מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
כתובה אי מדאורייתא
א
ר"מ ס"ל כתובה מדאורייתא בכתובות דף ג' ב' ולכך הפוחת לבתולה ממאתים הוי מתנה על מה שכ' בתורה ותנאו בטל יעויין עוד שם:
ב
רשב"ג ס"ל כתובה דאורייתא בסוף פרק שני דייני גזירות דק"י ע"ב ולכך בנשא אשה בקפודקיא וגירשה בא"י נותן לה ממעות קפודקיא:
ג
חכמים ס"ל בדף ק"י כתובה דרבנן ולכך ס"ל דנותן לה ממעות א"י הקלות ולא אזלינן בתר שעבודא ייע"ש:
ד
ר"נ אמר שמואל משום ר"ש בן אלעזר ס"ל כתובה דרבנן בכתובות ד"י וחכמים תקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכו':
ה
ר"ת שם בתוס' פסק כרשב"ג דכתובה של בתולה דאוריית' ולכך כותבין בכתובה כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא וכ"כ הר"י ביבמות דף פ"ט:
ו
רב אשי פליג על ר"נ הנזכר באות ד' וס"ל דאינו נאמן להפסידה כתובה ונראה מדברי התוס' שם דף יו"ד ד"ה אמר דס"ל כתובה דאורייתא (וע' בתוספות ישינים דף י"ב א' שדחו שם זה וכתב די"ל דרב אשי ס"ל ג"כ כתובה דרבנן עיין שם:
ז
ר"ח והרי"ף והרא"ש והרמב"ם פ"י מה"א פוסקים כתובה דרבנן יעויין בטוש"ע אה"ע סימן ס"ו:
ח
הרא"ש אף דס"ל כתובה דרבנן כ' שלכך כותבין דחזי ליכי מדאורייתא לגבות מסלע צורי ככל כסף האמור בתורה:
ט
הרמב"ם והרי"ף והר"ן פסקו דאינה גובה רק מסלע מדינה שהוא שמינית שבסלע צורי וע' בש"ע סי' ס"ו סעיף ו':
י
ר"א דס"ל בכתובות דף ט' האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו אבל להפסידה כתובתה אינו נאמן כך פרש"י שם מכלל דסבירא ליה כתובה דאורייתא ולית ליה חזקה דאין אדם טורח ועיין בפ"י שם:
יא
אם נאמר דכתובה דרבנן א"א לומר דפלגשים הוא בקדושין בלא כתובה כדעת רש"י דא"כ מה"ת אף לנשים אין כתובה מאי איכא בין נשים לפלגשים וע' ברש"י פ' חיי שרה בפסוק ולבני הפלגשים כו' וברא"ם שם ע' בע' פלגשים וזה מוכח:
יב
דרש"י ס"ל כתובה דאורייתא דפי' בפרשת חיי שרה דפלגשים קדושין בלא כתובה וקשה קושיות הרמב"ן דכתובה דרבנן וצ"ל דרש"י ס"ל כתובה דאורייתא כדעת ר"ת ור"י אות ה' וכן כתב הרא"מ ואף דתי' שם תי' אחר הוא דוחק וע"ש וכן מ"ש רש"י במפתה מהר ימהרנה שיפסוק לה כתובה משמע דס"ל כתובה דאורייתא וע' ברמב"ן וברא"מ וע' במשנה למלך מה' נערה בתולה:
יג
לפי גי' רש"י בסנהדרין ד' כ"א נשים בכתובה וקדושין פלגשים בקדושין ובלא כתובה כמ"ש הרא"מ ע"כ צ"ל דרב יהודה אמר רב דהוא מרא דשמעת' שם סבירא ליה ג"כ כתובה דאורייתא מטעם שכתבתי באות הקדום ודוק:
ואף דבשלהי כתובות דף ק"י קאמר רב לאפוקי מדרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא כבר כתב הרא"ש בפ"ק דע"ז סימן ז' דאין ראיה דאע"ג דקאמר לאפוקי אינו לאפוקי מהלכתא דבפרק אלו נערות דל"ח פסק כר"א דכתובה דאורייתא וע' מ"ש בזה לקמן באות י"ד:
יד
ר"ע ס"ל כתובה דאורייתא כך כ' המרדכי פ"ק דכתובות ובפרק אלו נערות דל"ח קסבר ר"ע כתובת אשה דאורייתא דדריש ג"ש מה להלן שקלים אף כאן שקלים והלכה כר"ע מחבירו עכ"ל הן אמת שדבריו תמוהין וכבר עמד עליהן הרב בעל מעדני מלך בספר פלפלא חריפתא במס' ע"ז סימן ז' יעיין שם שדבריו נכונים דאין מכאן ראיה דס"ל לר"ע כתובה דאורייתא. ולפי דברי המרדכי הנ"ל יש הוכחה:
טו
דר"א ס"ל ג"כ כתובה דאורייתא דבכתובות דף מ' יתומים כו' ר"א אומר האונס חייב אמרינין דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה וש"מ דר"א ס"ל ג"כ כר"ע דכתובה דאורייתא ורב פסק שם כר"א ש"מ דרב ס"ל ג"כ כתובה דאורייתא ועיין לעיל אות י"ב אך כבר כתבתי שדברי המרדכי אינם מוכרחים וי"ל דס"ל לאו דאורייתא וכמ"ש באות הקדום ודוק ומדברי הרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ט מבואר ג"כ דר"ע ור"א ס"ל כתובה דאוריית' דמפקי להם מכמוהר הבתולות אך לפי' רש"י דמלישנא דמוהר דריש לה אין ראיה כ"כ הרא"ש ועיי"ש היטב ודוק:
טז
בחדושי הלכות שלי על כתובות דף ב' העליתי דבר קפרא ס"ל כתובה דרבנן ולכך ס"ל דטעמא דנשאת ברביעי משום ברכה כדאיתא בירושלמי וחולק אמשנתינו דמפרש טעמא דנ"ב משום דמשנה אתיא כר"מ דס"ל כתובה דאורייתא וזה תלוי בזה ייע"ש מלתא בטעמא:
יז
ר' יהודה ס"ל כתובה דרבנן כתובות נ"ו ב' ולכך אינה יכולה לימחול בע"פ כתובתה דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל אי הוי מדאורייתא היתה יכולה למחול דר' יהודה אית ליה מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים עיין בע' תנאי עמ"ש בתורה:
יח
ר' יוסי מספקא ליה אי ס"ל כתובה דאורייתא אי לא ומקום הספק דר' יוסי אית ליה בכתובות דף נ"ו דאף בע"פ יכולה למחול כתובתה ור"י ס"ל דבע"פ אינה יכולה למחול וקאמר הטעם משום דכתובה דרבנן וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תור ולפ"ז ר' יוסי דס"ל בכתובה יכולה למחול אי דס"ל דבאמת כתובה דרבנן רק דבהא פליג דר' יהודה ס"ל דחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה ואיהו ס"ל דלא עבדו חזוק יותר משל תורה רק כשל תורה וכי היכא דמתנה על מ"ש בתורה תנאו קיים בדבר שבממון ה"ה בכתובה דרבנן יכול להתנות ומדברי הר"ן ר"פ אע"פ שם למדתי דר' יוסי ס"ל כתובה דרבנן וחכמים לא עשו חיזוק כשל תורה דפסק שם דיכולה למחול משום דס"ל כתובה דאו' אבל לדידן דקי"ל כתובה דרבנן יכולה למחול ואע"ג דר' יהודה ס"ל דבע"פ אינה יכולה למחול דחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה מ"מ האיכא ר' יוסי דפליג עליו ור"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי עכ"ל ואם נאמר דטעמא דר' יוסי משום דס"ל כתובה דאורייתא איך פסק ר' יוסי כיון דהוא בעצמו פסק דכתובה דרבנן שם ובפסק ראשון וע"כ דס"ל דגם ר' יוסי ס"ל כתובה דרבנן רק דלא ס"ל לר' יוסי דחכמים עשו חיזוק לדבריהם משל תורה רק כשל תורה ודוק. נקטינין מהך דברירא מילתא:
יט
דר' יוסי ס"ל כתוב' דרבנן לדעת הר"ן. איברא לדעת הפוסקים דכתובה דאורייתא י"ל דס"ל להנך פוסקים:
כ
דר' יוסי ס"ל כתובה דאורייתא ואתיא דבריו בפשיטות טפי דלכך יכולה למחול בע"פ דבדבר שבממון תנאו קיים ועיין בדברי הרמב"ם פרק י"ב מהא שפסק כרבי מאיר דאף בכתובה אינה יכולה למחול ועיין בר"ן יבלח"מ שם ועיין בערך תנאי:
כא
עיין ערך שיעבודא דאורייתא אות כ"א שפלפלתי שם והראיתי פנים דר' טרפון ס"ל כתובה דאורייתא:
כב
אם נא' כתובה דאורייתא אזי אומר פ"פ א"נ להפסידה כתובתה כמבואר מלשון הש"ס כתובות דף יו"ד ע"א חכמים תקנו וכן מבואר לרש"י. ובתוס' שם ובזה ישבתי מה דקשה לי שם בכתובות דף ע' ב' דאמר ר' יוסף אף אנן נמי תנינא מהאוכל אצל חמיו וטפי הוי ליה לדייק ממשנה המוקדמת דתני הגיורת כו' ויש להן טענת בתולים דע"כ לא מיירי לענין לאוסרה עליו דלעיל מסקינין דאיכא ס"ס ואינה אסור רק אשת כהן ופחותה וכאן א"א לומר באשת כהן דכהן אסור בגיורת (הן אמת לר"ש דס"ל ביבמות ד"ס ע"ב דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכהן א"ש דהא המשנה איירי בנתגיירה פחות מבת ג' אך לא סתים לן תנא כר"ש דאין הלכה כמותו כמו דמסיק שם ביבמות) וגם לא בפחותה שקיבל בה אבי' קדושין כיון דגיורת היא שנתגיירה בעצמה ואף אם נתגיירה עם אביה אין לאביה שום זכות בה דלא חשיבא זרעו כלל דאף לענין ירושה אינה יורשת אותו כמ"ש בפ"ק דקדושין וע"כ א"א לומר לענין לאוסרה רק להפסידה כתובתה וא"כ יש לר' יוסף לאתויי ממשנה זו הקדומה והיא ראיה מוכרחת יותר בע"כ צ"ל דמיירי להפסידה ולא לאוסרה אבל ממשנה דהאוכל אין ראיה כל כך די"ל לאוסרה וביהודה לא מהימן מטעם ס"ס שמא אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא בא עליה ושכח או הערה בה ויש בזה אריכות דברים אין כאן מקומו עכ"פ מהך דגיורת הוא יותר מוכרחת ויותר תימא על התוס' שדרשו דאמאי לא הביא ממשנה דבתולה מן האירוסין שגם מהתם אין ראיה חותכת דמיירי להפסידה ולא הקשו ממשנה זו דע"כ מיירי להפסידה כתובתה ולפמ"ש דאי כתובה דאורייתא אינו נאמן להפסידה ועיקר מלתא דשמואל דנאמן להפסידה ס"ל דכתובה דרבנן א"ש דאין ראיה מהך דגיורת שנתגיירה בפחות מבת ג' דהתוס' הקשו שם בדף י"א גר קטן מטבילין על דעת ב"ד דזכות הוא לו והלא אין זכיה לקטן תי' דמדרבנן יש לו זכיה ואינו גר אלא מדרבנן ולפ"ז כתובתה ודאי אינו רק מדרבנן דהרי גיורת זו שנתגיירה פחותה מבת ג' כתובתה דהכא כתובתה ודאי דרבנן דיכול להפסידה אבל לשאר נשים י"ל דכתובה דאורייתא ואינו יכול להפסידה לכך מביא ראיה מהאוכל דאף כתובה ישראלית יכול להפסיד ודוק:
כג
אי כתובה דאורייתא אזי נגבית מעבדים אפי' קודם שתקנו לגבות כתובה ממטלטלין דהא כ' התוס' בב"ק די"ב א' ד"ה אלא דלענין מילי דאורייתא עבדי כמקרקעי דמי רק בע"ח אינו גובה מעבדים לפי דשעבוד מדרבנן וא"כ כתובה למ"ד מדאוריית' גובה מעבדים ולפ"ז קשה מיבמות דף צ"ט א' דאמר שם כולה ר"מ ועבדי כמטלטלי ומטלטלי משתעבדי לכתובה דהא ר"מ לשיטתיה דס"ל כתובה דאורייתא א"כ הוי עבדי כמקרקעי ונ"ל שלזה כיוונו התוס' שם במ"ש אע"ג דבכל דוכתא אמרינן דהוקשו עבדים לקרקעות הכא יש לחושבם כמטלטלי דלא סמכה דעתיה עלייהו וללישנא דחשיב להו כמקרקע סבר דסמכא דעתיה עלייהו עכ"ל וקשה למה הוצרכו לזה הלא כבר היה זה בב"ק דלענין מילי דרבנן עבדא כמטלטלי דמי אך לפמ"ש א"ש דהכא אליבא דר"מ קיימינין ולר"מ ס"ל כתובה דאורייתא ולכך הוצרכו לומר דאפי' הוא מדאורייתא מ"מ לא סמיך דעתיה ולפ"ז הני תרי לישני בש"ס שם אזלי אליב' דר"מ דלחד לישנא טעמא דר"מ משום דעבדי כמטלטלי וכתובה נגבית ממטלטלין לר"מ וס"ל דאף בכתובה דאורייתא מ"מ עבדי כמטלטלי הואיל ויכול להבריחן וללישנא בתרא קאמר דעבדי כמקרקע דמי הואיל וס"ל כתובה דאורייתא לפ"ז יצא לנו דאף דבדאורייתא הוא ספק אי עבדי כמטלטלי או כמקרקעי ובזה מסתפק הש"ס ביבמות שם ובזה א"ש מה שהקשה הש"ך סימן ל"ט על הרא"ש ורש"ל דפסקו ש"ד ופסקו דב"ח אינו גובה מעבדים ולפמ"ש יש ראיה חותכת לדבריהם מסוגיא דהכא דאף לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא אעפ"כ עבדי כמטלטלי: