מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
מצות מבטלין זה את זה
א
הלל ס"ל מצות אין מבטלין זה את זה דס"ל צריך לכרוך מצה ומרור כא' ול"א דמבטלין זא"ז פסחים קט"ו והקשו התוס' שם בד"ה אלא דמנ"ל דהלל ס"ל אין מבטלין דלמא בעלמא מבטלין ושאני התם דגלי קרא על מצות ומרורים יאכלוהו וע"ש מה שכתבו לתרץ ולענ"ד נ"ל בפשיטות דקשה להלל מנ"ל דיוצא י"ח מצה ומרור בכריכה מקרא דעל מצות ומרורים דהאי בפסח שני ג"כ כתיב והתם מצה ומרור אינו בא לחובת היום דאינו חייב לאכול מצה בפסח שני דכבר יצא בפ"ר כמ"ש בו אינו אוכל אבל איכל במצה ומרור ויליף טמא ושהיה בדרך רחוקה מערל דאוכל בפ"ר מצה ומרור כמבואר בגמרא וא"כ אינו אוכל מצה ומרור בפסח שני לחובת עצמן כ"א להכשירו של פסח דחייב לאוכלו במצה ומרור והוא מצוה שעל גופו עיין פסחים צ"ה וא"כ מנ"ל להלל לאכול בפסח ראשון מצה ומרור ביחד לצאת בהן ידי חובת מצה ומרור דלמא מצות מבטלין זא"ז והא דנאכלין כאחד בפסח היינו משום דהתם אינם חובה לעצמן ומה לנו אם מבטלין זא"ז וא"ל דיבטלו הפסח ז"א כיון דהם הכשירו של פסח והוי במצוה אחת עם אכילת פסח וכגופו של פסח דמי ואיך שייך דיבטלו הפסח והבן ואף דום בפ"ר כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בפ' בא (ואף דנילף פ"ר מפ"ש משום דלא גרע מפ"ש וגם מדכתיב ככל חוקת הפסח עיין תוס' פסחים צ"ה ד"ה מיבעיא ליה וע"ש) מ"מ מנ"ל דבפ"ר יוצא י"ח מצה ומרור בהנך מצה ומרור שאוכל עם הפסח והא דכתיב על מצות ומרורים הוא להכשירו של פסח אבל באמת י"ח מצה ומרור לא יצא בזה דמצות מבטלין זא"ז וצריך לאכול מצה ומרור בפ"ע לחובת היום (מנ"ל דהכא גלי קרא דאין מבטלין דלמא קרא מיירי להכשירו בשל פסח אבל לצאת י"ח לא נפיק דמבטלין) ועוד קשה דמנ"ל להלל דחייב לאכול מרור בלי פסח דהא בפסח כתיב מצות ומרורים הוא הכשירו דפסח דאל"כ קשה דיבטלו זא"ז כיון דס"ל בעלמא דמצות מבטלין ובשלמא מצה אהדרי' קרא בערב תאכלו מצות אבל מרור מנ"ל בשלמא לרבנן דס"ל דעל מצות ומרורים יאכלוהו כ"א בפ"ע שפיר ילפינן חובת מרור בפ"ע אבל להלל מנ"ל ודוחק לומר דס"ל דאף בזמן הבית בלי פסח אינו חייב לאכול מרור דהא בכ"מ אמרינן אבל אוכל במצה ומרור בלי פסח בזמן הבית ולא אישתמיט בשום דוכתא שלא יהיה חיוב מרור בלי פסח בזמן הבית וע"כ צ"ל דס"ל להלל מצות אין מבטלין זא"ז ולכך היה אוכל מצה ומרור ביחד לשם חובת היום דאין מבטלין זא"ז דלאו הכשירא דפסח נינהו כ"א חובת עצמן ואעפ"כ חייב לאוכלן ביחד דגם בעלמא מצות אין מבטלין בודאי לא הצריכה התורה לאכול מצה בפ"ע לחובה דבודאי יצא במצה זו ובפרט לפמש"ל לענין מצות א"צ כונה דבמצה ודדמי לה יצא אף בלי כונה וכיון דיצא במצה זו שאוכל עם הפסח איך יברך אח"כ על מצה בפ"ע שכבר יצא י"ח ולכך הלל היה מתכוין לצאת ידי מצה ומרור בזה שאוכלן ביחד וכ"ז אי אמרינן מצות אין מבטלין אבל אי אמרי' מבטלין לא יצא במצה זו וי"ל דהתורה חייבה לאכול מצה אחרת לחובת היום וע"כ דהלל ס"ל מצות אין מבטלין ודוק:
ב
אפי' למ"ד מצות אין מבטלין ה"מ דאורייתא ודאורייתא או דרבנן ודרבנן אבל בדאורייתא ודרבנן אתי דרבנן ומבטל לדאוריית' פסחים קט"ו שם:
ג
דעת חכמים דמצות מבטלין זא"ז ופליגי עלי' דהלל כן מבואר שם בסוגיא ועיין ברש"י ורשב"ם דלדידהו לא מתבאר מי הם החכמים דחולקין ולדעת התוס' מתבאר מי הם על פי שיטתם שכתבתי באות א' ע"פ קושייתם ולפמ"ש באות א' דלק"מ אין ראיה דחכמים חולקים על הלל וזהו סעד לדברי הרשב"ם דלא מתבאר מי הם החכמים יעויין שם היטב בסוגיא ובתוס' שם ד"ה אלא ודוק ותבין:
ד
לדידן מספקא לן הלכתא כמאן אי מבטלין אי לא דקאמר שם בגמ' השתא דלא אתמר הלכתא כו' וראיתי בפרי מגדים או"ח סימן תע"ה בט"ז שכ' דהלכתא כהלל דמצות אין מבטלין ודבריו אין מוכרחים: