אור ברסלב
מלא הרועים חלק א כבוד הבריות אי דוחה ל"ת

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

כבוד הבריות אי דוחה ל"ת

כתובה אי מדאורייתא

א

אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק מ"ט אין חכמה כו' כ"מ שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ברכות י"ט ע"ב:

ב

במילי דרבנן מודה רב דכבוד הבריות דוחה אותו שם מהך דמדלגין היינו על גבי ארונות ייע"ש:

ג

בממונא אף במילי דאורייתא כבוד הבריות דוחה מהך דוהתעלמת דדרשינין פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו שם ויתבאר בסמוך אי בשב ואל תעשה דוקא או אף בקום ועשה וא בבזיון גדול דוקא או אף בזיון קטן:

ד

בשב ואל תעשה דוחה אף איסור דאורייתא דגמרינין מולאחותו דמ"מ דוחה שחיטת הפסח הואיל והוא שב ואל תעשה שם:

ה

דעת התוס' דלאו שאינו שוה בכל דוחה כבוד הבריות אף בקום ועשה איסור של תורה כגון טומאת כהן למ"מ דהתוס' ס"ל דהוא קום ועשה ואעפ"כ נדחה מפני מ"מ וכ' התוס' מפני שהוא ל"ת שאינו שוה בכל אך לפי

ו

דעת רש"י ז"ל דטומאת כהן שהותרה למ"מ ל"ח קום ועשה דמעיקרא לא ניתנה אזהרת טומאה נגד מ"מ אזי לא מוכח מידי דידחה איסור של תורה שאינו שוה בכל קום ועשה כ"ה ודוק היטב שם בדף כ' ע"א ברש"י ובתוס' ד"ה שב ואל תעשה שאני ועיין באות :

ז

איסורים דאיתנהו בשאלה כגון נזירות ונדר וכן כל דבר שיש היתר לאיסורם ובידו להתיר אסורו קיל אסורייהו ונדחה מפני כבוד הבריות אף באיסור של תורה ואף בקום ועשה דגמרינן מנזיר דנדחה מפני מ"מ בקום ועשה הואיל ואיתנהו בשאלה כן מוכח מדברי התוס' הנ"ל למעיין בדבריהם ובמקצת נוסחאות כתוב בגמ' הך שנוייא דמנזיר לא גמרינין דאיתנהו בשאלה אך לדעת רש"י דהתם מעיקרא לא נאמרה אזהרת טומאה לגבי נזיר בכה"ג ליכא להוכיח מידי וכמ"ש באות הקדום ועיין באות שאח"ז ובאות כ"א:

ח

הנה מדברי הרב בפ"י שם למדתי דלא מצינין למילף מכה"ג ונזיר אף לאו שאינו שוה בכל ואף דברים דאיתנהו בשאלה די"ל שאני מ"מ דמלבד כבוד הבריות איכא גם מצות עשה לקבור מת עכ"ד ועיי"ש שהאריך ולמדנו מזה לחלק דהיכא דאיכא עוד מצות עשה בהדי כבוד הבריות דחינין ל"ת ואף דלא אלים האי עשה גרידא למדחי הנך אסורי כמו בכהן ונזיר דלא אלים עשה דקבורת המת למדחי הנך אסורי דכהן ונזיר אבל בהדי כבוד הבריות דחי ועיי"ש היטב בפ"י (אך יש לדחות דבריו דמ"מ מיירי דיש שהות אח"כ לקוברו וא"כ יעשה פסח קודם וע"כ דמשום כ"ה לבד דחינין וכ"מ במ"א ס"ס תרפ"ז ועיין בש"ה כלל וא"ו:

ט

דעת התוס' שבועות למ"ד ע"ב ד"ה אבל דהיכא אמרינין דבשו"ת שרינן אסור דאורייתא מפני כבוד הבריות כמש"ל באות ד' דוקא (היכא דאיכא בזיון גדול כמו מת מצוה שאין לו קוברין וכן לפשוט כלאים בשוק אבל בבזיון קטן כגון) בת"ח שילך להעיד לפני ב"ד קטן באיסורא לא דחינין אסור דאורייתא מפני כבודו אף בשו"ת ומחויב לילך ולהעיד ועיי"ש:

י

עוד חלקו התוס' שם דכשעושין איסור על ידו חשוב קום ועשה ולמדנו מדבריהם שם דאף לגבי העובר על האיסור מפני כבודו הוא שב ואל תעשה הואיל ועל ידו אחרים עוברים על האיסור בקום ועשה מחשיב בקום ועשה לענין דאינו נדחה מפני כבוד הבריות ולכך ת"ח צריך להעיד באפרושי מאיסור' דאף דלגבי דידיה הוא שב ואל תעשה מ"מ כיון כשלא ילך להעיד יתירו הב"ד האשה ויעשו האיסור בפועל חשוב קום ועשה ובזה נ"ל דמחולקי' הב"י והסמ"ע בחו"מ סימן כ"ח דהב"י ס"ל בדברי הטור שכ' צד אפרושי מאסורא דדוקא אם הב"ד רוצים להתיר האשה והוא יודע עדות לאסור אבל איפכא לא והסמ"ע דקדק להיפוך מלשון הטור דס"ל דאף אם הב"ד רוצים לאסור והוא יודע היתר חשוב אפרושי מאיסור' דיכול לבא לידי איסור בקבלה קדושין מאחר ונ"ל דהסמ"ע ס"ל כתי הראשון של התוס' שכ' באות הקדום והב"י ס"ל כתי' הב' ולכך צ"ל דוקא כשבאה אשה לפני חכם להתירה להנשא והתלמיד זה יודע שבעלה חי כמ"ש רש"י שם וכמ"ש התוס' שם לתי' השני דעי"ז חשוב קום ועשה הואיל ואחרים עושים איסור על ידו משא"כ כשב"ד אוסרים שאף אחרים אין עושין איסור ודוק:

שוב ראיתי שדבר זה תלוי באשלי רברבי הלא המה הרמב"ם והרא"ש הובאו דבריהם בטיו"ד ש"ג דהרמב"ם ס"ל שם הרואה כלאים של תורה על חבירו אע"פ שהוא שוגג קורעו מעליו אפי' בשוק והרא"ש ס"ל דוקא הלבוש רואה בעצמו הכלאים פושטו כיון שהוא מזיד אבל הרואה חבירו לבוש כלאים והוא שוגג א"צ להודיעו דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג ע"כ ומחלקותם תלוי בחילוף הגרסאות בש"ס וע' בב"י שם ולפ"ז לדעת הרא"ש ל"ש תי' התוס' דמה שהב"ד עושים על ידם חשוב קום ועשה דהרי הב"ד הם שוגגים ואינו מחויב לזלזל בכ"ה משום איסור של אחר לדעת הרא"ש ולפ"ז הטור שפוסק שם כהרא"ש כמו שהביא שם דעת הרא"ש באחרונה ע"כ דס"ל כתי' הא' של התוס' וא"כ צדקו דברי הסמ"ע בפי' הטור אך יש לחלק דהכא גם על החכם יש איסור שמחויב לילך ולהעיד והוא כובש עדותו רק שזה שב ואל תעשה למה מצרפין מה שהב"ד עוברים בקום ועשה לאיסור דידיה דליחשוב איסור דידיה כקום ועשה אבל התם בנידון המחלוקת של הרמב"ם והרא"ש אין על הרואה שום איסור ולכך ס"ל להרא"ש דמשום כבוד הבריות ישתוק כיון שהוא שוגג על עצמו אין איסור אבל בנידון זה שגם על הת"ח בעצמו יש איסור י"ל דגם הרא"ש מודה ודוק. ועוד יש לחלק דהתם הכבוד הוא של הלובש והוא שוגג לכך ס"ל דיש לו לחוש על כבודו והואיל והוא שוגג אבל הכבוד הוא של הת"ח והת"ח הוא מזיד ודוק:

יא

הרב באורים ותומים סי' כ"ח תי' קושי' התוס' הנ"ל ומחלק בין כבוד הבריות של אחרים כגון במ"מ דאז מותר לו לעבור על איסור דאורייתא ולחוס על כבוד הבריות של אחרים אבל בת"ח בשביל כבוד עצמו אין לו לעבור על איסור תורה אף בשו"ת זהו חורף דבריו אבל כ"ז לג' הרמב"ם דבכלאים ג"כ מיירי שאחר רואה לובש חבירו כלאים אבל לפי גי' הרא"ש הרואה כלאים בבגדו מוכח דלית לן לחלוקי בזה ועיי"ש היטב:

ב ועוד נ"ל קושי' התוס' הנ"ל דדוקא לעבור על איסור תורה לשעה מתירין מפני כבוד הבריות כגון בכלאים שכשיגיע לביתו יפשיטנו א"צ לפושטו בשוק שעובר לפי שעה על איסור כלאים אבל בת"ח שהב"ד רוצים להתיר א"א והיא תנשא לאחר והוא יבעול אותה באיסור כל ימיו לא נעבור על איסור תמידי כזה מפני כבוד הבריות ויש סמוכין לחילוק זה בירושלמי הביאו הרא"ש בה' כלאים וז"ל הירושלמי הרי שהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראין ח"א אסור וח"א מותר מאן דאסר ד"ת ומאן דמתיר כר' זירא גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת ע"כ נראה בדברי הירושלמי דדוקא שעה אחת ר"ל לפי שעה אבל באיסור תמידי לא דחינן מפני כ"ה וכן פי' במעד"מ שם ואין להקשות מאי פריך בסנהדרין י"ח בכה"ג מעיד מוהתעלמת דנדחה מ"ע מפני כבוד הבריות ולמה יעיד כה"ג ולפמ"ש נ"ל דמעיד בכה"ג שבמניעת עדותו יהיה אסור תמידי אך כבר הקשו שם בתוס' דנוקי בדבר איסור ותי' דמיירי אף בממונא דומיא דמלך ייע"ש שלשונם שם מגומגם והנה עלה בדעתי לחלק דהירושלמי מיירי באדם שהוא לבוש בעצמו הכלאים ועובר בקום ועשה לכך אין מתירין אלא לפי שעה אף לדעת המתיר שם אבל היכא שהוא אינו עובר האיסור בפועל רק בשב ואל תעשה אזי מתירין מפני כ"ה אף על איסור תמידי וראיתי בשו"ת נ"ב חלק ראשון סי' ל"ה שכ' דהירושלמי ג"כ מיירי בשב ואל תעשה דס"ל דמה שהוא לבוש כלאים הוי שו"ת ודייק לישנא דהירושלמי דקאמר גדול כ"ה שדוחה את המצוה בל"ת ופי' הכוונה בשב ואל תעשה ובמח"כ לא דק בזה וכבר כתבתי שם בגליון דנעלם ממנו ירושלמי בבכורות פ"ו הלכה א' וז"ל הירושלמי שם תני היה שם ב' דרכים מתאימות א' רחוקה וא' קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכים ברחוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני כ"ה עד כדון בטומאה של דבריהם אפי' טומאה שהיא מד"ת מן מה דא"ר זירא גדול הוא כ"ה שדוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת הדא אמרה אפי' בטומאה שהוא מד"ת עכ"ל הירושלמי והנה מזה מבואר דר' זירא ס"ל דאפי' בקום ועשה עוברין על ד"ת מדמייתי מני' סייעתא דהולך במקום טומאה דאורייתא שעובר בקום ועשה וכונת הירושלמי על מה שאמר על המצוה בל"ת נ"ל לפרש ר"ל אף על מצות עשה שיש בה ג"כ ל"ת כגון השבת אבידה שיש בה עשה דהשב תשיבם ול"ת דלא תוכל להתעלם (ע' במ"ל וברש"י שם ד"ה האי עשה) וכ"ה דוחה אף מצוה שיש בה ל"ת כנלענ"ד כונת הירושלמי ולא כמו שרצה לפרש הרב שם שנעלם ממנו דברי הירושלמי הנ"ל ולפ"ז י"ל דהירושלמי דקאמר שעה אחת היינו דוקא היכא דעובר בקום ועשה אבל בשו"ת י"ל אף איסור תמידי ידחה בשו"ת אך בל"ז הסברא מצד עצמה נכונה דמהיכי נפקא לן דעוברין על איסור תורה משום כ"ה בשו"ת מולאחותו והתם הוא רק לשעה ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו:

יג

נסתפקתי לפי מה דס"ל להירושלמי דר' זירא ס"ל דאף בקום ועשה עוברין על איסור תורה משום כ"ה אי עוברין אף על ג' עבירות החמורות כגון ג"ע ש"ד וע"ז ומסתברא דבהנהו לכ"ע אין עוברין דאף מחויב ליהרג ואל יעבור מכ"ש לפחות כבודו ולא יעבור:

יד

שוב נסתפקתי אם מותר לעבור מפני כ"ה על ג' עבירות אלו בשו"ת ומתי' התוס' שהבאתי לעיל באות יו"ד שכ' דמה שעושין איסור על ידו חשוב קום ועשה וכ' דמיירי שהב"ד רוצים להתיר אשה והוא יודע איסור ומה שהב"ד מתירין חשיב קום ועשה וכיון דמיירי בג"ע אף אי הוה שו"ת אסור לעבור משום כ"ה ש"מ דהתוס' ס"ל דאף בג"ע מותר לעבור בשו"ת אך אינו מוכרח די"ל דלא מצי לתרץ כן דא"כ הו"ל לגמ' לפלוגי באיסור' גופא בין שאר אסורין לג' עבירות אלו ודוק ולפמ"ש הר"ן בפ' במה טומנין שלא אמרו יהרג ואל יעבור רק לעבור בל"ת בקום ועשה ולא בשו"ת פשיטא דאין לחלק בין ג' אלו לשאר עבירות בשו"ת ודוק ועמ"ש לקמן אות כ"ה:

טו

נסתפקתי בממונא אם יכול לעבור מפני כ"ה אף בקום ועשה ולכאורה הדבר פשוט דא"י לעבור דמנ"ל דמותר לעבור מוהתעלמת והתם בשו"ת דוקא אך לפמ"ש התוס' דבת"ח שאינו הולך להעיד חשיב קום ועשה ולפ"ז כיון דקאמר שם דבממונא א"צ לילך להעיד משום כבודו מיירי ג"כ בקום ועשה שהב"ד מחייבים לאחד ממון שלא כדין ואעפ"כ נדחה מפני כבודו בקום ועשה והבן. ולפ"ז קשה דהאיך מייתי שם ראיה מוהתעלמת דהוא שו"ת ולגבי ת"ח הוא קום ועשה לס' התוס' וצ"ל דגם גבי והתעלמת הוא קום ועשה דמיירי אף שאחר נוטל אותו ולא יחזירו שחבירו עובר על איסור בקום ועשה ודוק והא דכ' התוס' שם דבוהתעלמת הוי מצי לשנויי בשו"ת שאני הוא לתי' הראשון שם דלא ס"ל דמה שאחרים עושין איסור על ידו חשוב קום ועשה (וכ"כ התוס' שם להדיא דהשתא ניחא מה דמשני שאני ממון דאתיהב למחילה ייע"ש אבל לתי' השני דס"ל דזה חשוב קום ועשה אף גבי והתעלמת חשוב קום ועשה נמצא לפ"ז יש נ"מ בין שני תי' של התוס' שכ' לעיל אות ט' ויו"ד דלתי' הראשון אף בממון אינו עובר רק בשו"ת לתי' הב' אף בקום ועשה עובר ודוק היטב:

טז

בממון אף בזילותא קטנה דחינין המצוה וראיה מת"ח שא"צ להעיד דהוא זלותא קטנה וכן הך דוהתעלמת כ' התוס' בשבועות דהוא זלותא קטנה ואעפ"כ נדחה המ"ע:

יז

באיסור דרבנן מספקא לי אי דחינין אותה מפני ביזוי קטן והך דבא בטומאה באין עמו בטומאה י"ל דהוא גנאי גדול תדע דבירושלמי מתיר אפי' בטומאה דאורייתא ואין סברא להתיר טומאה דאורייתא בקום ועשה בגנאי קטן וש"מ דהוא גנאי גדול אבל בביזוי קטן י"ל דאף איסור דרבנן לא עברינין והמ"א כ' באו"ח סי' י"ג ס"ק ח' כ' שם דללבוש טלית שאינו מצויין בשבת שא"י לעשות בו ציצית הוי איסור' דרבנן ואעפ"כ שרי מפני כבוד הבריות ואף דהוי ביזוי קטן כמו שכתב הוא בעצמו שם דלישב בלי טלית הוי ביזוי קטן ש"מ דבאיסור דרבנן שרינין אף ביזוי קטן י"ל דוקא כמו התם דהוא שו"ת אבל בקום ועשה לא שרינין בביזוי קטן וראיה לזה מהא דקאמר בת"ח שאינו צריך להעיד ודוקא בממונא אבל באיסורא אין חכמה ומשמע דאף באסורא דרבנן מדלא מפליג באסור' גופא ומשמע דלא התיר רק בממונא וצ"ל הטעם משום דהוא ביזוי קטן כמ"ש התוס' בתי' הראשון ואם נאמר דהתם לא חשוב קום ועשה מה שאחרים עושין איסור ע"י מוכח דאף בשו"ת לא שרינין איסור דרבנן בביזוי קטן ודלא כמ"א והך דללבוש טלית בלא ציצית בשבת צ"ל דאף איסורא דרבנן ליכא וכדעת הע"ת וט"ז שם. איברא דק"ל לתי' הב' של התוס' שתי' דחשוב קום ועשה מה שאחרים עושין איסור על ידו אכתי תקשה דתינח איסור דאורייתא דאינו נדחה בקום ועשה איסור דרבנן דאף בקום ועשה כהך דבאין בטומאה עמו למה יתחייב להעיד הת"ח וסוף סוף יצטרך לחלק כמו שחילקו בתי' הראשון בין ביזוי קטן לביזוי גדול וצ"ל דס"ל להתוס' דאיסורא מיירי באיסור דאורייתא והא דלא מחלק באיסורא גופא דרצה לומר ולחלק בדאו' גופא בין ממונא לאיסורא ודוק:

ולפ"ז עדיין לא מפשיט לן באיסור דרבנן אי נדחה מפני ביזוי קטן וצ"ע ומסתימת דברי הפוסקים בסימן כ"ח שלא חלקו בת"ח שצריך להעיד לאפרושי מאיסורא בין איסור דאורייתא לדרבנן משמע דאף באיסור דרבנן צריך להעיד וצ"ל משום דהוי ביזוי קטן שוב מצאתי בספר בני שמואל הביאו בכנה"ג בהגהותיו לטוח"מ סימן כ"ח אות למ"ד דאפשר דאפילו באיסור' דרבנן לגבי עדות ת"ח אמרינן אין חכמה וכבר כתבתי מקום הספק בזה ודוק:

שוב ראיתי באו"ח שם סימן כ"ח שכ' דהך דמדלגין היינו בזיון קטן ולכך לא מצי לשנויי דטומאת כהנים הוי ל"ת שאינו שוה בכל דבבזיון קטן אף ל"ת שאינו שוה בכל לא דחי והוצרך לשנויי דהוי איסור דרבנן עכ"ד מוכח מדבריו דאיסור דרבנן נדחה בקום ועשה אף בביזוי קטן אך לדידי לא נהירא ומ"ש בשם תוס' דהך דמדלגין הוי ביזוי קטן לא מצאתי בתוס' כלל וגם לא ידעתי מה ביזוי יש שם למלך רק דחכמים התירו משום כבוד מלכים וכדר"י דישתדל אדם לרוץ לקרא' מלכי א"ה אבל בעלמא מנ"ל להתירו בביזיון קטן איסור דרבנן ואף אם נאמר דהתם הוי ביזוי קטן י"ל דוקא משום ביזוי קטן דאחרים דמלכים שרינין אבל ביזוי קטן דידיה נ"ל דלא שרינין אף באיסור דרבנן:

יח

אבל באיסור דאורייתא אף ביזוי קטן דאחרים לא דחינן מקמי' איסור תורה תדע מדהוצרך התוס' לומר דמ"מ הוא גנאי גדול ש"מ דבגנאי קטן אף שהוא ביזוי של אחרים לא שרינן וכן מ"ש דבקרובים לא דחי כבוד דידהו פסח ומילה משום דהוי גנאי קטן ש"מ דאף בגנאי קטן של אחרים לא דחינן איסור דאוריית' כמו בקרובים דהוא גנאי של אחרים דהיינו הקרובים ודוק:

יט

היכא דאיכא ב' אסורין דאורייתא מסתפקא לי אי דחינן מפני כ"ה בשו"ת ואף אם נאמר דלאחותו קאי ג"כ אכהן ונזיר דאיכא ב' אסורין טומאות כהן ושחיטת פסח י"ל שאני התם דמלבד כ"ה איכא ג"כ מצות עשה דקבורת המת כמ"ש בפ"י ולכך דחי תרי אסורין אבל כ"ה גרידא לא ידחה תרי לאוי אף בשו"ת וצ"ע:

כ

דעת הרמב"ם כ' באו"ח סימן כ"ח דלא מחלקינן באיסור תורה בין קום ועשה לשו"ת רק למ"ד דנשים בפסח שני חובה דלדידיה הוי פסח מ"ע השוה בכל אבל הר"מ פסק דנשים בשני רשות ולכך לא ילפינן מיניה דכ"ה לידחי עשה השוה בכל אף בשו"ת דשאני פסח דאינו שוה בכל ומפסח ראשון לא גמרינן דשאני התם דיש לו תשלומין בשני ע"כ תורף דבריו ולדידי לא נהירין דבריו דאדרבא הגמ' בודאי אזלא למ"ד דנשים רשות דהך דלאחותו בספרי הוא שנוי' וסתם ספרי ר"ש ור"ש ס"ל דנשים אף בראשון רשות כמבואר בפסחים צ"א ודעת הרמב"ם לא מכרעא אי ס"ל נשים בשני רשות או חובה דבפ"ב מהק"פ משמע דס"ל כר' יוסי דנשים בשני חובה וע' בכ"מ שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי בפ"ה מהק"פ הלכה חי"ת וע' בלח"מ שם ועכ"פ הגמרא אזלא למאן דס"ל נשים רשות ואעפ"כ משני שב ואל תעשה שאני משמע דאף למאן דס"ל רשות צריך לומר הטעם דשב ואל תעשה ובאמת קשה לגירסא קדמאי דגרסי דמשני בכהן דהוי ל"ת שאינו שוה בכל קשה דמאי מקשה מפסח דהוי ג"כ לא שוה בכל שאינו נוהגת בנשים אף בפסח ראשון לר"ש דסתמא דספרי קאי כוותיה ואפשר לומר להיפוך דלר"ש דס"ל דמצוות פסח אף בראשון נשים אין חייבים א"כ הוי כשאר מ"ע שהז"ג ולא חשבינן ליה לעשה שאינו שוה בכל דא"כ כל מ"ע שהז"ג נחשבינהו לעשה שאינו שוה בכל וצ"ל דכיון דמצד ע עיקר העשה היתה נוהגת בכל רק שהזמן גרמא לפטור הנשים ל"ח עשה שאינו שוה בכל ה"ה פסח אבל לדידן דנשים בראשון חובה חזינן דאין הזמן גרמא לפטורא דהרי בראשון הם חובה ואעפ"כ בשני הם רשות ש"מ דמצד דעיקר העשה קילא דאינו שוה בכל ולכך לא ילפינן מינה לשאר איסורין ודוק ולפ"ז הגמ' דאזלא אליבא דר"ש דס"ל גם בראשון רשות שפיר פריך וליגמר מיניה דחשוב שוה בכל אבל לדידן דבראשון חובה ובשני רשות לא גמרינן מולאחותו דהוא עשה שאינו שוה בכל אבל בעלמא לא דחינן איסורא מפני כ"ה אף בשו"ת:

כא

נקטינין מזה דלרבי יוסי דס"ל בפסחים צ"א דנשים בראשון ובשני חובה ולר"ש דס"ל רשות אף בראשון נדחה כ"ה מפני כל איסורין בשו"ת דפסח הוא עשה השוה בכל אבל לר' יהודה דס"ל נשים בראשון חובה ובשני רשות ור' אלעזר האמור' דס"ל שם ג"כ כרבי יהודה אזי הוי פסח שני שאינו שוה בכל ולכך נדחה מפני כ"ה אבל איסור השוה בכל אינו נדחה אף בשו"ת ואיסור השוה בכל נדחה אף בקום ועשה כמו כהן ונזיר כמש"ל אות זיי"ן ודוק ועיין בשו"ת נ"ב ח"ר סימן ל"ה שרצה לומר דאיסור סוטה הוי כמו נזיר הואיל ויכול להפקיע הקדושין למפרע לדעת הה"מ דס"ל אף במכוין להפקיע ודבריו לא נהירין לענ"ד:

כב

נסתפקתי אם רבים עוברים על איסור משום כבוד יחיד ומהך דבא בטמאה באין עמו בטמאה י"ל דהתם עיקר תנחומין הוא לכבודו ולכך נזקקים הרבים לנחמו אבל בעלמא לא נצטוו הרבים על כבוד היחיד בפרט לעבור על איסור וגם שם גריס בירושלמי פ"ג דברכות הלכה א' להיפוך באין בטמאה בא עמם בטמאה משום כבוד הרבים משמע דאף באבל דוקא היחיד עובר על אסורו משום כבוד הרבים ולא הרבים משום כבוד יחיד ואף אם נאמר דרבים עוברין איסור בשביל כבוד יחיד נ"ל דוקא בכה"ג שכל אחד בפ"ע הוא יחיד ומותר לו לעבור על איסורו בשביל כבוד חבירו וכן כשרואין אותו רבים לבוש כלאים א"צ לקרוע מעליו שעל כל א' בפ"ע חל כבוד היחיד הלז ומותר לו לעבור על איסור דרבנן בשביל כבודו וכן הך דמדלגין על גבי ארונות לכבוד המלך ג"כ כנ"ל דכ"א הוא יחיד בפ"ע ובלא"ה ניחא התם דכבוד המלך חל גם על רבים ובפרט לפמ"ש לעיל אות י"ז דאינו משום כבוד המלך רק משום מצוה להקביל פני מלך ייע"ש ודוק אבל ליחיד אסור לעבור משום כבודו בדבר שיצמח ממנו איסור לרבים ואף בשביל כבוד יחיד חבירו אסור לו להביא הרבים לידי אסור אף בשו"ת והראיה מחכם שהתיר שחבירו צריך לאסור באם טעה בדבר משנה ואף דחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ומפרש בירושלמי הטעם משום כבודו של חכם אף על פי כן דוקא בשיקול הדעת דפליגי ביה תרי תנאי אבל בדבר משנה חוזר הוראתו והטעם דבשביל איסור' דרבים ל"ח לכבודו ואף דאם בחכם הראשון אסר חבירו רשאי להתיר בטעה בדבר משנה היינו טעמא דאין זה צריך להפסיד הדבר שאסור לו בחנם בשביל הוראתו של זה לכך יכול להתירו ובאמת כאן אינו חיוב להתירו אבל בדבר איסור מחויב להחזיר הוראתו ל"ח לכבודו של חכם ולפ"ז יתיישב קושי' התוס' בשבועות דף למ"ד ע"ב בהך דת"ח צריך להעיד באיסורא ואמאי הא בשו"ת דחינין איסור דאורייתא משום כבודו ולפמ"ש לק"מ דהתם באשה שהב"ד רוצים להתירה והת"ח יודע שבעלה חי ובכה"ג יהיה איסור דרבים הא' לב"ד וגם למי שישא אותה וגם בני' יהיו ממזרים ויבואו בקהל וימשך איסור לרבים לדורי דורות לכך בכה"ג ל"ח לכבודו ודוק:

כג

נ"ל דהיכא אמרינן דהוא יכול לעבור על איסור משום כבוד חבירו דוקא היכא שחבירו לא פשע אבל היכא שחבירו פשע לא וראיה לזה ממ"ש התוס' בשבת ד"ג בהא דוכי אומרין לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירו דזה דוקא היכא דחבירו פשע אבל היכא דחבירו לא פשע מצינו בכמה דוכתי דעבדינין איסורא קלילא דלא לעבור חברו אסורא זוטא ואם בדבר איסור שיבא לחבירו מכשול גדול בגוף ונפש לא התירו היכא דפשע מכ"ש לעבור בשביל כבוד חבירו לבד היכא שפשע ובזה יש לדחות מ"ש באות הקדום מהא דמתירין לחכם לחזור הוראתו של ראשון היכא דטעה בדבר משנה די"ל דהתם הטעם משום דפשע חבירו החכם לכך א"צ לחוש לכבודו ולעבור על איסור אבל בשיקול הדעת דאיכא תנא דסבר כוותיה לאו איסורא איכא ודוק:

כד

הר"ן ס"פ המצניע דף ל"ח ב' שלא התירו משום כבוד הבריות רק בדבר שעיקרו מדבריהם כגון כרמלית אבל בדבר שעיקרו מה"ת כגון הוצאה לר"ה אף שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה דאינו אסור אלא מדרבנן לא שרינן מפני כבוד הבריות דמי מפיס אם הוא צריך לגופה אם לא ע"ש ולכאורה מתחלת לשונו משמע שמחלק בין דבר שעיקרו מד"ת לדבר שעיקרו מדבריהם וליתא דבאמת גם בכרמלית עיקר ההוצאה הוא מה"ת גם טומאת כהן עיקרו מן התורה ושרינין מפני כ"ה והרבה כיוצא בהן ועיקר החילוק דהיכא שהוא גלוי לכל שהוא דרבנן מתירין אבל כשאינו גלוי לכל שהוא דרבנן אסור דיסברו שהוא מדאורייתא וקשה מהך דמדלגין היינו על גבי הארונות גם כן יסברו דאין בהן פותח טפח וי"ל כיון דרוב ארונות יש להן פותח טפח הוי כגלוי לכל דיש בהן פותח טפח ועיין בתוס' בבכורות שם שכ' דוקא שראש הארון פתוח וצ"ל שגלוי לכל שהוא פתוח אך קשה דגם בהך דהר"ן גלוי לכל שהוצאות המת הוא אינה צריכה שהוצאת גוי להאכיל לנבילה לא שכיח כלל וי"ל דהא דמתירין לעבור על מצות השבת אבידה משום כבוד הבריות וכ' לעיל אות ט"ו דאף בקום ועשה יכול לעבור בממונא דוקא במניעת ריוח ממון חבירו אבל להפסיד ממון חבירו לא יחוש לכ"ה (ר"ל להניח ממון חבירו לבוא לידי הפסד דאי להפסיד בידים תיפוק לי' דעובר משום לא תגזול) וכדמות ראי' לזה מהך חכם שאסר שחבירו רשאי להתי' וא"צ לחוש לכבודו של חכם היכא דטעה בד"מ והטעם נ"ל משום הפסד ממונ' של זה שאסו' לו ש"מ דבהפסד ממון ל"ח לכבוד הבריות אף לפמ"ש באות הקדום דהתם שאני משום דפשע אין ראי' שוב ראיתי דבלא"ה לאו מילתא הוא דאמרי דבאבידה ג"כ הוי הפסד ממון של זה דע"כ בדבר שאינו אבידה מדעת דזה אינו מחויב להשיב ומאחר שכ' התוס' דהיכא דעוברין ע"י אחרים חשיב קום ועשה ה"ה הכא שאחר מגבי' הדבר ולא יחזרו הוי כאלו הוא מפסידו בידים במה שאינו מגביה ועמ"ש לעיל אות ט"ו:

כה

נ"ל דעל ל"ת דלא תעמוד על דם ריעך והוא שמוזהר להציל כל נפש זה לא נדחה מפני כבוד הבריות דאף שאינו כבודו מחויב להציל דפקוח נפש חמיר' וראיה קצת ממ"ש איזה חסיד שוטה הרואה אשה טובע' בנהר כו' ועמ"ש לעיל אות י"ד:

כו

עוד נ"ל דאף מ"מ והצלת נפש כגון שאחד רודף אחר חבירו להורגו והוא יכול להצילו ידחה מ"מ מפני הצלת נפש ואף שהמ"מ הוא במקום ליסטים וחיות שאם לא יקברוהו תיכף יאכלוהו החיות מ"מ אין לך שעומד בפני פ"נ ועיין באו"ח סוף סימן תרפ"ו בהג"ה ובט"ז ובמ"א שם ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה