אור ברסלב
מלא הרועים חלק א ישיבה בעזרה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ישיבה בעזרה

ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף

א

קי"ל דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד והוא ביומא דף ק"ה א' ודס"ט ב' ובקדושין ע"ח ב' ובסוטה דף מ' ומ"א ב' ובסנהדרין ק"א ב' ובעיקר הדבר אי מדאוריי' או מדרבנן יש בזה מבוכה דעת רש"י ביומא דף ק"ה ודס"ט הוא מדאורייתא ויליף לה מדכתיב לעמוד לשרת העומדים שם ובפ' חלק דף ק"א כתב גמירי דאין ישיבה הלל"מ ולא מקרא ובסוטה דף מ' ע"ב כ' רש"י אין ישיבה בעזרה דאין כבוד שמים בכך ואפי' מלאכים עומדים והנה דבריו סותרים זא"ז דביומא משמע דמקרא נפקא ליה ובסנהדרין קאמר הללמ"מ ולא מקרא ובסוטה קאמר דמדרבנן הוא לפי שאין כבוד שמים בכך וע' במשנה למלך פ"ז מה' בית הבחירה דין ו' והתוס' בזבחים דף ט"ז א' ד"ה מיושב ת"ח בסוף הדבור שכ' דשמא לאו מדאורייתא הוא הך אסורי' דישיבה בעזרה ותדע מדאצטריך קרא בזבחים כ"ג לאסור יושב בעבודה ומצרכינן שם תרי קראי חד למצוה וחד לעכב ולמה לי קרא לאסור גרידא דבל"ז אסור ישיבה בעזרה עכ"ד. ואני תמה על דבריהם לפמ"ש התוס' בעצמם ביומא דכ"ה א' ד"ה אין ישיבה דאסור ישיבה הוא רק לדברים דלאו צורך עבודה אבל לדברים שהן צורך עבודה מותר לישב א"כ מאי מקשה ל"ל קרא לאסור עמידה בעבודה תיפוק ליה דאין ישיבה בעזרה הלא לצורך עבודה הוא מותר כ"ש לעבודה גופא ואי לאו דגלי קרא דעבודה בעמידה ה"א דמותר בישיבה ולק"מ ותו ליכא ראיה דאסור ישיבה בעזרה מדרבנן ומדברי התוס' ביומא שם דמקשה והיכי אכול משמע דס"ל דאסור ישיבה מדאורייתא הוא ולכאורה היה נ"ל ראיה דאסור ישיבה מדאורייתא מהא דאמרינן בשוחר טוב ובירושלמי והביאו בילקוט שמעוני והתוס' בסוטה דף מ' ע"ב הביאו אותו ג"כ א"ר אמי בשם ר"ל אף למלכי ב"ד אין ישיבה ולמי היתה ישיבה לכ"ג שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא א"כ מה ת"ל ויבא המלך דוד וישב (שישב עצמו בתפלה ואם איתא דהוא דרבנן מה ראיה מעלי דלמא התם עדיין לא אסרוהו וגם מה מקשה מויבא המלך דוד וישב) דלמא בימיו ג"כ עדיין לא אסרוהו וע' במשנה למלך פ"ז מה' ביהב"ח שם:

ב

עמידה ע"י סמיכה נראה דשרי וראיה לזה ממדרש ש"ט הביאוהו התוס' שם בסוטה דף מ' אף למלכי ב"ד אין ישיבה ומיהו ויבא המלך דוד וישב שסמך עצמו לכותל משמע דסמיכה לית בה אסורא וכ"כ התוס' להדיא בזבחים י"ט ב' ד"ה וליתב מתיב וע' בשער המלך פ"ז מה' ב"ה שהקשה קושי' חמורה על תוס' זבחים שכתבתי באות הקדום דהוכיחו מדאצטריך קרא לאסור ישיבה בשירות ש"מ דאין אסור ישיבה בעזרה מדאורייתא דהא י"ל דאצטריך קרא לסמיכה דמשום ישיבה ליכא ומשום שירות איכא דשירות אסור בסמיכה כמבואר בזבחים י"ט ב' שם עכ"ד וקושיא זו הוא קושי' עצומה עד מאוד נפלאות הוא בעינינו על רבותינו בעלי תוספות איך שכחו דברי עצמן:

ונראה ליישב דהנה הטעם שנאמר דסמיכה מותר כבר האריך בזה הגאון במגן אברהם בסי' קמ"א ובסי' תכ"ב ס"ק י"א דבאמת לענין שאר מילי דמדאורייתא בעי עמידה סמיכה כישיבה רק בישיבה בעזרה דאינו אסור רק מפני הכבוד דאין כבוד שמים כמ"ש רש"י בסוטה הבאתיו באות הקדום לכך סמיכה מותר דאין גנאי כל כך ואינו זילזול בכבוד שמים ובזה מתיישב קושי' השעה"מ הנ"ל דשפיר הוכיחו התוס' דאינו מדאורייתא מדאצטריך לעמוד לשרת וא"ל דלעולם דהוא מדאורייתא ואצטריך לעמוד לאסור סמיכה אף בעבודה ז"א דכיון דאתה סובר דישיבה בעזרה אסור מדאורייתא א"כ אף סמיכה אסור כמ"ש המג"א דבדאורייתא אסור סמיכה דסמיכה כישיבה והתוס' בזבחים י"ט שכ' בד"ה וליתיב דסמיכה מותר היינו אליבא דאמת לפי מסקנתם דישיבה בעזרה מדרבנן אסור מפני כבוד שמים ולכך סמיכה מותר אך קשה מה הוצרך התוס' להוכיח מהך דלעמוד לשרת הו"ל להוכיח מהך דזבחים דא"ל רבינא לרב אשי וליתיב מיתיב הלא אין ישיבה בעזרה וע"כ לאו ישיבה ממש אלא סמיכה קאמר וא"כ מוכח דהוא מדרבנן דאי דאורייתא אף סמיכה אסור כדכתיבנא ונראה ליישב דהנה המשנה למלך בפ"ז מה' בית הבחירה הנ"ל רצה ליישב דברי רש"י הסותרים זא"ז שכתבנו באות הקדום דביומא ס"ל דהוא מדאוריי' מלעמוד ובסוטה כ' דאין כבוד שמים בכך דבאמת הוא דאוריית' רק רש"י מפרש טעמא דקרא דמשום זה אסרה התורה בשביל שאין כבוד שמים בכך והנה לפ"ז יש לנו לומר דאף דהוא מדאוריית' מ"מ דרשינן טעמא דקרא כר"ש דס"ל אלמנה עשירה ממשכנין אף דכתיב לא תחבול בגד אלמנה דדרשינן טעמא דקרא וא"כ ה"ה כאן דרשינן טעמא דקרא אף דסמיכה כישיבה מ"מ דרשינן טעמא דקרא דהוא מפני כבוד שמים כמ"ש רש"י ומה"ט סמיכה מותר כמ"ש מג"א וכמש"ל וא"כ ליכא להוכיח מהך דזבחים י"ט דא"ל רבינא לר"א וליתיב די"ל דרבינא ס"ל כר"ש דדרשינן טעמא דקרא ואפשר שזה טעם הר"מ שפסק כר"ש דדריש טעמא דקרא כמ"ש בלח"מ פ"ג מה' מלוה ולוה אף דר"ש ור' יהודה הלכה כר"י אלא משום דהוכיח מרבינא דמתיר סמיכה ע"כ דריש טעמא דקרא כו' אבל מהך דלעמוד לשרת דייק שפיר דקשה על רבי יהודה דלא דריש טעמא דקרא ל"ל קרא ליושב למצוה תיפוק ליה דאין ישיבה בעזרה וא"ל לאסור סמיכה דאי אסור ישיבה בעזרה דאורייתא אף סמיכה כיון דלא דריש טעמא דקרא ובפרט שכ' שם זה ליישב דברי רב משרשיא דהתם לכך תי' שפיר דלא מצינן להקשות ארב משרשיא מה ליושב שכן אסור בעזרה די"ל דס"ל דלאו דאורייתא והוכחתי מהך דאצטריך קרא ליושב תיפוק ליה דאין ישיבה וא"ל דאצטריך לסמיכה די"ל דרב משרשיא לא דריש טעמא דקרא וא"כ אי אין ישיבה דאו' אף סמיכה אסור לכך הוכיח דדרבנן הוא ודוק:

ג

היוצא מזה דאם נאמר אין ישיבה בעזרה מדרבנן מפני כבוד שמים סמיכה מותר ואם נאמר דהוא דאורייתא תלוי בזה אי דרשינן טעמא דקרא מותר סמיכה ואי לא דרשינן אסור:

ד

התוס' ביומא דכ"ה א' ד"ה אין ישיבה כ' בשם ר"י בר אברהם דהא דאין ישיבה בעזרה הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה נינהו אבל במידי דצורך עבודה הוא שרי לישב ייע"ש ונ"ל דזה תלוי גם כן בזה אי הוא דאורייתא או דרבנן משום כבוד שמים דאם, נאמר דהוא אסור דאורייתא מלעמוד ולשרת כמ"ש רש"י או מהעומדים שם כמ"ש רש"י הבאתיהו באות א' א"כ כיון דלא מצינו להדיא היתר ישיבה לצורך עבודה מנ"ל לבדות מלבינו לחלק אבל אם נאמר דהוא מדרבנן מפני כבוד שמים א"כ הסברא נותנת דכיון שעוסק בצרכי שמים ועושה זה משום כבוד שמים שתתיישב דעתו ע"י ישיבתו שרי ואפשר ליישב זה מה שהקשיתי באות א' על דברי התוס' זבחים ט"ז שכ' להוכיח דאסור ישיבה בעזרה דרבנן דאי דאורייתא ל"ל לאסור יושב למצוה תיפוק ליה דבלאו הכי אין ישיבה בעזרה ולדבריהם דלצורך עבודה מותר א"כ שפיר אצטריך לעמוד לשרת דה"א כיון דלצורך עבודה שרי ישיבה כ"ש עבודה גופא ולפמ"ש כאן א"ש דהא דשרי לצורך עבודה הוא דוקא אם נאמר דאסור ישיבה בעזרה מדרבנן וא"כ שם אין לומר דלעולם דישיבה בעזרה דאורייתא ואצטריך לעמוד לשרת לאסור עבודה דהא כיון דאסור ישיבה דאורייתא ממילא אין חלוק בין צורך עבודה ודוק:

איברא כד מעיינינן שפיר א"א לומר דע"כ דברי התוס' ביומא אזלא לפי הסברא דאסור ישיבה דאוריי' דאי דרבנן לא הוצרכו לתרץ דעיקר קושייתם לא קשה מ"ש והיכי אכיל והא אין ישיבה בעזרה די"ל מה דקאמר הש"ס מה ליושב שאוכל מדאורייתא דמדאורייתא יש ישיבה בעזרה וע"כ דס"ל דאסור ישיבה בעזרה מדאורייתא ואעפ"כ ס"ל דלצורך עבודה מותר הן אמת דתמי' לי על מה שהקשו על רב משרשיא שאמר ומה יושב שאוכל והיכי אכיל הא אין ישיבה בעזרה דהא ע"כ רב משרשיא ס"ל דישיבה בעזרה מדרבנן דאל"כ איכא למפרך קושי' דידיה מה ליושב שכן אסור בעזרה ונ"ל דס"ל דאסור ישיבה מדרבנן כמ"ש התוספות בעצמם בזבחים ט"ז שם וא"כ מאי מקשה היכא אכיל דרב משרשיא לשיטתיה דס"ל דמדאורייתא מותר ישיבה בעזרה והיושב שאוכל מדאורייתא איברא דעל גוף קושי' התוס' שם יש מקום עיון אין כאן מקומו איך שיהיה עכ"פ מבואר דהתוס' דיומא אזדא לפי הסברא דאסור ישיבה בעזרה מדאו' ואעפ"כ כ' דלצורך עבודה מותר ישיבה בעזרה וצ"ל דהתוספות אזלי אליבא דמאן דדריש טעמ' דקרא לכך אף שהוא מדאו' דרשינן טעמא דקרא מפני שאינו כבוד שמים ולצורך עבודה לא שייך טעם זה:

ה

נקטינין מהא דלמאן דס"ל ישיבה בעזרה מדרבנן לצורך עבודה מותר ולמ"ד אסור מדאורייתא תלוי בזה אי לא דרשינין טעמא דקרא אסור ואי דרשינין מותר ישיבה לצורך עבודה איברא דלפ"ז קשה לי דברי התוס' זבחים י"ט ב' ד"ה וליתיב מיתיב לאו ישיבה דוקא דאין ישיבה בעזרה אלא ר"ל סמיכה עכ"ד והשתא תקשה ממ"נ אי דריש טעמא דקרא א"כ למה כ' לאו ישיבה ממש כיון דקידוש ידים צורך עבודה הוא מותר ישיבה ממש וכ"כ התוס' יומא כ"ה א' ד"ה אין ישיבה ואי לא דריש טעמא דקרא א"כ אף סמיכה אסור כמש"ל אות ב' ג' ייע"ש וצ"ע:

ו

ר' חייא ס"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד ירושלמי הביאוהו התוספת בסוטה דף מ' ע"ב:

ז

ר' אמי בשם ר"ל אף למלכי ב"ד אין ישיבה רק לכה"ג ויליף לה מדכתיב ועלי יושב ירושלמי והביאוהו התוס' שם ומכאן תשובה דברי הב"י בטוא"ח סימן ק"ב על מה שכתב הטור שם תשובה על דברי הרא"ש שכ' דאם אחד יושב ובא חבירו להתפלל בגבולו דאיך צריך לעמוד והקשה הטור דהא ילפינין לה מעלי ועלי יושב דכתיב ועלי הכהן יושב וכ' ב"י די"ל לאו ישיבה ממש אלא לשון עכבה כמו ותשבו בקדש ונעלם ממנו דברי הירושלמי האילו דמבואר דיושב ממש היה אך י"ל בהיפוך כיון דאנן קי"ל דאף לכה"ג אין ישיבה כדמוכח מהך דסוטה שם כמ"ש התוס' שם א"כ ע"כ ל דהך דעלי הכהן יושב לאו יושב ממש וא"ל דלעולם יושב ממש רק דס"ל דישיבה בעזרה לא מיתסר רק בבית המקדש ולא במשכן שילה ועלי במשכן שילה הוי תדע דמשכן שילה קיל דהרי לדעת רש"י קדושין נ"ב ב' אשה בעזרה מניין ס"ל דאשה אסורה ליכנס בעזרה ע' תוס' שם והרי מצינו במשכן שילה בחנה שהיתה בעזרה באותו מעמד שהיה עלי שם כמ"ש אני הנצבת עמכה בזה אלא ע"כ צריך לחלק בין עזרה למשכן שילה א"כ ה"ה לענין ישיבה בעזרה י"ל דמשכן שילה קילא ומותר בה ישיבה אך ז"א דא"כ היכא מפיק לה דישיבה בעזרה מותר למלכי ב"ד מויבא המלך דוד וישב לפני ד' דהרי בימי דוד לא היה ביהמ"ק רק מזבח שבגבעון ופשיטא דמשכן שילה עדיפא ממזבח שבגבעון דמשכן שילה אקרי מנוחה ואיתקש לנחלה זה ביהמ"ק ועוד דבמשכן שילה נאסרו הבמו' ובימי נוב וגבעון הותרו הבמות א"כ מוכח דאף במשכן שילה אסור ישיבה ועוד ראיה ממה שהקשה התוס' ביומא כ"ה א' ד"ה אין ישיבה דהאיך קאמר מה יושב שאוכל הלא אין ישיבה בעזרה ומאי מקשה דאכתי איכא מה יושב בשילה שאוכל ומחלל כדמשמע בזבחים ט"ז דלא ממעט אלא במאי דלא פסול ביה יושב אבל בשילה יושב מחלל אלא ש"מ דאף בשילה אסור ישיבה. (עוד מבואר להדי' בקדושין ע"ח ב' ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה כו' והלא שמואל במשכן שילה היה ש"מ דאף במשכן שילה אין ישיבה) א"כ מאי ועלי יושב ע"כ צ"ל כמ"ש הב"י דלאו יושב ממש ודוק:

והנה התוס' בסוטה דף מ' שם כתב דמהך דזבחים י"ט ב' דאמר עמידה מן הצד איכא ביניהו קשיא להך דר' אמי דס"ל דאין ישיבה אפי' למלכי ב"ד רק לכה"ג וכבר עמדו ע"ז הגאון מהרש"א ז"ל ובאורים ותומים היאך קשה מהך דזבחים לר' אמי וכל דבריהם דחוקים מכוונת התוס' כאשר יראה המעיין במהרש"א שם ובאו"ת סימן טו"ב ולפע"ד נראה הדברים כפשטן דעיקר תפיסתם על ר' אמי דאמר אף למלכי ב"ד אין ישיבה אלא לכה"ג ומאי וישב שסמך עצמו לכותל (ומ"ש אח"כ וישב שישב עצמו בתפלה כבר ביאר מהרש"א דהכל תי' אחד דבאמת לא ישב רק סמך ולמה אפקי' בלשון וישב לומר שישב עצמו בתפלה) אלמא דס"ל דעמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה והנה ממה דיליף מעלי מוכח דס"ל דאסור ישיבה בעזרה דאורייתא דאי דרבנן דלמא עדיין לא גזרו אסור וכמש"ל באות א' וא"כ כיון דהוא דאורייתא ואעפ"כ מתיר סמיכה ע"כ דסמיכה עמידה ממש הוא. וא"כ קשה מהך דעמידה מן הצד דאסור דעמידה מן הצד הוא סמיכה כמ"ש בתשובת ריב"ש סי' רס"ו ובאו"ת סי' טו"ב וא"כ מוכח דסמיכה כישיבה במילי דאורייתא וא"כ קושיות התוס' כפשוטו ונכון מאוד בפי' התוס' ואף דמדברי התוס' בזבחים שם במקומו משמע דלענין ישיבה בעזרה מותר סמיכה ואף דלענין עבודה אסור סמיכה כמ"ש בד"ה וליתב מתיב כמש"ל היינו דהתוס' אזלי שם אליבא דמ"ד אסור ישיבה דרבנן משא"כ כאן דמוכח דר' אמי ס"ל דהוא מן התורה קשה שפיר (וי"ל עוד טעם נכון למה כ' שם אליבא דמ"ד דרבנן וכאן כ' אליבא דמ"ד דאוריית' דהטעם שכתבנו אין מספיק דא"כ אף לדידן יש להוכיח מדאמר למלכי ב"ד יש ישיבה מדכתיב וישב דלמא עדיין לא נגזרה וצ"ל כיון דמבואר ההיתר בתורה אין כח ביד חכמים לאוסרה כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ג ובח"מ סי' ב' וא"כ גם כאן י"ל כן אך נ"ל הוכחה אחרת דהנה התוס' כ' ראיה דהוא דרבנן דאל"כ למה לי לעמוד לשרת תיפוק ליה דבלא"ה אסור לישב נמצא תוס' דזבחים נכונים דאזלי לשיטת הש"ס שלנו אמנם לר' אמי דס"ל לכה"ג יש ישיבה אין ראיה דהוא דרבנן די"ל דהוא דאורייתא כדמשמע מפשט דבריהם כמ"ש ואצטריך לעמוד לשרת דאפי' כה"ג שעובד צריך בעמידה ודו"ק) וע"כ לומר דר' אמי ס"ל כר' יוסי בר יהודה דמתיר עמידה מן הצד א"כ אנן דק"ל דאסור כת"ק דריב"י לא קי"ל כר' אמי דא"א לומר שסמך עצמו לכותל כך נ"ל בכוונת דבריהם אך קשה דלמא ר' אמי דריש טעמא דקרא ולפ"ז מותר סמיכה בעזרה כמש"ל אות ב' ג' ואפשר דס"ל להתוס' דאי דרשינן טעמא דקרא א"כ אף בעבודה ראוי להתיר סמיכה דגם בעבודה י"ל טעמא דקרא דאין דרך לשרת לפניו מיושב ואין זה כבוד שמים ובסמיכה ליכא ביזוי כבוד שמים וא"כ כיון דאוסר בעבודה עמידה מן הצד ע"כ דס"ל לת"ק דלא דרשינן טעמא דקרא וה"א לענין ישיבה בעזרה אסור סמיכה לת"ק דקי"ל כוותיה וא"כ ליתא לדר"א דאמר דסמך עצמו לכותל ודוק:

עוד אדבר בהא דיליף ישיבה לכה"ג מעלי הכהן ואנן קי"ל דאף כה"ג אסור בישיבה וקשיא לן הא דעלי הכהן יושב ונראה דהא דאמרינן דמלכי ב"ד יש ישיבה הוא לפי שהוא המובחר שבעם ויחיד באומתו והוא קודם לכה"ג כמ"ש בסוף הוריות ע"כ במקדש ד' אין לנהוג בכבוד רק למלכות אשר הוא יקר מכל העם חלק לו השי"ת כבוד והא דאינו רק למלכי ב"ד והרי מלך ישראל ג"כ קודם לכה"ג לפי שהמקדש בחלקו של יהודה ובנימין ושם מעולם היתה המלוכה למלכי ב"ד ומלך ישראל אינו מלכם אין לו ישיבה שם וכ"ז אחר שנתמנה מלך אבל בימי עלי שעדיין לא היה מעולם מלך בישראל והיה הכה"ג מובחר שבעם ויחיד ומיוחד שבהם ע"כ היה אז ישיבה לכה"ג שהוא המיוחד שבעם ונאה ליחיד לחלוק כבוד ליחיד וכמ"ש מלך נכנס תחלה לדין מלך נדון בכל יום הרי מצינו שהקב"ה חולק כבוד למיוחד שבעם ונשתנה דינו בכל דבר ובימי עלי שלא היה מלכים רק שופטים והוא היה שופט וכה"ג והיה המיוחד בעם ע"כ היה הישיבה מותרת לו ובאמת י"ל דלאו משום הכהונה לבד רק משום שהיה שופט והיה כמו מלך שבדורות האילו היה השופט כמו מלך ואפשר דאפי' שופט אחר שלא היה כה"ג היה לו ישיבה אז בעזרה דהוי כמו מלך ואין לומר דניהו דהוי כמו מלך מ"מ אין למלך ג"כ ישיבה רק למלכי ב"ד כבר כתבנו דזהו דוקא במקדש ובירושלים שאז לא היה המלוכה כ"א לב"ד משא"כ במשכן שילה וקודם שנבחר זרע דוד היה הישיבה לכל מי שהוא ראש לישראל איברא דמטעם אחר י"ל דלשאר שופטים שהיו באותן הימים לא היה להם ישיבה משום דאינו מיוחד שבעם דאפשר דכה"ג גדול וקודם ממנו לכל דבר דהרי למלך שהוא קודם כ"ג אצטריך בסוף הוריות למיליף מקרא קחו עמכם מעבדי אדוניכם הא לא"ה מסברא ה"א דכ"ג קודם וכ"ש שופט וכיון דמקרא לא מצי למילף שופט דמלך שאני דהרי כל דיני מלכות לא היו נוהגים בשופט:

ח

הרב מהרימ"ט בדרשותיו פ' קרח כ' דכשעולה להשתחוות ולזבוח יש שם ישיבה והרב במשנה למלך פ"ז מה' בית הבחירה כ' דלא ידע מנין לו זה ולפענ"ד אפשר דיצא לו ממ"ש התוס' בזבחים דט"ז על מה שהקשו למה לי קרא דלעמוד לשרת תיפוק לי דאין ישיבה וכ' ומיהו אצטריך קרא לעובד בהשתחואה והרב בבה"ז הקשה ע"ז וע' בשעה"מ פ"ז מה שתמה עליו וע' בס' נדפס מחדש טהרות הקודש ואפשר דמהרימ"ט פי' דברי התוס' לעובד בהשתחואה ר"ל כשעולה להשתחוות דאז מותר לישב ולכך אצטריך קרא דבשעת עבודה אף כה"ג אסורה וע' בשעה"מ שהקשה גם כן לפי מה שכתב התוספות דעובד בהשתחוואה אסור קשה דהא בקדוש ידים ורגלים דאיתקש לשירות והיה בהשתחוואה ייע"ש מה שתירץ ולפי' מהרימ"ט לפי מה שפרשנו דכוונת התוספות עובד בהשתחוואה רצונו לומר בשעה שעולה להשתחוות אבל לעולם מיירי בישיבה ממש ולק"מ ובאמת לשון התוס' אינו סובל כל כך פירוש זה אבל מ"מ אם נאמר כדעת מהרימ"ט אזי קו' התוס' לא קשה מידי דאצטריך לעמוד לשרת אף בשעה שעולה להשתחוות אסור לעבוד בישיבה:

ט

והנה בעיקר דברי התוס' שכ' דאצטריך קרא לעבוד בהשתחוואה לפי מה שפירשו בו דפשיטא להו להתוס' דבהשתחוואה אסור עבודה קשה לי על מה דקאמר שם בש"ס דיליף זר שמחלל עבודה בק"ו מיושב שאוכל בקדשים זר שאינו אוכל אינו דין שיחלל ופריך מה ליושב שפסול לעדות ואס"ד דהשתחוואה ג"כ אסורה בעבודה ניליף ק"ו מהשתחוואה שאוכל ומחלל זר שאינו אוכל א"ד שיחלל ותו ליכא למימר מה להשתחוואה שאסורה בעדות דפשיטא דהשתחוואה בעדות מותר דהרי בקדוש ידים ורגלים השתחוואה מותר וסמיכה אסור כדמוכח מהך דזבחים י"ט ע"ב ובתוס' ד"ה וליתיב עדות דסמיכה מותר כמבואר בחו"מ סי' טו"ב בהשתחוואה לא כל שכן ונראה דאף דהתוס' אוסרים בהשתחוואה הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אינו מחלל דהא הוכחתם מדאצטריך לעבוד דבל"ז אסור ישיבה וע"ז כתב דלעמוד אצטריך להשתחוואה דאסור לכתחילה אבל במקרא הב' העומדים שם דמינה ילפינן עכובא י"ל בפשיטות דלא ממעט אלא ישיבה ממש לעכובא דע"ז אין להקשות דבל"ז אין ישיבה דקמ"ל קרא לעכובא דמחלל עבודה אבל לעולם השתחוואה אינו מעכב וכן נ"ל בסמיכה דאינו מעכב בעבודה אם נאמר דסמיכה כעמידה בכל דוכתא רק דלענין עבודה ילפינן דסמיכה אסור מדאצטריך לעמוד תיפוק ליה דבל"ז אסור ישיבה וע"כ דאתי לאסור אף סמיכה א"כ י"ל דזהו דוקא לכתחילה אבל לעכב קרא דהעומדים שם אתי כפשוטו למעט ישיבה דוקא דליכא למימר דבל"ז אסור ישיבה דקמ"ל לעכב. ובזה מיושב מה שמקשים העולם והובא באו"ח סט"ו ב' על הא דקאמר בש"ס מה ליושב שכן פסול לעדות דהו"ל למיעבד ק"ו מסמיכה שאוכל ומחלל ק"ו לזר ותו ליכא למימר שכן פסול לעדות דסמיכה כשר לעדות ולפמ"ש לק"מ דבאמת סמיכה בעבודה ג"כ אינו מחלל ולכך הר"מ בפ"ה מה' ביאת מקדש ל"כ כלל דסמיכה מכלל עבודה ולא השתחוואה רק יושב מחלל משמע יושב דוקא והא דלא כ' דסמיכה אסורה לכתחלה עכ"פ י"ל משום דס"ל דבל"ז אסור סמיכה בעזרה אך זה א"א דגם בפ"ג מה' ב"ה לא כ' דסמיכה אסור בעזרה וי"ל משום דבהלכה ט"ז פסק כת"ק דר"י ב"י בקדוש ומבואר מזה דס"ל סמיכה אסור בקידוש כדאמרי' בזבחים י"ט ב' דלת"ק עמידה מן הצד דהיינו סמיכה אסור בקדוש וכ"ש בעבודה:

י

היוצא מזה דאף אם נאמר כדעת התוס' דהשתחואה אסורה בעבודה מ"מ אינו מחלל וכן סמיכה לדעת הסוברים דבכל מקום סמיכה כישיבה רק בעבודה אסור מדאצטריך לעמוד אזי גם בעבודה סמיכה אינה אכל לדעת הסוברים דסמיכה כישיבה בכל מקום כמ"ש המג"א בסי' קמ"א ובסי' תנ"ב פשיטא דמעכב ודוק:

יא

לשכות הבנויות בחול הפתוחות לקודש אסור לישב בהן כקודש דמי כך כתבו התוס' ביומא ח' ע"ב ד"ה דאי ובדף נ"ה א' ד"ה אין ישיבה וכתבו דכך משמע ביומא שם ולכאורה היא תמוה דהרי מבואר בש"ס להדי' דאמר ש"מ דלשכות הגזית חציו בקודש וחציו בחול וש"מ ב' פתחים הי' לה אחד לקודש ואחד לחול דאס"ד דלא היה לה אלא פתח אחד לקודש הוי קודש ואסור לישב בהן הרי מבואר להדיא דאף בלשכות חול הפתוח לקודש אסור לישב והרב מהרש"א נראה שהרגיש בזה וכ' ומיהו ראיה גמורה אינה די"ל דשאני הכא דהיה חציו קודש אבל לשכה שהוא כולו חול אף שפתוח לקודש יש לומר שמותר לישב בה עכ"ד והרב בשעה"מ פרק ו' מה' בית הבחירה דין א' הקשה עליו דא"כ מנ"ל דהיה חציו קודש וחציו חול ושני פתחים היה לה דלמא היתה כולה חול ופתוח לקודש דלישב בה מותר ולפייס ג"כ מותר דכקודש דמי וקי"ל דפתוח לקודש קודש וע"ש מה שיישב וכל זה דוחק גדול ובעיקר הדין לפענ"ד דזה תלוי בזה אם ישיבה בעזרה אסור מדאוריית' או לא דהנה בזבחים דף נ"ו א' מבואר דהא דתוכן קודש הוא רק מדרבנן ומדאורייתא אינו קודש והנכנס שם בטומאה אינו חייב ואין שוחטין שם קדשים קלים רק לענין אכילת ק"ק מותר מן התורה דהתורה ריבתה חצרות הרבה ומבואר מזה דמן התורה אינו קודש רק דרבנן אסרו שם ליכנס טמא הואיל ופתוח לקודש ולפ"ז אם נאמר דמן התורה. אסור ישיבה בעזרה אזי יש לומר דגם כאן היה להם לחכמים לאסור ישיבה כמו שאסרו לטמא ליכנס לשם עבור דטמא אסור בעזרה מדאורייתא גזרו בפתוח לעזרה מדרבנן אבל אם נאמר דישיבה בעזרה גופא מדרבנן בדרבנן לא גזרינן פתוח לעזרה אטו עזרה גופא דהא גם בעזרה גופא לא מתסר אלא מדרבנן ולפ"ז אביי דאוסר בפתוח לעזרה ס"ל ע"כ דישיבה בעזרה מדאורייתא אסור ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו והאיך אכיל מיושב הלא אסור ישיבה בעזרה דמנ"ל דישיבה בעזרה מדאוריית' דלמא מדרבנן דלק"מ דש"ס קאמר ומה יושב שאוכל מדאורייתא ולפמ"ש א"ש דאם כן אביי סבר דישיבה בעזרה אסור מדאורייתא:

יב

יצא לנו מזה דאביי סבר דישיבה בעזרה אסור מדאורייתא כדכתיבנא:

יג

מאן דס"ל ישיבה בעזרה מדאורייתא אזי לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש אסור לישב בהן ומאן דס"ל מדרבנן מותר לישב בהן ובזה היה נראה ליישב דברי הר"מ בפ"ו מה' בית הבחירה ונראה מדבריו שם הלכה ח' דס"ל דמותר לישב בהן כמ"ש בשעה"מ שם והוא נגד הש"ס דיומא כ"ה הנ"ל דמבואר דאסור לישב בהן ולפמ"ש א"ש דהך סוגי' דיומא ס"ל ישיבה בעזרה מדאוריית' והר"מ ס"ל דהוא דרבנן כמו שהוכיחו התוס' מהך דלעמוד ולשרת ולכך ס"ל דמותר לישב בהן אך קשה דלפ"ז למה כתב בפ"ה מה' בית הבחירה דין י"ז דלשכת הגזית היה חציו קודש וחציו חול והי' לה שני פתחים אחד פתוח לקודש ואחד פתוח לחול דלפמ"ש דבלשכת החול הפתוח לקודש מותר בה ישיבה א"כ י"ל דלשכה היתה כולו חול ולא היה לה רק פתח אחד פתוח לקודש דמותר לישב בה וגם לפייס קרוי בית אלהים נהלך ברגש לפי שתוכן קודש לענין אכילת ק"ק וכ"כ דדברי השעה"מ בישוב דברי המהרש"א דחוקים עיין לעיל אות י"א וצ"ע:

יד

הא דאסור לישב בעזרה דבר פשיטא היינו מעזרת ישראל ולפנים כדמוכח מהך דיומא כ"ה אבל בעזרת נשים מותר כמבואר להדיא בסוטה דף מ"א ב' כדאר"ח בעזרת נשים ומינה דבעזרת ישראל אסור וכן מבואר בכל הני מקומות דבעזרת ישראל אסור והאי דקדושין דע"ח ב' ושמואל שוכב במקומו ופרש"י שם בשם תרגום יונתן ושמואל שוכב בעזרת לואי דמשמע דאף בעזרת לווים מותר לישב ולישן מכ"ש בעזרת ישראל אך הוא בורכא דהא במקדש (לא היה כלל עזרת לוים רק עזרת ישראל ועזרת כהנים כמבואר פ"ק דכלים אך הכוונה על מקום משמר הלוים שהיו שומרים חוץ לעזרה ומה שכתב בעזרת לואי היינו במחנה לוים כמבואר בזבחים קט"ז וקי"ז דבמשכן היה מחנה לוי' סביב למשכן וכן בשילה ובמקדש מחנה לויה מפתח הר הבית עד פתח שער נקנור שבעזרה כמבואר כ"ז בזבחים שם והר"מ פ"ז מה' בית הבחירה דין י"א ועיי"ש:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה