מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
לבו רואה את הערוה
א
שמואל מכשיר בלבו רואה ערוה בפ"ק דסוכה דף ו' בישן בכילה מוציא ראשו חוץ לכילה וכן כ' הרא"ש בפ"ג דברכות סי' ל"ו דשמואל מכשיר בלבו רואה הערוה לקרות ק"ש ייע"ש:
ב
בירושלמי דברכות פ' הרואה מסתפק ר' ירמיה בלבו רואה הערוה אי מותר במאי דבעי ביושב מתוך מגדל של עצים יע"ש כ"כ הרא"ש בפ' הרואה סי' י"ג דבעי בר' ירמיה בירושל' הוא אם לבו רואה ערוה אסור או מותר וע' במ"א סימן ע"ד מה שתמה על הרא"ש וע' בפני משה על ירושלמי ברכות מ"ש בזה ופר"ח סי' ע"ד ב' דר' ירמיה ס"ל לבו רואה הערוה מותר:
ג
אביי ורבא ס"ל לבו רואה ערוה אסור ולא מפלגי רק בעקבו רואה בפ"ג דברכות וכ"כ הרא"ש בפ"ג דברכות שנ"ו:
ד
רב זביד ורב חיננ' בריה דרב איקא דמתנו להך פלוגתא דאביי ורבא בעקבו רואה ערוה שם בברכות דף כ"ה משמע דס"ל כוותייהו:
ה
ר' אלעזר ואי תימא ר' אחא בר אבא בר אחא משום רב כ"ל לבו רואה ערוה אסור דמוקי להך מתניתין דתני יתכסה במים ויקרא במים עכורים שאין לבו רואה הערוה ברכות דף כ"ה ע"ב והרשב"א בחדושיו דחה זה דאפשר דרצו לאוקמי המשנה אליבא דכ"ע אבל באמת ס"ל לדידיה מותר וע' בביאו' לש"ע סימן ע"ד ס"ק ה' שכ' דאין ראיה די"ל דמוקי דמשום תפלה דהרי עיקר הטעם שמתכסה במים כדי לסמוך גאולה לתפלה כוותיקין כמ"ד שם בש"ס ובתפלה לכ"ע לבו רואה ערוה אסור משום הכון ועיי"ש:
ו
רב הונא ס"ל לבו רואה ערוה אסור מדאמר היתה טליתו חגורה על מתניו מותר לקרוא ק"ש ברכות כ"ד משמע דאם אינו חגור במתניו אסור משום דלבו רואה הערוה (ויש לדחות דר"ה מצריך טלית שלא יהא עיניו רואה הערוה) וראיתי בחדושי הרשב"א שם בברייתא דהיה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצנה כו' דכ' שם דר"ה ס"ל בהדיא לבו רואה הערוה מותר ונפלאתי שלא מצאתי זה בגמ' ואולי כיון למ"ש רב הונא בצואה על בשרו דמותר לקרוא ק"ש דכל הנשמה תהלל יה והפה והחוטם בכלל ההילול ולפ"ז צואה על לבו מותר דבגמרא קאמר צואה על בשר (הן אמת לדעת הסוברים דר"ה לא מיירי רק במקום המתכסה מאליו כגון בין אצילי ידיו א"כ לא מייתי בצואה על לבו אך רוב הפוסקים ורי"ף והר"מ בכללם ס"ל דבכ"מ צואה על בשרו מותר) וא"כ כיון דצואה דחמורה מערוה דאפי' הרהור אסור נגדו משא"כ בערוה דהרהור מותר ואעפ"כ צואה בלבו כ"ש לבו רואה ערוה דקיל דמותר וראיתי בפר"ח שכ' בסי' ע"ד ראיה דהל' כמ"ד לבו רואה ערוה אסור מדאפליגי ר"ה ור"ח בצואה על בשרו ח"א מותר דכתיב כל הנשמה משמע דלכ"ע לבו רואה ערוה אסור דהלב הוא דבר שהנשמה תלוי בו עכ"ד ודבריו תמוהין דהרי מבורר מדברי רש"י כל הנשמה דפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים ועוד דהרי כל הפוסקים כ' סתמא משמע דאף על לבו מותר לר"ה (עיין בביאורי שישבתי זה) ועוד דא"כ לר"ח דס"ל כל עצמותי אסור כל אבר רואה ערוה וק' על הפוסקים דפסקו כר"ח ומתירין שאר אבריו רואין ערוה דכך מסיק בגמ' דשאר אבריו רואין ערוה מותר וע"כ לומר דל"ד צואה עליו ממש דלאו קדוש הוא משא"כ רואה דבעצמו קדוש הוא רק שרואה מה בכך ולפ"ז ר"ה ור"ח פליגי בלבו רואה הערוה:
ז
דלר"ה לבו רואה הערוה מותר דכל הנשמה תהלל יה ולר"ח י"ל דאסור משום דכל עצמותי אך להר"מ והרי"ף א"א לומר כן דהרי הן פסקו כר"ה ואעפ"כ ס"ל לבו רואה ערוה אסור ואפשר לומר דהר"מ לשיטתיה דכ' צואה על בשרו דאין בה ריח ולכך מתיר ר"ה דמדינא אין אסור כלל כיון שאין לה שום ריח רק אעפ"כ משום מאוס הקריבהו נא לפחתיך ס"ל דעיקר ההלול הוא בפה והחוט' ור"ח ס"ל כל עצמותי אבל היכא דיש אסור מדינא אין לחלק בין פה וחוטם לשאר איברים ולכך בלבו רואה ערוה מודה ר"ה דאסור ודוק:
ח
לבו רואה ערוה אינו אסור כ"א מדרבנן ומלבוש משמע דהוא דאורייתא ונסתפקתי בספק לבו כגון שקרא והתפלל וספק לו אם היה חגור אזור אי חוזר וקורא אי נימא כיון דמדאורייתא אף בראה לבו ערותו מותר רק מדרבנן אסור והוי ספיקא דרבנן או נימא דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ואף באיסור דרבנן לכך אף מדאורייתא לא יצא כמ"ש בזה בערך כ"מ דא"ר ל"ת אות ט"ז ייע"ש וע' בביאורי לאו"ח סי' ע"ד שהארכתי בזה:
ט
לבו רואה ערות קטן שאינו ראוי לביאה אף להר"מ דאוסר לקרות בעיניו רואות ערות קטן י"ל לבו רואה מותר א' דעיניו מדאורייתא אסור משא"כ לבו ועוד דהרדב"ז בתשו' סי' נ"ה כ' דטעם הר"מ דאוסר נגד ערות קטן משום דרואה אותה ומהרהר וא"י לכוין ובלבו רואה דל"ש זה מותר וע' בביאורי לש"ע שם שהארכתי:
י
ערוה בעששית ולבו רואה אותה צדדתי בביאורי שם לכאן ולכאן והעיקר דלדעת רמ"א דבלבו למעלה מן המים מותר ה"ה בעששית מותר:
יא
אם מכסה ביד על הלב לא מהני אבל אם מפסיק ביד למטה מן הלב מהני כך הוא דעת ב"י ודעת ל"ח דביד לא מהני לא כיסוי ולא הפסקה דדרכו להשים יד על הלב רק בזרוע מהני בין כיסוי ובין הפסקה ודברים אלו בארתי היטב בבאורי שם:
יב
היכא דעומד במים צלולים ולבו למטה במים אסור משום לבו רואה ערוה ואם לבו למעלה מן המים דעת הרמ"א להתיר ופר"ח חולק:
יג
שאר אבריו נוגעים בערוה אסורים ומשמע בטור בשם הראב"ד וכן בב"י בשם התוס' משום דמטריד מחמת הרהור ולפ"ז אי קרא בדיעבד ולא הרהר יצא ובבאורי הארכתי:
יד
בנשים אין לבה רואה ערוה כך העלה הט"ז כדעת האו"ח שהביא ב"י וכן הסכים הדרישה ביו"ד סי' ר' דלא כב"י ביו"ד שם בק"א ועיי"ש והא דמקשה בש"ס אמשנה דאם יכול להתכסות במים יתכסה ויקרא ומקשה והרי לבו רואה ערו' לישני דמיירי באשה שפלטה ש"ז דהיא כבעל קרי ול"ש בה לבה רואה ערוה דלשון המשנה דבאיש מיירי וגם הוא דוחה לאוקמא המשנה במלתא דלא שכיחא:
טו
לבו רואה ערות חבירו אסור אי קרא בדיעבד עיין בבאורי סי' ע"ד ס"ק ב' שהארכתי בזה אי יצא בדיעבד:
טז
לתפלה לכ"ע לבו רואה ערוה אסור משום הכון ע' שבת יו"ד בתוס' בשם מחזור ויטרי ועיין ב"י בסי' צ"א ועיין בבאורי סימן ע"ד סק"ה שהארכתי בזה:
יז
רב ס"ל לבו רואה ערוה אסור דמוקי בדכ"ה ב' מתניתין במים עכורים שלא יראה לבו ערוותן משמע דס"ל אסור ולכך מהדר לאוקמי סתם משנה אליבא דהלכתא: