מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
טעם כעיקר
א
ר' עקיבא ס"ל טעם כעיקר דאורייתא דיליף מגעולי נכרים פסחים מ"ד אך לדעת רש"י י"ל דהוי אסמכתא בעלמא כמ"ש רש"י חולין דף צ"ח ב' אך עיקר טעמו של רש"י משום דהוי נזיר וגעולי נכרים ב' כתובין ואין מלמדים ולר' עקיבא נזיר להתר מצטרף אתי לאורויי וליכא ב' כתובין וגם טעם הב' של רש"י דגעולי כותים חידוש הוא לר"ע לא שייך זה דס"ל התם בפסחים להדיא דלאו חידוש הוא דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלא פגמה כלל ייע"ש סוף הדבר לר"ע מודה רש"י דס"ל טעם כעיקר דאוריית':
ב
ר' יוחנן ס"ל בע"ז ס"ז א' טכ"ע דרבנן כך הוא דעת רש"י בחולין צ"ח ב' והתוס' שם ובע"ז ס"ז א' ד"ה א"ר יוחנן והרשב"א בחדושיו לחולין האריכו דר"י ס"ל טכ"ע דאורייתא והר"ר יוסף ס"ל דלר' יוחנן טכ"ע דאו' רק דאין לוקין עליו דס"ל כר"ע דילפינין מגעולי נכרים ושם ליכא לאו גמור רק עשה דתבעירו באש ולכך אין לוקין ור"ת חולק עליו כיון דאהדרי' קרא אהדר' לאסורא קמא לנבילה ולחלב ושאר אסורין ולוקין עליו לר' יוחנן:
ג
אביי ס"ל טכ"ע דאורייתא חולין ק"ח אך לפמ"ש התוס' שם בד"ה מבב"ח דאביי קיבלה מרבא וחזר בו י"ל דס"ל טכ"ע דרבנן וע' בערך מב"מ שהארכנו בזה:
ד
רבא ס"ל לאו דאורייתא חולין שם וכ"ז לדעת רש"י אך התוס' חולין וע"ז ס"ז שם כ' דבאמת רבא ס"ל טכ"ע דאוריית' רק דקאמר לאביי דמבשר בחלב לא תוכל להוכיח ייע"ש:
ה
רב לדעת רב ששת בע"ז ס"ח ב' לפרש"י שם דקאמר דלכך בעכברא בשיכרא ס"ל לרב נטל"פ אסור משום דחידוש הוא דמאיס ואפ"ה אסרי' רחמנא הלכך נטל"פ אסור ופרש"י שם דמאיס ובלאו אזהרה בדילין מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא עליו ש"מ אפי' נטל"פ אסור ע"כ וקשה דלמא אזהר רחמנא שאם נפל לתבשיל ונתן טעם בו דליתסר דמזה אין בדילין אינשי וצ"ל דס"ל טכ"ע מותר ל לדעת התוס' שם בד"ה דהא מאיסא אין ראיה ייע"ש וגם לדעת רש"י יש לדחות דסבירא ליה דאף הטעם מאיסי בדילי אינשי מיניה:
ו
מאן דס"ל ב' כתובין מלמדין כגון ר' יהודה וסייעתו ע' בא"ב ע' ב' כתובין ס"ל טכ"ע דאורייתא דהא עיקר טעמו של רש"י שכתבתי באות א' משום דנזיר וג"ע ב' כתובין אין מלמדין ולדידיה מלמדין ושוב מצאתי בכר"ו שכ"כ בסי' צ"ח כן לר' יהודה דס"ל ב' כתובין מלמדין טכע"ק דאו' אך לר"י טכע"ק דרבנן מטעם אחר דס"ל מב"מ במשהו וכמ"ש בסמוך אות ח' ואות י"א:
ז
בב"ח כ"ע מודו דטכע"ק דאורייתא כמבואר בפסחים מ"ד ובחולין שם והנה הרב בכר"ו הקשה בסי' צ"ח על הא דאמר רבא אלא בב"ח מאן טעים ליה כיון דשמעית לר"א דאר"י לטעמיה קפילא ה"נ טעמיה קפילא וקשה דע"כ דעלה מתחילה על דעת רבא דאין עכו"ם נאמן בב"ח הואיל וטכע"ק דאורייתא אין לעכו"ם נאמנות באסור דאורייתא כמו שהקשה הש"ך בסי' צ"ח יתבאר לקמן בע' נאמנות גוי במסל"ת ע"ש וא"כ מה פשוט ליה מדר"י דהא ר' יוחנן לא מיירי בב"ח ושם טכע"ק לאו דאורייתא ולכך נאמן משא"כ בב"ח דהוא דאורייתא לכ"ע ונלע"ד דס"ל לרבא דלרבי יוחנן בכל דוכתא טכע"ק דאורייתא דהטעם דלאו דאורייתא כ' לעיל אות א' משום דנזיר וג"נ ב"כ ור"י ס"ל בפסחים מ"ג דנזיר להיתר מצטרף לאסור אתי לאורויי וא"כ אין כאן ב"כ וא"כ לדידיה בכל דוכתא טכע"ק דאורייתא ואעפ"כ קאמר דסמכינן אקפילא ה"ה לדידן בבב"ח אך באמת רש"י כ' דר"י ס"ל טכע"ק דרבנן כמש"ל אות ב' ולרש"י נשארה קו' הכר"ו בתוקפ' ודוק:
ח
אי אמרינן מב"מ לא בטיל אזי טכע"ק דרבנן ע' בערך מב"מ אות כ"א שהארכנו בזה ועיי"ש מי הם הסוברים מב"מ לא בטל ותלמוד לכאן וע' לקמן אות י"ב:
ט
למ"ד נטל"פ אסור אזי טכע"ק דאורייתא דעיקר הטעם של רש"י דס"ל טכע"ק דרבנן דגיעולי נכרים חידוש ה א אבל למאן דס"ל בכ"מ נותן טעם לפגם אסור אזי אין חידוש בגיעולי נכרים ושפיר ילפינן מינה ודוק וע' בערך נטל"פ אות י"א שצדדתי שם להיפוך דלמאן דס"ל נטל"פ אסור אזי טעם כעיקר דרבנן דלא מצי למילף מחיר וג"נ דהוי ב' כתובין ייע"ש. ובזה ישבתי קושי' התוס' חולין צ"ו ב' אהא דמתניתין ירך שנתבשל בה גיד הנשה אמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד והקשה בתוס' מאי קמ"ל פשיטא דאי נצלה ג"כ אוסר א"כ למה נקיט במשנה נתבשל דהלא כבר נאסר במליחה דהוא כרותח דצלי לענ"ד נראה ליישב דהנה באמת הך מלתא אי צלי מפעפע י"ל דהוא ספק שמא מפעפע וכמ"ש הפוסקים ביו"ד סי' ק"ה דיש ספק אי מפעפע בכולו והנה אי טכע"ק דאורייתא אזי ספיק' להחמיר אבל אי טכע"ק דרבנן אזי ספיק' דרבנן לקולא והנה כבר כתבנו דזהו תלוי אי נטל"פ מותר או לא והנה סתם מתניתין דירך שנתבשל בה כר"מ וגם בלא"ה לפי מה דמוקי שם לקמן דף ק' בחתיכות מטעם חתיכה הראויה להתכבד ע' בר"ן שם שכ' דמתני' אתיא כר"מ ור"מ ס"ל נטל"פ אסור וא"כ טכע"ק דרבנן ולכך לא נאס' במליחה שמא מפעפע דרבנן לקולא אבל שמואל לשיטתיה דס"ל נטל"פ מותר ע' בע' נטל"פ אות ו' וא"כ טכע"ק דאוריית' וה"א דמליחה וצלי אסור מטעם ספק שמא מפעפע ולדידיה הוי ספיקא דאורייתא לכך קמ"ל דאינו מפעפע כלל ודוק:
ובזה יש ליישב קושית הכר"ו ריש סי' צ"ח אהא דמקשו התוס' חולין צ"ח אהא דמשני שאני חלב דמפעפע והקשו בתוס' וא"כ שומן הגיד ג"כ מפעפע והקשה הכר"ו דהא הך דמפעפע הוא ספק שמא מפעפע וכמש"ל וא"כ שומן הגיד דהוא דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולפמ"ש א"ש דהתם משני אליבא דר"ה ור"ה תלמידי' דרב ורב מספקא ליה לש"ס אי נטל"פ אסור וא"כ ע"כ ס"ל טכע"ק דרבנן דהוי נזיר וג"נ ב"כ וא"כ מאי משני שאני חלב דמפעפע דמספקא לן אי מפעפע דלמא ס"ל לרב נטל"פ אסור וכיון דהש"ס מספקא ליה בהכי וא"כ טכע"ק דרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא וע"כ נ"ל דודאי מפעפע ושפיר מקשה התוס' משומן הגיד ודוק:
ועוד יש ליישב בפשיטות קושי' הכר"ו לפמש"ל אות ח' דאי מב"מ לא בטל טכע"ק דרבנן ור"ה תלמידיה דרב ורב ס"ל מב"מ במשהו וא"כ טעם כעיקר דרבנן וע"כ מה דמשני אליבא דר"ה שאני חלב דמפעפע דודאי מפעפע ולכך מקשו התוס' משומן הגיד:
י
רבינא ס"ל טכע"ק דאורייתא כך העליתי בחדושי חולין צ"ז ב' מהנהו אטמהתא דאימלחו בגידא נשיא דאסר להו רבינא והקשה ליה רב אחא בר רב לרבינא מאי דעתיך דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח והאמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בגיד אבל נצלה קולף ואוכל ומליח הוא כרותח דצלי ולשרי והנה באמת צריכין אנו להבין מה עלה על דעת רבינא דאסר להו דא"ל דס"ל מליח כמבושל הא מדקאמר כבוש כמבושל מכלל דמליח אינו כמבושל וכמ"ש שם בגמ' וע"ק קושי' הרשב"א בחדושיו לחולין דא"כ דמליח אוסר כבישול למה נקט במשנה ירך שנתבשל בה גיד הנשה תיפוק ליה דנמלח מקודם ונאסר במליחה לכן נראה דרבינא ס"ל דמליח הוא כצלי וצלי הוא לפעמים מפעפע אף בדבר כחוש והא דשמואל מתיר בנצלה משום דשמואל לטעמיה דס"ל מב"מ במשהו ולדידיה טכע"ק דרבנן כמש"ל אות ח' וספיקא דרבנן לקולא אבל רבינא ס"ל טכע"ק דאורייתא כפי פסק הלכה ולכך אוסר במליחה שמא מפעפע ובזה מיושב ג"כ קושי' הרשב"א על מה דתני במשנה ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה תיפוק ליה דכבר נאסר במליח דהנה התוס' הקשו שם במשנה על הא דתני אם יש בה בנ"ט הא גם הרוטב מצטרף להתיר ובחדושי ישבתי דהמתני' ס"ל יש בגידין בנ"ט ומאן שמעית ליה דס"ל יש בגידין בנ"ט ר' יהודה ור' יהודה ס"ל מב"מ לא בטל והנה הרוטב הלז הוא מן הגיד והבשר והרוטב היוצא מן הגיד הוא אסור ואוסר הרוטב של הבשר דרוטב הוא מב"מ וכמ"ש הרשב"א בחדושיו חולין צ"ח ב' בד"ה אמר אביי ייע"ש בסוגיא דזרוע בשלה ולכך קאמר במשנה אם יש בה בירך לבד ואתיא כדעת הפוסקים דגיד עם בשר הוא מבשא"מ ואמרינין סליק את מינו שהוא הרוטב כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. היוצא מזה מדנקט במתני' אם יש בה בנ"ט ש"מ דמתני' ס"ל מין במינו לא בטל (ועוד כתבתי בחדושי דמתני' ס"ל טכע"ק דרבנן לפמ"ש הר"ן שם דמשנה אתיא כר"מ ור"מ ס"ל נטל"פ אסור וכבר כתבתי לעיל אות י"א דיש לצדד דמאן דס"ל נטל"פ אסור ס"ל טעכ"ק דרבנן ייע"ש) וא"כ ס"ל טכע"ק דרבנן וכמ"ש ולא קשה מרבינא ממתני' דבאמת לפי מה דס"ל לתנא דמתני' טכע"ק דרבנן אזי אינו אוסר במליחה שמא מפעפע דהוא ספק דרבנן אבל רבינא פסק כפי המסקנא דטכע"ק דאורייתא ושפיר אוסר במליחה:
יא
ר' יהודה נ"ל דס"ל טכע"ק דרבנן מטעם שכתבתי לעיל אות ח' דמאן דס"ל מב"מ לא בטיל ס"ל טכע"ק דרבנן ויש להקשות ע"ז מזבחים פ' דם חטאת דצ"ו ב' יכול שאני מרבה אף תרומה ת"ל אותה דברי ר' יהודה ואי ס"ל טכע"ק דרבנן למה לי מיעוט מה"ת לרבות תרומה כיון דבכל התורה טכע"ק דרבנן ואין לומר כיון דמרבינן קדשים קלים ה"א דנרבה אף תרומה דאקרי קודש ז"א דתרומה מקדשים לא ילפינן שיש בהן חומר פנ"ק ע' כ"ס ואף דבשמעתא בזבחים שם משמע דמדכתיב אותה למעט תרומה מוכיח ר"י דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה מדאצטריך למעט תרומה אין סברא לומר דלגופא לא אצטריך כלל אותה רק למילף מיניה ריבוייא לקדשים קלים דא"כ לכתוב רבוייא בהדיא ולמה לי מעוטא דאותה דלא אצטריך לגופא כלל אלא ע"כ אצטריכין למימר דתרוייהו אצטריך אצטריך למיכתב רבוייא לקדשי' קלים ואצטריך מעוט לתרומה לכך כ' חדא דנשמע מיניה תרתי דהיינו דכ' מיעוט דאותה ומינה מוכח ממילא רבוייא דקדשים קלים ואס"ד דס"ל לר"י טכע"ק דרבנן א"כ מיעוטא דתרומה לא אצטריך כלל לגופא. הן אמת דלפי מה דמסקינן שם בסוגיא דהא דממעטינן תרומה מאותה לאו מדין הגעלה ממעטין לה רק לענין חומר קדשים דבעי' דווקא מים וכן בעי' שטיפה אחר הגעלה ובתרומה לא צריך הא קשה ג"כ קושיא שהקשיתי דמהיכא תיתי ה"א דצריך הכא שטיפה אחר הגעלה דצריך קרא למעטינהו אך זה יש ליישב דמשמיענו דבשאר הגעלות א"צ לשטוף אח"כ בצונן אף שנהגו ומהכא ידעינן זה וכמ"ש התוס' שם נמצא דאי לא הוי כתיב אותה ה"א דבכל הגעלות צריך שטיפה בצונן אח"כ קמ"ל אותה למעט תרומה ומהכא שמעינן למעט כל הגעלות וכמ"ש התוס' וכן מ"ש דאותה מעט דבתרומה א"צ הגעלה כ"א מקום בישול ולא כל הכלי י"ל דאצטריך מעוט לכלי מתכות לדעת החולקים על הר"ר פרץ וקמ"ל דלא נאמר דבמתכת הואיל וחם כולו מוליך הבליעה בכולו וכדעת הר"ר פרץ בסי' צ"ב ובסי' צ"ח דהך ומורק ושוטף בכלי נחושת כתיב וממעט אותה דכא בתרומה אין צריך להגעיל כולה (ולהר"ר פרץ לא תיקשי מכאן די לפי דקי"ל במתכת חם מקצתו חם כולו קמ"ל בתרומה דלא מחמירי להגעיל כולו ולכך אצטריך מעוט ובאמת בשאר אסורין לא מהני בהגעלת מקצת במתכת דחם כולו אמרינן לאסור ולא להכשיר כדעת הרשב"א והרא"ש לדעת הב"י בסי' קכ"א רק בתרומה גלי קרא ולהסוברים דלהכשיר אמרינן ג"כ חם כולו וכמ"ש בש"ך שם ס"ק י"ז א"ש טפי ולק"מ) אבל אם נאמר דס"ל טכע"ק דרבנן א"כ א"צ הגעלה כלל בתרומה ומאי אצטריך קרא למעוטי ויש ליישב דעכ"פ לר' יהודה במינו טכע"ק דאורייתא כיון דס"ל מב"מ במשהו ועכ"פ משהו איכא וכמ"ש בחדושי הרשב"א וא"כ מדינא צריך הגעלה שלא יבשל בו מינו קמ"ל אותה למעט תרומה לפי הס"ד דש"ס שם דא"צ הגעלה כלל ולמסקנא המעוט דלא מחמרינן בהגעלתו כמו דמחמירין בהגעלת קדש:
יב
שמואל נ"ל דס"ל טכע"ק דאורייתא וראייתי ממ"ש בע"ז דף ל"ה א' דלכך אסרו גבינות עכו"ם הואיל ומעמידין אותן בקיבת נבילה והקשו בתוס' דלמה לי נבילה דאפילו בכשירה אסור מטעם בב"ח ותי' דמשום בב"ח לא היה אסורין מספק דליכא אלא אסור' דרבנן דדרך בשול אסרה תורה (עכ"ל בחולין קט"ז ולשונם בע"ז שם מגומגם קצת וכוונתם כמ"ש בחולין מבואר דאיסור נבילה חשש איסור תורה ואי אמרת טכע"ק) דרבנן אכתי אסור דרב הוא ואמאי נחיש לספוקי ומזה סתירה למש"ל אות ח' דמאן דס"ל מב"מ לא בטיל טכע"ק דרבנן דהא שמואל א"ל מב"מ לא בטל ואעפ"כ צ"ל דס"ל טכע"ק דאורייתא ודוק: