אור ברסלב
מלא הרועים חלק א עובר ירך אמו

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

עובר ירך אמו

עוף אי טעון שחיטה מן התורה

א

עובר ירך אמו פלוגתא דר"א ור' יהושע בעדיות פ"ה ובחולין דנ"ח ע"א וחיפ' דמוקי פלוגתייהו בזה וז"ג ואיכא דמוקי בעובר ירך אמו. דר"א סבר:

ב

עובר ירך אמו ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו ובב"ק דף מ"ז מוכח (וזה תלוי בטריפה חיה דאי טריפה אינה חיה ס"ל לר' יהושע עובר לאו ירך אמו ע' חולין נ"ח) דרבא ס"ל עובר ירך אמו גבי פרה שהזיקה גובה מוולדה יע"ש בתוס':

ג

ור' יוחנן ס"ל בתמורה דכ"ה דעובר לאו ירך אמו דקאמר הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר דס"ל עובר לאו ירך אמו והוי קרבן בפ"ע אך רבא ר"ל שם דר"י מודה דעובר ירך אמו דאדם מתכפר בשבח הקדש ודחי ליה רב המנונא שם:

ד

רבי ס"ל עובר ירך אמו בגיטין דף כ"ג ע"ב בהא דתני אם היתה עוברה זכתה לו מ"ט דרבי בהא דס"ל עובר ירך אמו ונעשה כמי שהוקנה לה אחד מאברי' יע"ש וע' בתוס' סנהדרין בשם ר"ת ובר"ן פא"ט דנ"ח דאין ראיה די"ל דרבי ס"ל עובר לאו ירך אמו יע"ש ודוק:

ה

בסנהדרין ד"פ ע"ב משמע דרבינא ס"ל עובר ירך אמו מיהו יש לדחות דאליבא דרבא קאמר התם וכ"כ התוס' שם בד"ה עובר:

ו

דעת התוספת בחולין דנ"ח ובסנהדרין ד"ס ע"ב לפסוק דעובר ירך אמו ופלוגתא דר"א ור"י בזוז"ג ור' יהושע מודה דעובר ירך אמו ודעת ר"ת שם (וכן דעת הר"ן פא"ט דנ"ח יע"ש) בסנהדרין לפסוק בכ"מ דעובר לאו ירך אמו ורבא ג"כ מודה דעובר לאו ירך אמו אך הך דפרה שהזיקה לא מתיישב לדעתו וע' בתוס' בסנהדרין שם וע' בר"ן פא"ט דרע"ג שמיישב דעתו:

ז

דעת התוס' בחולין נ"ח וב"ק מ"ז דאף בכל דוכתא עובר ירך אמו מ"מ לענין טריפות עובר לאו ירך אמו וולד טריפה שרי משום דבטריפות תלוי בחיות והולד יש לו חיות בפ"ע ומלשון הרשב"א בחדושיו לחולין שם שהביא דברי התוס' משמע דזה תלוי אי טריפה חיה או לא והארכנו בזה בחדושינו לחולין דאי אמרינן טריפה חיה ועובר ירך אמו אזי ולד טריפה אסור וע' בתשובת בית יעקב סימן ח' ובתשובת שבות יעקב סימן נ"ד:

ח

דעת הרמב"ם לא ברירא לי דהנה בפ"ד מה' פסולי המוקדשין דין ו' פסק כר"י דהפריש פרה מעוברת רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה משמע דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא כדמשמע בתמורה דכ"ה ובפ"ט מהנ"מ דין א' כ' דבהמה מעוברת שילדה גובה מולדה מ"ט גופא הוא משמע דס"ל עובר ירך אמו ובפי"א מהנ"מ דין י"א פסק דולד נוגחת ונרבעה אסור והוא מימרא דרבא בסנהדרין ותמורה משום דס"ל עובר ירך אמו ושם בהלכה י"ב דנוגחת שילדה אחר גמר דינה למיתה ולדה אסור דעובר ירך אמו הוא והנה בפ"ד מה' עבדים כ' בהלכה ה' הכותב לשפחה הרי את בן חורין וולדך עבד דבריו קיימין כו' והקשה שם הראב"ד רישא לסיפא וכ' הראב"ד בפי' דברי הרמב"ם דס"ל עובר לאו ירך אמו והיא תמוה דאיך יפרנסם דברי הר"מ בפ"ט ובפי"א מהנ"מ דכתב להדיא שם דעובר ירך אמו והרב בלח"מ ר"ל דהרמב"ם ס"ל עובר ירך אמו והאי דפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין דהפריש פרה מעוברת הטעם דאדם מתכפר בשבח הקדש וזה נכון אך מ"ש לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות עבדים ורוצה לחלק דאם הוא עיקרית והולד טפל זהו דחוק מאד ונשארו דברי הרמב"ם ז"ל שם תמוהים דמשמע דס"ל עובר לאו ירך אמו וסותר דבריו בהנ"מ וצע"ג והא דפסל הרמב"ם בפ"א מה' פרה ה"ז פרה מעוברת אין הטעם משום דעובר לאו ירך אמו וכמ"ש הר"ש בפ"ב דפרה דזהו טעם מחלקותן על ר"א וחכמים אלא אף דעובר ירך אמו פסול משום שעלה עליה זכר וכן משמע לשון הרמב"ם שם וע' בהשגות הראב"ד שם:

ט

אמימר ס"ל עובר ירך אמו מדאמר בחולין נ"ח הני בעי דטריפה דשיחלא קמא אסורה דס"ל עובר ירך אמו כפרש"י שם אך דס"ל דביצה שאני דאגודה בגידין וכגופה דמי כמ"ש שם בסוגיא בסופה ושוין בביצת טריפה שאסורה מ"ט גופא היא יע"ש ודוק וע' בחמש שיטות להר"ן בחידושי חולין דע"כ אמימר לא ס"ל הך סברא דגופה היא דא"כ אף שיחלא בתרא ליתסר מה"ט דגופא הוא :

י

אף אי אמרינן עובר ירך אמו היינו היכא שהבהמה אסורה תיאסר גם העובר אבל היכא שהעובר אסור כגון שמודר הנאה ממנה לא תיאסר הבהמה שהאם ודאי לאו ירך הולד היא כ"כ בתשובת שבות יעקב סימן ע"ג:

יא

בתמורה דף י"א משמע דבר פדא ס"ל עובר ירך אמו הוא ע"ש בסופו דר"י דפליג עלי' מפרש בגמ' דטעמיה משום עובר לאו ירך אמו הוא משמע דטעמא דבר פדא דס"ל עובר ירך אמו הוא והרמב"ם בפ"ד מה' תמורה דין ט' פסק כר"י דולד בעלת מום אינה כמותה וכשירה להקריב דעובר לאו ירך אמו הוא:

יב

אף דלענין טריפות אמרי' עובר לאו ירך אמו כמש"ל אות ז' מ"מ לענין דרוסה אמרינן עובר ירך אמו שארס הדרוסה מזיק גם לולד כ"כ הט"ז סימן ע"ט בשם הגאון מהו' פייבוש ואף שבתשובת בית יעקב סי' ח' השיג עליו כבר יישבו בתשובת שבות יעקב סי' נ"ד והארכתי בזה בחדושי חולין:

יג

ר"מ דס"ל בפרק בהמה המקשה דע"ב א' דשחיטת אמו אינה מטהרת אבר היוצא וס"ל דעובר לאו ירך אמו והארכתי מזה בחדושי לחולין ובפשיטות יש להוכיח מהא דאמר שם במשנה ובברייתא דע"ג לא אם טיהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה תטהר את האבר דבר שאינה גופה אלמא דלא ס"ל עובר ירך אמו דאע"ג דאבר זה יצא לחוץ מ"מ מחובר הוא לגוף העובר והכל גוף אחד ולמ"ד עובר ירך אמו לא מפליג כלל בין אם יצא אבר דנאמר שהאבר זה לאו גופה רק כיון דאגוד בה גופה הוא וא"ל דשאני ה"כ דגלי קרא דלאו גופא הוא שהרי אין מועיל לה שחיטת אמו להתירה באכילה מובשר בשדה טריפה כדדרשינן התם דף ס"ח א' ז"א דאדרבה מהכא לידוק דלהני שחיטת אמו לטהרה מנבילה כיון דמובשר בשדה טריפה יליף נימא כטריפה מה טריפה מועיל לה שחיטה לטהרה מנבילה אף זה כן ע"כ טעמא דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ומה אם טיהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה כמ"ש שם בדע"ג א' וע' מש"ש בגליון הש"ס שלי דף ע"ב א"א לפרש שם שיטת הש"ס כ"א בדרך הלז יע"ש ותמצא נחת:

יד

רבנן דר"מ דס"ל התם דשחיטת אמו מטהר האבר מידי נבילה ולמדו מטריפה כמש"ש בגליון חולין דע"ג ע"כ טעמייהו משום דעובר ירך אמו כמ"ש זה באורך בגליון ובזה יש ליישב קושי' מהרש"א ביבמות ע"ח א' בתוס' ד"ה מצרי שכ' דלר"י דס"ל עובר לאו ירך אמו א"כ לאו בתר דידה שדינן לה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתם קאמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה וידוע דחכמים דר"מ היינו ר' יהודה וא"כ ר' יהודה ס"ל עובר ירך אמו ושפיר י"ל דלדידיה בתר דידה שדינן לה ודוק:

טו

ר' יהודה ס"ל עובר ירך אמו כמ"ש באות הקדום:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה