מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
מוספין ביחיד
א
ראב"ע אומר אין תפלת מוספין אלא בחבר עיר ברכות דף ל' וטעם הדבר הואיל והוא משום קרבן מוסף אינו ביחיד רק בצבור ע' תר"י ועפ"י שם:
ב
ר"י אומר משמו כ"מ שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין ופרש"י לפי שש"ץ פוטרו ונפלאתי ע"ז דהא בסוף ר"ה אמרינן דאף לר"ג דס"ל דש"צ פוטר הבקי היינו עם שבשדות אבל דעיר לא ולדעת התוס' והרשב"א אפילו שמעו מש"צ אין יוצאין בשמיעתן ע' תוס' ר"ה שם וע' רשב"א פ"ג דברכות ואף לדעת הרי"ף והרא"ש בעיר לא יצא כשלא שמעו אבל בשמעו יצא עכ"פ בלא שמעו מש"צ לכ"ע לא יצא אפי' לר"ג וא"כ היכא פוטר כאן אפי' לא בא לבה"כ ולא שמע דסתמא קאמר כ"מ שיש חבר עיר היחיד פטור משמע אפי' לא בא לבה"כ כלל וכן משמע ממ"ש התוס' שם דף ל' ע"ב ד"ה אין הלכה כר"י דלהכי מייתי דר"א ור"א שהיו מתפללין ביחיד כו' משמע דלר"י בכה"ג פטור אף שלא בא לבה"כ כלל וזהו דלא כמאן ועוד קשה דהא לר"ג עם שבשדות דלא מצי למיתי פטורין אפי' לא שמעו ובעיר חייבין בלא שמעו עכ"פ והכא איפכא שמעינן להו בעיר פטורין אף בלא שמעו ויחיד שלא בחבר עיר חייב ועוד דממ"נ אי איכא סברא שיפטור ש"ץ אף בלא שמעו מ"ש צלותא דמוספי משאר תפלות אך זה יש ליישב לפמ"ש בירושלמי בברכות הביאו ג"כ הר"ן בס"פ בתרא דר"ה דרי"ז א' דכל הברכות שיצא מוציא (ע' בירו' ובר"ן שם הגי' כל הברכות שאדם פטור ובחי' הרשב"א הגי' שאין אדם פטור ובסמ"ג עשין כ"ז הגי' אדם פטור ובפ"מ על הירושלמי ישב הגי' דאין הכוונה פטור ממש רק שכבר פטר א"ע ולכך כתבתי בפנים שיצא דכן הוא המכוון) חוץ מברכת המזון וק"ש ותפלה (כ"כ הר"ן שם ולפי הפ"מ בירושלמי שם בפרק ג' דברכות הלכה ג' אין ראיה על ק"ש ותפלה דמפרש לה על חיוב נשים ועבדים יע"ש) דמסתברא שיהא כל א' מבקש רחמים על עצמו ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא דר"ג דלא פטר אלא עם שבשדות דטרידי במלאכה ולא מצי מכיוני דעתייהו להסדיר תפלתם אבל בעיר לא דמסתבר שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו אבל תפלת המוספים דאין בה רחמי אזי שפיר יכול הש"ץ לפוטרו אך עדיין לא מתיישבא הנהו קושייתא דלמה יפטר אף כשאין שומעין מש"צ ואם נאמר כמ"ש בערך ש"צ אי מוציא רבים ידי חובתן בתפלה שהיא נגד קרבן יכול להוציאו אף כשאינו שומע כמו קרבן גופיה שהיה בעד כל ישראל אף שלא היה שם אך דלפ"ז למה יחיד שלא בחבר עיר חייב אי לקרבן מדמית לה ליפטר ג"כ יחיד שלא בחבר עיר ואפשר לומר דבקרבן צבור הני כהני שלוחי דידן ושלוחו של אדם כמותו ויכול לפוטרו וכן הדין ביחיד בחבר עיר הש"צ זהו שלוחו כמ"ש ואם ש"צ סימן רע לשולחיו כו' אבל כשאינו בחבר עיר אין הש"צ זה שלוחו ול"ד לכהן שהיה שליח דכל ישראל ובזה מיושב מ"ש חבר עיר ופ"י דקדק בזה ולפמ"ש א"ש שוב עיינתי בפ"י שכ' ג"כ קצת מזה יע"ש: