אור ברסלב
מלא הרועים חלק א מצורע מוחלט לענין אסור תשמיש

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

מצורע מוחלט לענין אסור תשמיש

מצות אי ליהנות ניתנו

א

ר' יהודה ס"ל במ"ק דף ז' ב' דמצורע מוחלט מותר בתשמיש המטה דכתיב שבעת ימים דוקא ימי ספורו ולא ימי חלוטו:

בר"י בר יהודה ס"ל ימי ספורו ק"ו לימי חלוטו דאסור בתשמיש שם. ג דרבי ס"ל גם לן מוחלט מותר בתשמיש מ"ק שם:

ש ד ר' חייא משמע ג"כ דס"ל מוחלט מותר בתשמיש דאמר שם דנתי לפני רבי יותם לא היה לו לעוזיהו וכו':

אמרינן מצורע מוחלט מותר בתשמיש י"ל דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינה שוה בכל דילפינן ממצורע מזקנו ע' תוס' יבמות א דף ה א' ד"ה ואכתי וע' בע' עשה דוחה ל"ת אות י"ב אות ג נדרים ונדבות קריבין ביו"ט א אבא שאול ס"ל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט לבית הלל דכתיב לד' ד' כל דלד' ולכם ולא לנכרים ולא לכלבים ביצה כ' ב' וע"ש בתוס' ד"ה נדרים דס"ל להר"ר שמואל דלאבא שאול אין קריבין ביו"ט יע"ש:

ב

עולא ס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט לכ"ע ביצה י"ט ע"א:

ג

רב אדא בר אהבה ס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט לכ"ע שם:

ד

רב אייא סבא ס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ביצה כ"ח ח':

ה

רב הונא ס"ל ג"כ אין קריבין כן משמע שם בסוגיא:

ו

ראב"ש ס"ל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ביצה י"ט ע"ב יע"ש:

ז

ר"ש בן אלעזר לדעת רב יוסף ס"ל דנדרים ונדבות של שלמים קריבין ביו"ט אבל לא עולות ביצה י"ט במ"ש רב יוסה תנאי שקלת מעלמא יע"ש ולדעת שינוייא קמא דבגמ' שם ס"ל אי קריבין כלל אף שלמים של נו"נ יע"ש:

ח

אי מתירין שבות לצורך קרבן דנדרים ונדבות נראה דתליא בפלוגתא דאמוראי רבא ורבה בר"ה ביצה ך' ע"ב דאיבעיא להו התם עבר ושחט מהו רבא אמר זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה ורבה בר"ה ס"ל זורק את הדם ע"מ להקטיר אמורין ואפי' נטמא הבשר וטעמיה דרבה בר"ה דאף דלא שרינן צורך גבוה ביו"ט ה"מ מלאכה דאורייתא כגון שחיטה אבל שבות שרינן לצורך גבוה ורבא ס"ל דאפי' שבות לא שרינן כיון דאינו צורך נפש ואפשר דפלוגתייהו תליא בזה אי אמרינן מתוך דרבה בר"ה ס"ל מתוך שה הותרה זריקה צורך אוכל נפש כגון להתיר בשר באכילה וכן לצורך קרבנות חובת היום הותר נמי שלא לצורך והא דלא שרינן להקריב נו"נ מטעם מתוך היינו טעמא דהתורה מיעטה להדיא במ"ש לכם דדרשינן לכם ולא לגבוה אבל שבות דלא מיעטה התורה שרינן מטעם מתוך ורבא ס"ל דל"א מתיך כלל וביותר ניחא אי גרסינן רבה וכן נראה מדהוזכר קודם רבה בר"ה ורבה לשיטתי' דס"ל דנ"א מתוך כמ"ש בערכו אות ו' ועוד י"ל דאף רבה בר"ה ס"ל דאף שבות אין מתירין לצורך הכשר קרבן רק הכא כיון דכבר נשחט הקרבן באיסור אזי שרינן שבות שלא יפסל הקרבן ולהכשירו אבל לכתחלה לא שרינן שבות להכשר קרבן וצ"ע ודוק בסוגיא:

ט

האי דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אף דיש ג"כ בו אוכל נפש מ"מ כיון דעיקר העבודה היא לצורך גבוה וכהנים כי זכו דשלחן גבוה קא זכו כך מפורש בש"ס שם דף כ"א א' יע"ש ובתוס' ד"ה אבל נו"נ יע"ש ונראה דוקא מלאכה דאורייתא לא שרינן לצורך אוכל נפש היכא דעיקר מלאכה היא לצורך גבוה והאוכל נפש נמשך ממילא אבל שבות שרינן אף בכה"ג וראיה לזה מדאמר רבא שם ד"כ ב' זורק את הדם ע"מ להתיר בשר אף דזהו הוא צורך גובה רק שנמשך ממילא היתר בשר ואעפ"כ מתירין שבות דזריקה וע"ש ודו"ק:

ובזה יובנו דברי התוס' שם ד"ה מאי בינייהו דמקשה היאך יהא הבשר מותר באכילה כיין שלא נקטרו האימורין כו' יע"ש ומאי קושיא כיון דהקטרת אמורין כשרים מבע"י וכדמשמע מדברי התוס' גופייהו בסוף הדבר שכ' דהכא הואיל וא"י להקטיר כו' דוק בדבריהם ותמצא מבואר דס"ל דהקטרת אמורין כשרים מבע"י וכדמשמע בש"ס בכמה דוכתי וכן בעולות חול נקטרין האמורין מבע"י ולפ"ז מאי מקשה התוס' דהאיך יזרוק הדם ע"מ להתיר בשר דכל כמה דלא מקטרי אימורין לא מתאכיל בשר מאי קושי' דלמא מקטיר גם האמורין ע"מ לאכול הבשר ודוחק לומר דקושית התוספת דלימא יזרוק הדם ויקטיר האמורין ע"מ להתיר בשר דלשון התוס' לא משמע הכי ועוד דזה לק"מ די"ל דלכך לא נקיט הקטרת אמורין דלא פסיקא ליה דהיכא דנטמא האימורין הבשר מותר בלא הקטרה אך לפמ"ש א"ש דדוקא זריקה דהוא שבות שרינן לצרך הבשר ואף דעיקר הזריקה הוא צורך גבוה אבל הקטרת אימורין דהוא צלי והיא מלאכה דאורייתא לא שרינן היכא דעיקר המלאכה הוא צורך גבוה אף שנמשך ממנה היתר אכילה כמו דלא שרינן לשחוט נו"נ בשביל אכילת הבשר הואיל ועיקר השחיטה הוא צורך גבוה ודוק :

י

רבא ס"ל נו"נ קריבין ביו"ט כ"כ התוס' בשבת כ"ה א' ובדף כ"ד ב' ד"ה ולא מילה יע"ש וע' בתוס' ביצה ד"ח ב' וקשה דלפ"ז למה הוצרך רבא בפסחים נ"ט ב' לאוקמי הך דלא ילין בי"ד שחל להיות בשבת דלמ"ד קריבין ס"ל כר' ישמעאל דעולות חל ביו"ט שרי וכמ"ש התוס' שם בד"ה בארבעה עשר דבן תימא יסבור כר' ישמעאל דס"ל חלבי חול קריבין ביו"ט:

יא

ר' ישמעאל ס"ל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט דמפיק עולת שבת בשבתו על חלבי שבת קריבין ביו"כ דעל יו"ט לא אצטריך דנו"נ קריבין ביו"ט כ"ש חלב שבת שקריבין ביו"ט שבת קי"ד א':

יב

ר' עקיבא ס"ל נו"נ אין קריבין ולכך מפיק קרא דעולת שבק על חלבי שבת שקריבין ביו"ט שבת קי"ד א':

יג

אביי ס"ל נו"נ אין קריבין דס"ל חלבי שבת קריבין ביום טוב ילפינן מעולת שבת כ"כ התוס' בשבת כ"ד ב' ד"ה ולא עולת חול ביו"ט יע"ש היטב ולפ"ז יש לומר הא דרבא ורב אשי לא ילפי מילפותא דאביי שם בשבת משום דס"ל נו"נ קריבין אך על רב אשי אין להוכיח די"ל דקאמר דא"צ ילפותא כלל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אך רבא י"ל דלשיטתיה אזיל כמ"ש באות ט' דרבא ס"ל

קריבין וא"כ אין למילף ולא עולת חול ביו"ט ודוק:

יד

אי נדרים נדבות אין קריבין צ"ל דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואפרש בקיצור דהנה בפסחים נ"ט ב' רמי ליה רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח כו' והא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ומתרץ בי"ד שחל להיות בשבת והקשה בירו' שם דאיך אפשר בשבת דהא כתיב חג וחגיגה אין שוחטין בשבת וכן הק' התוס' אליבא דבן תימ' (מיהו גם לדידן קשה כאשר הארכתי בחדושי שם באורך וע' בצל"ח שם) ותי' בירו' דלעולם דמיירי בשבת והא דכתיב חג היינו בעבר ושחט החגיגה קמ"ל קרא דלא ילין וק' למ"ד אי עביד לא מהני א"כ פסולה החגיגה בל"ז והיאך אמר לא ילין על החגיגה אך התוס' הק' על הא דמקשה ולא עולת חול ביו"ט דמנלן דאסור עולת חול בי"ט דלמה דוקא בשבת ותי' שם בפסחים דסוגיא זו אתיא אליבא דר"ע דס"ל דעולת שבת בשבתו אתל לאורויי דעולת שבת מותר להקטיר ביו"ט וממילא משמע דעולת חול אסור ולפ"ז לר' ישמעאל דס"ל נו"נ קריבין ביו"ט כמש"ל אות י' א"כ עולת שבת לא אתי לאורויי על עולת שבת ביו"ט וא"כ ליכא למילף דעונת חול ביו"ט אסיר דבאמת מותר כמו נדרים ונדבות קריבין וכ"ש הוא מנו"נ וא"כ למ"ד נו"נ קריבין ביו"ט אין כאן קושיא כלל מלא ילין ושפיר י"ל דאי עביד לא מהני אבל למ"ד נו"נ אין קריבין ביו"ט צ"ל אי עביד מהני דאל"כ קשה הך דלא ילין דלדידיה אין עולת חול קריבין וי"ל דלכך הקשה רב ספרא לרבא הקושיא דרבא ס"ל אי עביד לא מהני וא"כ קשה הך דלא ילין וליכא לאוקמי בשבת דהא חג כתיב וחגיגה אין שוחטין וא"ל בעבר ושחטה דהא את הוא דאמרת אי עביד לא מהני וא"כ לדידך קשיא והוא משני ליה דסוף סוף צריך לאוקמי בי"ד שחל בשבת וחג לאו דוקא ואין רוצה לומר דחגיגה ליתא בשבת רק דחג לאו דוקא חגיגה אלא קאי על הפסח וע"ז מקשה ליה משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט ניקום בי"ד וכבר תמהו שם המפרשים ע"ז ולדברינו יבא על נכון דיש עוד לדקדק מ"ש משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט דהא לא משום זה מוקמינן רק משום דחלבי חול אין קריבין והו"ל לומר משום דחלבי חול אין קריבין אך לדברינו יובן על נכון דרצה לומר משום דר"ע מוקי דקרא לחלבי שבת קריבין ביו"ט לכך נדחק דמיירי בחל בשבת ומיושב גם כן קושית המפרשים דמה דוחק יש בזה דמוקי דמיירי בחל בשבת אך לדברינו הוא דוחק דלפ"ז צ"ל דחג לאו דוקא דחגיגה אינה קריבה בשבת וע"ז קאמר למה לן לדחוקי נימא כר' ישמעאל דקרא לאו לחלבי שבת קריבין ביו"ט אתי דלזה ל"צ קרא דאפי' חלבי חול קריבין ביו"ט כיון דנו"נ קריבין וא"כ מעיקרא לק"מ ולא יצטרך לאו מא בשבת ואז הוא דחוק דקשה מלת חג דמשמע חגיגה ועז"א שבקי' לקרא דהוא דחוק דאף אם תוקמא בחגיגה הוא דחוק כיון דקרא מיירי בין לענין בשר שהוא אכילת אדם ובין לענין אימורין שהוא אכילת מזבח כמ"ש התוס' שם וא"כ היאך תוקמא חג דהוא דחלבי חול אין קריבין והו"ל לומר משום דחלבי חול אין קריבין חגיגה ואיך אחד לא ילין לבוקר דהרי חגיגה נאכלת לב' ימים כדלקמן בפסחים דף ע"א ע דיליף מקרא וא"כ ע"כ קרא הוא דחוק וצ"ל דחגיגה לאו דוקא א"כ ממילא מוקי אנפשיה בחל בשבת כיון דסוף סוף צ"ל דחג לאו דיקא ודוק היטב כי קצרתי מאד ותעיין בסוגיא ותבין עומק הענין ועכ"פ נשמע מזה דלמ"ד נו"נ אין קריבין צ"ל דאי עביד מהני לפי שיטת הירושלמי דס"ל חג דוקא דר"ל חגיגה וא"כ אם נאמר נו"נ אין קריבין גם עולה חול אינה קריבה וצ"ל לאוקמי הך דלא ילין בשבת וקשה הא חג כתיב וצ"ל כמ"ש בירושלמי בעבר ושחטה ומוכח דאי עביד מהני אך לפי מה שפרשתי שיטת הגמ' דידן דמשני דחג לאו דוקא אין ראיה גם לפמ"ש בערך כל מלתא דא"ר ל"ת דבקדשים אי עביד מהני וכן לפמ"ש שם סברת הש"ך דהיכא דהמעשה אינו אסור מצד עצמו רק מצד הזמן אזי אי עביד מהנו א"כ אין ראיה מכאן ודוק היטב:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה