אור ברסלב
מלא הרועים חלק א מוכר שט"ח וחזר ומחלו

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

מוכר שט"ח וחזר ומחלו

מתוך שאינו יכול לישבע משלם

א

שמואל ס"ל מוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול בספ"ק דמציעא ובפ' הכותב ובפ' האיש מקדש ובכמה דוכתי בש"ס:

ב

בקדושין דף מ"ח בעי למימר בחד לישנא דר"מ וחכמים דפליגי במקדש במלוה פליגי בדשמואל במוכר שט"ח אי יכול למחול דר"מ דאמר מקודשת לית ליה דשמואל ואמרו עוד שם דכ"ע אית להו דשמואל ע"ש:

ג

טעמיה דשמואל דיכול למחול נחלקו בו רבוות' דעת ר"ח וסייעתו דיכול המוכר לומר עיינתי בחשבוני ולא פש ליה גבי' ולא מידי וטעם זה דחה הרי"ף בהלכותיו בפרק הכותב ייע"ש:

ד

הטעם הב' משום דמכירת שטרות דרבנן ולא נפקע זכות המוכר לגמרי מן השטר ולכך יכול עדיין למחול וזה הטעם כ' הרמב"ם ודעת רוב הפוסקים שגם הרי"ף ס"ל טעם זה ועש"ך ס"ק ס"ו א' וע' לעיל מכירת שטרות:

ה

הטעם הג' מ"ש רבינו תם דיש לבע"ח שני שעבודים שעבוד הגוף ושעבוד הנכסים וכשמוכר א"י למכור שעבוד הגוף דאין קנין נתפס עליו הוא מוחל שיעבוד הגוף וממילא נפקע שיעבוד הנכסים שאצל הלוקח דנכסי דאינ' אינון ערבין ליה וכיון שנפקע שיעבוד הגוף של הלוה ממילא גם הערב פטור:

ו

לטעם הג' הנ"ל לפמ"ש בערך שיעבודא דאורייתא אות כ"ו דהא דנכסי דאינש ערבין הוא רק למ"ד שיעבודא לאו דאוריית' א"כ למאן דס"ל שיעבודא דאורייתא ל"ש ה"ט וצ"ל הטעם הב' משום דמכירת שטרות דרבנן ואף אי שיעבודא דאורייתא יכול להיות מכירת שטרות דרבנן דאין השטר גוף השיעבוד רק ראיה על השיעבוד ועל הראיה אין קנין נתפס וראיה לזה דרי"ף ורמב"ם ס"ל שעבוד' דאורייתא וס"ל מ"ש דרבנן כמ"ש באות ד' ועמ"ש בזה בערך ש"ד אות כ"ח:

ז

הנפקא אמינא בין שני הטעמים היה נראה לענ"ד לפמ"ש שם בהכותב דהמוכר מחויב לשלם להלוקח מדינא דגרמי והנה עת הר"י ספ"ק דב"ק גבי סילוק כרים וכסתות דלא מחייבינן מחמת דיני דגרמי דאין עושה ההיזק בגוף דבר הניזק וכ"כ הרא"ש שם בספ"ק דב"ק וע' בחו"מ סימן שפ"ו ולפי סברא זו אם נאמר הטעם דיכול למחול משום ששיעבוד הגוף לא מכר והוא מוחל שעבוד הגוף שלו וממילא נפקע שעבוד הנכסים נמצא זה אינו עושה בגוף דבר הניזק דהוא שעבוד הנכסים רק בשיעבוד הגוף שהוא שלו והיה מן הדין שיפטר אך לטעם הנ"ל משום דמכירת שטרות דרבנן והוא מוחל שעבוד הנכסים ממש א"כ הוי גרמי כיון שעושה מעשה בגוף דבר הניזק ובזה רציתי ליישב מה שהקשה התוס' שם על ר"נ דאמר בפרק הכותב ליכא דליתב לה עצה דתיזל ותמחול והקשה התוס' מאי מרווחת דהא מחוייבת לשלם מדיני דגרמי דר"נ דדד"ג ולפמ"ש לק"מ דר"נ ס"ל שעבודא ל"ד ע' בע' ש"ד וא"כ ס"ל דנכסי דאינש אינון ערבין ביה והטעם שמוחל שעבוד הגוף ממילא נפקע שעבוד הנכסים ולפ"ז ל"ש דיני דגרמי כיון שאינו עושה היזק בגוף דבר הניזק ודוק ואמימר דקאמר דמאן דדאין דיני דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא הוא לטעמיה דס"ל אותיות אין נקנות במסירה (לגי' רי"ף ור"ת) ולדידיה מכירת שטרות דרבנן ע' בערך מכירת שטרות ולכך חייב מחמת דיני גרמי כיון שעושה היזק בגוף הדבר דהיינו שמוחל עיקר החוב שמכר לו ודוק:

ח

מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולפ"ז מכירת שטרות דאוריית' כמ"ש בערך מכירת שטרות אות ד' בשם הכרו"פ ואם נאמר הטעם דיכול למחול משום דמכירת שטרות דרבנן לפ"ז מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אינו יכול למחול וע' במנחה חדשה חלק ב' סי' קל"א שמקשה ממ"ש באות ב' דלחד שינוייא ס"ל לר"מ דיכול למחול והא ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואפשר דב' האקמתות פליגי בהנך תרי טעמי דיכול למחול ולאידך אוקמתא דאמר דכ"ע אית ליה דשמואל ס"ל הטעם כר"ת דב' שעבודים יש כו' ודוק:

ט

רב יהודה אמר רב לדעת אביי ס"ל דמוכר שט"ח א"י למחול כ"כ הרשב"א בחדושיו לכתובות די"ט ע"א בשטר אמנה דאוקמינן שחב לאחרים יע"ש וקשה דיש לו מגו דאי בעי מחיל ותי' התוס' והר"ן דבשעבודא דר"נ אינו יכול למחול והרשב"א שם חולק וס"ל דאף בשעבוד' דר"נ כשמואל יכול למחול ואביי ס"ל דרב לא ס"ל בהא יע"ש. ולפ"ז לדבריו:

י

אביי ס"ל אליבא דרב מוכר שט"ח א"י למחול ורבא ורב אשי דאוקי התם אקומתא אחריני ס"ל לרב דיכול למחול ולדעת התוס' והר"ן גם לאביי ס"ל לרב יכול למחול. ונ"ל ליתן טעם לדברי הרשב"א דס"ל דרב סובר מוכר שט"ח אינו יכול למחול דהטעם דיכול למחול משום מכירת שטרות דרבנן וכבר כתבנו בערך מכירת שטרות אות ד' ולעיל אות ב' דלמאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אזי מכירת שטרות דאורייתא וא"י למחול ורב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש בערך דשלב"ל אות ט' ולכך לא ס"ל הך דשמואל ודוק ושמואל אזיל לשיטתיה דס"ל אין אדם מקנה כמ"ש בערך הנ"ל אות כ"ג:

יא

כבר כתבנו שם בפ' הכותב דהמוחל שט"ח צריך להחזיר ללוקח מדד"ג ויש מחלוקת בין הפוסקים אי צריך להחזיר לו דמי כל השטר שמחל או אין צריך להחזיר לו רק מה שלקח מהלוקח בעד הקנין של השטר ונ"ל דזה תלוי בב' הטעמים על מה דיכול למחול דאם נאמר הטעם דמש"ט דרבנן א"כ אין השטר נקנה כלל ללוקח ואף דרבנן תקנו שיקנה מ"מ דוקא כשלא מחל אבל כשמחל אפקעינהו רבנן לקנין מיניה דהם אמרו והם אמרו נמצא דאינו מחויב ליתן לו רק הדמים שקיבל אבל אם נאמר דמכירת שטרות דאורייתא והוי קנין גמור רק דהמוחל מוחל שעבוד הגוף וממילא נפקא שעבוד נכסים א"כ צריך לשלם לו דמי כל השטר כיון דהוא קנין גמור ואף שכתבתי לעיל אות ז' דלהאי טעמא א"צ לשלם כלל היינו למ"ד גרמא פטור אבל לדעת הפוסקים שאין מחלקין בין גרמי לגרמ' חייב לשלם דמי כל השטר והראיה דהר"ת והרא"ש ורוב הפוסקים תפסו לעיקר טעם הב' ואעפ"כ ס"ל דחייב לשלם וא"כ לטעם הב' צריך לשלם דמי כל החוב ובזה יש ליישב קושי' התוס' דפ"ו ד"ה תיזול דהנה רב ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ביבמות צ"ג ומאן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אזי מכירת שטרות דרבנן כמ"ש בערך מכירות שטרות אות ד' וא"כ א"צ לשלם כל החוב ושפיר הרויחה ול"ק קושית התוס' מאמימר דאמר מגביה ביה דמי שטרא מעלי' דמשמע דמי כל החוב דאמימר לשיטתיה דס"ל אותיות נקנות במסירה לגי' רשב"ם וס"ל מ"ש דאורייתא כמ"ש בערך מ"ש וא"כ צ"ל טעם הב' וא"כ צריך לשלם דמי כל החוב ובזה א"ש טעם מחלוקת ר"מ ורבנן בקדושין מ"ח באשה סמכא דעתיה דר"מ לשיטתיה אדם מקנה דשלב"ל ולדידיה מכירת שטרות דאורייתא א"כ שפיר סמכא דעתיה דאם ימחול יצטרך לשלם וז"ש לא שביק דידיה ומחיל לאחרינא דאם יעשה כן יצטרך לשלם כל החוב וחכמים דר"מ לשיטתייהו דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל וא"צ לשלם כל החוב ולא סמכא דעתיה ולפ"ז י"ל דהך אי מכרו במעמ"ש יכול למחול תלוי ג"כ בזה דהנה הרא"ש בפ"ק דגיטין כ' הטעם דמעמ"ש א"י למחול הוא מפני תקנת השוק ואי יכול למחול מה הועילו בתקנתן שעדיין יתיירא שמא ימחול עכ"ד אך אם נאמר דצריך לשלם כל החוב אזי אינו מתיירא (דבשלמא אם לא יצטרך לשלם רק דמים שקיבל יעשה קנוניא עם הלוה לחלק עם מותר המעות משא"כ כשצריך לשלם כל החוב מה ירויח בזה שימחול) ושפיר י"ל דיכול למחול ובזה יתיישב קושי' התוס' בהחובל דף פ"ט א' דמקשה ותמכור במעמ"ש שא"י למחול ולפמ"ש א"ש דהתם קאי לר"מ ור"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וא"כ מכירת שטרות מדאורייתא ושפיר יכול למחול אפי' במעמ"ש אבל בקדושין שם לא מצי אמר דכ"ע אית להו דר"ה ובסמכא דעתה פליגי דחכמים ס"ל לא סמכא דעתה שמא תמחול דממ"נ אי יצטרך לשלם כל החוב א"כ למה לא סמכא דעתה אלא ע"כ דחכמים ס"ל דא"צ לשלם כל החוב מטעם שכתבתי לעיל דס"ל אין אדה מקנה דשלב"ל ומכירת שטרות דרבנן וא"כ במעמ"ש א"י למחול מטעם הרא"ש דמה הועילו בתקנתן שיתיירא שמא ימחול ודוק ובזה יתיישב קושית התוס' בב"ק שם:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה