מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
יבמה שנאסרה והותרה אי חוזרת להיתירה:
א
רב ס"ל יבמה שנאסרה שעה אחת שוב אינה חוזרת להיתרה שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא באיסור אשת אח שיש לה בנים (ועיין בחידושי הרשב"א יבמות דכ"ו ב' דלפי מ"ש בסוף דגם ר"ח ס"ל זיקה דרבנן אלא דלמ"ד אין זיקה כלל לא אלימ' מילתא כ"כ שתהא הראשונה אוסרת השניה אפי' לאחר מיתה כו' ע"ש מזה יתבאר לה די"ל דגם רב מודה בשאר איסור דרבנן רק דהכא אינו רק חשש ביטול מצות יבמין וחשש מיתה ודוקא היכא שנאסרה באסור דאורייתא אבל אם נאסרה שעה אחת ע"י אסור דרבנן חוזרת להיתרה כך יתבאר לך מסוגי' דיבמות כ"ז ב' ודף למ"ד א':
ב
ר' יוחנן ס"ל אפי' באסור דרבנן כיון שנאסרה שעה אחת שוב אינה חוזרת להיתרא כך מתבאר בסוגיא דיבמות דף כ"ז שם ולכאורה י"ל דמודה ר' יוחנן באסור דרבנן חוזרת להיתרא והא דאמר שם כיון שנאסרה אע"ג דהתם זיקה דרבנן י"ל כמ"ש התוס' שם בד"ה אבל דהא דאמר רב זיקה דרבנן משום דרב לשיטתיה דס"ל אין זיקה אבל למ"ד יש זיקה ראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת עכ"ל משמע לכאורה דמ"ד יש זיקה הוא אסור דאורייתא וא"כ י"ל דר"י ס"ל יש זיקה לחשוב אסור דאורייתא ולכך אינה חוזרת להיתרא אבל אם היה אסור דרבנן מודה ר"י דחוזרת להיתרא אך הרשב"א בחידושיו שם האריך לסתור דבריהם דוודאי לכ"ע זיקה דרבנן שהרי חולצות ואם היה זיקה דאורייתא לא היה חולצת והעלה שם לבסוף שגם התוס' בשם ר"ח ס"ל זיקה דרבנן ייע"ש עכ"פ נקטינן מהא דר"י ס"ל אף באסור דרבנן כיון שנאסרה באסור דרבנן שוב אינה חוזרת:
ג
נ"ל דפלוגתא דרב ור' יוחנן אי באסור דרבנן חוזרת להיתר' תלוי במ"ש פלוגתא דתנאי ואמוראי אי אסור דרבנן חשוב ראוי מדאו' דלמ"ד אסור דרבנן חשוב ראוי מדאורייתא לכך אני קורא בה יבמה יבא עליה מדאורייתא ושפיר חוזרת להיתרא אבל למ"ד דאסור דרבנן לא חשוב ראוי מדאורייתא א"כ לא קרינן בה אף מדאוריית' יבמה יבא עליה והרי היא כאשת אח שיש לה בנים ובזה א"ש דר"י לשיטתיה דס"ל אסור דרבנן לא חשוב ראוי מדאורייתא כמ"ש בע' מעות קונות אות י"ב ובע' אסור דרבנן ורב ס"ל אסור דרבנן לא חשוב ראוי מה"ת לכך חוזרת להיתרא ובזה יש ליישב מה דקשיא לי לר"מ דאמר קטן וקטנה לא חולצין משמע דוקא בזמן קטנותן אבל כשיתגדלו ראוין לחליצה ויבום ואמאי לימא כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה כו' ולפמ"ש דהנה טעמא דר"מ דקטן וקטנה לא מיבמין משום דחייש למיעוט שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא איילונית והנה התוס' כתבו בחולין דף י"ב דר"מ לא חייש למיעוט כ"א מדרבנן והנה ר"מ ס"ל בסוכה דף כ"ג סוכה ע"ג גמל דפוסל ר' יהודה משום דבעי' ראוי לשבעה ור"מ ס"ל הא נמי מדאורייתא חזי וכתבנו בע' אסור דרבנן דזה תלוי בהך פלוגתא הנ"ל דר"י ס"ל אסור דרבנן לא חשוב ראוי מה"ת ור"מ ס"ל אסור דרבנן חשוב ראוי מה"ת וא"כ ר"מ לשיטתי' דס"ל אסור דרבנן חשוב ראוי א"כ היכא שנאסר' מחמת אסור דרבנן חזרת להיתרא וכיון דקטן וקטנה לא מתסרי לר"מ כ"א מדרבנן דר"מ לא חייש למיעוט כ"א מדרבנן א"כ שפיר חוזרת להיתר' ולכך כשיגדלו ראוין ליבום וא"ל דכיון דהיכא דאיכא חזקה בהדי מיעוט חייש ר"מ למיעוט מדאו' ע' בתוס' יבמות קי"ט א' וע' בערך רובא לר"מ וא"כ הכא איכא חזקה בהדי מיעוט כגון בקטנה דמוקי בחזקת פנויה ואינה מקודשת כלל משום דהיא איילונית וא"כ ניחוש למיעוט איילונית מדאורייתא כיון דחזקת פנויה מסייעתו וא"כ אף כשתגדיל אינה חוזרת להיתרא כיון דהיתה אסורה באסור דאורייתא אך זה טעות דאם נאמר חזקת פנויה א"כ אינה אשת אחיו כלל ושריא ליה ודוק:
ד
עוד נ"ל לבאר הך מילתא דאמרינן כיון שנאסרה שוב אין לה היתר נ"ל דזה תלוי באדם מקנה דשלב"ל דהנה הך זיקת יבום הוא קנין שהקנו לו מן השמים כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי אשה הקנו לו מן השמים והקנין הלז היה בשעת מיתה דקי"ל מיתה מפלת והנה קנין שאינו ראוי לחול עכשיו כמו המקדש אשה לאחר שתתגייר אינה מקודשת לפי שאי אפשר לחול הקנין עכשיו הוי דבר שלב"ל ולכך באם אינה ראוי בשעת נפילה הנה בשעת מיתה שאז הוא הקנאה שלו מן השמים אם אז אינו ראוי להקנותו הוי דשלב"ל וק"ו הדברים מה בקנין גמור דאיכא דעת אחרת מקנה אותה אם אינה ראוי לקנותו עכשיו הוי דשלב"ל כגון מוכר פירות דקל וכמ"ש כאן דהוא קנין ממילא ואין כאן דעת אחרת מקנה כ"ש דלא קנה והנה לכאורה קשה דהרי רב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש בע' דשלב"ל ואעפ"כ ס"ל כאן דאינה חוזרת להיתר' הנה יש לומר בפשיטות דרב מחלק בין דעת אחרת מקנה ובין קנין ממילא ודווקא היכא דאיכא דעת אחרת מקנה אבל בקנין דממילא כמו כאן מודה דאינו קונה דשלב"ל עי"ל דהא דאמרינן ר"פ המפקיד אפילו לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דווקא כגון פירות דקל דעבידי דאתי וא"כ התם דאינו עבידא דאתי ואין לה היתר רק לאחר שתמות אחותה וזהו וודאי חשוב לא עבידי דאתי דמיתה לא שכיח ועוד מי יימר דאחותה תמות דילמא תמות היא ולכך כיון דלא עבידי דאתי מודה דאינה דשלב"ל וע' בע' דשלב"ל שכתבנו מודה בלא עבידא מדאמרי בירושלמי דלרב תנאי בירושה אינו מועיל ע"ש (וע' תוס' כתובות נ"ח ב' ד"ה לאחר) :
ובזה יתיישב קושית החכם צבי בתשובותיו סי' א' על הראנ"ח שכ' דאוננת לא תחלוץ משום דאונן פטור מן המצות והקשה החכם צבי דא"כ אין לך אשה כשירה ליבום שהרי היא והוא נעשין אוננין ואף היבום הוא ממ"ע וקיי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה כו' ובאמת דברי הרב תמוהין דמה ענין פטור לכאן אם אינה אסורה עליו קרינן בה יבמה יבוא עליה רק עכשיו פטרינן ליה שהרי הוא פטור מכל המצות ועדיפא הו"ל לאקשויי שהרי אונן אסור בתשמיש ולא קרינן ביה יבמה יבא עליה רק דלטעמיה אזיל דס"ל שם בתשובה דבאסור דרבנן לא אמרינן דאינה חוזרת להיתר' (ואף שדעת הגאונים דהוא דאורייתא אך דעת התוספות והרא"ש דאנינות דאורייתא אינו אלא לאסור בקדשים אבל הנך דברים דאסרינן ליה בר"פ מי שמתו הוא מדרבנן כמ"ש הרא"ש בפ"ב דברכות סי' ט"ז) שכ' שם דאין להקשות מזמן ההבחנה דההוא ודאי דרבנן הוא עכ"ל ובאמת לא דק דהרי בארנו דיש בזה מחלוקת אמוראים רב ור' יוחנן ואנן פסקינין כר' יוחנן כמבואר ברמב"ם פ"ז מה' יבום ובטור ש"ע סימן קע"ה וא"כ מבואר דסבירא לן דאפי' באסור דרבנן אינו חוזרת להיתרא וקשה טובא חדא מאונן דאסור בתשמיש ולא קרינין ביה יבמה יבא עליה ועוד קשה מאיסור הבחנה דאסורה עליו ג"ח מטעם הבחנה ולפמ"ש התוס' ביבמות ב' א' ד"ה ואחות אשתו דלא אסרינין אלא באחות אשה דאיסור עומד על היבם טפי משאר בני אדם אבל נדה לכ"ע אסורה עכ"ל ל"ק מאסור הבחנה דזה האיסור אינו עומד על היבם טפי משאר בני אדם וכן מאנינות דידה היא אסורה בתשמיש כל אדם רק היכא שהיא קטנה והיבם גדול הוא אסור בה מחמת אנינות ולשאר אדם מותרת דהיא קטנה ולא שייך גבה איסור אוננת ועוד גוף דברי התוס' לא נהירין כלל ויבואר לקמן בס"ד אך לדברינו לק"מ כיון דמדין דשלב"ל אתינין עלה וכבר האריך המשנה למלך פ"ד מה' אישות דין ד' בזה דמחוסר זמן לא חשיב דשלב"ל דזמן ממילא אתי וא"כ לפ"ז ל"ק כלל מאנינות ומהבחנה דזהו תלוי בזמן וזמן ממילא אתי וע' בע' דשלב"ל מ"ש שם בזה דזהו מחלוקת רש"י ותוס' לדעת המשנה למלך והרב הגאון בתשו' נ"ב מ"א חלק אה"ע סי' נ"ב כ' דאף התוס' מודים לזה ע"ש שהארכנו שם בזה ובזה יתיישב ג"כ קושית התוס' מנדה שאם נפלה בעת נדתה האסור לעולם כיון דהיתרה דידה בא ממילא ועתידה לבא בודאי לא חשיב דשלב"ל דעד כאן לא כתוב במשנה למלך שם דשערות חשוב דבר שלב"ל רק שערות דמי יימר דאתי וכמ"ש בעצמו שם אבל שא"ד שבאין ממילא פשיטא דלא חשיב שלב"ל ואין להקשות דא"כ גם לאחר שימות בעלך נחשיב דשלב"ל ואמאי אמרינין אינה מקודשת דהא יבא ממילא ובודאי יבא דאדם מעותד למות וי"ל דהתם אינו ודאי שיבא לכלל קדושין שלא תמות היא קודם בעלה או ימות המקדש קודם בעלה ואף דבעלה זקן וחולה והמה בחורים וברואים כבר אמרו נפישי גמלי סבא דטעוני משכו דהוגני אבל כאן בנדות דעשויה לפסוק אחר ימים מועטים חשוב דשלב"ל אך לפמ"ש התוס' בחולין נ"ח ב' ד"ה לאחר שאתגייר דההוא דלאחר שימות בעלה היינו בגוססת צ"ע דזהו חשוב דבר שבא לעולם לפי סברתינו כיון דרוב גוססין למיתה ובזה יתיישב מה שהקשינו על ר"מ באות הקדום דא"כ יבמה קטנה אף לאחר שתתגדל לא תתייבם כיון שנאסרה שעה אחת ולפמ"ש דאין קנין דשלב"ל ור"מ לטעמיה דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף שכתבנו לעיל דאף רב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מודה כאן דאסור משום דלא עבידי דאתי והך סברא אליבא דר"מ אמרי' בר"פ המפקיד זה אינו דהכא כיון דרוב קטנות אינן איילונות חשיב עבידי דאתי אף לר"מ דחייש למיעוט מ"מ חשוב עבידי דאתי כיון דהרוב הוא כן דאי לא תימא הכי למה אמרי' בפירות דקל דחשוב עבידי אימור ישתדפו או ילקו ע"י הברד דהמיעוט הוא כן אלא ע"כ צ"ל כיון דהרוב הוא כן חשוב עבידי דאתי ולפמ"ש התוס' בכתובות נ"ח ב' דהיכא שהגוף בעולם לא בעינן עבידי דאתי ה"ה הכא כיון שהגוף בעולם ובזה יתיישב קושיות התוס' ריש יבמות דף ב' ב' שנמצאו איילונית שהקשו למה אמר ר"מ קטנה אינה מתייבמת תתייבם ממ"נ אם לא תמצא איילונית הרי יבום כדין ואם תמצא איילונית הרי לא פגע באיסור אשת אח דהרי קדושי אחין היה קדושי טעות ולפמ"ש י"ל דנודע דאף למ"ד אדם מקנה דשלב"ל אמנם קודם שבא לעולם יכול לחזור בו דלא חל עליהם עדיין הקנין וא"כ קטנה זו אסורה עליו באיסור אשת אח דבעוד שהיה אחיו חי היתה אסורה עליו באיסור אשת אח רק במיתת אחיו הקנו לו מן השמים קנין זה וכיון דחושש שמא תמצא איילונית הרי הקנין הלז עדיין לא בא לעולם כיון שלא נתברר עדיין אם הקנו לו נמצא אם יבעול אותה עכשיו אף דלאחר כן לא תהיה איילונית מ"מ קאי על אשת אח באיסור כיון דעדיין לא קנה אותה אז והיתה עומדת באיסור אשת אח אבל רבנן דלא חיישי למיעוט הוי כדבר שבא לעולם דאמרינן בוודאי אינה איילונית ואין להקשות דגם לר"מ אם תמצא שאינה איילונית הוברר הדבר למפרע שהיתה ראוי' לו משעה ראשונה ובא עליה בהיתר ז"א דסוף סוף כיון דאנן לא ידעינן עכשיו הוי גבן דשלב"ל דהא גבי קנין בעינן דעת קונה ג"כ וניהו דדעת מקנה איכא דקמי שמיא גליא מ"מ דעת קונה אין כאן:
ה
שוב ראיתי שדבר זה במחלוקת שנוי' בריש החולץ פלוגתא דר"י ור"ל בחליצה ויבום של מעוברת שהפילה לבסוף דר"י סבר איגלי מילתא למפרע דמעיקרא בת חליצה ויבום היא ור"ל סבר איגלי מילתא למפרע לא אמרינן ולפמ"ש יובן טעמא דר"ל אע"ג דבעלמא אמרינן איגלי מילתא אבל כאן לא היה הקנין מבורר בשעת מעשה והלכה כריש לקיש התם כדפסק רבא אך קשה דכשהיתה מעוברת אפילו אחר שהפילה לא תתייבם כיון שלא היתה ראוי ליבום בשעת נפילה וי"ל דאמרינן איגלי מילתא למפרע ולכאור' קשה דהא ר"ל ס"ל דאיגלי מילתא למפרע לא אמרינן. אך לפמ"ש הטעם ל"א איגלי מלתא למפרע לפי דבשעת הקנין לא היה מבורר ואף שמתברר אחר כך מה מועיל אזמן זה דלא נתברר לו הוי כדשלב"ל דאפי' למ"ד אדם מקנה מ"מ קודם שבא לעולם יכול לחזור בו אבל אם מייבם אותה אחר שנתברר שאינה מעוברת לא אמרינן דלא היתה ראוי בשעת נפילה דהא עכשיו קנינו מבורר והוברר ג"כ למפרע דהיתה ראוי ולפ"ז קודם שנתברר הדבר לא קני אפילו מתברר לבסוף דסוף סוף השתא לא נתברר אבל אח"כ כשמתברר אמרינן הוברר הדבר למפרע. ומעתה בל"ז לא קשה מה שהקשיתי לר"מ אף לאחר שהגדיל לא תתייבם כיון שנאסרה בקטנותה דז"א כיון דעכשיו הוברר הדבר דאף מעיקרא לא נאסרה וגם בשעת נפילה קרינן בה יבמה יבא עליה [שוב מצאתי ביבמות דף קי"א ב' בהא דמקשה שם רבא על קנין מי איכא מידי דהשתא אסורה ליה דבתר שתא שריא והא כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' וכ' שם הרשב"א בשם ר"ח דמקשה על ר"מ דס"ל קטן לא מייבם דא"כ כל יבמה שאין אני קורא בה כו' והרשב"א דחה זה דאמרינן איגלי מלתא למפרע ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים ת"ל אך מה שכ' הרשב"א לר"ל דס"ל חליצת מעוברת לא שמי' חליצה והטעם משום דלא ס"ל איגלי מלתא למפרע ואעפ"כ לאחר שהפילה מתייבמת ולדידיה ע"כ אין הטעם משום דאיגלי מלתא דהא לא ס"ל איגלי מלתא וע"ש שדחק א"ע ליישב זה ולפמ"ש לא קשה מידי דווקא בשעת מעשה לא מהני חליצה כיון שלא היה אז קנין מבורר בשעת מעשה ולא מועיל מה שיתברר אח"כ והוי כפירות דקל קודם שבא לעולם דיכול לחזור משא"כ אם מתייבמת לאחר שהפילה דהקנין מבורר רק דעתה בא לאוסרה הואיל והיתה אסורה שעה אחת אמרי' שפיר איגלי מלתא ודוק):
ולפ"ז במקדש אשה שבעלה במדינת הים וקידשה לאחר שימות בעלה ואח"כ נתברר שבעלה כבר היה מת אז אעפ"כ לא חלו הקדושין אז ואם פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר קודם שנודע שבעלה מת מספקא לי באם נתברר אח"כ שמת איזה קדושין חיילא אם נאמר דהקדושין הראשונים חיילא למפרע או כיון דלא קני אז עד שנתברר א"כ חיילא הקדושין בשעה שנתברר דאז אין קדימה לקדושין של הראשון לשל השני דהרי כבר קדשה גם הוא קודם שנתברר ועוד יש לספק אם חל הקדושין כלל מכיון דמשעה שקידשה היה אצלם כדשלב"ל וכמו בקדשה לאחר שימות ואח"כ מת דלא חלו הקדושין או דלמא שאני הכא דאיגלי מלתא למפרע דהיה מקודשת מאז נמצא שיש כאן ג' ספיקות א' אם מקודשת למפרע משעה שקידשה דאמרינין הוברר הדבר למפרע והב' אם אינה מקודשת למפרע הואיל ואז לא היה מבורר עכ"פ תהא מקודשת משעה שנתברר והספק הג' אם נאמר דאינה מקודשת כלל כיון דבשעת מעשה לא היה מבורר להם והיה אצלם דבר שלא בא לעולם וא אם אח"כ בא לעולם יכול לחזור בו ה"ה כאן שוב ראיתי דלאו מלתא הוא דאמרי בעיקר הטעם דיבמה שנאסר משום דהוי דשלב"ל דהא ביבמות דף למ"ד ע"א איתא במשנה ג' אחין ב' נשואין ב' אחיות ומת א' וכנס נשוי נכרית את אשתו ואח"כ מתה אשתו של ב' ואח"כ מת נשוי נכרית (אשתו) ה"ז אסורה והרי כאן בהך נפילה אינו דשלב"ל דתיכף כשמת נשוי נכרית חזיא ליה ואיקני ליה משמיא ואעפ"כ אסורה ובש"ס שם מהו דתימא ה"מ היכא דלא אחזיא בנפילה ראשונה כו' ע"ש ולפי סברתינו נהפוך היכא דאחזיא בנפילה ראשונה גרע משום דהוי דבר שלב"ל אבל בנפילה שניה דתיכף חזיא ליה משעת מיתה אימא ש"ד וצ"ל דבאמת בהך דנפלה פעם ראשונה ולא חזיא כלל ונעשה ערוה התם באמת הטעם משום דנעשה ערוה אבל היכא דאחזיא בהך נפילה גופא רק שנדחה שעה אחת אין טעם לאוסרה דהרי כשנעשה ראוי תשתרי ומה שלא היתה ראוי עד הנה מה בכך הלא בחיי בעלה היתה ג"כ אסורה עליו משום אשת אח ואעפ"כ כשמת כשחל עליו מצות יבום פקע איסור אשת אח ה"ה כאן אותה שעה שלא היתה ראוי ליבום הוי כאילו בעלה חי משא"כ אח"כ כשפקע איסורא וראוי ליבום להוי כאלו מת אחיו וע"כ צ"ל מטעם שכתבנו דמיתה מפלת ואז חל הקנין וכשאז אינו ראוי לא יכול הקנין לחול על דבר שלא בא לעולם אבל היכא שנפלה לפניו פ"א ממיתת אחיו ולא היתה ראוי לגמרי כל ימי נפילתה ועומדת באיסור אשת אח ואח"כ כשנשאה אחיו הב' ומת איך תוכל להתיר במיתת אח דמיתת אח זה אסור אשת אח הראשון בשלמא איסור של אח זה התירה התורה בשביל מצות יבום שלא ימחה שמו מישראל אבל ביבום זה לא יקים שם אחיו הראשון ואיך יתיר אסור אשת אח הראשון והבן אך צ"ע מאי דמקשה ביבמות דף ל"ב ע"א פשיטא מה התם דלא מדחי' כנ"ל ומה קושי' הא לפי דברינו יש סברא גדולה לומר בהיפוך דהתם יש אסור אשת אח הראשון ויבום זה לא יועיל להקים שם אחיו הראשון אבל כאן דאין כאן אנא מיתת אח א' ובהך נפילה הראשונה אתחזי' אח"כ י"ל דמשתרי דבהך יבום יקים שם אחיו והוי כאילו עכשיו מת אחיו אע"פ שקודם היתה אסורה עליו מ"מ עכשיו מצות יבום דחה האיסור ה"ה כאן:
עוד קשיא לי בהך ענינ' מהא דאמרינן סוף פרק יש מותרות דפ"ז ב' דמהאי טעמא עשו מתים כחיים לענין יבום משום דרכיה דרכי נועם ותיפוק ליה בל"ז דהוי יבמה שנאסרה והותר' שוב אינה חוזרת להיתרה (ועוד דמחמת דרכי נועם משמע דאין צריך לייבם אבל אי ייבם אינה אסורה עליו ובאמת אינו כן דכיון שנאסרה שעה אחת ה"ה עליו באסור אשת אח בכרת והוי ליה להש"ס לשנויי אהא דאמר ק"ו מתרומה שאני הכא דכיון שנאסרה שעה הרי היא באיסור אשת אח בכרת משא"כ לענין תרומה לא שייך זה) וראיתי בתוס' ר"פ קמא דיבמות דף ב' א' ד"ה ואחות אשתו דה"ט דאחות אשתו אע"פ שמתה אח"כ אסורה משום דרכיה דרכי נועם ואפילו היכא דלא מדחי' מהאי ביתא לגמרי דאין זה דרכי נועם אם יש לה להזדקק לזה שנפטרה ממנו עכ"ד ולפענ"ד דבריהם תמוהים דהש"ס לא קאמר רק דאם תנשא לאחר ואח"כ ימות בנה ותצריכנה חליצה אח"כ לא הוי דרכי נועם משא"כ זו שעדיין זקוקה ליבם ולא מדחי' מהאי ביתא האיך יעלה על הדעת לאסור משום דאין זה דרכי נועם אם יש לה להזדקק לזה שנפטרה הימנו דהרי לא נשאת לאחר דאינה ראוי להנשא כלל שעדיין זקוקה היא לשאר אחין מה בכך שתהיה מותרת לזה ועוד תימ' רבה דהרי ביבמה שהותרה בשעת נפילה ונאסרה אח"כ ואח"כ חזרה והותרה דלכ"ע מותרת אפי' לר' יוחנן ביבמות כ"ז ב' ולדברי התוס' נימא דאין זה דרכי נועם אם יש לה להזדקק לזה שנפטרה הימנו ואין לחלק דהכא מתחילת נפילה היתה מותרת לו מי יתן ואדע מה הבדל יש בזה אם נאמר דזה גנאי שמזדקקת לזה שנפטרה הימנו א"כ הכא נמי מה בכך שמתחילה היתה מותרת לו מ"מ כיון דאח"כ נפטרה הימנו אין זה ד"נ אם יש להזדקק לזה שנפטרה הימנו וע"ק מההוא דאמר רב לקמן דף כ"ז ב' דלא ס"ל כל יבמה שנאסרה רק באיסור דאורייתא אבל לא באסור דרבנן וכמש"ל אות א' ולפי סברת התוס' דאין זה דרכי נועם מה לי איסור דאורייתא ומה לי איסור דרבנן סוף סוף גנאי הוא לה להזדקק למי שכבר נפטרה הימנו ודוחק לומר דהא מדאורייתא לא נפטרה כלל דלענין גנאי אין לחלק ועוד קשה לי על עיקר הטעם הש"ס משום דרכי נועם וכפרש"י שתנשא לשוק ואם אתה מצריכה חליצה תתגנה על בעלה א"כ עכ"פ במת הולד תוך ג' חדשים למיתת הבעל לצריכה חליצה עכ"פ וגם תהא מותרת לייבם דאין בזה משום דרכי נועם דתוך ג' חדשים בל"ז אסורה להנשא (וא"ל דעבדינן תקנתא באם תעבור ותנשא תוך ג' חדשים אטו אנן תקנתא לעבריינים לעביד אדרבה ר"מ קניס לה וס"ל דיוציא ולא יחזור עולמית ואף לרבנן עכ"פ צריך להוציאה בגט וא"כ כמו דהוצרכוה בגט נצרכהו ג"כ חליצה) וא"ל דלא פלוג דאם נאמר במת הולד תוך ג"ח תתייבם אתי לייבם גם אחר ג"ח דלאו כ"ע דינא גמירי לחלק בין תוך ג' או אחר ג' ולידע הטעם דהכא לא שייך דרכי נועם והכא שייך אך דלפ"ז גם במת הולד תוך ל' יום לא תחלוץ אלמה אמרינן ביבמות דל"ו ב' במת תוך שלשים צריכה חליצה ואין לומר דוקא חליצה דאין כאן חשש דילמא תחלוץ גם לאחר שלשים דתחלוץ ומה בכך וכדאמרינן כה"ג ר"פ ר"ג אבל יבום איכא גזירה שמא תתייבם אחר ג"ח ופגע באיסור אשת אח ז"א דאם תאמר דאף לאחר מיתת הולד היא עליו באיסור אשת אח מה הוצרך הש"ס לומר טעם דחוק משום דרכי נועם וגם משמע דאין בזה אסור כרת רק פטור משום ד"נ לימא דהיא ערוה גמורה עליו משום אשת אח וא"ל כיון דמדאורייתא שרי אף תוך ג"ח להנשא אין זה דרכי נועם אם תצריכה חליצה דזה לא מיסתבר כלל דסוף סוף אין כאן משום דרכי נועם דאין כאן חשש שמא תנשא ואף לדעת הסוברים דאיסור דרבנן חשוב ראוי מדאוריית' דווקא לענין איסור אבל הכא לענין חששא שמא תנשא אף מדאורייתא אין כאן חשש ועוד יש בזה להקשות ולדקדק טובא ולא רציתי להאריך אשר ע"כ נראה לי דההיא סוגיא דסוף פרק יש מותרות דאמר הטעם משום דרכי נועם הוא לרווחא דמלתא כמו כל הקושיות והקלים והחמורים שעושה שם הכל הוא לרווחא דמלתא כנודע למעיין שם אבל באמת עיקר הטעם דמתים כחיים הוא מטעם זה כיון שכבר נאסרה עליו שעה אחת והוא דמת הולד תוך שלשים צריכה חליצה ולא אמרינן כיון שנאסרה שעה א' וי"ל כיון שמת תוך שלשים חיישינן שמא הוא נפל איגלי מלתא למפרע דלא היתה אסורה אפי' שעה א' וכמש"ל אות ה' טעם זה לענין הפילה ע"ש:
ובזה יתיישב קושיות התוס' ביבמות ד"ה אשת אחיו שהקשו למה לי קרא על א"א שלא היה בעולמו תיפוק ליה משום דרכיה דרכי נועם כדאמרינן ההוא טעמא לענין מתים כחיים ולפמ"ש לא קשה מידי דבאמת עיקר הטעם במתים כחיים משום דהו"ל יבמה שנאסרה שעה אחת משא"כ באשת אחיו שלא היה בעולמו שלא נאסרה שעה אחת על אח זה דתיכף שנולד הותרה לו ולא היתה עליו שעה אחת באיסור אם כן ה"א דמצי לייבם ולכך אצטריך קרא למעוטי ודו"ק: