מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
מראית עין אי איסור בח"ח ובדרבנן
א
ר"א ורבי שמעון ס"ל כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור שבת ס"ד ע"ז י"ב:
ב
ס"ל ג"כ הכי דאפי' בחדרי חדרים אסור דלא פליג שם בשבת ובכמה דוכתי:
ג
רב חנן בר אמי פליג ארב וסבירא ליה דבחדרי חדרים מותר לחד לישנא בפרק קמא דביצה ד"ט א' יעויין שם היטב דלרש"י שם אף ללשון שני שם ס"ל לרב חנן דלא כרב יעויין שם היטב אך ליש מפרשים שהביאו שם בתוס' רש"י ללשון שני אין הכרעה דפליג רב חנן ארב יעויין שם ברש"י ד"ה תנאי ובתוס' ורב כב"ש ועיין לקמן אות י"ב שביארנו דלהרמב"ם רב חנן ב"א לא פליג ארב:
ד
בית הלל ס"ל דלא כרב ליש מפרשים שהביא רש"י והתוס' בביצה דף ט' ד"ה ורב כב"ש אך רש"י והתוס' שם דחו הפירוש הלז אך גם לפרש"י והתוס' עכ"פ לרב חנן ס"ל לב"ה דלא כרב וללישנא קמא לרב חנן אף ב"ש ס"ל דלא כרב יעויין שם:
ה
רבינו נסים גאון פסק דלא כרב וראייתו מהך דבפרק ב' דחולין ובשוק לא יעשה כן כו' עיין תוס' בע"ז די"ב ובשבת ס"ד שהביאו דבריו אך התוס' דחו שם ראייתו וכל הפוסקים פסקו כרב באיסור דרבנן אי חיישינן למראית עין עי' רמ"א ביו"ד סימן פ"ז סעיף ג' ונהגו לעשות חלב משקדים כו' שנראה שם דעתו דבאיסור דרבנן לא חיישינן למראית עין אך המהרש"ל חילק שם והאריך שם הש"ך לפסוק דאף במידי דרבנן חיישינן למראית העין אך הרב הפר"ח שם חולק וסובר דאין לדמות גזירת חכמים זו לזו ואף דבכמה דוכתי חשו למראית העין אף במידי דרבנן לא ילפינן מיניה לדוכתא אחרינא לאסור עכ"ד שם:
ז
במידי דרבנן אף במקום דגזרו מפני מראית העין עכ"פ בחדרי חדרים מותר אפי' לרב דאוסר באיסור דאורייתא היכא דגזרו מפני מראית העין כ"כ התוס' כתובות פרק אף על פי דף ס' ע"א וכ"כ הרא"ש בשבת פ' חביות והביאו הפ"י בסי' של"ו בא"ח והט"ז בא"ח סימן רמ"ג ס"ק ג' ובסי' ש"א ס"ק כ"ח ועיין במ"א סימן ש"א ס"ק נ"ו מה שהקשה מהך סוגיא דשבת דף ס"ד דמקשה לרב מהך דפוקק לה זוג ומטייל עמה בחצר ואף דזה הוי איסור דרבנן והמ"א תי' דהך סוגיא דכתובות פליג אסוגיא דשבת והפוסקים פסקו כהך סוגיא דכתובות דבדרבנן לא אסרינן בחדרי חדרים עכ"ד שם ותמיהא לי דמנ"ל להתוס' לו' סברא חדשה שהוא היפוך הסוגיא דשבת דמשמע מיניה דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ואי משום דקי"ל ההוא דנחום איש גליא דקא' ממעכן בצנעא דלמא נחום איש גליא ס"ל כהך תנא דפליג עלי' דרב דמצינו כמה ברייתות דפליגי בזה כאשר המה מפורשים קצת מהם בש"ס דילן והרבה יותר בירושלמי פרק בתרא דכלאים הביאם הרא"ש פ' חביות סי' ט' שוב מצאתי בחידושי הרשב"א בכתובות שם שפי' באמת כן כמ"ש דנחום איש גליא פליג ארב יעויין שם ויותר נראה לי לומר דבאמת רב ס"ל אפי' במידי דרבנן אסור בחדרי חדרים לכך פריך שם בשבת ארב לשיטתיה ועיין שם ברש"י בשבת דף ס"ד דמשמע דרב קאי אף אמידי דרבנן שוב מצאתי כן בספר הפלאה כתובות ס' והוא מחלק שם עוד חילוק נכון. והוא:
ח
דהיכא דאיכא פסידא לא אסרינן במידי דרבנן בחדרי חדרים אבל במידי דאורייתא אף היכא דאיכא פסידא אסור בחדרי חדרים כדמוכח בע"ז י"ב יע"ש כן כ' שם בס' הפלאה ודבריו נראין נכונים:
ט
בס' אלי' רבא בסי' ש"א שם מחלק דבמידי דרבנן ל"ח למראית עין בצנעא ממש אבל בחצר אף דלא שייך מראית העין מכל מקום אסור לרב כיון דאינו בצינעא ממש ודבריו דחוקים ועוד דהך דצינור דעלו בו קשקשים כתובות ס' שממנו הוציאו התוספות הדין דבמידי דרבנן מותר בצינעא הלא התם הצינור הוא על הגג כדמשמע שם מפרש"י דהוא פסידא שלא ידלוף בתוך הבית והרי בראש הגג הוא יותר פרסום מבחצירו ואף על פי כן שרי לדעת התוס' ודוק:
י
הר"ן הביא בפרק קמא דביצה במתניתין דשובך דעת קצת מרבוותא דמחלקים בהך דחדרי חדרים אי אסור או לא ואומרים דל"א דאפי' בחדרי חדרים אסור רק היכא שחושדין אותו בדבר שאלו עשאו באמת עביד איסורא בהכי כגון הך דשוטחן בחמה דאלו הים באמת רוחץ בשבת הוי אסור לכך אפי' בחדרי חדרים אסור אבל בהך דצינור דעלו קשקשים שאף לפי החשד אינו איסור שהרואין טועין וסוברים שעושה איסור במה שמסלק הצרורות מן הצינור דהוי מתקן וטועין וס"ל דמתקן כלאחר יד אסור אפי' במקום פסידא בכה"ג לא אסרינן בחדרי חדרים כיון דאף לפי דעת הרואין אינו אסור רק שהם טועין:
יא
הר"ן כ' הסברא להיפוך דדוקא היכא שמותר גמור מן הדין ואנו אוסרין מחמת מראית עין אסרינין אפילו בחדרי חדרים דאם תתיר לו בצנעא יעשה גם בפרהסיא כיון שהוא מותר מן הדין אבל דבר שאסור מן הדין כגון בצנור רק דהוכרח להתירו לו בצנעא משום פסידא ל"ח שמא יעשה בפרהסיא כיון שהוא אסור מן הדין וגם אנו מוכרחין להתיר לו בצינעא משום פסידא אלו תורף דבריו יעויין שם ודוק:
יב
דעת הרמב"ם בפרק ה' מה' יו"ט דבחדרי חדרים מותר משום שמחת יו"ט ואף דבכ"מ שאסרו מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור משום שמחת יום טוב התירו ועיין שם בהרב המגיד ובשאר נושאי כליו ולפי זה לדעתו לכל דבר מצוה לא גזרו מפני מראית העין בחדרי. חדרים ואפי' באיסור דאורייתא דהך דלהטיח גגו הוא צריך דמיירי מיניה הר"מ הוא איסור דאורייתא ואעפ"כ שרי בחדרי חדרים ולדעת הר"מ שביררנו רב חנן בר אמי לא פליג ארב וס"ל דמפני מראית העין אסור בחדרי חדרים רק מפני שמחת יו"ט התיר שם ברה"י וע' בפ"י ביצה דף ט' א':
יג
לענ"ד נראה לחלק בהך אסורא דחדרי חדרים דלא אסרינן רק היכא דאיכא למיחש באדם זה שעושה דבר הלז בחדרי חדרים שילך ויעשה דבר זה בר"ה כגון בפוקק לה זוג ומטייל עמה בחצר דאיכא למיחש שיוליך אותה לר"ה אבל בצינור שעלו בו קשקשים דאותו המעשה שהוא עושה עכשיו אי אפשר להעשות כ"א בצינעא אין לגור שמא בפעם אחר יארע לו במקום פרהסיא לא גזרינן ולפי זה גם בהך דסולם של שובך דמתיר רב חנן בר אמי ברה"י הוא כ כן מטעם זה כיון שהשובך עומד ברה"י א"א להעשות דבר זה רק ברה"י בכה"ג לא גזרינן שמא בפעם אחר יארע דבר זה בר"ה ויעשה כן ובזה מתיישב קושי' התוספות בכתובות ס' מהך דצינור שעלה בו קשקשים דלא גזרינן בחדרי חדרים דהטעם כמו שאמרנו כיון דבהך מעשה ליכא למיגזר דאי אפשר למעך הקשקשים מן הצנור כ"א למעלה על הגג שהוא בחדרי חדרים אברא מסוגיא דע"א דף י"ב דקאמר שם נתפזרו לו מעות בפני ע"א לא ישחה ליטלם מפני שנראה כמשתחוה לע"א ואם אינו נראה מותר מאי אם אינו נראה אילימא דלא מתחזי והאמר רב כל מקום שאסרו כו' אלא אם אינו נראה כמשתחוה לע"א ופרש"י כגון שמחזיר פניו או אחוריו לשם ולפמ"ש לא קשה מידי דאם נתפזרו לו מעות במקום שאינו נראה כיון דלא שייך למיגזר באותו המעשה שיעשנו במקום הנראה כיון שהמקום שנתפזרו בו המעות הוא מקום מוצנע תו לא גזרינן שמא יארע לו פעם א' במקום פרהסיא אלא ש"מ דאף בכה"ג גזרינן וי"ל דבאיסור דאורייתא כעין השתחואה לע"ז דהתם וכן להטיח גגו דביצה אפי' בכה"ג דליכא למיחש שמא יעשה אותה המעשה בעצמו בר"ה מ"מ אסור שמא פ"א יארע הדבר בר"ה וגזרינן כיון דהוא אסורא דאורייתא אבל בדרבנן כי הך דצינור שעלו בו קשקשים כיון דעכשיו אין בו חשש שיעשה בר"ה רק למיגזר שמא פעם א' יעשה בר"ה בדרבנן לא גזרינן כל כך ומיושב בזה קושיו' התוס' דכתובות הנ"ל ודוק:
יד
עוד נלע"ד דוקא בשבת אסרינן בחדרי חדרים מפני מראית העין אבל לעשות דבר בע"ש שיגרום עשיית הדבר בחדרי חדרים בשבת מותר כגון להשכיר מרחץ העומד בח"ח ואין ישראל רואהו בשבת ואף דבשבת אסור בח"ח מ"מ בשעה שמשכירו הוא יום המותר בעשיית המלאכה רק דאם המרחץ עומד במקום המפורסם אזי אסור אף בע"ש מפני שיהיה מ"ה בשבת כמבואר באו"ח סי' רמ"ג אבל אם עומד בח"ח באופן שלא יבא לידי חשד בשבת דאף דבכ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ה אפילו בח"ח אסור זהו בשבת עצמו דאז עצומו של יום גורם האיסור ואסור הכל אבל היכא דהוא עושה בע"ש ניהו דבדבר שיהיה מפורסם בשבת אסרינן אף בע"ש משום שלא יחשדו אותו בשבת נמצא דאין לו איסור בע"ש רק להרחיק מן החשד והיכא דעומד בחדרי חדרים דליכא חשד מותר אבל בשבת יש איסור מראית העין וכיון דאיכא איסור ל"פ רבנן אבל בע"ש ליכא אסור כלל כיון שעכשיו מותר רק שראוי לסלק מעליו שלא יהיה עליו חשד בשבת ובח"ח דליכא חשד מותר כנ"ל נכון ובזה נתיישב קושי' הט"ז באו"ח סי' רמ"ג יעויין שם ודוק היטב כי נכון הוא מאוד לענ"ד:
טו
היכא דעבד איסור (עיין ביו"ד סימן ה' דאסרינן בשוחט לשם קדשים שבאים בנדר ונדבה משום מראית העין שז"ה כשוחט קדשים בחוץ וע' בב"י דכ' דעת הטור דחיישינן שמא באמת וכו' אך בלא"ה נראה דלא דמי דהיכא דנתיר הדבר יש בזה מ"ה אזי אין מתירין כגון התם אם נתיר לאכול יאמרו שאוכל שחוטי חוץ אבל הכא במה שיטול השכר אין מ"ה והאיסור כבר נעשה ולמה נאסר השכר אבל התם אם יאכל הבהמה זהו ג"כ איסור מ"ה) שיש בו משום מראית העין ולא אסור מצד הדין ונטל שכר ע"ז ואף דבאיסור הלז אסרינן שכרו כגון שכר שבת דאסור אעפ"כ היכא דלא עבר אאיסור שבת מדינא רק אאיסור שבת משום מ"ה שכרו מותר כ"כ הב"ח סי' רמ"ג באו"ח דהגאונים דס"ל שם שכרו מותר הוא מטעם דלא עבד איסור מדינא רק מה שאסרו חכמים מפני מ"ה לכך שכרו מותר וכן כ"כ במ"א שם ס"ק ה' בשמו יע"ש וצ"ע אם זה בכ"מ או דוקא הכ דבטל שכר שבת בהבלעה של שאר ימים וגם שהוא לא עשה בגוף הדבר של מראית העין שהוא מה שהמרחץ ניסק בשבת זהו עושה הגוי וזהו המ"ע והוא לא עשה רק הגרם למ"ע הלז דהיינו מה ששכרו לו וצ"ע:
טז
אי חיישינן לחשדא דבני עלמא היינו אורחים שאינם בני מתא עפ"ב דשבת ובאו"ח תרע"א דמשמע דל"ח לחשדא דעלמ' ומהך דאו"ח סימן תרע"א אין ראיה די"ל כמ"ש המ"א שם משום דאין אורחין מצויין בלילות בשווקים והך דשביעית כ' המ"א בסי' רמ"ד ס"ק ו' דבשביעית הקילו ושם מבואר דבאיסור שבת חיישינן לחשדא דבני עלמא והפרי מגדים חולק דבנ"ח שהוא דרבנן לא חיישינן לאורחים אבל בדאורייתא חיישינן למ"ה אף מפני אורחים ולכאורה יקשה דהא גם שם בסי' רמ"ד הוא איסור דרבנן שיחשדו שהגוי עושה בשליחותו ואף שדעת הסמ"ג והביאו הב"י בס' רמ"ד דמלאכה על ידי נכרי דאורייתא מכל מקום הסמ"ג גופא מסיים דאינו נראה שיהא דרשה גמורה ייע"ש ועוד קשה מפ"ב דשבת דקאמר שם דבחצר של ב' פתחים צריך ב' נרות משום חשד וקאמר בגמרא מנא תימר' דחיישינן לחשד דתניא מפני ד' דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו מפני החשד כו' וק' מאי ראיה דהתם דאורייתא משא"כ נ"ח דרבנן אלא ודאי דאין לחלק בין איסור דרבנן לדאורייתא במ"ה ובאמת על הרמ"א שהבאתי לעיל באות ו' דס"ל דבדרבנן לא חיישינן למ"ה יקשה מזה אך כבר השיגו הרש"ל מכמה סוגיות הש"ס דאף בדרבנן חיישינן ומהא נמי תהוי תיובת' וצ"ל דרמ"א מחלק בין מ"ע לל"ת דבאיסור דרבנן ל"ח למראית עין אבל במ"ע דרבנן חיישינן וזהו דוחק ואדרב' ביטול עשה קילא מל"ת דלא ענשינן עלה כ"א בעידן ריתחא:
יז
היכא דחכמים גזרו לעשות מצוה משום חשד' או מראית העין כגון בחצר שיש לו ב' פתחים דגזרו להדליק בשניהן משום חשדא וכן לשחוט בן פקועה שהפריס על גבי קרקע משום מ"ה דעת הפר"ח ביו"ד סימן י"ג ס"ק ה' דמברכין על כל מצוה דרבנן אף בכה"ג דלא איתקן רק משום חשדא או מ"ה וחלק על הר"ן בפרק במה מדליקין בהך דחצר שיש לו ב' פתחים דא"צ לברך על שניהן כיון דאינו רק משום חשדא והו' ז"ל חלק דכיון דמדרבנן צריך להדליק אע"ג שהוא משום חשדא מצוה דרבנן הוא ומחויב לברוכי ומביא ראיה מתשובת הרשב"א דס"ל גם כן בבן פקועה לברך על השחיטה וע' בכריתי ופליתי שם שמחלק בין הך דחצר שאינו רק משום חשדא למ"ה ודעתו גם כן דבמראית העין צריך לברך ולענ"ד לדעת הט"ז ביו"ד שם דבדיעבד אם לא נשחט מותר אין לברך אך לדעת הש"ך בנה"כ שם דאף דיעבד אסור בלא שחיטה יש לברך:
יח
ע' תוס' במסכת שבת דף ס"ב א' והיוצא מדבריהם כפי מה שפרשתי דבריהם בחדושי דכי אמרינן כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ה אפי' בח"ח אסור היכא שלא היה שום תחבולה וטצדקי שלא לאסור בר"ה כגון בשוטחן כנגד העם בר"ה דאין שום תחבולה בר"ה שלא יהיה מ"ה והוצרכו לגזור לאסור בר"ה ממילא שוב לא חלקו ואסרו אף בח"ח משום לא פלוג אבל אם אפי' בר"ה יש תחבולה שלא יהיה מראית העין כגון בנושא קמיעא בר"ה שיש תחבולה לנושא בקומצו ל"א כיון דברבים בפרהסיא אסור ה"ה בצינעא דל"ד סוף תקנה לתחלת תקנה דהכא לא הוי לאסור כלל ר"ה מפני מ"ה אלא הול"ל שלא ישאנו בפרהסיא אלא בקומצו ולא היה לעשות כלל איסור מ"ה בר"ה כיון דאפשר בתקנתא אבל היכא שהוכרח לעשות איסור בר"ה דאין שום נס והמלטה בר"ה שלא יהיה מ"ה כיון שכבר גזרו בר"ה לא חילקו והבן: