מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
מצוה לקיים דברי המת
א
ר"מ ס"ל מצוה לקיים דברי המת כתובות דף ס"ט ע"ב ע' ע"א:
ב
ר' יוסי ס"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת שם:
ג
רבא אמר ר"נ שם סבירא ליה כר"מ דמצוה לקיים דברי המת שם:
ד
רב לא ס"ל כר"מ דמצוה לקיים דברי המת כ"כ התוס' גיטין דף י"ג ד"ה והא לא משיך:
ה
רב יהודה אמר שמואל נמי ס"ל דאין הלכה כר"מ רק כר' יוסי דל"א מצוה לקיים דברי המת כתובות שם ס"ט ב':
ו
תוס' בגיטין י"ג א' ד"ה והא לא משיך ובכתובות דף ע' ד"ה ה"א כ' דל"א מצוה לקיים דברי המת אלא כשהושלש ביד שליש מתחלה לכך ומדברי התוספת מבואר דוקא כשהשלישו לכך אבל אם הוא ביד אחר מכבר ועכשיו הוא מצוה ליתנו לפלוני ל"א מלד"ה אבל הרשב"א כ' בחדושיו שם בשם ר"ת דכשהוא ביד אחר אף שלא השלישו מתחלה לכך אמרינן מלד"ה וכך הקשה הרשב"א מאיסור גיורא דהו"ל לרבא לקיים דבריו משום מצוה לד"ה והתוס' מישבים הך דאיסור דהתם לא הושלש מתחלה לכך:
עוד כתב התוספת בגיטין שם דל"א מלד"ה בגר כיון דליתא בירושה וכבר פסק כוחו מאותו הממון וכל הקודם זכה:
ח
עוד כ' התוס' בגיטין שם דהיכא דהשליש אינו רוצה ל"א מלד"ה אך נראה שם מדברי התוס' דספוקי מספקא להו הך מילתא:
ט
ר' נתן ור' יעקב ס"ל מלד"ה בגיטין י"ד ב':
י
רב יוסף משמע דס"ל מלד"ה ספ"ק דגיטין ט"ו א' דמקשה והא קי"ל מלד"ה ע"ש:
יא
ר' אלעזר דס"ל בב"ב דף קנ"ו דל"א דברי ש"מ ככתובין וכמסורין י"ל דס"ל מלד"ה וכ"ת מחי נ"מ בהא דלאו ככתובין וכמסורין דהא אי לא מת אינו קונה, אפי' לרבנן דס"ל דש"מ כו' ואי מת אפי' לר"א קונה מטעם מלד"ה אך שי"ל דל"מ בלא הושלם מתחלה לכך דל"ש מלד"ה כמ"ש באות ז' עוד נ"מ לענין אי מת מקבל בחיי נותן ואח"כ מת נותן דאי אמרינן דש"מ כ"ו קני מקבל ואי משום מלד"ה לא קני כמבואר בסוף פ"ק דגיטין ט"ו א' ובתוס' כתובות ד"ט ע"א ד"ה הא ולפ"ז י"ל דר"א ס"ל מלד"ה אך מהך דקדושין דכ"ו ב' אמרי לה ש"מ היה כר' אלעזר ואם דר' אלעזר מודה דמלד"ה א"כ גם לר"א היה לו תקנה בדבור פיו ולא הוצרך לקנות קרקע וא"ל כנ"ל דמלד"ה צריך שישליש מתחלה דהו"ל באמת להשלישם מתחלה לכך וא"ל דחש שמא לא ימות דא"כ גם בצוואת ש"מ לא יועיל אם יחזיר וא"ל דחש שימות מקבל בחיי נותן זה דוחק דליחוש להכא ונ"ל דבאמת ס"ל מלד"ה והא דלא מועיל דבורו משום דצריך שישליש מתחלה לכך והא דלא השלישו משום דמסיק שם דף כ"ו ב' לא סמכה דעתה ופרש"י שלא היה מאמין באנשי המקום לאסור להם המטלטלין ע"ש ובזה י"ל דלא היה רוצה להשלישם בידם לפי שלא היה מאמין להם אבל לעולם ר"א ס"ל מלד"ה ודוק:
יב
הרמב"ן ס"ל דל"א מצוה לקד"ה אלא ביורשים ומקבלי מתנות שלא זכו בממון הלז אלא מכוחו וכעין משליש מעות לבתו שלא זכתה הבת בממון רק ממנו מחוייבת לקיים דבריו מה שצוה לה אבל באחר לא ולכך רבא שזכה בנכסי דאיסור מן ההפקר לא היה מחייב לקיים דבריו כ"כ הרמב"ן הביאו הרשב"א בפ"ק דגיטין בסוגיא דאומר תנו גט זה לעבדי:
יג
עוד כ' הרמב"ן דל"א מלד"ה רק במצוה לא' או לבניו ואמר תנו שקל לבני וכמו משליש מעות לבתו אבל באומר סתם מנה לפלוני מנכסי ולא אמר לאיש פרטי תן מנה לפלוני רק סתם הריני נותן מתנה לפלוני מנה אין אומרים מלד"ה שהרי לא ציוה ליתן רק הוא נתן מתנה אם קנה מן הדין קנה ואם לא קנה אין מצוה לקיים ולכך במתנת ש"מ במקצת בלא קנין לא קנה ול"א מצוה לקיים דברי המת לפי שלא ציוה לאיש פרטי ליתן עכ"ד ובזה יתיישב קושי' התוס' כתובות דף ע' ע"א דלמה לי דש"מ ככתובין וכמסורין בל"ז הא מלד"ה ולפמ"ש לק"מ דלד"ה דוקא במצוה חבל בחומר הריני נותן מנה לפלוני מנכסי ל"ש מלד"ה אבל מטעם דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי קנה:
יד
היכא דאמרינן מלד"ה כופין את היורשין לקיים דבריו מיהו דוקא ביורשים גדולים אבל ביורשים קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו לא כ"כ הר"ן בפ"ק דגיטין ובזה יתיישב קושי' התוס' דכתובות שהבאתי באות הקדום:
טו
רב פפא משמע דס"ל מלד"ה דאוקי בגיטין י"ד ב' אידי ואידי בבריא הא דמית נותן בחיי מקבל משמע דס"ל מלד"ה דאל"כ למה אוקי תרתי ברייתא דלא כהלכתא ועוד לימא תרווייהו במית נותן בחיי מקבל ופליגי בפלוגתא דר"מ ור' יוסי אי מלד"ה אלא ע"כ דס"ל דהלכה דמלד"ה ולא בעי לאוקמא חד ברייתא דלא כהלכת':
טז
רב זביד משמע קצת דלא ס"ל מלד"ה מדדחיק לאוקמא תרוייהו בש"מ ולא אוקמא בבריא דהא סתמא תני וסתמא מיירי בבריא אלא ע"כ דלא ס"ל מצוה לקיים ד"ה אך י"ל דדחיק ליה לאוקמא דמית נותן בחיי מקבל דסתמא תני ולא הוזכר ממיתת נותן כלום:
יז
ר' אבא בר ממל דמוקי הא בבריא משמע דבבריא בכל ענין יחזרו למשלח אף שמת בחיי מקבל ולא ס"ל מלד"ה אך י"ל דר' אבא ב"מ דחיק ליה לאוקמא הברייתא במית נותן ומיירי שחי הנותן ולכך בבריא בכל ענין יחזרו למשלח: