מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
סומא
א
לר"מ סומא בא' מעיניו פסול לדין סנהדרין ל"ד נדה מ"ט דמוקי ההוא דכשר להעיד ופסול לדין כר"מ וממעטינן סומא באחת מעיניו לדין:
ב
ר' יוחנן ס"ל דסומא בא' מעיניו כשר אפי' בתחלת דין כן הוא מבואר שם מההוא סומא דהוי דאין דינא ועיין ברי"ף ורא"ש שם בב"י חו"מ סי' ז' :
ג
סומא בשתי עיניו פסול לכ"ע כ"ה הרי"ף והרא"ש טוש"ע חו"מ סי' ז':
ד
המרדכי ורבינו ירוחם כתבו בשם קצת פוסקים להכשיר אף בסומא משתי עיניו ולית הלכתא כיותייהו הביאם הב"י שם:
ה
סומא פטור מן המצות לר' יהודה ב"ק פ"ז א' ומבואר שם בתו' דאפי' לר' יהודה חייב מדרבנן בכל המצות שלא יהא כנכרי ויכול להוציא אחרים במצוה דרבנן והשיטה מקובצת שם הביא בשם הרשב"א דאפי' מדרבנן פטור בכל המצות רק אעפ"כ אם בא להחמיר על עצמו ולקרוא ק"ש יכול להוציא היכא דראה מאורות מימיו כיון שכבר נהנה:
ו
ר"ש יש להוכיח דס"ל סומא חייב במצות דבמנחות מ"ג קא' אשר תכסה בה לרבות כסות סומא ש"מ דסומא חייב במצות וא"ל דס"ל ציצית חובת מנא חדא דהוכחנו בערך ציצי' חובת גברא דר"ש ס"ל חובת גבר' ועוד דאף אי הוי חובת מנא למאי אתא קרא לחייב כסות סומא אי לומר דהוא חייב להטיל בה ציצית הא הוא לאו בר מצוה הוא והוי ככסות קטן ואי לומר דאחרים חייבין לעשות בו ציצית האיך יעשו ציצית בטלית שאינו שלהם ועל מי יהיה מוטל החיוב הלז להטיל ציצית בטלית שאינו שלו ועוד דע"כ אף בכסות נכרי וקטן יתחייבו הטיל ציצית אתמהא ע"כ דס"ל לר"ש סומא חייב במצות:
ז
רב יוסף ורב ששת דאמרי אגדתא והוציאו אחרים ידי חובתן פסחים דף קט"ז ע"ב ע"כ ס"ל דסומא חייב במצות דאל"כ היאך הוציאו אחרים אך לפמ"ש התוס' בב"ק הבאתיו לעיל אות ה' דסומ' חייב מדרבנן י"ל דס"ל מצה בזה"ז דרבנן (וכדמשמע בפסחים שם דס"ל כן ואף דלמסקנא שם אין ראי' כ"כ יע"ש מ"מ י"ל דסברי כן) ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ואף דהם תרי דרבנן מ"מ כבר כ' התוס' במגילה י"ט ב' ודף כ"ד א' בסומא אף דהוא תרי דרבנן יכול להוציא חד דרבנן (ולפמ"ש הרשב"א דסומא פטור אפי' מדרבנן ע"כ צ"ל דר"י ור"ש ס"ל חייב במצות דא"ל כמ"ש הרשב"א דמחמרי אנפשייהו ויכולין להוציא אחרים דדוקא לענין פורס שמע כ' הרשב"א לפי שכבר נהנה מן המאורות משא"כ לענין הגדה דאל"כ מאי מקשה בפסחים שם הא ודאי כל דתיקון כעין דאורייתא תקון ומאי קושיא אימא דמחמרי אנפשייהו ואעפ"כ הוציאו ש"מ דהכא אף הרשב"א מודה דא"י להוציא י"ח) וראיתי בתוס' מגילה דף י"ט א' ד"ה ור"י מכשירי שכ' ומ"מ קשה מרב יוסף ורב ששת דאמרי אגדתא בלילי פסחים ומוציאין אחרים דסברי מצה בזה"ז דרבנן ולפמ"ש קשה דאינהו תרי דרבנן דהא סומא פטור מלומר הגדה ומפקי האחרים דחייבים מיהו דרבנן עכ"ד ואני נפלאתי מאד על דבריהם דאדרבא בש"ס מבואר שם היפוך והכי איתא התם דראב"י ס"ל דסומא פטור מלומר אגדה והקשו דהא רב יוסף ור"ש אמרי הגדה והוציאו אחרים י"ח ומשני קסברי מצה בזה"ז דרבנן פי' ולכך חייב אף סומא כמו שאר אדם ופריך והא ראב"י ס"ל ג"כ מצה בזה"ז דרבנן ואמאי פוטר סומא ומשני דס"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכשם שבזמן שבהמ"ק קיים פטור מה"ת השתא נמי פטור מדרבנן ואינו מוציא אחרים י"ח ומקשו אר"י ור"ש הא ודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומשני דר"י ור"ש ס"ל דאפי' מדאורייתא חייב סומא זהו תורף דברי הסוגיא שם והשתא למסקנ' הרי מסקינן דר"י ור"ש ס"ל דסומא חייב לומר הגדה כמו שאר אנשים ואין מקום לדברי התוס' ואף לס"ד דמשני קסברי מצה בזמן הזה דרבנן מ"מ מבואר דהוא מטעם דמחמת זה סומא חייב כמו שאר אדם דא"ל בשביל שהוא דרבנן וסומא חייב ג"כ מדרבנן ר"ל אף דפטור מלומר הגדה מה"ת מ"מ חייב מדרבנן ועכשיו דהגדה הוא דרבנן הוי הוא ב' דרבנן ואעפ"כ מוציא אחרים שהן רק חד דרבנן אך אי אפשר לפרש כן דא"כ מאי מקשה על ראב"י דס"ל ג"כ מצה דרבנן ומאי קושיא הא איהו לא קאמר רק דפטור מלומר הגדה וי"ל דמה"ת קאמר ואף בזה הזמן פטור מעיקר הדין רק דחייב מדרבנן והוי תרי דרבנן וכ"ע לא הוי אלא חד דרבנן וכ"ת מאי נ"מ דפטור מה"ת כיון דס"ל דתרי דרבנן מפיק חד דרבנן י"ל דאיהו ס"ל דתרי דרבנן לא מפיק חד דרבנן ומנ"ל להקשות ועוד קשה דהאיך שייך הכא כלל בסומא תרי דרבנן כיון דס"ל סומא בר מצות הוא רק דבהגדה פטור מה"ת דכתיב בעבור זה וממ"נ אי רבנן בזה"ז תקנו כעין דאורייתא ולא חייבו סומא הרי הוא פטור לגמרי ואי לא תקנו כעין דאורייתא וחייבו סומא הרי הוא חד דרבנן כמו שא"ד דבשלמא אי סומא פטור לגמרי מכל המצות ומדרבנן חייב במצות א"כ במצוה דרבנן הרי הוא ב' דרבנן חד דרבנן מצ"ע שאינו בר מצות כ"א מדרבנן וחד מצד המצוה דאינו רק מצוה דרבנן אבל התם אזלא הסוגיא למ"ד סומא חייב במצות ע"כ הוא בר מצוה מצד עצמו וליכא כאן אלא חד דרבנן מצד המצוה וממ"נ אי תקנו כעין דאורייתא (תקנו מאי קושי') פטור לגמרי ואי לא תקנו כעין תורה הרי הוא חייב לגמרי כשאר אדם ותדע דא"כ מאי מקשה בתר הכי על ר"י ור"ש הא ודאי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מאי קושיא אימא באמת דתקנו כעין דאורייתא מ"מ כיון דסומין חייבין מדרבנן אף במצות דרבנן הוי ליה אינהו תרי דרבנן ומפקי חד דרבנן אלא ע"כ דאי אנו אומרים כל דתקון כעין דאורייתא תקון אין מקום לחייבו כלל כיון דלא תקנו בסומא חיוב כלל ומהיכן נחייבוהו מדרבנן כיון דרבנן תקנו חיוב הגדה והם לא קנו רק כעין תורה ועוד דבדבר שעיקרו מדרבנן שייך לומר דחי בו לסומא מדרבנן כגון בק"ש אבל בזה שהוא זכר לזמן שבהמ"ק קיים ואז היה סומא פטור מה"ת נחייבהו עכשיו וע"כ מוכרח לומר דפי' הסוגיא מ"ש קסברי מצה דרבנן היינו דבשביל זה חייב סומא וע"ז מקשה דהא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו ומהיכי תיתי נחייבינהו ואם דברי התוס' תמוהין דמה ענין לתרי דרבנן התם ורציתי לפרש כוונת התוס' דרב יוסף נראה דספוקי מספקא ליה אי סומא חייב במצות דאמר מ"ד לי אין הלכה כר"י עבידנא יומא טבא משמע דלא ברירא ליה מלתא וא"כ היאך אמר אגדתא והוציא רבים י"ח ע"כ משום דס"ל מצה דרבנן ואיהו מחוייב במצות דרבנן אף דסומא פטור מ"מ מחייב מדרבנן כמ"ש התוס' והוי איהו במצה ב' דרבנן ואף על פי כן הוציא רבים י"ח אך ממ"ש התוספות וז"ל דאינהו הרי דרבנן דהא סומא פטור מלומר הגדה משמע דס"ל סומא חייב במצות רק מהגדה פטיר כראב"י וצריך עיון ליישב דבריהם:
ח
ר"מ ס"ל סומא חייב במצות כך מוכח בב"ק פ"ז דעיקר טעם ר"י שפוטרו הואיל ואינו במשפטים והטעם שאינו במשפטים הואיל ואינו במכה וגואל הדם ולר"מ מבואר שם דף פ"ו ב' בלא ראות לרבות הסומא יע"ש אם כן ממילא דחייב בכל המצות:
ט
ר' אחא בר יעקב בפסחים ק"ו דאמר סומא פטור מלומר הגדה משמע דבכל המצות חייב אך לדעת התוס' דחייב מדרבנן י"ל דקמ"ל דאפי' מדרבנן פטור והטעם דהיכא דפטרה התורה משום שאינו בר מצוה אזי חייב מדרבנן שלא יהא כנכרי אבל הכא דמלבד זה שאינו בר מצוה פטרה התורה מדכתיב בעבור זה אין מקום לחייבו מדרבנן אך קשה דאס"ד דסומא פטור מכל המצות א"כ ל"ל גז"ש דבעבור זה לפוטרו מאגדה תיפוק ליה דפטור מכל המצות ע"כ מדאצטריך גז"ש לפוטרו מהגדה ש"מ דבכל מצות חייב:
י
נסתפקתי קטן שנולד סומא אי אביו חייב למולו לר' יהודה אי נימא דאיהו פטור מכל המצות מ"מ אביו בר חיובא הוא ועלי' רמיא מצוה זו אי נימא כיון דכתיב המול ימול וערל זכר אש לא ימול ונכרתה דזהו קאי על הנמול בעצמו דחייב כרת אי לא מ נפשיה בגדלותיה כל היכא דקרינן וערל זכר קרינן המול ימול וכל היכא דלא קרינן ערל זכר לא קרינן המול ימול כיון דילד הזה לאו בר חיובא הוא לממהל נפשיה בגדלותיה גם אבוה לא חייב לממהלי' ולכאורה רציתי לפשוט הנ"ל מהך דע"ז דף כ"ו א' א"ב אשה למ"ד המול ימול אשה כמאן דמהילא דמי ולמ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דלא מיפקדא על מצות מילה וקשה דילמא נ"מ סומא דלמ"ד המול ימול אי כא דהא הוא מהול דאבוה היה חייב לממהלי' למ"ד את בריתי תשמור ליכא דהא איהו לא מיפקד אלא ש"מ דאף אבוה לא חייב לממהלי' אך ז"א דאכתי קשה נימא א"ב שנסתמא אח"כ דבקטנותו היה פקח ונתחייב במצות מילה ומל איתו אביו אלא בזה מעיקרא לק"מ דבעי למימר א"ב אליבא דכ"ע ולא אליבא דר"י דלית הלכת' כוותיה אך יש דמדומי ראיה מע"ז שם דאמר שם דר' יוסי ס"ל דלא בעי מילה לשמה דכתיב המול ימול ור' יהודה ס"ל דבעי' מילה לשמה והמול ימול דברה תורה כלשון בני אדם וקשה דהא ר"י בנדה דל"ב ב' לא ס"ל דברה תורה כלב"א ועיין בחבורינו זה חלק ב' ערך דברה תורה כלב"א וע' תוס' סוטה דל"ב ד"ה ור' יונתן שעמדו בזה דאף מאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם היכא דאיכא למדרש דרשינן וא"כ הכא לר' יהודה נדרוש מהמול ימול לרבות סומא ממעי אמו דאביו חייב לממהלי' אף דלא קרינן ביה וערל זכר אשר לא ימול כו' אלא ש"מ דלר' יהודה באמת אינו חייב למולו ועדיין יש לפקפק בזה:
יא
דעת הפ"מ בפתיחה כוללת לבאורו לאו"ח דאף דסומא פטור מכל המצות היינו ממ"ע ולא ממל"ת (כך כתוב בשמו בשו"ת נו"ב מהדורא תנינא סי' קמ"ב שכ"כ בפתיחה כוללת לש"ע או"ח אית ק"ט וחפשתי ולא מצאתי שם אך באו"ח סי' נ"ג באשל אברהם ס"ק ט"ז כתב ובסי' ס"ת אבאר אי חייב בלאוין ובסי' ס"ט לא נמצא דבר ובפתיחה כוללת חלק ק ב' המדברת בבאור מיני אישים אות ל"ג כ' וז"ל ובעון א' הרי הוא ככל ישראל ולא ידעתי פי' הדברים ואלי ט"ס הוא וצ"ל ובעון לאו הרי הוא ככל ישראל) ונ"ל שכך צ"ל ובעין א' ה"ה ככל ישראל ור"ל דסומא בעין א' כיון דקי"ל דכשר לדון ה"ה וחייב בכל המצות כנ"ל כוונתו) והגאון מהר"ש בשו"ת נו"ב מ"ת סי' קי"ב חולק וס"ל דפטור אפילו ממצות ל"ת ועיין ברא"ש קדושין פ"ק סי' מ"ט שכ' אבל אשה חייבת במ"ע שלא הז"ג ובמצות ל"ת אבל במקצת ספרים נמחק הך ובמצות ל"ת נראה דבכוונה מחקוהו דס"ל דאף סומא חייב בכל ל"ת רק מזה אין היכר שהוא ישראל כיון שאינו עושה מצוה בפועל אבל על ל"ת מוזהר סומא דהא לא קאמר בגמרא דר"י פיטרו מכל מצות דמשמע מ"ע ולא ל"ת וגם ממ"ש התוס' בר"ה דף ל"ג א' כיון שחייב מדרבנן צריך לברך משום לא תסור מבואר דחייב בל"ת וראיתי בשו"ת נ"ב שתמה בזה ובאמת אין כאן תמיהא ואפי' לפי שיטתו דס"ל בסומא אינו מוזהר ג"כ על ל"ת ג"כ אינו תמיהא על דבריו:
יב
ברא"ש פ"ק דקדושין סי' מ"ט כ' שם סברת התוס' דנשים מברכות אמ"ע שהז"ג דאל"כ מאי שמח ר' יוסף והלא היה כמה ברכות ברכת ציצית ותפילין וכל מ"ע שהז"ג עכ"ל משמע מלשונו דרק ממצות עשה שהזמן גרמא פטור ולכאורה היה נראה ליתן טעם לדבר דר"י יליף דסומא פטור מדכתיב אלה המצות והחוקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו בחוקים ומצות קשה דהא גם נשים אינם במשפטים דאשה פסולה לדין כמ"ש התוס' ומבואר בחו"מ סי' ז' אלא ע"כ דבמצות שהאשה חייבת גם הוא חייב אך ממ"ש התוס' בב"ק פ"ז ובר"ה ל"ג והרא"ש גופי' בקדושין שם דסומא חייב מדרבנן שלא יראה כנכרי ואף דאשה פטורה מדרבנן היינו משום דאשה חייב' במ"ע שלא הז"ג כו' ע"ש מבואר דס"ל דסומא פטור אפי' ממ"ע שלא הז"ג וצ"ל דר' יהודה ס"ל דאשה כשרה לדין מן התורה ואפשר דאף מדר נן ס"ל דכשירה ולית ליה הך כללא דכל הפסול להעיד פסול לדין: