אור ברסלב
מלא הרועים חלק א טומאה אי דחוי' בציבור או הותרה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

טומאה אי דחוי' בציבור או הותרה

טומאת משקין לטמא אחרים ולטומאת עצמן

א

ר' יהודה ס"ל טומאה הותרה בצבור ולכך בכה"ג מכפר אף שאין הציץ עליו משום דטומאה הותרה בצבור יומא ו' ופסחים דף ע"ז וע' בכ"מ פ"ד מה' ביאת מקדש דין ח':

ב

רב נחמן ס"ל ג"כ דטומאה הותרה בצבור ואין צריך לאהדורי ולאתויי כהנים טהורים מבית אב אחרינא יומא דף ו' ב' ולאידך לישנא אף דאיכא טהורים בהאי בית אב פליג ר"נ ואמר עבדי נמי טמאי':

ג

רב ששת ס"ל טומאה דחוי' היא בצבור שם:

ד

רב חסדא ס"ל ג"כ טומאה דחוי' בצבור בפסחים דף ע"ט שם וע' באות ט' וכן ביומא דמ"ז ב' מתרץ רבא אליבא דר"ח ס"ל טומאה דחוי' ע"ש:

ה

רב יצחק ס"ל ג"כ טומאה דחוי' בצבור שם וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש דין י"ד:

ו

רבי שמעון דפריך לר' יהודה כה"ג ביוה"כ יוכיח דאין הציץ עליו ומכפר ש"מ דס"ל טומאה דחוי' וע"ש ביומא דף ז' ובפסחים ע"ז וביומא ז' מבואר להדיא כן מכלל דר"ש סבר טומאה דחוי' בצבור כו' ייע"ש:

ז

ר' יהושע לפרש"י פסחים ע"ח ריש ע"א משמע דלמסקנ' ס"ל לר' יהושע טומאה הותרה ובתוס' שם ד"ה הא לא קשיא כו' כתבו דר' יהושע ס"ל טומאה דחוי' ייע"ש:

ח

ר"מ ור' יוסי ס"ל טומאה דחוי' בצבור מדמצרכין להזות על כה"ג בשבעת ימים קודם יוה"כ ואי טומאה הותרה למה צריך הזי' פסחים דף ע"ח ע"א יומא דף ע"ח ע"א יומא דף ח' ע"א:

ט

רבא ס"ל טומאה דחוי' הוא בזבחים דל"ג מכלל דתרווייהו ס"ל טומאה דחוי' ייע"ש וכן נראה להוכיח מפסחים דף ע"ט א' דאמר רבא אפילו טמאין נמי עבדי מ"ט דכתיב והבשר אשר יגע כו' משמע דאי לאו קרא דדריש הוי ס"ל כרב חסדא וכר' יצחק דטהורין דוקא ש"מ דס"ל דחוי' כמ"ש שם בגמ' דר"ח ור' יצחק ס"ל דחוי' ייע"ש ודוק אך קשה דביומא ו' ב' אמר רב תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת טומאה הותרה וראיתי שהתוס' שם בד"ה אמר רב תחליפא הקשו מהך דזבחים דס"ל לרבא טומאה דחויה ותי' ב' תירוצים הא' דזאת אומרת קאמר וליה לא ס"ל והב' דבכל מקום ס"ל לרבא הותרה רק בפסח ניהו דהוא קרבן צבור מ"מ כיון שכל יחיד עושה לעצמו לא אלים כ"כ כקרבן צבור ולא הותרה הטומאה בו רק דחוי' וכל כמה דאפשר למיהדר אטהורין מהדרינין ובזה מיושב ג"כ הך דפסחים ע"ט שהבאתי דהתם ג"כ בפסח קא מיירי אך קשה דלפ"ז מאי דייק שם בגמרא דר"ח ור' יצחק ס"ל טומאה דחויה בצבור דלמא בעלמ' ס"ל הותרה רק בפסח שהוא כקרבן יחיד הואיל וכל יחיד עושה לעצמו כס' התוס' וכמ"ש ביומא ז' באילו של אהרן ואפשר דגם כוונת הגמ' טומאה דחויה בצבור בפסח דוקא וכיוצא בו כגון אילו של אהרן ודוק:

י

אביי ס"ל ג"כ טומאה דחוי' זבחים שם ולדעת התוספות המוזכר באות הקדום י"ל ג"כ דוקא בפסח ס"ל דחוי' ודוק:

יא

רבינא ס"ל טומאה דחויי' אף בקרבן צבור לגמרי יוה"כ יומא ו' ב' ייע"ש:

יב

ר"ח סגן הכהנים דמצריך הזי' לכה"ג בשבעת ימי פרישתו קודם יוה"כ ש"מ דס"ל טומאה דחוי' יומא ח' א' וע"ש היטב ועיין לעיל באות ח':

יג

רב הונא ס"ל טומאה דחויה בצבור פסחים פ' וע' באות שאח"ז:

יד

רב אדא בר אהבה לפי מסקנת הגמ' ס"ל ג"כ טומאה דחויה דמוקי שם דכ"ע ס"ל טומאה דחויה ואף דה"ה דמצי למימר איפכא דכ"ע ס"ל טומאה הותרה ובהא קמיפלגי מ"ס טהורה מדחי' טומאה לא מדחי' ז"א דכיון דטומאה הותרה הו"ל כטהורים כמ"ש התוס' שם ד"ה לימא כו' ייע"ש אך עדיין י"ל דהש"ס דחי דליכא למשמע מיניה דרב אדא בר אהבה ס"ל הותרה די"ל דס"ל דחוי' כגון עבודת רק דס"ל טומאה נמי מדחי' אבל באמת י"ל טומאה הותרה וצ"ע:

טו

תנא דבי ר"י שבת י"ב דאוסר היסח הדעת בתפילין ק"ו מציץ וס"ל תמיד לאסור היסח הדעת ואין עודיהו על מצחו אינו מרצה ע' בע' היסח הדעת מתפילין ע"כ ס"ל טומאה הותרה בצבור ע' יומא ז' ב' ובע' היסח הדעת ותבין:

טז

רבה בר ר"ה שבת י"ב א' דאוסר היסח הדעת שם ע"כ ס"ל טומאה הותרה דלא כאבוה שכ' לעיל אות י"ג דס"ל דחוי':

יז

בביאורי על טוא"ח סימן ל"ח אות ד' כתבתי דהך אי אבל אסור בהנחת תפילין או פטור ולא אסור דחלוקים בזה סוגי' הש"ס דמ"ק דט"ו ודף כ"א וסוגי' דסוכה דף כ"ה ב' וכתבתי דזה תלוי בזה אי היסח הדעת אסור בתפילין וכבר בארתי באות ט"ו דהך אסור היסח הדעת בתפילין תלוי בטומאה דחוי' או הותרה דמאן דאוסר ס"ל הותרה ומעתה ר"א ור' יהושע ור"י בן תימא. ועולא ורבא דמ"ק דכ"א דמשמע דלכ"ע אבל אסור להניח תפילין ביום א' וביום ב' היכא דאיכא פנים חדשות ואפי' רבא לא קא' אלא כיון שהניח אינו חולץ משמע הא להניח לכתחילה אוסר צ"ל דס"ל טומאה הותרה ועמש"ל אות ז' בדעת ר' יהושע ואות ט' בדעת רבא וע' בבאורי על הטור שם שכתבתי באות ה' שכתבתי די"ל דלאו מטעם היסח הדעת אמרו רק מחמת ביטול אבילות וא"כ אין ראיה לכאן ייע"ש:

יח

רבי ס"ל טומאה דחויה לדעת ר' ירמיה בפסחים פ"ד ב' דהוצרך לומר ראוי לאכילה דאי מבו' בכשר ולא בפסול האי פסול היא דטומאה דחוי' בצבור דפרש"י שם שמעי' דס"ל טומאה דחוי' ואפשר דלדברי רבנן קאמר אך ז"א דאין שום גילוי דעת דסבר' חכמים דס"ל דחוי' ייע"ש ודוק. ולאינך אמוראי דמוקי שם אקומתא אחריני אין ראיה דרבי ס"ל דחוי' ייע"ש ולפמ"ש באות כ"א דבפסח לכ"ע דחוי' אין כלל:

יט

ר' ירמיה ס"ל דחוי' מהך דפסחים פ"ד ב' הנ"ל כמבואר למעיין שם:

כ

רב יוסף ס"ל דחוי' דקאמר שם דכ"ע אין בו משום שבירת עצם דפסול הוא ע"כ צ"ל משום דטומאה דחוי':

כא

בקרבן שיש בו אכילה כגון פסח שנאכל בטומאה אזי לכ"ע דחוי' ולא הותרה כ"כ התוס' במנחות ט"ו א' ד"ה ורבי יהודה וע' סנהדרין שם שסותר לדבריהם וע' בתשו' נ"ב מ"ת חלק או"ח סי' פ"ו מ"ש בזה:

כב

ר' חייא נ"ל דס"ל טומאה דחוי' דהנה ביבמות י"ב ב' התחיל ר"ח לדון טומאה לכל נאסרה כשהותרה במקדש לתמימים הותרה ולא לבעל מומין התחיל בר קפרא לדון כו' כשהותרה במקדש הותרה אף לבעלי מומין ונ"ל דבהא פליגי דר"ח הו"ל דחוי' וכל כמה דמצינו למהדר אטהורים מהדרינין רק היכא דלא אפשר שרינין משום צורך הקרבן וא"כ בעלי מומין דלא שייך גבייהו צורך הקרבן לא הותרה:

כג

ובר קפרא ס"ל טומאה הותרה לגמרי ואפילו אי איכא טהורים שרי בטמאים אף דלית בזה צורך קרבן דהא אפשר בטהורים וא"כ ה"ה בבעלי מומין (אך למה דמסיק דפליגי באסור כולל או באסור בת אחת משמע דגם לבר קפרא אסור טומאה לזר רק דס"ל אין אסור חל על אסור וע' בחדושי הרשב"א שם שהקשה ע"ז דהא לעיל אמר הטעם משום דטומאה לכל הותרה וע' שם מה שכתבתי וצ"ע ע"כ הגה מבט):

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה