אור ברסלב
מלא הרועים חלק א ממון המוטל בספק חולקין

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ממון המוטל בספק חולקין

מכשירי אוכל נפש

א

סומכוס ס"ל ממון המוטל בספק חולקין ודוקא בדבר העשוי להסתפק שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד כגון המחליף פרה בחמור ובשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה כו' אבל במקום שהספק בא ע"פ טענותם לא פליג סומכוס דאטו אם יאמר אדם טלית זו שאתה לבוש שלי הוא מי אמר סומכוס חולקין תוס' בבא קמא דף ל"ה ב' וכ"כ הרשב"א בחדושיו שם מטעם זה דלא שבקת חיי דיאמר אדם לחבירו דטלית שעל כתיפך שלי הוא וקשה דהא התוס' והרשב"א בעצמם כ' ר"פ שור שנגח את הפרה דמ"ו א' דסומכוס לא אמר אלא בעומד באגם אבל היכא דמוחזק בשלו מודה סומכוס דאינו יכול להוציא ממנו וצ"ל טלית זה שאתה לבוש לאו דוקא רק היכא שמונח בסימטא ואינו מוחזק בה יאמר דשלו הוא מיהו ג"ז לא נהירא דא"כ מה לא שבקת חיי איכא הכא דהא באמת אין אנו יודעים של מי הוא ואף שידענו שעד עכשיו היה שלו ויש לו חזקת מרא קמא מ"מ עכשיו אינו ברשותו וצ"ל דאעפ"כ לא שבקת חיי דכשילך בהמתו לאגם יתפוס בו אחר ויאמר שלי הוא ואף שיביא עדים שהיה שלו עד עכשיו לסומכוס אינו מועיל חזקת מרא קמא ויחלוקו ובחדושי הבאתי ראיה לדבריהם דאס"ד דבכל מקום ס"ל לסומכוס ממון המוטל בספק חולקין א"כ כופר הכל דפטור משבועה מגזה"כ היכא משכחת לה דמיד כשזה טוען מנה לי בידך וזה כופר הו"ל ממון המ"ב וחייב חצי נמצא נתחייב מקצת ע"פ ב"ד והיכא דנתחייב מקצת ע"פ ב"ד מחויב שבועת התורה כאלו הודה במקצת כמבואר בחו"מ סימן ע"ה ס"ה התינח לשיטת הרמב"ם דהיכא דנתחייב במקצת ע"פ ב"ד מתוך שאין אנו מאמינין אותו ואין הדבר ודאי לב"ד ל"ח מודה במקצת א"כ ה"ה הכא אין הדבר ודאי לב"ד רק מכח שאין מאמינים אותו אבל לדעת הגאונים שהביא הרמב"ם בסוף פ"ד מה' גזילה והובא בטח"מ סימן שס"ד דאף כה"ג שאין הדבר ודאי לב"ד אעפ"כ חשיב עודה מקצת כיון דסוף סוף נתחייב ע"פ ב"ד א"כ כי הוא זה שכ' התורה למעט כופר הכל היכא משכחת דאף בכ"ה לסומכוס חולקין א"כ נתחייב במקצת עפ"י ב"ד וחייב שבועה הניחא אי סומכוס ס"ל כאבוה דר' אפוטריקי דהעדאת עדים אינו מחויב שבועה וה"ה נתחייב ע"פ ב"ד אבל אי ס"ל כר"ח דהעדאת עדים מחייב שבועה קשה מיהו לפמ"ש בב"מ ד"ק ע"א דסומכוס ס"ל טענו חטים והודה לו בשעורים חייב גבי מודה סומכס דהיכא דאיכא שבוע' דאורייתא וכמ"ש רש"י שם) משמע דס"ל כאבוה דר' אפוטריקי כמבואר בב"מ ד"ה ע"א דמאן דס"ל טחוהב"ש לא ס"ל דר' חייא ע"ש מיהו בל"ז לפמ"ש התוס' והרשב"א ר"פ שור שנגח דהיכא דהוא מוחזק מודה סומכוס א"כ לק"מ דמשכחת כופר הכל היכא שהוא מוחזק כגון בטוענו מנה והוא כופר דמודה סומכוס כיון שזה מוחזק במעות ועוד י"ל דל"ח נתחייב ע"פ ב"ד שיצטרך לישבע על מחצית הב' דכי היכא דאנן סהדי דהאי מחצה דחייב אנן סהדי באידך מחצה דאינו חייב ובכה"ג לא בעי אשתבועי וכמו שסתר הש"ס הך ותנא תונא ע"ש דאלת"ה קשה לסומכוס אליבא דאמת היכא שיש ספק בלא טענותיה' דס"ל חולקין יצטרך לישבע על מחצית מטעם שנתחייב ע"פ ב"ד אלא ע"כ מטעם שכתבנו דאנן סהדי על מחצית הב' שאינו חייב ול"ד לנתחייב ע"פ ב"ד המוזכר בחו"מ שם וכמו שהביא שם בש"ך כגון שאמר חמשים פרעתי עבורך רבית והב"ד הכירו שהוא רבית קצוצה ואף שלא נתחייב רק חמשים ע"פ ב"ד ועל יתר החמשים נימא דהב"ד עדים שאינו חייב יותר שהרי באמת לא נתחייב ע"פ ב"ד רק חמשים ז"א דהתם דעל החמשים ברור לב"ד שחייב ועל חמשים הב' אינו ברור לב"ד שאינו חייב אבל כאן גם החיוב אינו ברור רק מטעם מוטל בספק א"כ החיוב והפטור כמו שמחייבין במקצת מטעם ספק כך פוטרים במקצת הב' מטעם ספק ודוק:

איך שיהיה מ"מ הדין ברור דל"א סומכס רק היכא שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד ונ"ל הטעם דבאמת קשה על סומכוס למה לא אזיל בתר חזקת ממון דהא חזקה דאורייתא וסוקלין ושורפין על החזקות וצ"ל דמיד כשנולד הספק אם משנגחה ילדה אם עד שלא נגחה א"כ איתרע חזקת ממון דידיה וכן בהמשאיל זה אומר שאולה וזה אומר שכורה תיכף כשנולד הספק שמא שאולה מתה איתרע חזקת ממון דהשואל ולכך חולקין אבל היכא דאין ספק לב"ד בלא טענותיהם א"כ איתרע חזקת ממון כיון שלא נפל ספק לב"ד כלל והוא מוחזק בממונו:

ג

ולפ"ז יצא לנו דין חדש דהיכא דהמוחזק טוען שמא אע"פ שאין ספק לב"ד בלא טענותיהם אעפ"כ חולקין לסומכוס דהכא נהי דאין ספק לב"ד ולא איתרע חזקת ממון מחמת הב"ד מ"מ כיון דהוא בעצמו טוען שמא פשיטא דעדיף שמא דידיה לגרע חזקת ממון דידיה ומזה קשה לי על דברי התוס' ב"מ דצ"ז ב' ד"ה לימא במה שכ' שם א"נ ר"נ א"ש כסומכוס דמודה סומכוס היכא דליכא דררא דממונא דהמע"ה וקשה דהתם כיון שהוא בעצמו טוען אינו יודע אין לך דררא דממונא גדול מזה:

ד

היכא דהוא מוחזק בדבר מודה סומכוס דאין מוציאין מידו רק עיקר מחלקותם כשאינו מוחזק עכשיו בדבר כגון בעומדת באגם דרבנן ס"ל דאעפ"כ מוקמינן בחזקת מרא קמא וסומכוס ס"ל חולקין כך מבואר בב"מ ד"ק וכמ"ש התוס' ובר"פ שור שנגח את הפרה וע' בסמוך אות ו':

ה

הא דאמרינן דהיכא דהוא מוחזק מודה סומכוס דאין מוציאין מידו זהו כשטוען ברי אבל כשטוען שמא אף שמוחזק מוציאין מידו וחולקים כ"כ התוס' בב"מ שם:

ו

נ"ל הטעם על מ"ש באות ד' דהיכא דהוא מוחזק בדבר מודה סומכוס דהנה התוס' כת' בב"מ ד"ק ובב"ק דף מ"ו ב' דהיכא דיש עוד חזקה אל חזקת ממון מודה סומכוס ולכך אינו משלם אלא ח"ל לפרה משום דיש לו עוד חזקת מעוברת ע"ש ולפ"ז היכא שהדבר מוחזק בידו יש לו עוד חזקה דחזקה כל מה שיש ביד אדם הוא שלו הוא חזקה אלימתא דאפי' מגו לא אמרי' נגד חזקה זו כגון בהמחליף פרה בחמור אם היה הולד בביתו אזי אמרינן חזקה מכל מה שביד אדם הוא שלו ומצטרף חזקה זו אל חזקת מרא קמא ואין מוציאין מידו לכך הוכרח הש"ס לאוקמא בעומדת באגם דאז לא שייך חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ולא נשאר רק חזקת מרא קמא ובהא פליג סומכוס וס"ל דחולקין:

ז

ולפ"ז יצא לנו עוד דין מחודש דהיכא אמרינן דאם הוא מוחזק בדבר אין מוציאין מידו אפי' לסומכוס היכא דטוענים על הדבר כגון בהמחליף פרה בחמור שטוענין על גוף הולד זה אומר שלי הוא אז אם הוא מוחזק בו אמרינן חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו וכן בב"מ דף ו' גבי טלית אמרינן שם שאם אחד מוחזק בו מודה סומכוס והוא מטעם חזקה זו אבל היכא ששניהם מודים שזה הדבר שלו רק שטוען שהזיקו כמו בשור שנגח את הפרה שטוען משנגחה ילדה ומת הולד מחמת הנגיחה מה מועיל כאן חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו דאטו הוא אינו אומר שהשור הוא שלו רק שטוען שהזיק ולד פרתו ומה יועיל לזה מה שהשור בביתו שנאמר חזקה מה שביד אדם הוא שלו אמת שהוא שלו אעפ"כ משנגחה ילדה ומת הוא מחמת הנגיחה ודוק:

ולפ"ז יתיישב קושי' התוס' בפרק שור שמח את הפרה מה שמקשין דבבבא מציעא משמע דהיכא דהוא מוחזק מודה סומכוס דז"א דדוקא התם שחולקין על גוף הולד ואם הוא מוחזק אמרינן חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו משא"כ בשור שנגח את הפרה וכן בשור שהוא רובץ שמחולקים אם הזיק שורו מה יועיל לזה חזקה לא מבעיא לר' ישמעאל דסבירא ליה בע"ח נינהו וס"ל יושם השור אלא אפי' לר"ע דס"ל יוחלט השור וס"ל שותפי נינהו מ"מ לא חשיב כאלו טוענים על השור המזיק זה אומר שורי הוא וז"א שורי הוא שיועיל לזה חזקה מה שביד אדם דבאמת מודה לו שהוא שלו רק שאומר שהזיקו ומיושב בזה ג"כ קושי' התוס' בב"מ דף ק' מזה אומר אינו יודע וז"א אינו יודע יחלוקו ואף דהתם הוא מוחזק בממונו דלפמ"ש לק"מ דהתם אין חולקין על גוף הדבר רק שזה אומר בשעה שהיתה שאולה מתה ומה יועיל בזה חזקה כל מה שביד אדם והנה גוף הדין דהיכא דהוא מוחזק מודה סומכוס הוא חידוש והתוס' הוכיחו זה בב"מ ד"ק מדלא קאמר אלא כו' יע"ש וא"כ אין לך בו אלא חידושו דוקא בכגון התם שחולקין על גוף הולד מיהו תמהני על התוס' על שהוצרכו להוכיח מהך בב"מ ד"ק מדלא קאמר אלא שהוא הוכחה חלושה עדיפא הו"ל להוכיח מגמ' מפורשת בב"מ דף ו' דהיכא דא' מוחזק בטלית וא' מסריך ביה סרוכי מודה סומכוס דסירכא לאו כלום הוא והיינו מטעם שכתבנו דחזקה כל מה שביד אדם שלו ומדברי רש"י שם משמע דהטעם משום דלאו שור שחוט לפניך ר"ל שבלא טענותיהם אין ספק לב"ד והוא ג"כ מטעם זה שבלא טענותיהם הטלית ביד זה אמרינן חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ואין כאן ספק לב"ד משא"כ בשור שנגח את הפרה שאף שהוא מוחזק מ"מ יש ספק לב"ד בלא טענותיהם אם משנגחה ילדה ואם עד שלא נגחה ילדה וכן בהשואל יש ספק לב"ד אם שאולה מתה או שכורה ומיושב כל קושיות התוס' ודוק היטב:

ח

ולפ"ז נ"ל בכה"ג דחולקין בגוף הדבר וא' מוחזק בדבר אפילו טוענים שניהם שמא המע"ה דעיקר הוכחת התוס' מזה אומר אינו יודע יחלוקו מזה הוכיחו התוס' דהיכא דטוען שמא אף שמוחזק חולקין ולפמ"ש אין ראיה משם דהתם אין חלוקין בגוף הדבר ול"ש שם חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו אבל היכא דחלוקין בגוף הדבר אף דשניהם טוענים שמא המע"ה דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו:

ט

עוד נ"ל דהיכא דאיכא הודאה במקצת אע"פ שהוא מוחזק ס"ל לסומכוס חולקין ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' בב"ק דל"ה ב' ד"ה מדסיפא דאף שהיכא דהתובע טוען שמא והנתבע ברי מודה סומכוס דאין חולקין כמבואר בש"ס מ"מ היכא דיש מקצת הודאה חייב אף בכה"ג ע"ש וה"ה לענין היכא שהוא מוחזק דמודה סומכוס דהמע"ה המ"מ כשיש מקצת הודאה ס"ל לסומכוס חולקין ובזה ישבתי קושי' התוס' ר"פ שור שנגח את הפרה שמקשין הא במוחזק מודה סומכוס די"ל דהתם יש מקצת הודאה שמודה על נזק הפרה והך דהמחליף לא חשיב מקצת הודאה מה שמודה לו על השפחה שהיא של לוקח דזהו ב' גופין השפחה והולד ועל הולד אין כאן הודאה כלל משא"כ כאן שמודה לו על שורו שהזיק פרתו ויש לך חוב על שורי איברא דגוף הסברא שכ' התוס' בהודאה במקצת לא ברירא לי ונדבר מזה בסמוך:

י

היכא דיש עוד חזקה לחזק' ממון מודה סומכוס דאין חולקין כ"כ התוס' בב"ק דף מ"ו ב' ובב"מ דף ק' ע"ש ור"ל אף דאינו מוחזק רק בעומד באגם מ"מ כשיש לו עוד חזקה כגון בהך דפרה שנגחה את השור אף דמיירי בעומד' באגם כמ"ש התוס' ר"פ הפרה מ"מ כיון שיש עוד חזקת מעוברת מודה סומכוס המוציא מחבירו עליו הראי':

יא

ולכאורה היה נראה לי לומר דוקא כשטוען ברי הוא דמהני ליה ב' חזקות לסומכוס כמו דמצינו בש"ס להדיא בב"מ דף ק' ובב"מ דף ו' א' דהיכא דא' מוחזק ל"א יחלוקו לסומכוס ואעפ"כ כ' התוס' דאם המחזיק טוען שמא יחלוקו לסומכוס כמו שהוכיחו מהך דז"א א"י וז"א א"י ועמש"ל אות ח' דלענ"ד לא מוכח מידי וה"ה דהיכא דאיכא חזקת מרא קמא ועוד חזקה לא מהני אלא כשטוען ברי אז אמרינן המע"ה לסומכוס כיון שיש לו ב' חזקות אבל כשטוען שמא חולקים כמו היכא שמוחזק דאינו מועיל כשטוען שמא ה"ה ב' חזקות ובפרט לפמש"ל אות ו' ז' דטעם דבמוחזק מודה סומכוס משום דהוי ב' חזקות א"כ חזינן דב' חזקות אין מועילין כשטוען שמא וה"ה כאן והבן (ובזה מדוקדק לשון הגמ' בב"ק דמ"ו ב' דא"ל מידע ידע דשותפא אית לי משמע דוקא בטוען ברי) ובזה ישבתי קושי' המפרשים על התוס' ר"פ שור שנגח את הפרה שתי' דמשנתנו מיירי בעומדת באגם והקשו המפרשים והפ"י דהו"ל לשנויי דמיירי בטוען שמא דבשמא אף שמוחזק חולקין לסומכוס ולפמ"ש א"א לאוקמא מתניתין בשמא דהא הטעם דבסיפא אינו משלם בעל הפרה רק רביע נזק כדמסיק בגמרא היינו משום דיש לו עוד חזקת מעוברת עם חזקת מרא קמא ואס"ד דמיירי בשמא א"כ כבר בארנו דהיכא דטוען שמא אינו מועיל אף ב' חזקות לסומכוס וע"כ מוכרח לומר דמיירי בברי ולכאורה יש סתירה לדברינו ממה שהקשו התוס' בב"ק מ"ו ב' ד"ה מידע ידע ובב"מ ד"ק ע"א מהך דהשואל ז"א א"י וז"א א"י יחלוקו דאמאי ל"א אוקמא אחזקתא והשתא הוא דמתה ע"ש ולפמ"ש דהיכא דטוען שמא אינו מועיל ב' חזקות לק"מ דהתם טוען א"י מוכח מדברי התוס' דאף בטוען שמא מועיל ב' חזקות לסומכוס אך י"ל דוקא שהוא מוחזק בשלו לכך הוי כמו ג' חזקות (חזקה דהשתא דמוחזק בממונו וחזקת מרא קמא וחזקת חייב) אבל בעומדת באגם דליכא כ"א חזקת מרא קמא ועוד חזקה ולא הוי רק ב' חזקות אינו מועיל בטוען שמא ודוק:

אך דלפ"ז הדרא קושיית המפרשים לדוכתא דהו"ל להתוס' לשנויי דהמשנה דריש הפרה מיירי בטוען שמא ולא נוכל לתרץ כמש"ל דבשמא אינו מועיל ב' חזקות דזה אינו דאם היו מתרצים המשנה בטוען שמא לא הוצרכו להעמיד המשנה בעומדת באגם רק שהוא מוחזק בשורו ואיכא ג' חזקות חזקה דהשתא שמוחזק בשורו וחזקת מרא קמא וחזקת מעוברס וג' חזקות מועילים בטוען שמא כדכתיבנא ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה