מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
לאו הניתק לעשה
א
רבי יהודה סבירא ליה לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו פסחים סנהדרין מ"ג תמורה ד' שבועות ג' מכות ד' ט"ז:
ב
אמרינן בתמורה דף ב' היכא דכתיב תרי לאוי כגון בתמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ולכך אף בניתק לעשה לוקין ייע"ש:
ג
דעת התוס' חולין פ"א בתוס' המתחיל בדף פ"ב ד"ה הנח דלא אמרינין דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין רק ב' לאוי דסמיכי אהדדי כמו לא יחליפנו ולא ימיר וכ"כ במכות דף ט"ו א' ד"ה תנינא הבא למקדש כו' ייע"ש והרב בשע"ה פ"א מה' חמץ ומצה דין ג' תמה על דברי התוס' האלו דהאיך מייתי ראיה מגזל דלא לקי משום דהוי ניתק לעשה הא התם הוי תרי לאוי דסמיכי לא תעשוק ולא תגזול ועיי"ש שכ' דכוונת התוס' למאי שכ' בזבחים קי"ד ב' ד"ה אלמא שכ' דל"א דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוי רק היכא דסמיכי גבי הדדי הלאוין אצל העשה דלכך סמיך ב' לאוין אצל העשה לומר שאינו מנתקן עכ"ד שם ולזה כיונו ג"כ התוס' בחולין ויש חסרון בדבריהם ודלא כבעל יבין שמועה שעושה מדברי התוס' חולין כלל א' ומדברי התוס' זבחים כלל אחר רק דא ודא א' הוא:
ד
עוד כ' התוס' שם בחולין דל"א דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי רק כמו ההוא דתמורה שאין שם ניתק גמור שאין שם מעשה לתקן הלאו דוהיה קודש לאו עשי' הוא דמאליו קדוש דאם היה אומר הכתיב ואם ימיר יקריב אז הוי ניתק לעשה אבל היכא דעשה הוא מעשה כמו בגזילה דעשה והשיב את הגזילה הוי מעשה גמור ל"א דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוי ע"ש בדבריהם וע' בשעה"מ פ"א מהלכות חמץ דין ב' שהאריך בזה ורצה לפרש דעת הר"מ שם עד"ז ייע"ש:
ה
מדברי התוס' זבחים קי"ד ב' ד"ה אלמא מבואר דוקא חד עשה אמרינן דלא עקר ב' לאוי אבל היכא דאיכא ב' עשה כגון בלאו, דלא יטמאו את מחניהם דחשוב ניתק לעשה אף דאיכ' ב' לאוי מ"מ איכא ג"כ ב' עשה מחוץ למחנה תשלחום ייע"ש ובמכות מח ט"ו ד"ה תנינא לא חלקו בזה:
ו
הר"מ בפ"א מה' תמורה דין א' כ' דלכך בתמורה לא חשוב ניתק לעשה דהלאו הוא שוה בכל אף בצבור ושותפין שמוזהרין שלא ימירו ואין העשה שוה בכל דצבור ושותפין אין עושין תמורה ומינה ניליף לכל דוכתא היכא דהלאו שוה בכל ואין העשה שוה בכל ל"ת ניתק לעשה וע' באות שאח"ז:
ז
התומים בסי' צ"ד חילק דדוקא בתמורה שאין שם ניתק גמור דלאו עשי' הוא דממילא הוא קדוש לכך אמרינן דהיכא דאין העשה שוה בכל לקי אבל היכא דהעשה הוא בפועל ממש כגון השבת העבוט שמחויב להחזיר העבוט לעני ואף דאינו שוה בכל דלעשיר אינו מחויב להחזיר אעפ"כ כיון דעושה מעשה בפועל א"א שנאמר החזיר העבוט ותלקי ודוק:
ח
ר' יוחנן ס"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו כן מבואר במכות די"ד ב' דדוק' בל"ת שקדמו עשה ס"ל דלוקין:
ט
ר"ע ס"ל דלאו הניתק לעשה לוקין במכות דף ב' ובפסחים ובשבועות דאמר לא מן השם הוא זה וע"ש ברש"י במכות דמשמע דס"ל לוקין ואית דגרסי שם ר' יעקב דס"ל לר' יעקב לוקין ואין ראיה על ר"ע ויש ראיה ע"ז דהנה במכות ט"ו א' מביא ראיה דל"ת שקדמו עשה לוקין מדתנן במשנה בא אל המקדש טמא לוקה ומאי ראיה הא מתניתין ר"ע מדנקט חייבי כריתות דלוקין ולא חייבי מיתות ב"ד וכדאמרינין שם דף י"ג א' ב' ור"ע לשיטתיה דס"ל לאו הניתק לוקין אף בלא קדמו עשה אלא ש"מ דר"ע ס"ל אין לוקין והתם גרסי' ר' יעקב וע' רש"א מכות דף ב' דכ' גם כן דגרסי' ר' יעקב:
י
ל"ת שקדמו עשה לוקין הכי ס"ל לר' יוחנן במכות די"ד כגון בטומאה דיש עשה דוישלחו מן המחנה ול"ת דלא יטמאו את מחניהם והעשה קודם לל"ת שיכול לקיים העשה דשלוח מבלי עקירת הלאו דלא יטמא ול"ח ניתק לעשה ולוקין. אבל:
יא
ר"א פליג וס"ל דאף ל"ת שקדמו עשה אין לוקין וזה תלוי בקיימו ולא קיימו ובטלו ולא בטלו:
יב
דמ"ד קיימו ולא קיימו ס"ל ל"ת שקדמו עשה אין לוקין דאל"כ קשה אונס ומ"ד בטלו ולא בטלו ס"ל לוקין כך מתבאר שם במכות דף ט"ו א' ב' וע' שם ברש"י ובתוס' אך לשיטת הר"מ והרי"ף הוא בהיפוך כמו שאבאר בסמוך בס"ד:
יג
הנה בהך דלאו הניתק לעשה אין לוקין חולקין ר"י ור"ל דר"י ס"ל כ"ז שלא ביטל העשה אין לוקין אף שלא קיימו כגון באם על הבנים אינו לוקה לעולם אף שאינו משלח אא"כ ביטל לעשה ששיבר כנפי' ור"ל ס"ל קיימו ולא קיימו דאם לא קיים העשה כגון שאינו משלחו לוקה ודעת רש"י בפ' שילוח הקן דף קמ"א שצריך לקיים תיכף בתכ"ד של עבירת הלאו אם מקיים תיכף העשה אינו לוקה ואם אינו מקיים בתכ"ד לוקה ודעת רש"י במכות דט"ז דכ"ז שלא בא לב"ד ואמרו לו לקיים אינו לוקה רק כשבא לב"ד והזהירו לקיים העשה ולא קיים אז לוקה והתוס' במכות שם הסכימו לדיעה זו דדוקא שהזהירו ב"ד ולא קיים אז לוקה וקשה לי על דבריהם דמבואר שם דר"ל לא קאמר בטלו ולא בטלו משום דס"ל התראת ספק לא שמה התראה אבל קיימו ולא קיימו הוי התראת ודאי וכ' התוס' הטעם כיון דקיום העשה הוא מחוסר מעשה וכשישב ולא יקיים ממילא לוקה נמצא דהמלקות אינו מחוסר מעשה לכך חשוב התראת ודאי ואם נא' דאינו לוקה עד שיבא לב"ד ויזהירו לקיים א"כ ג"ז מחוסר מעשה שישב ולא יבא לב"ד וי"ל דזהו ביד העדים המתרין בו לבא לב"ד ואם ישלחו ב"ד להתרותו לקיים העשה ואם לא ילקה נמצא דהוי אצלם ודאי אך עדיין קשה דהא למותרה בעצמו הוא ספק אם יבאו העדים לב"ד ואם הב"ד ישלחו להתרותו דאין לומר דאם העדים יתרו בו דאם תעבור עבירה זו ולא תקיים העשה תיכף ילקו אותך ואז אין צריך שהב"ד יזהירו לו כיון דכבר הזהירו העדים לקיים דז"א דא"כ הדרא קו' התוס' לדוכתיה במכות דט"ו א' בד"ה הניתא מדנקט מחזיר ואינו לוקה ולא נקיט אם החזיר אינו לוקה דהא ע"כ מדאיירי לענין מלקות ע"כ מיירי בהתרו בו וע"כ צ"ל דהתרו בו אם תגרש ולא תחזיר תיכף תלקה דאל"כ הוי התראת ספק כדכתיב' וא"כ אם התרה כך אם תגרש ולא תחזיר תלקה תיכף כשאינו מחזיר לוקה והו"ל למימר אם החזיר אינו לוקה כקושי' התוס' אלא ע"כ צ"ל דס"ל להתוס' דאפי' כשהתרו בו העדים אם לא חזור תלקה מ"מ אינו לוקה אם לא כשיתרו בו אח"כ תכ"ד והדרא קושייתו לדוכתא דהוי התראת ספק כיון שמחוסר ועוד נברר מזה בסמוך בס"ד:
והנה הרמב"ם בפי"ג מה' שחיטה ובפ"א מה' נערה בתולה יש עו דרך אחרת בקיימו ולא קיימו והוא דכל זמן שבידו לקיים פטור ממלקות רק אם כבר אין בידו לקיים כגון בשלוח הקן אם מתה האם וכן באונס אם מתה אנוסתו אבל כ"ז שבידו נקיים פטור וכ"כ הר"ן דיעה זו בחולין פ' שלוח הקן ואין בין קיימו ובין בטלו רק במתה מאליה דלמ"ד קיימו חייב ולמ"ד בטלו פטור והנה בוודאי הר"מ לא תפיס גי' זו דגרסי' בש"ס דילן במכות ט"ו שם הניח' למ"ד בטלו אלא למ"ד קיימו כו' דהאיך יתפרש הך הניחא לא כפרש"י דקאי אכל ימיו בעמוד והחזיר דהא לפי' הר"מ למ"ש קיימו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי כ"ז שלא מתה וכן אין לפרש כפי' הר"ר שלמה מדרוויש שכ' שם התוס' דקאי אנכנס למקדש טמא דלוקה דלמ"ד קיימו י"ל דלוקה בשביל שלא קיים ולא משום שקדמו עשה ולדברי הר"מ לא מתפרש הכי דאף למ"ד קיימו לא משכחת טמא שנכנס למקדש דללקו דכל ימיו בעמוד ושלח קאי אא"כ מת ואז ל"ש לוק' גם ק' לפי' הר"מ הא דאמר שם בש"ס דמ"ד התראת ספק לא שמי' התראה לא מצי למימר בטלו דא"כ האיך לוקה הא הוי התראת ספק וקשה דלפי' הר"מ אף קיימו הוא התראת ספק דכל ימי חייו יכול לקיים העשה ולא ילקה וע' בר"ן פרק שילוח הקן אלא ברור דהר"מ היה לו גי' אחרת בש"ס והוא הגי' שהביא הריטב"א במכות שם הניח' למ"ד קיימו ולא קיימו אלא למ"ד בטלו ולא בטלו כו':