אור ברסלב
מלא הרועים חלק א כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני או לו

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני או לו

כחו כגופו

א

אביי ס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני תמורה דף ב':

ב

רבא ס"ל כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני תמורה שם:

ג

הך מילתא דאי עביד מהני אי לא תלוי בשינוי אי קונה או לא דרבא ס"ל שינוי לא קנה ולכך אי עביד לא מהני ואביי ס"ל שינוי קנה כך מסקנת הגמ' בתמורה דף ה' ב' לחד פי' ברש"י שם ולאידך פירושא דברש"י שם לא תליא בהכי ועיי"ש וע' בערך שינוי קונה ותלמוד ממנו לכאן לחד פי' ברש"י דתליא זה בזה:

ד

לר' יאשיה ס"ל אי עביד מהני דס"ל ולקח מדם הפר ומדם השעיר בעבודת יוה"כ שיהי' מעורבים והלא דם הפר מרובה מכאן לעולין שאין מבטלין זא"ז תמורה ה' ב' יומא נ"ז ועיי"ש בתמורה דלפ"ז הם דכתיב בבכור מיותר להשמיענו דאי עביד לא מהני מכלל בעלמא אי עביד מהני ועיי"ש היטב בסוגיא דתמורה והנה הר"מ בפ"ז מה' עבודת יוה"כ פסק כר' יאשיה דמערבין לקרנות ולכאורה יש ראיה מזה דפסק כאביי אי עביד מהני כמ"ש דר' יאשיה כאביי ס"ל ועיין בלח"מ ה' בכורות פ"ו דין ה' שכ' דהלכה כאביי בזה ויתבאר בסמוך בס"ד:

ה

ר' יוחנן דס"ל התם אין מערבין לקרנות ר"ל דאין מערבין דם הפר ושעיר רק מזה בפ"ע ומזה בפ"ע וא"כ א"א למילף מהכא דאין עולין מבטלין זא"ז וע"כ מהם דכתיב בבכור יליף דאין עולין מבטלין זא"ז וק"ו אי עביד לא מהני בבכור מנ"ל (כמבואר בגמ' שם) וע"כ דס"ל בכל דוכתא אי עביד לא מהני ובהדי' קאמרינין שם בתמורה ה' ב' דרבא ס"ל כר' יונתן אברא די"ל דר"י לא ס"ל כרב' אלא דבעלמא אי עביד מהני והא דבכור לא מהני מהם יליף וס"ל באמת עולין מבטלין זא"ז כדס"ל לר' יהודה במנחות כ"ב כ"ג ייע"ש (ועיין תוס' יומא רנ"ו א' ד"ה ר' יונתן שהקשו למ"ד אין מערבין לקרנות מנ"ל דעולין אין מבטלין ול"ק דלמא מהם דכתיב בבכור וס"ל כרב' דאי עביד לא מהני וצ"ע) ולפמ"ש התוס' ביומא דנ"ח א' דיש ללמוד מדם דם ב"פ דאין עולין מבטלין פשיטא דאין ראיה דר' יונתן ס"ל כרבא ודוק:

הנה לכאורה נראה דהך דמערבין לקרנות תליא בזה אי לחלק צריך קרא אי לא עיין בח"ב ערך לחלק אי צריך קרא דר' יאשיה לשיטתו דס"ל דלחלק צריך קרא וה"ה הכא דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר משמע מעורבין כיון דליכא קרא לחלק סתמא משמע מעורבין ולכך ס"ל מערבין לקרנות ור' יונתן לשיטתיה דס"ל דכיון דלא כתיב יחדיו משמע שניהם כאחד ומשמע כ"א פ"ע וה"ה הכא כיון דלא כתיב יחדיו וכן מסקנת הגמ' יומא דף נ"ז ואף דמסיק שאני הכא דכתיב אחת הא מסיק תניא דלא כשנויין ועיין בתוס' שם ד"ה תניא ובתוס' מנחות כ"ב ב' ד"ה ר"י שכתב דבאמת י"ל אף למאן דס"ל לחלק ל"צ קרא מ"מ סובר דמערבין לקרנות מדכתיב אחת דברי ר' יהודה ס"ל דמערבין לקרנות במנחות כ"ב ויליף מיני' דמב"מ לא בטיל וס"ל דלחלק ל"צ קרא כמ"ש בערך אב אות ט"ו ט"ז ולענ"ד דבהך גופא מספקא ליה לר"י אי לחלק צריך קרא ואז אין חוששין לזרע האב והא דמערבין לקרנות ילפינן מולקח מדם הפר ומדם השעיר דמכאן דכתיב יחדיו דמי ואחת מבעיא ליה להא דדרשינן בשבועות ד"ח כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה או למאי דדרש שם כפרה אחת הוא מכפר ואינו מכפר שתי כפרות וכמ"ש התוס' יומא דנ"ח א' ד"ה ר' יונתן ייע"ש או דחוששין לזרע האב ולחלק לא צריך קרא והא דמערבין לקרנות ילפינין מדכתיב אחת ודוק:

היוצא מזה דלפי סוגי' הש"ס בשבועות דף ח' וט' נראה דאצטרך אחת לכולהו תנאי ואף לר"מ ע' שם דף יו"ד א' אצטריך אחת להנך ב' דרשות כפרה אחת מכשר וכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ואף דתרי אחת כתיבי כמ"ש רש"י בדף ח' דהא אצטריך תרווייהו להנך דרשות כמ"ש רש"י שם ואף לפמ"ש התוס' שם ד"ה כפרה זו דמחד קרא יליף להו מ"מ המעיין בתוס' שם יראה מבואר דאחת הראשון הנאמר וכפר אהרן על קרנות המזבח אחת בשנה מהך יליף ב' דרשות אלו שם וא"כ תו ליכא למילף מהכא דמערבין לקרנות וע"כ צ"ל טעמא דמערבין לקרנות כר' יאשיה דכמאן דכתיב יחדיו דמי וע"כ אי ס"ל מערבין לקרנות וע"כ דס"ל כר' יאשיה לחלק צריך קרא ולפ"ז אין חוששין לזרע האב וקשה על הר"מ דבפ"ב מהלכות עבודת יוה"כ הלכה ה' פסק כמ"ד מערבין לקרנות ובפי"ב מה' שחיטה ובה' כלאים ובהלכות בכורים נראה דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב ובכמה מקומות נראה דס"ל דחוששין בודאי כאשר האריכו האחרונים בזה וא"ל דנפקא ליה מאחת דהא לדידיה אצטריך אחת דלא ליכפר פנימי אדידיה ואדחיצון דהוא ס"ל בפי"א מה' שגגות דפנימי מכפר איש בה ואין בה וחיצון אאין בה ויש בה ואין זה מכפר כפרה זה וע"כ מדכתיב אחת כדמסיק בגמ' ובאמת גם מ"ש התוס' דרבי יהודה יליף מאחת דמערבין קשה דהא ר' יהודה במשנה ריש שבועות קאמר הכא דיש בה ואין בה פנימי מכפר ואאין בה ויש בה חיצון כדמסיק שם במשנה דברי ר' יהודה לומר דר' יהודה לא קאי רק אאין ואין בה ייע"ש וא"כ קשה דהא אצטריך לר"י אחת להך דרשא כפרה אחת מכפר ויותר נראה דטעמיה דר"י מדכתיב ומדם הפר ערבים כמ"ש התוס' יומא נ"ז ב' ד"ה תניא ולא ס"ל כמ"ש התוס' שם לר' יוחנן דם הפסיק הענין ייע"ש ובזה יש ליישב גם שיטת הרמב"ם ודוק ויש מקום עיון שם בתוס' מ"ש ורש"י פי' התם דלא מוי"ו קדריש כו' והמעיין ברש"י מנחות צ"א יראה דאדרבא רש"י ס"ל דמוי"ו קדריש והתוס' שם מאנו בזה ופירשו פי' אחר ייע"ש וצ"ע אין כאן מקומו היוצא לנו מזה דלפי פשט הסוגיא נראה מבואר דהך דמערבין לקרנות תלוי בזה אי לחלק צריך קרא ור' יאשיה ור' יוחנן לשיטתייהו אזלי ולפ"ז אביי ורבא ג"כ לשיטתייהו אזלי דאביי ס"ל בב"מ צ"ד כר' יאשיה דלחלק צריך קרא ולכך ס"ל מערבין ולכך ס"ל כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני דאי לא מהני הם דכתיב בבכור ל"ל וא"ל דאין עולין מבטלין דזו מולקח מדם הפר יליף דמערב לקרנות ורבא לשיטתיה דס"ל בב"מ צ"ה כרבי יונתן לחלק ל"צ קרא ולכך ס"ל אי עביד לא מהני והם דכתיב בבכור למילף דאין עולין מבטלין זא"ז וא"ל מולקח מדם הפר דסבירא ליה כר"י דנותן זה בפ"ע לפ"ז יצא לנו מזה:

ו

דהך מילתא דאי עביד מהני תולה בזה אי לחלק צריך קרא דמאן דס"ל לחלק צריך קרא וס"ל דמערבין לקרנות ע"כ אי עביד מהני דאל"כ הם דכתיב בבכור ל"ל תיפוק לי מדם הפר והשעיר דאין עולין מבטלין אברא דיש לדחות זה בב' פנים הא דאצטריך הם לעולין אין מבטלין דאי מדם הפר והשעיר ה"א דאין הטעם משום דאין עולין מבטלין רק משום דמין במינו לא בטיל לכך כתיב הם דאף שלא במ' לא בטיל והפן הב' י"ל דאי מולקח מדם הפר הוי שמעינין דאין עולין מבטלין ה"א דוקא דבר לח המתערב יפה אבל יבש ביבש שאינו מתערב בטל כמו מב"מ לר"י לדעת התוס' מנחות כ"ב ב' ייע"ש וכן הוא באמת דעת התוס' זבחים ע"ז ב' ד"ה הא עבר מים דלרבנן יבש ביבש עולין מבטלין זא"ז והיינו כמו מב"מ לר"י כמ"ש התוס' שם והיינו מטעם כיון דמולקח מדם הפר ומדם השעיר ילפינן ליכא למילף רק דבר לח כמו דם לכך אצטריך למכתב הם בבכור דאפי' דבר יבש אינו בטל כנראה מדברי הרמב"ם ובזה יש ליישב דברי הר"ם שפסק דמערבין לקרנות ולפ"ז צ"ל דפסק כאביי כמש"ל אות ד' דאל"כ הם דכתיב בבכור ל"ל דמולקח שמעי' ולפמ"ש א"ש דלעולם ס"ל כרב' דהלכת' כוותיה נגד אביי לבר מיע"ל קג"ם והכא שאני דתרווייהו אצטריך לעולין שאין מבטלין זא"ז דאי מולקח ה"א דוקא דבר לח לכך אצטריך הם דאפי' דבר יבש אין עולין מבטלין זא"ז ודוק. וכן לרבא דס"ל אי עביד לא מהני וע"כ הם דכתיב בבכור לאורויי דעולין אין מבטלין ליכא למישמע דס"ל אין מערבין לקרנות דאל"כ הם ל"ל די"ל כנ"ל דה"א דווק' דבר לח אבל יבש לא והא דקאמר בש"ס דרב' ס"ל כר' יונתן דאין מערבין לקרנות לקושט' דמלתא קאמר הכא דרבא לשיטתי' דס"ל בב"מ צ"ה כר' יונתן דלחלק לא צריך קרא וממילא ס"ל דאין מערבין ובאמת אף למאן דס"ל מערבין יכול לסבור דאי עביד לא מהני כרב' כדכתיבנא. וכן מאן דס"ל אין מערבין לקרנות ליכא למישמע דס"ל כרב' דאי כאביי א"כ הם דכתיב בבכור אצטריך לגופ' דאי פדה אותה לא מהני וא"כ מנ"ל דאין עולין מבטלין דמולקח לא שמעינן דס"ל אין מערבין די"ל כמ"ש התוס' ביומ' כ"ח א' ד"ה ר' יונתן דנפקא ליה מדם דם כדאיתא בזבחים פרק א' או כמש"ל דבאמת ס"ל עולין מבטלין זא"ז כר"י וכמש"ל אות ה':

ז

בעיקר הדין אי הלכה כאביי או כרבא הלח"מ פ"ו מה' בכורות דין ח' כ' דבזה הלכה כאביי ייע"ש טעם הדבר אמנם בפ"ג מהלכות מלוה דין א' הביא בשם הריב"ש דהלכה כרבא וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ז' סימן ד' דהלכה כרבא (וע' במשנה למלך פ"ח מה' מלוה דין א' דהביא דעת מהר"ש יפה דהלכה כאביי והרב משנה למלך ס"ל הלכה כרבא יע"ש):

ח

התוס' כתבו בתמורה ד"ו א' דל"א אי עביד לא מהני באיסור שבדה מלבו כגון בנשבע שלא לגרש אשתו וגירשה דל"א לא מהני כיון דאינו אסור לגרשה כ"א מצד מעשיו שאסר על עצמו בשבועה וע' בסמ"ע סימן ר"ח דמסיק דבאיסור דאורייתא אף שבדה אסור מלבו אי עביד לא מהני אך באיסור דרבנן משמע שם מדבריו דבכה"ג היכא דבדה האסור מלבו אי עביד מהני וע' בספר קצות החשן שדבר נכונה בזה יע"ש עפמ"ש באות שאח"ז:

ט

בגירושין אף אי עביד לא מהני מ"מ הגירושין הם גירושין והבא עליה אינו כבא על אשת איש ואם כהן הוא אסור להחזירה דאיתקש גרושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל אף גירושין רק דלרבא אי עביד לא מהני וצריך להחזירה כ"כ התוס' בתמורה שם דף ה' ד"ה מיתיבי:

י

היכא דאם נעשה המעשה ממילא ג"כ מועיל כגון בצרם אוזן בכור דאף אם נצרם ממילא הוי מום בזה ל"א אי עביד לא מהני דאף בלא עשייתו הוי מום רק היכא דצריך לעשייתו ואם נעשה הדבר ממילא אינו מועיל בזה אמרינן דעשייתו באסור לא מהני וכאלו נעשה ממילא דאינו מועיל כן כתב התוספות בתמורה דף ד' ע"ב:

יא

הרב בשער המלך פ"א מהק"פ חילק דהא דאמרי' אי עביד לא מהני זהו בכל התורה לבד מקדשים דהא בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב ייע"ש:

יב

הסמ"ע והש"ך בסי' ר"ח מחלקים דכי אמרי' אי עביד לא מהני היכא דא"א הדבר הלז להעשות כ"א באסור כגון בנשבע שלא למכור שא"א למכור כ"א באיסור אבל מקח הנעשה בשבת וכן גנב וטבח בשבת דאפשר לעשות הדבר בהיתר ל"א א"ע לא מהני עכ"ד שנעשה בשבת אבל אם נעשה ביום אחר אין בו אסור לא חשוב נעשה באסור וע' בס' קצות החשן שמקשה ממלאתך ודמעך לא תאחר ייע"ש בט"ז שם סי' ר"ח שדעתו דוקא היכא דאסור מצד המכירה בעצמה ולא בנשבע שלא למכור דאסור מצד השבועה ולא המכירה מעצמה):

יג

ולפ"ז גם אם האסור תלוי במקום כגון במתפלל ומצא צואה מצד הדין דא"ר לא תעביד הוי אי עביד מהני בהכי כיון דאין האסור מצד הגוף התפלה רק מצד מקום התפלה והא דאמרינן תפלתו תועבה אינה מצד טעם זה רק מצד קנס וזבח רשעים תועבה ע' בחדושינו ברכות כ"ב ב' וע' בפר"מ:

יד

היכא דעביד אסור בשוגג אי מהני או לא כ' בשושנת העמקים דאף בשוגג לא מהני דל"ש ייע"ש בכלל י"ט ויש להביא ראיה ממצא צואה במקומה דהוי שוגג ואעפ"כ קאמר תפלתו תועבה משום דלא מהני. אך כבר כתבתי באות הקדום דהתם ל"ש לא מהני ועיין בפרי מגדים שחקר בזה אי הטעם התם משום לא מהני אך בל"ז התם אינו שוגג רק מזיד דמיירי שקרא במקום הראוי להסתפק כמ"ש התוס' והר"י והרשב"א אך לפ"ז קשה להיפוך דלמ' כ' במקום שאין ראוי להסתפק תפלתו תפלה הא אי עביד לא מהני אף בשוגג וע"כ צ"ל דהתם לא שייך אי עביד לא מהני כמ"ש באות הקדום:

טו

דבר הנלמד מי"ג מדות ומכ"ש מק"ו י"ל דאי עביד מהני אף לרבא דאף דבאסור דרבנן אי עביד לא מהני כמש"ל אות ט' בשם הסמ"ע אסור שלא נכתב בפי' בתורה והוא מדאורייתא גרע מדרבנן דבדרבנן איכא משום לא תסור משא"כ זה שהוא דאורייתא ואינו בפירוש מה"ת כמ"ש מהר"י ן' לב בשם הר"ן הביאו הש"ך ביו"ד סימן רל"ט ס"ק ך' דאסור דרבנן חמור מאסור דאוריית' שלא נכתב בפי' בתורה כגון חצי שיעור דמרבינן מכל כ"כ בשושנת העמקים כלל י"ט:

טז

משמע מדברי הסמ"ע שהבאתי לעיל אות ט' דאף באסור דרבנן א"ע ל"מ רק בבדה אסור מלבו בדרבנן מהני ונסתפקתי במצוה דאורייתא שעשה אותה ובעשייתו עבר אסור דרבנן אי מהני מדאורייתא ויצא י"ח כגון קרא ק"ש ולבו רואה את הערוה דאסור מדרבנן אי יצא מדאורייתא דמדאורייתא לא אמר לא תעביד ועביד ומהני או דלמא כיון דעל אסור דרבנן מוזהר משום לא תסור א"כ הוי כאלו מדאורייתא אמר לא תעביד ולא מהני ועוד דניהו מדרבנן אמרו לא תעביד סוף סוף זהו כיון דאמרינן לא מהני מסלקין העשי' לגמרי כאלו לא קרא כלל והיאך יצא י"ח מדאוריית' כיון דעשייתו כאין דומה וכנ"ל לדינא ואל תטעה בדברי הש"ך חו"מ מ סימן ר"ח שכ' שם ליישב קושי' ש"ג וכ' דאה"נ מדאוריית' הוי מכירה ותחשוב שכוונתו משום דבאסור דרבנן מדאוריית' מהני דז"א דהרי שם במרובה הוא אסור מדאורייתא ועוד דהש"ג לא נחית עדיין התם לטעם דלא מהני כמבואר להמעיין בדבריו ייע"ש:

יז

כבר בארתי דבאסור דרבנן לא מהני וראיתי בשושנת העמקים שמביא בשם תשו' ש"א שכ' שם מהר"ח גלאפיפה דבדרבנן מהני ודבריו אין מוכרחין וראיה מש"ג פ' משילין שהקשה שם על הרי"ף שהביאו הירושלמי מאן דעבר ואקני בשבת הקנאתו הקנאה הא לא מהני וכן הקשה על הלוואת יו"ט שניתנה ליתבע וכל אלו הם אסורי דרבנן ש"מ דאף באסור דרבנן לא מהני (ונ"ל להביא ראיה דבדרבנן מהני מהא דאמר ביבמות כ"א א' ביאת כה"ג באלמנה פוטר צרתה וכן בפצוע דכא אם בעלו קנו משום דמדאוריית' עשה דוחה ל"ת רק דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אלמ' דבאסור דרבנן אי עביד מהני וא"ל דהסוגיא אליבא דאביי דס"ל מהני זה אינו דהא אמר התם באלמנה מן הנשואין דכ"ע לא פטור דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אלמא דס"ל אי עביד לא מהני היכא דמדאורייתא אסור וכמו שאכתוב לקמן אות כ"ב ונראה באסור דרבנן שאסור מצד עצמו כגון הך דאסרו חכמים מכירה בשבת ויו"ט וכן הלוואה בכה"ג, לא מהני וכמ"ש בש"ג פרק משילין אבל הכא לא אסרו ביאה ראשונה מצד עצמו רק משום גזירה דביאה שניה אבל מצד עצמו גם מדרבנן לא עביד אסורא בביאה ראשונה אך ז"א דגם בהלוואה ומכר ביו"ט אין האיסור מצד עצמו כ"א מטעם שמא יכתוב אך אעפ"כ החלוק הזה נכון לענין שאר אסור דרבנן שאסורין מצד עצמן עוד נ"ל לחלק דהיכא דהתורה שרי הדבר הזה בפירוש ואפי' מצוה הוא מה"ת כגון יבום אלמנה דמן התורה מותר ואפי' מצוה הוא דעשה דוחה ל"ת רק דרבנן אסרוה וכבר עמדו בזה רז"ל בפ' האשה רבה דאיך יכולי' רז"ל לעקור ד"ת ותי' דבשב ואל תעשה יכולים לעקור א"כ אם בטל ועבר אדרבנן קנה דאם נאמר דלא קנה ויצריכו חליצה וכן יוציאו ממנו נכסי המת שיורש אותן מן התורה א"כ הם עוקרים ד"ת בקום ועשה אבל באסור דרבנן בדבר שלא התירה התורה בפירוש באופן שאין בזה עקירת ד"ת אם נאמר לא מהני שפיר אמרי' דלא מהני ועדיין צריך להתיישב בזו הסברא הרבה וכלל הסברא באסור דרבנן אם נאמר גביה לא מהני יהא בו עקירת ד"ת בקום ועשה אזי ל"א ל"מ ואם לא יהיה בו עקירה בקום ועשה אזי לא מהני ויש לעיין אם יהיה בו עקירת דברים בקום ועשה וכמה עקירו' בשב ואל תעשה האיך נעשה דביבום יש כמה עקירו' בשב וא"ת והבן מעצמך עוד נ"ל דזה תלוי במה שכתבתי בע' אסור דרבנן אי חשוב ראוי מדאוריית' וע"ש שהבאתי מחלוקת בזה ואם נאמר דלא חשוב ראוי אף מדאו' אזי י"ל דלא מהני ודוק:

ובזה יש ליישב מ"ש רש"י במס' סוכה דכ"ב ב' גבי העושה סוכתו בראש האילן כשרה ואין עולין לה ביו"ט פרש"י כשרה אם עבר ועלה וקשה למ"ד אי עביד לא מהני אף באסור דרבנן אך לפמ"ש דזהו דווקא למ"ד אסור דרבנן לא חשוב ראוי מדאוריית' אבל למ"ד דחשוב ראוי מדאורייתא אזי באסור דרבנן אי עביד מהני והנה שם נקיט ג"כ ע"ג גמל וקאמר בגמרא דר"מ הוא דס"ל מדאורייתא חזי לשבעה רק דרבנן גזרו אלמא דס"ל אסור דרבנן חשוב ראוי מדאורייתא וא"כ לדידיה באסור דרבנן אי עביד מהני ושפיר כ' רש"י דיצא ידי חובת סוכה בעבר ועלה מיהו בל"ז ישבתי שם בגליון ש"ס שלי דשם אי עביד מהני דלא גרע מאלו נעשה מאליו כגון בישב שם מבע"י וכמ"ש לעיל אות י"א גבי צרם אוזן בכור ובזה ישבתי ג"כ הך דסוכה דף י"א ב' גבי ענבי הדס בעבר ומיעטן ביו"ט דמכשרי חכמים וקשה ג"כ למ"ד אי עביד לא מהני אף באסור דרבנן לפסול אך הטעם ג"כ דלא גרע מאלו נשרו מאיליהן הענבים וכמו בצרם אוזן בכור הנ"ל ודוק:

יח

הרב במש"ל בה' מלוה חילק דכי אמרינין לא מהני דוקא היכא שקיום הדבר הוא האסור וא"א להתקיים אלא באסור כגון בתמורה אבל ברבית כיון שזה מחזיר לו הרבית ליכא אסורא בקיום המקח שהמקח אינו אסור מצד עצמו עכ"ד וקרובי' דבריו לדברי הסמ"ע והש"ך שכתבתי באות י"ג ויש לחלק קצת ביניהם ודוק:

יט

ר"ע י"ל דס"ל לא מהני בחדושי הארכתי בפסחים נ"ט ב' דמקשה שם אקרא דלא ילין לבוקר חג הפסח הא כל הלילה ילין הא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ובתוס' מביא שם בירושלמי תי' שמרהו שלא ילין ועוד תי' בירושלמי בעבר והקריב ונ"ל דב' התירוצים צריכין דבתי' אם עבר והקריב קשה תינח למ"ד עביד מהני אבל למ"ד לא מהני א"כ הקרבן פסול (הן אמת לפמ"ש באות י"ב בשם שער המלך וכן לפמ"ש באות י"ג בשם הט"ז וש"ך לק"מ אך התוס' לא ס"ל הכין כמ"ש בחדושי) וכן בתירוץ הב' שמרהו שלא ילין עד הבוקר ור"ל דאין הכוונה שלא יקטירו בבוקר דאז הדיוק דבלילה יכול להקטירו ובאמת גם בלילה אינו יכול להקטירו רק כוונת הכתוב שמרהו שיקטירו מבע"י שאם לא יקטירו מבע"י יצטרך ללין עד הבוקר דלא יוכל לשורפו בלילה דאין שורפין קדשים בלילה וקשה דהא בבוקר ג"כ לא יוכל לשורפו דהוא יו"ט ואין שורפין קדשים ביו"ט והתינח למ"ד בוקר בוקר שני בפסחים ק"ך ב' אבל לרבי אלעזר בן עזריה דס"ל מאי בוקר בוקר ראשון קשה ולפי זה צ"ל ב' התי' למאן דאמר בוקר בוקר שני י"ל התי' שמרהו שלא ילין ולמ"ד בוקר בוקר ראשון צ"ל בעבר והקטירו וצ"ל דס"ל אי עביד מהני והנה ר"ע ס"ל בפסחים שם בוקר שני וא"כ לדידיה י"ל תי' שמרהו וי"ל דס"ל אי עביד לא מהני. אבל:

כ

ראב"ע דס"ל שם בוקר בוקר ראשון וא"כ אין יכול לומר תי' שמריהו שלא ילין וצ"ל התי' בעבר והקריב ומוכח דס"ל אי עביד מהני אך י"ל דמשני כדמשני בפסחים נ"ט ב' בי"ד שחל בשבת אך הירושלמי סותר תי' של הגמ' דחג כתיב ואין החגיגה דוח' שבת:

כא

נקטינן ממש"ל באות כ' כ"א דמאן דס"ל אכילת פסח עד חצות ס"ל דאי עביד מהני כדאיתא בפסחים דמאן דס"ל עד חצות ס"ל בוקר ראשון אך כבר כתבתי באות הקדום דזהו דוקא להירושלמי אבל לגמ' דידן אין ראיה אבל לירושלמי י"ל כן ומאן דסבירא ליה אכילת פסח כל הלילה י"ל אי עביד לא מהני:

כב

רב כהנא בפסחים ע"ב א' משמני דס"ל בוקר בוקר שני דבעי ראשית לגלויי דבוקר בוקר ראשון הא אי לא כ' ראשית ה"א בוקר שני כדאי' התם א"כ י"ל דס"ל לא מהני וכמש"ל אות כ' כ"א:

כג

רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרינן אליבייהו ביבמות כ"א א' באלמנה מן הנשואין כ"ע לא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשיתי שם בגליון ש"ס שלי דהא ר"י גופא ס"ל בפסחים ע"ב ב' יבמתו נדה בעיל פטור משום דקעביד מצוה ומינה למד הרא"ש בפ"ק דיבמות סימן א' דבעל יבמה נדה קנה אותה ואמאי הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וחלקתי באמת ניהו דעביד אסורא מ"מ סוף סוף עביד מעשה היבום רק דהתם הטעם משום דכל מילתא דא"ר לא תעביד אעל"מ אבל בנדה כיון דגוף המעשה יכול להיות בהיתר רק שהזמן גורם שהוא עת נדתה ודמי לטבח בשבת וכמש"ל אות י"ג בשם הסמ"ע והש"ך משא"כ באלמנה מן הנשואין לכה"ג א"א לעשות המעשה בלי איסור ועכ"פ מוכח מהכא דע"כ טעמייהו דר"י ור"א משום דס"ל אי עביד לא מהני:

כד

ר' יהושע דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד משמע דס"ל אי עביד מהני דאל"כ אין קדושין תופסין באלמנה לכה"ג ע' תוספות כתובות כ"ט ב' ד"ה חלולין עכ"ד ע"ש אך י"ל דבאמת ס"ל לא מהני וס"ל דאין קדושין תופסין באלמנה לכה"ג:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה