אור ברסלב
מלא הרועים חלק א מכירת שטרות אי דאורייתא

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

מכירת שטרות אי דאורייתא

מודה בשטר שכתבו

א

מכירת שטרות אי דאורייתא או דרבנן עיין בש"ך חו"מ סימן ס"ו ס"ק א' שהביא שם דעת קצת מהפוסקים דס"ל דרבנן והם הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ודעת ר"ת וסייעתו דמ"ש דאוריית' ייע"ש (והרב הש"ך שם הכריע דגם דעת הרי"ף הוא כן עי"ש) ובקונטרס כלל גדול הארכנו בזה והנה סעיפים המסתעפים מעיקר הפלפול שהארכנו שם הוא כמו שאבאר:

ב

למאן דס"ל אותיות נקנות במסירה עיין בערך אותיות אזי לדידיה מכירת שטרות דאורייתא דהוי כמו קנין שאר מטלטלין שהוא מדאורייתא במשיכה ועיין באו"ת סימן ס"ו ס"ק א' שהחזיק בסברא זו ואף שדחה אותה קצת יש ליישב דבריו כמ"ש בקו' כלל גדול (וע' בפ"י קדושין י"ח שהחזיק ג"כ בסברא זו) ועיין באות שאח"ז:

ג

למאן דס"ל שיעבודא דאו' י"ל מכירת שטרות דאו' שמוכר לו השיעבוד משא"כ למאן דס"ל שיעבודא לאו דאו' ועיין באו"ת שם שהאריך ג"כ בזה ואני העליתי דאף אם נאמר אותיות נקנות במסירה לא הוי מ"ש דאורייתא רק אם שיעבודא דאוריי' אבל אם השיעבוד ל"ד מאי יקנה במסירת זה השטר גופא אינו ממון והשיעבוד אינו משועבד לו מן התורה ובזה ישבתי קושי' האורים ותומים על הסברא שכתב באות הקרוב דלמאן דס"ל אותיות נקנות במסירה הוי מכירת שטרות מדאורייתא והקשה דהפוסקים כתבו טעמיה דשמואל במוכר שט"ח וחזר ומחלו דמחול הוא מטעם מ"ש דרבנן וא"כ לפ"ז מלתא דשמואל במחלוקת שנויי' ודלא כרבי ועוד דרבא ס"ל כרבי לדעת רשב"ם דס"ל לרבא אותיות נקנות במסירה ואעפ"כ ס"ל לרבא הא דשמואל עכ"ד. ולדידי לק"מ דבאמת שמואל גופא מצי סבר דרבי רק דאזיל לטעמיה דס"ל שיעבודא לאו דאוריית' ולכך אף אם אותיות נקנות במסירה מ"מ מ"ש דרבנן כיון דאינו יכול למכור השיעבוד שאינו משועבד לו כלל וא"ל דאף אם נאמר שיעבודא דרבנן מ"מ משועבד הוא לו מדרבנן ומוכר לו השיעבוד הזה במסירה דהוא קנין דאורייתא כמו בשאר מטלטלין ז"א כיון דשיעבודא לאו דאורייתא רק דחכמים תקנו למטרף לקוחות משום נעילת דלת אינו חל השעבוד כלל רק משעת שבא לטרוף ובמ"א נאריך בזה (ומתוך זה נסתר מ"ש הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' במאי שכ' הרא"ש בפ"ק דמציעא דשיעבודא דאורייתא דהשגה לא תליא בהכי דז"א דאי שעבודא לאו דאורייתא אף שנשתעבד נכסי הלוה מדרבנן זה אינו בשעת כתיבת השטר רק משעה שבא לטרוף והוא דטורף מלקוחות תק"ח כך הוא דהלקוחות ידעו מן ההלואה והיה להם ליזהר) ולכך שמואל דס"ל בב"ב שיעבודא ל"ד א"כ מ"ש דרבנן וכן רבא ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא לדעת קצת מרבוותא וכמ"ש לקמן בערך שיעבודא דאורייתא ייע"ש ולכך ס"ל דיכול למחול ודוק:

ד

למאן דס"ל מכירת שטרות דרבנן הוא מטעם שאין מעות החוב או הקרקע נקנה לאחר במסירת השטר הואיל והקרקע אינה ברשותו עדיין תוס' ב"ב ע"ו ב' ד"ה קני ולפ"ז למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכ"ש דבר שאין ברשותו אזי מכירת שטרות דאוריית' כ"כ בכרתי ופליתי סימן פ"ד ס"ק ב' ועיין בס' מנחה חדשה ח"ב סי' קל"א:

ה

למאן דס"ל מכירת שטרות דרבנן האומר שט"ז וכל שעבודו לעניים לא קנו עניים עיין בש"ך סימן ס"ו ובתומים שם דהכריע דזה תלי' אי מ"ש דאורייתא דזהו בעיא בגמ' אי צדקה דמיא להקדש דאמרינן גביה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואי מכירת שטרות דרבנן הוי ספיקא דרבנן דאף אי הוי כמסירתו להדיוט כיון דמסירתו הדיוט גם כן לא קנה מדאורייתא ע"ש בתומים שהאריך:

ו

אי מכירת שטרות דרבנן אי מכר לכותי אינה מכירה כן כתב הסמ"ע ר"ס ס"ו ועש"ך ס"ק פ"ה דדעתו דאפי' אי דרבנן יכול למכור דכעין דאורייתא תקן והתומים שם תמה עליו ועיין בנתיבות שיישב דברי הש"ך:

ז

אי מכירת שטרות דרבנן היכא דמכר השט"ח בעד איזה סך ובא הלוה ואמר אני אתן לך סך זה ומכור אותו לעצמי יכול לבטל המקח כיון דמכירת שטרות דרבנן כ"כ במבי"ט ח"ב סימן שכ"ט ומשמע מדבריו דאי מכירת שטרות דאורייתא אין הלוה יכול לבטל המקח וע' בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ג שחולק עליו אך משמע מדבריו דעיקר טעמו הואיל ומ"ש דאורייתא אבל אי הוי דרבנן היה מודה לדבריו:

ח

בחידושי לב"ב דע"ז כתבתי דהך אי מכירת שטרות דאוריית' תלוי בפלוגתא דקני את וחמור דהשיעבוד אינו יכול לקנות בשטר לפי שאינו ברשותו עדיין כמ"ש התוס' אך גוף השטר נקנה במסירה שהוא עם משיכה או הגבה' כשאר מטלטלין והוי כהקנה לו מעות ומטלטלין שמבואר במרדכי והובא בהגהות רמ"א בסי' ר"ג דתלי' בפלוגתא דקני את וחמור דלמ"ד קנה כולו ה"ה כאן קנה גם המעות עם המטלטלין ואף דמעות אין נקנים בחליפים מ"מ מקני אגב מטלטלין למ"ד קני את וחמור קני כולו וה"ה כאן אגב הנייר קנה גם השעבוד אך לפמ"ש הסמ"ע בסי' ר"ג דאף למ"ד בקני את וחמור לא קנה היינו משום דחמור לאו בר קנין הוא כלל אבל מעות יש לו קנינים אחרים במשיכה ובכה"ג י"ל דכ"ע מודו דקנה א"כ י"ל גם בדבר שאינו ברשותו כיון שיכול לשעבדו דהא אף בדשלב"ל דגרע מדבר שאינו ברשותו יכול לשעבדו כ"ש בדבר שאינו ברשותו מיהו י"ל דזה תלוי' אי דאקני משתעביד ועוד תלי אי שעבוד' דאורייתא או לא דאם נאמר שעבודא ל"ד אם כן גם כאן אין לו קנין אחר להשטר הלז כיון שאינו ברשותו וא"ל דמ"מ יש לו קנין דהא יכול לשעבדו אף שאינו ברשותו כיון דשעבודא לאו דאורייתא אך לדעת הרשב"א בהנזקין הביאו הש"ך בסימן ל"ט דבשיעבוד מפורש לכ"ע ש"ד א"כ שפיר י"ל דיש לו קנין ע"י שעבוד מפורש גם לדעת רוב הפוסקים אף למ"ד של"ד מ"מ מיניה גופא ודאי ש"ד אם כן גם מה"ת יכול לשעבדו ויועיל השעבוד לגבות מיניה אך יש לומר גם לדעת הפוסקים דמיניה הוי ש"ד אינו מטעם שעבוד רק מטעם הלואה שמחויב לשלם הלואתו אפילו מגלימא דעל כתפי' ומכין אותו עד שתצא נפשו כדאיתא בש"ס למאן דאמר פריעת בעל חוב מצוה:

ט

לפי זה תלוי בדאקני משתעבד אזי מ"ש דאורייתא עפמ"ש באות הקדום ולמאן דאמר דאקני לא משתעבד אזי מכירת שטרות דרבנן אך דוקא למאן דאמר קני את וחמור לא קנה או קנה מחצה אבל למ"ד קנה כולו אזי מ"ש דאורייתא אף אי דאקני לא משתעבד כ"ז יתבאר לך ממ"ש באות הקדום:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה