כלל מ"ע דק"ש היכא דעסיק במצוה וכעין שכ' רש"י בברכות דף כ' א' וטומאה גופ' שהותרה לכהן כו' דמעיקרא לא ניתן כלל לאו דטומאה לענין קרובות וע' תוס' שם וכ"ת הוא גופי' ילפינן מק"ש כי היכא דהכא לא ניתן מ"ע דק"ש לעוסק במצוה כך כל המצות י"ל דל"ד דשאני ק"ש דעיקר מצותו הוא קבלת עמ"ש ולהאמין ביחודו ולקבלו לאדון וכשהוא עוסק במצוה אין לך קבלת עמ"ש יותר גדול מזה סיבה התכליתיית אשר עבורה חייב בק"ש לכך א"צ לקרות משא"כ בסוכה שענינו לזכור ענני הכבוד וכשהוא עוסק במצוה אחרת לא ימשך ממנה זכירה זו ואיך יפטור ממנה בעסק מצוה זו ול"ד לק"ש דגם במצוה זו פועל ועושה תכלית הנמשך מק"ש וי"ל דע"כ אין עיקר תכלית ק"ש קבלת עמ"ש לבד דא"כ יצא י"ח בפסוק ראשון לבד ואף א"ת דצריך קבלת עמ"ש ועול מצות עדיין יקשה למ"ד קרא ולא השמיע לאזנו לא יצא ואמאי הרי פעל ועשה התכלית ואף לדידן דקי"ל כמ"ד יצא מ"מ בהרהור אינו יוצא ואמאי הרי קבל עליו עמ"ש ועול מצות וגם בקורא כל ק"ש בלי כוונה לבד מפסוק ראשון יצא אף דלא חשב לקבלת עול מצות ובהרהור לא יצא דחשב לקבל עול מצות חזינן דאין עיקר המצוה קבלת עול מצות כ"א השינון והדבור דוקא ותכלית זה לא נמשך בעסקו במצוה אחרת וכיון דחזינן דאעפ"כ פטרתו התורה מק"ש בעוסק במצוה אחרת חזינן דעוסק פטור ממצוה ועדיין קשה היאך ילפינן מדפטור מק"ש ה"ה דפטור מכל המצות דלמא ק"ש שאני דהוא שינון לבד ואין בו מעשה ולכך מקלינן בה דנדחית מפני מצוה מעשיית וכעין זה איתא בירושלמי פ"א דברכות והביאו הב"ה ריש ברכות דבק"ש מקלינן הואיל והוא שינון יע"ש וי"ל דהנה כתיב ב' קראי בשבתך ובלכתך ודרשינן חד לעוסק במצוה וחד לחתן ופרש"י דבשבתך ה"א דוקא עוסק במלאכת מצוה אבל חתן טירדא דמחשבת מצוה אימא לא לכך כתיב ובלכתך לאוריי דאפי' מחשבה דוחה שינון דק"ש ובודאי מחשבה גרועה משינון דהוא דבור ואעפ"כ דוחה אותו אך קשה דעדיין לא ידעינן דחתן יפטור משאר מצות דאימא שינון דוקא דוחה ולא מעשה וצ"ל דלטעמיך מי לא מודית דשינון עדיף ממחשבה ולמה תדחה מפני מחשבה וע"כ צ"ל דלאו מטעם דחי' אתינן עלה רק דפטור הוא ממצוה אחרת כשעוסק בזו וא"כ לא משגחינן בזה אם היא חמורה מזה שעוסק בה כיון דסוף סוף עוסק הוא במלאכת שמים ופטור לגמרי משאר מצות ובזה נתיישב לדעת הר"ן דמוקי מתניתין דשלוחי מצוה פטורין מסוכה אפי' דאפשר לקיים שניהם וקשה דא"כ היכא יליף מק"ש דפטור עוסק במצוה דלמא שאני הכא דא"א לקיים שניהם דצריך שיכוין ולא מצי לכווני דעתיה והנה הר"ן באמת למד מחתן גופיה דפטור מק"ש אע"ג דאי בעי ליתובי דעתיה מצי קרי ק"ש אך זה לפי דעתו דמחשבת מצוה דחתן לאו מצוה היא אך המעיין ברש"י שם יראה דמחשבה זו מחשבת מצוה ואינו יכול לקיים שניהם ובהדיא כתב רש"י דכונס בתולה טריד וא"י לקיים שניהם ואף לדעת הר"ן דזהו המחשבה אינה מצוה מ"מ אין ראיה מחתן דסוף סוף כיון שהוא טרוד עכשיו א"י לקיים מצות ק"ש ופטור הוא ואינו מחויב להדורי בתר מצוה ולפנות דעתו ומחשבתו דכמו שהוא עכשיו טרוד במחשבת מצוה ופטור הוא משא"כ באבל דאף כמו שהוא עכשיו טרוד טירדא דרשות חייב הוא לכך מבעי ליה ליתובי דעתיה ובזה נדחין דברי הט"ז באו"ח סימן ק"ח שחולק על הדרישה מ"ש דעוסק בצרכי צבור ולא התפלל א"צ להשלים והקשה עליו הט"ז דדמי למ"ש בתה"ד במי שהיה טרוד אצל השר לתבוע דצריך להשלים ולפמ"ש ל"ד דהתם בטרדא דרשות מחויב הוא בשעת מעשה רק שאינו יכול ובאמת אי מצי ליתובי דעתיה ולצאת מטרדתו מחויב הוא לפנות טרדתו נמצא דבאותה שעה מחויב הוא אבל בעוסק בצרכי צבור פטור הוא לגמרי בשעת טרדתו ואינו מחויב לפנות א"ע מטרדתו וכיון דפטור הוא לגמרי דמי לחגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דאין לו תשלומין ואיך שיהיה נתבאר מזה דאין ראיה מחתן לפטור היכא שיכול לקיים שניהם כמו שהוא עכשיו כגון בשלוחי מצוה דאף כמו שהן עכשיו יכולין לקיים מצות סוכה אף דהוא להם טורח קצת מ"מ מנ"ל לפטרינהו דשאני חתן כמו שהוא עכשיו טרוד א"א לו לקיים מצות ק"ש ונמצא דפטור הוא מה"ת בכה"ג לכך אינו מחויב לפנות דעתו דכמו שהוא עכשיו פטור הוא משא"כ היכא דעכשיו יכול לקיים שניהם מחייב הוא ואי משום שיהיה לו טורח מ"מ טירחא זו אינה מצד המצוה שעוסק בה ואף אם לא עסק במצוה היה לו טורח זו לישב בסוכה ולישן בה והתורה חייבתו בטרח' זו נמצא טירחא זו חובת מצוה משא"כ בחתן דהטורח נמשך לו מצד המצוה וגם שהוא עכשיו אינו יכול לקיים כלל מצות ק"ש. אך לפמ"ש א"ש מדחזינן דחתן פטור אף שאינו אלא טרדת מחשבה ופשיטא דעסק מצוה בדבור או במעשה עדיפא ממחשבה וא"כ אף באינו יכול לקיים שניהם תדחה זו מפני אחרת דעדיפא מינה (ובפרט שיכול לקיים שניהם שיפנה דעתו מטרדת מחשבתו ויקרא ק"ש כיון דמצות ק"ש חמורה ממצוה זו שעוסק בה ראוי שתדחה אותה וק"ו באופן כזה שיפנה דעתו דכיון דמצוה זו חמורה הוי לגבי' כרשות דמחוייב לתיובי דעתו כדאמרי' באבל ודוק) אלא ע"כ דהטעם משום דיחוי רק דכללא הוא דעוסק במצוה פטור הוא מכל מצות שבתורה וכיון דגברא לאו בר חיובא הוא בשעה זו מעתה אין לנו לחלק בין אם היא מצוה חמורה או קלה ובין יכול לקיים שניהם לאינו יכול ודוק. ובזה נתיישב מ"ש התוס' בסוכה שם (דדברי הש"ס בסוכה שה) משמע דיליף שלוחי מצוה מבלכתך בדרך דלא כרש"י דס"ל בלכתך אתי לאוריי למפטר חתן ולפמ"ש ל"ק דאדרבה מכאן ראיה לגי' רש"י דשלוחי מצוה דפטורין מסוכה לא מצינן למילף רק מחתן כדכתיבנא דמחתן מוכח אף באפשר לקיים שניהם פטור ולכך קאמר דשלוחי מצוה מבלכתך נפקא לן ויתיישב ג"כ מה דיש להקשות בהיפוך לר"ן דשלוחי מצוה פטורין אף באפשר לקיים שניהם א"כ מנ"ל דחתן דטירדא דמחשבה בעלמא הוי דליפטור ואי משום דכתיב קרא יתירה ובלכתך אימא דאתי לאוריי אפי' באפשר לקיים שניהם ואכתי חתן מנ"ל דמחשבה בעלמא הוא ולפמ"ש א"ש כיון דפטרת באפשר לקיים שניהם ע"כ צ"ל דפטור מכל מצות בשעה שעוסק במצוה א"כ ממילא דגם חתן פטור כיון דסוף סוף עוסק במצוה הוא דאין לחלק בין מחשבה למעשה רק אם נאמר דטעם הפטור משום דיחוי י"ל דמחשבה לו כח לדחות מצוה דעשייה אבל אי הטעם משום דעוסק בכבוד שמים ובמצותיו פטור הוא משאריתן שוב אין לחלק בין קלה לחמורה ובין מחשבה למעשה דסוף סוף עסוק במצוה הוא ודוחק לחלק דוקא בעוסק בפועל שניכר לעין כל שעסוק בכבודו של מקום משא"כ בעסוק במחשבה לבד שאין ניכר לאחרים שעסוק במצוה הוא דזה דחוק ועוד דבלכתך בדרך נן בשבתך דאמרי' דוקא בשבת ולכת דידך הא דמצוה פטירת מי לא עסקינן דעסוק במצוה שאין הכל יודעין שהוא מצוה שהולך בדרך להקביל פני רבו או לפדות שבויים ומי יודע בהליכתו כי הולך לדבר מצוה הוא ואעפ"כ פטרתו התורה ואפי דאפשר ל קיים שניהם א"כ ה"ה חתן:

ב

ואכתי איכא למידק לדעת רש"י והתוס' דבאפשר לקיים שניהם מחויב מנ"ל מלכתך בדרך למעט חתן דמחשבה בעלמא הוא דלמא דוקא עוסק במצוה בפועל ואי משום דמייתר י"ל דאי מבשבתך ה"א דעוסק במצוה ממש אבל הולך למצוה ועדיין אינו עוסק בה אימא דחיובי מחייב לכך כתיב בלכתך לאוריי דאפי' לכת דמצוה שהולך לעשיית מצוה פטור ג"כ אבל חתן דאינו עוסק בשום דבר רק טירד' דמחשבה חיובי מחייב ובחדושי רציתי ליישב עפמ"ש שם מאי משמע אר"ה כדרך מה דרך רשות אף כל רשות מי לא עסקינן דאזיל לדבר מצוה אפ"ה אמר רחמנא ליקרי א"כ לכתוב בשבת וק' דקארי לה מה קארי לה היאך יליף מדרך ולפמ"ש א"ש דמתחלה יליף מדרך עוסק במצוה בפועל מה דרך רשות ר"ל שאין הדרך גופיה מצוה ואף בהולך להקביל פני רבו או לפדות שבויים מ"מ גוף הדרך אינו מצוה ואף בהולך להוצאת המת ולהכנסת כלה ולעלות לרגל אין הדרך המצוה דלא מבעיא לעלות לרגל דאין ההליכה גופא מצוה רק דעיקר המצוה הוא ראיית פנים בעזרה והדרך הוא הפעולה המביאו לה ותמהני על הרשב"א בחדושיו לסוכה דכ"ה שכ' בהולך לעלות לרגל דהליכה גופא מצוה וז"א דהא אם הוא בירושלים א"צ לעלות וכההיא דהדלקת נר אם מצא דלוק אינו דולק שכ' ר"ת בשבת דכ"ה ב' דלכך אין מברכין ואף להחולקים עליו מ"מ התם עיקר המצוה הוא ההדלקה אבל הכא עיקר המצוה הוא ראיית פנים בעזרה ואפשר דהרשב"א כיון לעלייתו מירושלים להר הבית דזה הוא דרך מצוה וההליכה זו לעזרה הליכה גופא מצוה אך זה יתכן מבלכתך אבל דרך משמע דרך רחוק וזה לא אשכחן שיהא דרך גופיה מצוה דודאי הליכת מצוה מצינן למימר הליכתו לעזרה והליכה למת ולכלה אמנם ז"א כ"א במשמעות בלכתך אבל לא נכללו במלת דרך דמשמע דרך רחוק ואין הדרך גופיה מצוה והנה נמעט מזה עוסק במצוה ממש אך המקשה הקשה דאכתי לא נמעט מזה הולך בדרך מצוה דמי לא עסקינן דאזיל לדבר מצוה וע"ז השיב דא"כ לימא בשבת כנ"ל נמצא דממלת דרך אמעיט עוסק במצוה ממש ומבשבתך הולך או פועל איזה פעולה למצוה כגון עושה סוכה או ציצית ותפילין שאין העשיה גמר מצוה ואייתר ובלכתך לחתן:

ג

והנה מ"ע שיש בו כרת אי פטור ממנה כשעוסק במצוה אחרת איכא לעיוני דהנה מדברי התוס' סוכה דכ"ה ב' מבואר דס"ל דלא מצינן למילף מק"ש שיפטור עוסק במצוה ממצוה שיש בה כרת ומקשים על רבא דס"ל אתיא לאחר חצות מטמא עצמו לקרובים אף דמטי זימני' דפסח דמנ"ל דידחה עשה שיש בו כרת ורציתי לומר דזה תלוי אי אמרינן ק"ש דאורייתא או דרבנן דלמ"ד ק"ש דרבנן קשה מנ"ל עוסק במצוה פטור ממצוה דליכא למילף מק"ש דהוא דרבנן לדידיה אך י"ל דבגמ' מקשה למ"ד ק"ש דרבנן דהא כתיב בשכבך ובקומך ומשני ההוא בד"ת כתיב ומבואר דלדידיה הך ודברת בם בשבתך ובלכתך בד"ת מיירי ודרשינן בלכת דידך מחייבת הא דמצוה פטירת אלמא דעוסק במצוה פטור ממצוה ולפ"ז איכא נמילף אף עשה שיש בו כרת דלמוד תורה חשיב עשה שיש בו כרת כמ"ש בפ' חלק כי דבר ה' בזה הכרת תכרת דכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נאמר מקרא זה וכן אמרו בפ"ב בשבת על מיתת אסכרה שהיא בעון ביטול תורה דעונשו מיתה כפרש"י שם ועל מ"ש דברים טמאים מקשה ס"ד הא אין עונשם מיתה מבואר דלמוד תורה חשיב ליה עונשו מיתה ממש וא"כ י"ל דרבה סבר ק"ש דרבנן ויליף עוסק במצוה מה"ת דהוא מ"ע שיש בה כרת ולכך ס"ל דאפי' ממצות עשה שיש בה כרת פטור כשעוסק במצוה:

ובזה יש ליישב מה דק"ל על מ"ש שם בסוכה דכ"ו א' ראב"ע כותבי ספרים תו"מ פטורין מכל המצות לקיים דברי ריה"ג שאמר עוסק במצוה פטור ממצוה וק' דהא דקאמר מכל המצות משמע אפי' ממ"ע שיש בו כרת והאיך מייתי ראיה מריה"ג דע"כ לריה"ג מצוה שיש בו כרת ליכא למילף דהא ריה"ג ס"ל דאותן אנשים טמאים נושאי ארונו של יוסף היה וא"כ לדידיה אין ראיה מהתם דעוסק במצוה פטור ממצוה דהא יכולין היה לטהר א"כ אין ראיה מק"ש והתם אין בו כרת ואכתי מצות עשה שיש בו כרת מנ"ל (דבשלמא נר' יצחק דס"ל טמאי מ"מ שחל שביעי שלהן בע"פ יש ראיה דפטור אף ממ"ע שבכרת ואף דהתם לא מטי זימניה י"ל כמ"ש בסמוך כס"ד מדמחייב להתחיל במצוה אחרת היכא דלא מטי זמנא של זו שמעי' שאם כבר התחיל אינו פוסק אף דמטי זמנה) ולכאורה רציתי לומר דראב"ע לשיטתיה דלדידיה לא משכחת ליה מ"ע שיש בו כרת דס"ל בפסחים ר"פ מי שהיה דצ"ג דאינו חייב כרת בלא עשה הראשון אא"כ לא עשה את השני וא"כ לדידיה מצות פסח נדחית כשעוסק במצוה דאין בו כרת דכשעוסק במצוה ובא לפניו אכילת פסח ראשון נדחית שהרי אין בו כרת שיוכל לעשות הב' וכשעוסק במצוה בי"ד אייר אכילת פסח נדחית מפניו שהרי אין זה עיקר המצוה רק תקנתא דראשון כדאמרינן בפסחים שם דלר' חנינא בן עקביא שני תקנת' דראשון הוא. אברא דיש לעיין דאיכא למימר כיון דסוף סוף אכיל' מצוה שיש בו כרת הוא אם לא עשה השני אזי תמורה היא ואינה נדחית מפני עוסק במצוה שאין בה כרת כלל ועוד דאכתי משכחת לה מצוה שיש בה כרת מצוה מילה דאף במילת בנו אין האב חייב כרת מ"מ הבן כשלא מל עצמו כשיגדיל חייב כרת וא"כ האיך תני סתם מכל מצות האמורות בתורה דהא אם ערל הוא מצות מילה אין נדחית מפני זה דהרי הוא מ"ע שיש בו כרת ורציתי ליישב דשאני מילה דאנן לא פטרינן עוסק במצוה ממצוה אחרת רק כשהעסק מצוה שעסק בה קדים אבל היכא דמצוה זו קדים הרי התחיל לעסוק באסור ולפ"ז מילת עצמו דחל עליו מעת היותו קדמה למצוה זו ופשיטא שאינה נדחית דאנן לא אמרינן אלא דהעוסק במצוה מכבר פטור ממצוה שבאה אח"כ משא"כ היכא דמצוה זו קדמה והתחיל באיסור אך דאכתי מי לא משכחת דעוסק במצוה זו בלילה דאינה זמן מילה ואינו חל עליו מצות מילה אז נמצא דהתחיל במצוה זו בהיתר לכך אף כשהאיר היום לא דחי מצות מילה מצוה הקודמת אך גם ע"ז י"ל דרחב"א כראב"ש ס"ל דאית ליה ביבמות דף ע"ב דמילה שלא בזמנה אף בלילה אך עדיין משכחת לה בעוסק במצוה קודם שהגדיל והגדיל באמצע דבעת החלו במצוה לא היה חייב במצות מילת עצמו ולא חייל' עלי' גם משכחת לה בעוסק במצוה בשבת דאז לא חייל' עלי' מצות מילה דמילה שלא בזמנה לא דחי' שבת ואין לומר דמילה שאני דדחי אפילו עשה ול"ת כגון מילה בצרעת דבקציצת צרעת איכא עשה ול"ת ואפ"ה מילה דחי' לה משום דנכרתו עלי' י"ג בריתות כמ"ש התוס' בפ' ר"א דמילה דף קל"ב ב' ד"ה האי עשה אך ע' במהרש"א שם דדוקא לבטל המילה לגמרי לא מבטלינן משום צרעת אע"ג דאית בה עשה ול"ת אבל היכא דאינו מבטל מצות מילה לגמרי רק מדחיהו לפי שעה בכה"ג לא דחי עשה ול"ת כהך דמילה שלא בזמנה לא דחי יו"ט הואיל והיא עשה ול"ת משום דיכול לקיים מצות מילה אח"כ וה"ה הכא כיון דאינו מבטל מצות מילה לגמרי שהרי יכול לקיימה אחר עשייתו אחת מכל מצות ד' לא דחי עשה דעסיק למאן דיליף דעוסק במצוה פטור ממצוה מפסח אבל לריה"ג דלדידיה לא מצי למילף מפסח כיון דסבירא ליה נושאי ארונו של יוסף היו אם כן אינו פטור ממצוה שיש בו כרת. א"כ היכא קאמר ראב"ע פטור מכל המצות דמשמע אפילו פסח ומילה ואמר לקיים דברי ריה"ג דהא לדידיה לא מפטר מפסח ומילה דלית ליה קרא להכא כדכתיבנ'. אך לפמ"ש א"ש די"ל דס"ל ק"ש דרבנן וקרא בד"ת כתיב ועשה דת"ת כעש' שיש בו כרת דמי. אך קשה דעד כאן לא אמרינן דעוסק במצוה פטור ממצוה אלא היכא דחיוב המצוה שעסוק בה בא לפניו קודם אבל היכא דחיוב מצוה זו מקודם א"כ התחיל באסור ואינה נדחית מפני מצוה שעוסק בה כגון בהתחיל במצוה אחר שהגיע זמן ק"ש והנה ת"ת חיובה תדיר א"כ חיובה קודם התחלת עשיית המצוה ונילף מינה דאף בהתחיל במצוה אחר התחלת חיוב מצוה אחרת פטור הוא ממצוה אחרת שמחויב בה מקודם כי הך דהכא דאמרינן בלכת דמצוה פטירת מת"ת ואף שחיוב ת"ת בא מקודם ובאמת הך דשלוחי מצוה פטורין מסוכה משמע אף שהלכו בדרך מצוה בתוך ימי החג דכבר חל עליהן חיוב מצות סוכה אעפ"כ פטורין אך צ"ל כיון דאף לדרך רשות רשאי הוא להלך בתוך החג אלמא דאין חובת הסוכה חל עכשיו עליו למנעו מדרך זו א"כ מצוה זו בא מקודם חובת סוכה שהרי בעת שהתחיל להלוך התחיל בהיתר וכן עד"ז בת"ת כיון דרשאי הוא לפרוש ממנה לעסקיו כמ"ש הנהג בהן מנהג דרך ארץ ואנו מפסקינן תורתנו לאומנתנו א"כ בשעה שהתחיל אות עין במצוה אחרת לא חל עליו חיוב ת"ת שהרי רשאי הוא לפרוש מת"ת ולהפסיק אפי' לעסקיו א"כ מצוה זו בא לפני חיוב ת"ת ולכך א"צ להפסיק באמצע מצוה זו לת"ת ומינה לשאר מצות דהיכא שהתחיל במצוה א' א"צ להפסיק בשביל מצוה אחרת הבאה אחר כך:

ר רבה ורב יוסף דאפליגו בשומר אבידה אי הוה ש"ח או ש"ש דרב יוסף ס"ל דהוי ש"ש מגו דלא בעי למיתב ריפת' לעניא ורבה ס"ל כש"ח והנה היה אפשר לומר דפליגי בזה דרבה ס"ל דעוסק במצוה חייב במצוה וכתנאי דר' שילא בסוכה דף כ"ו לענין חתן ושושבינין לשיטת רש"י שם אך התוס' שם כתבו דכ"ע אית להו דעוסק במצוה פטור וי"ל דרש"י ותוס' לשיטתייהו דרש"י פוסק כרב יוסף דשומר אבידה ש"ש כדמוכח מדברי רש"י ב"מ פ"ב דרבה אתיא כר"א דשמותי הוא והתוס' שם פסקו כרבה ולפמ"ש רש"י לשיטתיה דלרש"י טעמא דרבה לית ליה ועוסק במצוה פטור ממצוה כהנך תנאי דר' שילא דס"ל לדעת רש"י דעוסק במצוה חייב במצוה ולכך לדידן דקי"ל דעוסק במצוה פטור לית הלכתא כרבה והתוס' לשיטתייהו דס"ל שם בסוכה דלכ"ע עוסק במצוה פטור וליכא פלוגתא בהא רק דרבה ס"ל דאעפ"כ הוי ש"ח וא"כ לא מכרעא מלתא בהא הלכה כמאן והדרן לכללא דהלכתא כרבה בר משדה ענין ומחצה עי"ל דגם רבה ס"ל דע"כ פמ"ה רק דבהא פליגי דרב יוסף ס"ל דכל זמן שהאבידה היא אצלו הוא פטור אף שאינו עוסק בה לשוטחה ולנערה וא"כ מרויח הרבה דכמה עניים יבואו בכל הזמן הלז ויפטר מליתן להם וכ"כ הראב"ד בפ' האומנין דפ"ב גבי מלוה צריך למשכון והביאו ג"כ השיטה מקובצת ב"ק דנ"ו ב' דלרב יוסף כל זמן שהמשכון בידו פטור אפי' אינו עוסק בה לשוטחה ורבה ס"ל דאינו פטור כ"א בעת עוסקו לשוטחה וזהו לא שכיח שיבא אז עניא וכדאמרינן בנדרים פרוטה דרב יוסף לא שכיח ונ"ל דטעמיה דרב יוסף דס"ל בלכתך בדרך פרט לחתן אע"ג דחתן מצי לקיים שניהם (אך קשה בסוכה דדחיק למצא צריכותא על הנהו תרי קראי דעוסק במצוה פמ"ה חד דבשבתך בביתך וחד דאנשים אשר היו טמאים לנפש הו"ל למימר דאי לא כתיב רק הכתוב דאנשים אשר היו טמאים לנפש ה"א דוקא בא"א לקיים כמו התם לכך אצטריך הך דק"ש וי"ל דאכתי קשה למה לי בק"ש בשבתך ובלכתך לכתוב רק חד וממילא הוי ידעי' אפי' באפשר לקיים שניהם דאי בלא אפשר כבר ידעי' מאנשים אשר היו טמאים ודוק) דרב יוסף ס"ל דלא בעי כונה אלא פסוק ראשון בלבד ולכך נקט בלכתך דאי מבשבתך ה"א דוקא היכא דא"א לקיים שניהם. ובזה יובן לשון רש"י בב"ק דנ"ו ב' דלא בעי למיתב ריפתא דהעוסק במצוה פטור ממצוה מבלכתך בדרך נפקא לן בסוכה עכ"ל ודברי רש"י תמוהין חדא דמה לו להזכיר הילפותא ועוד דהא מבשבתך ממעטינן פרט לעוסק במצוה ובלכתך לחתן דטרדא דמחשבה בעלמא כמ"ש רש"י בברכות ובסוכה שם וא"כ הכא דלא איירי מטרדא דמחשבה מבשבתך נפקא לן ולפמ"ש א"ש דס"ל לרב יוסף דמבלכתך פרט לחתן מוכח דאף באפשר לקיים שניה' פטור ורבה ס"ל באפשר לקיי' שניהם חייב ונר' דתלי' בזה אי מצות כוונה רק פסוק ראשון או כל הפ' דרב יוסף ס"ל רק פ' ראשון ובקל יוכל לכוין וא"כ אפשר לקיים שניהם ואפ"ה פטרתו התור' להחתן ורבה ס"ל דכל פ' צריכה כוונה וא"כ א"א לקיים שניהם ע' בע' ק"ש כמה בעי כונה מחלוקת תנאים ואמוראים בדבר זה ונ"ל ליישב בזה קושית הפ"י בגמ' פ' האומנין על פי' רש"י דפי' טעמו דרב יהודה דס"ל מלוה מעות על משכון ש"ח דלית ליה שכר מצוה והקשה הפ"י דלקמן בסוגיא שם דף פ"ב דחיק לאוקמא דרב יוסף אליבא דכ"ע ומאי מועיל אכתי לא אתיא כר' יהודה דהא ר"י לית ליה שכר מצוה ולפמ"ש יש ליישב דהנה באמת רב יוסף מודה דמאן דס"ל דבאפשר לקיים שניהם חייב בשניהם דאין כאן שכר מצוה דהא בעי למיתב ריפתא לעני' אף בהיות האביד' אצלו דהא אפשר לקיים שניה רק דרב יוסף ס"ל דאף באפשר פטור וכבר כתבנו דזה תלוי במחלוקת תנאים ואמוראים אי ק"ש בעי כוונה כולי' פרשה או לא והנה לכאורה קשה מאי מקשה בב"מ שם דף פ"ב לימא רב יוסף כתנאי פסוק ראשון ומאן דס"ל מלוה על המשכון ש"ח ס"ל כהנך תנאי דבעי כונה כול' פרשה ולא שייך לומר בזה רב יוסף כתנאי דבזה ודאי דכבר פליגי כמה וכמה תנאי כמבואר בש"ס ר"פ היה קורא אך זה לק"מ דהנה שם בגמ' ב"ב מאן דס"ל מלוה על המשכון ש"ח הוא ר"א ומאן דס"ל ש"ש הוא ר"ע והנה בברכות די"ג א' ב' מצינו לר"א ור"ע שנחלקו דר"א ס"ל דא"צ כונה רק עד לבבך או עד בכל מאודך לפרש"י ולר"ע בעי כונה כולי' פרשה וא"כ א"ל דפליגי בהא דק"ש כמה בעי כונה דכלפי לייא ר"א דס"ל לא בעי כונה כולה פרשה ראוי לו לסבור דמלוה על המשכון ש"ש ור"ע ס"ל דבעי כולה פרשה ראוי לו לסבור דמע"ה ש"ח והכא איפכא שמעינן להו ולכך מקשה שפיר לימא דרב יוסף כתנאי דלא מצי לפלוגי בהא דק"ש כמה בעי כונה דאיפכא שמעינן להו לכך צ"ל דכ"ע אית להו דרב יוסף ובמצו' צריך למשכון קמפלגי דר"ע סבר מצוה קעביד כו' כדאי' בש"ס שם וא"ת כיון דר"ע ס"ל דבעי כונה כולה פרשה א"כ ע"כ ס"ל באפשר לקיים שניהם אינו פטור א"כ מאי שכר מצוה איכ' וי"ל דר"ע עדיפא מדרב יוסף דס"ל דמגו דלא בעי למיתב ריפתא הך שעתה דהלוהו הוי ש"ש (ולרב יוסף לא הוי ש"ש בהכי דמלתא דל"ש שיבא העני במכוון ברגע זו רק דס"ל דכל זמן שהאבידה אצלו וכן כ"ז שהמשכון אצלו חשוב עוסק במצו'. איברא דבמשכון הדבר דחוק מאד שנאמר דכ"ז שהמשכון אצלו יחשוב עוסק במצוה בשלמ' אבידה שמירה זו מצוה הוא שציותה התורה ואספתו אל תוך ביתך משא"כ במשכון וי"ל כיון שהתורה ציותה והעבט תעביטנו אם כסף תלוה ובלא משכון אינו מחויב ללות שמא יכפור לו והתורה אמרה אפס כי לא יהיה בך אביון חייך קודמים א"כ עיקר המצוה נגרמת ע"י המשכון וחשוב מצוה כמו אבידה) ודוק:

ובזה מיושב קושי' פ"י דקשה לרש"י דא"כ ר' יהודה דלא כרב יוסף דז"א דרב יהודה לשיטתיה דס"ל בברכות די"ג ב' דכל הפרשה צריך כונה ולדידיה מודה רב יוסף דש"ח הוא אבל לפי מה דפסקינן הלכתא דא"צ כונה אלא פסוק ראשון יציב' מלתא דהוי ש"ש ודוק. ואפשר דבהא פליגי ת"ק ור"י דת"ק דר"י הוא תמי' ר"מ בר פלוגתי' ור"מ לשיטתיה ור' יהודה לשיטתיה ר"מ לשיטתיה דס"ל שם בברכות דא"צ כונה כ"א פסוק ראשון לכך הוי ש"ש ור"י לשיטתיה דס"ל שם דכל הפרשה בעי כונה לכך ס"ל דהוי ש"ח ובזה מיושב מה דהקשה עוד הפ"י שם מאי דמקשה שם בש"ס לימא מתניתין דלא כר"א ומאי קושיא הא ר' יהודה דמתני' קאי כוותיה דס"ל ג"כ מע"ה ש"ח. ולפמ"ש א"ש דאף כר' יהודה לא אתיא דעיקר טעמיה דר' יהודה דלשיטתיה אזיל דס"ל כל הפרשה צריך כונה אבל אי הוי ס"ל דלא בעי כונה כולה פרשה הוי מודה דהוי ש"ש א"כ לא אתיא כר"א דהא ר"א ס"ל בברכות שם דלא בעי כונה כולה פרשה ואעפ"כ ס"ל ש"ח ובהא לא מצינו מאן דס"ל כותיה ודוק:

ה

רבי ורשב"ג דס"ל בפ"ק דשבת דף י"ט ע"א דלדבר מצוה מותר להפליג בספינה פחות מג"י קודם השבת ס"ל עוסק במצוה פטור ממצוה לטעם הרי"ף שם שמפרש משום ביטול עונג שבת ולדבר מצוה פטור משום עוסק במצוה פטור ממצוה אך לטעם הרשב"ם ולטעם התוס' שם אין ראיה:

ו

ר' שילא ס"ל עוסק במצוה חייב במצוה בסוכה דף כ"ו לדעת רש"י ולדעת התוס' גם ר' שילא מודה דעוסק במצוה פטור מן המצוה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה