מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
לבוד
א
קי"ל דתוך ג"ט אמרינן לבוד והוא הלמ"מ כדאיתא בפ"ק דסוכה ד"ו ב' אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה:
ב
רשב"ג ס"ל דתוך ד"ט אמרינן לבוד בכל דוכתא כדאיתא בעירובין די"ד ובסוכה דף כ"ב:
ג
לבוד לא אמרינן אלא במחיצות ודעת התוס' בשבת דף ט' דשמעתי' דכוורת דבעי' שיהי' דוקא מחיצה לרשות חשוב שהיא מקום ד' על ד' אבל כשאין בו חלל המחיצה ד' לא חשוב מחיצה ולא אמרינן בי' לבוד אך דעת רש"י שם דאפי' אין בחלל המחיצה ד' אמרינן גבי' לבוד דהא פרש"י שם כפאה על פי' שאין ברחבה ששה קאי ע"ש וכן דעת הרמב"ן במלחמות שם וע' בסמוך אות יו"ד דזה תליא בפלוגת' דאביי ורב אשי:
ד
גם בעי' שיהי' חלל המחיצה גבוה יו"ד לבד השוליים ואע"ג דלענין רשות היחיד מצטרף גם עובי השוליים להחשב רה"י אבל לענין לבוד בעינן שיהיה חלל המחיצה גבוה יו"ד לבד השוליים ואם לאו לא אמרינן גבי' לבוד כך הוא דעת התוס' בשבת שם דף ט' אך דעת רש"י שפי' בד"ה כפאה על פי' בשאינה רחבה ששה קאי משמע דס"ל דברחבה ששה אפי' שבעה ומשהו חייבה משום שנעשה רה"י ע"י לבוד וכ"כ הר"ן מוכח דס"ל דאף לענין לבוד מצטרפין עובי השוליים לגובה יו"ד:
ה
דעת הרמב"ן במלחמות שם דל"א לבוד ולא גוד אחית ולא גוד אסיק בכלים לעשותן רשויות כגון בכוורת דהתם שאינה גבוה עשרה וחשוב כלי לכך אף ברחבה ששה וגבוה שבעה ומשהו וכפאה על פי' ל"א לבוד בפחות מג"ט לעשותה רשות דל"א לבוד לשוויי רשות דבר שהוא כלי ולא מצינן בתלמוד לבוד וגוד אחית וגוד אסיק בכלים עכ"ל במלחמות שם אך מדברי התוס' מבואר שם דלא ס"ל הכי דהרי פי' דבשעה ומחצה פטור מטעם לבוד אלמא דס"ל לבוד בכלי לעשותו רשות:
והנה רבי יוסי ברבי יהודה דס"ל בפ"ק דשבת דף ה' ודף ק"א א' נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל דחשוב רה"י דאמרי' גוד אחית מחיצתא אלמא דאמרי' גוד אחית אף בכלי כגון טרסקל ואע"ג דרבנן פליגי עליה כדאיתא בשבת דף ק"א א' מ"מ מבואר שם דלא פליגי רק מטעם דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בו ולכך לא הוי מחיצה אבל בים דליכא בקיעת גדיים אף רבנן מודו דאמרי' גוד אחית גבי טרסקל כדאיתא בשבת דף ק"א אלמא מבואר דאפי' בכלי אמרי' גוד אחית לעשותו רשות (שוב מצאתי בפ"י בשבת שם שהקשה ג"כ בזה) וכן בהנהו ביציאתה דמישן דאיתא בפ' הזורק דף ק"א א' דחשיב נ"כ כלי ואמרינין שם דאם יש בפחות מג' אמרי' לבוד לעשותו רה"י אלמא דאפי' בכלי אמרינן לבוד ואין לומר דביציאת' דמישן לאו כלי הוא דמלבד שזה מן הזרות לאומרו דודאי כלי הוא כיון דאינו רשות שאינו רחב ד' מלמטה אך בל"ז ממקומו מוכרע דאי אמרת דלאו כלי הוא א"כ הו"ל לאביי שם לשנויי מידי אריא הא דחכמים פוטרים בטרסקל משום דכלי הוא ול"א גוד אחית כדעת הרמב"ן אבל ביציאתה דמישן דלאו כלי הוא אמרי' גוד אחית אלא ודאי מוכח משמעתא דהתם אמרינין לבוד וגוד אחית אף בכלי לעשותו רשות דלא כהרמב"ן ז"ל:
ו
אי אמרינין לבוד באמצע מחיצה לחבר מקצת המחיצה אל קצתו פליגי בה רבי אחא ורבינא (בפ"ג דסוכה דף י"ח א' ח"א יש לבוד באמצע וח"א אין לבוד באמצע וקי"ל יש לבוד באמצע וכמ"ש הרא"ש וז"ל והלכתא יש לבוד באמצע דקי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא) ורבינא לקולא וקי"ל כרבינא עכ"ל וקשה לי מי לא מצינו לבוד לחומרא לעשותו רה"י ע"י לבוד לחייב הזורק לתוכו וכ' התוס' דלמ"ד אין לבוד באמצע היינו למעלה בקורה וסכך אבל בדפנות ומחיצה יש לבוד באמצע לכ"ע דהרי מכשירין מחיצת קנים כשאין בין קנה לחבירו ג"ט ועפי"ז יש ליישב מה שק' על הרא"ש ודוק:
ז
לבוד אמרינין אפי' לאויר שחוצה לו משא"כ פי תקרה יורד וסותם כך מבואר במס' סוכה דף י"ט א' וע"ש דללישנא בתרא פליגי בהא אביי ורבא אך הש"ס מסיק דהלכתא כל"ק דס"ל לרבא דלבוד אמרינין אפי' לאויר שחוצה לו משא"כ יורד וסותם וע"ש ולל"ב אף לבוד ל"א אלא לחלל שבתוכה ולא לאויר שחוצה לה ולית הלכת' כוותיה והנה בשבת דף ט' אסיק רב אשי בשמעתא דכוורת בכפאה על פי' דל"א לבוד במחיצותי' דמחיצות לתוכן עשויות וצריך לחלק בין לבוד דהתם ללבוד הנעשה לחלל שחוצה להן:
ח
אביי ס"ל דאמרינין לבוד אף במחיצות כלים שעשויים לתוכן להניח בהם דבר מה בסוגיא דכורת בשבת ד"ח א':
ט
רב אשי ס"ל דל"א לבוד במחיצות כלים כגון כוורת וכיוצא בהן דמחיצות אלו לתוכן עשויות:
י
הרב בפ"ו שם כ' דהך אי אמרינין לבוד במחיצות שאין בהם ד' על ד' דנחלקו בו רש"י ותוס' כמש"ל אות ג' תלוי ג"כ במחלוקת דלעיל אות ח' ט' בזה דלאביי אמרינן לבוד אף בכה"ג ולרב אשי לא אמרינן לבוד בכה"ג ותליא זה במחלוקת לעיל אות ח' ט' ועיין שם בפ"י שמיישב בזה קושי' מהרש"א שם: