אור ברסלב

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

חמץ בהנאה

חמץ לפני זמנו ולאח"ז

א

ריה"ג ס"ל בפסחים כ"ח דחמץ מותר בהנאה וע' פסחים כ"ג א' דיליף לה מתלתא לך דכתיבא ע"ש:

ב

ר' יהודה ס"ל דחמץ אסור בהנאה דאמר שם משעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לת"ק:

ג

ר' עקיבא ס"ל חמץ אסור בהנאה פסחים ל"ב א' ב':

ד

ר' יוחנן בן נורי ס"ל ג"כ חמץ אסור בהנאה כדאמר אביי בפסחים שם:

ה

ראב"י ס"ל ג"כ אסור בהנאה דברייתא שם דראב"י ס"ל חמץ אסור בהנאה וכדאמר אביי שם:

ו

רב יהודה אמר רב דאמר הבודק צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא יפה וקשה וכי משכחת ליה לבטלו ותי' בש"ס דלמא משכחת בתר אסורא ולאו ברשותיה לבטלי' ש"מ דס"ל דאסור בהנאה וכן ממה דאמר המקדש משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין ש"מ דאסור בהנאה:

ז

ר' אלעזר חסמא ס"ל חמץ מותר בהנאה פסחים ל"ב א':

ח

רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אר"י דאמר המקדש משש שעות ולמעלה אין חוששין לקדושין ש"מ דאסור בהנאה:

ט

חזקי' ס"ל דחמץ אסור בהנאה פסחים כ"א ב' ואפשר דאליבא דרבנן דקאסרו קאמר מנין להו דאסור וקאמר דילפי מלא יאכל אבל אפשר דלדידיה לא ס"ל ומה שמקשין התוס' בדף כ"ג לחזקי' לא לכתוב לא יאכל ולא ליבעי לך כבר תירצו כל המפרשים קושייתם וגם בחדושינו כתבנו כמה ישובים לקושייתם:

י

ר' אבוהו דס"ל ל"י ל"ת א"ה משמע אעפ"כ אין ראיה די"ל שאני חמץ דכתיב לך וכמ"ש ריה"ג ואפשר דר' אבוהו כריה"ג ס"ל בהא:

יא

ריב"ל ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה פסחים כ"ג ב' דקאמר ומאי ניהו חמץ בפסח ושור הנסקל:

יב

ר"נ בר יצחק משמע קצת דס"ל דחמץ מותר בהנאה מדאמר בפסחים נ"ג א' בגזירת עירין וכן מורין בי מדרשא כוותי לחלק בין אחמיץ בתלוש לאחמיץ במחובר דכי אחמיץ בתלוש ה"נ דקדשה ולמאן דאסור בהנאה ודאי דלא קדוש כלל אפי' בתלוש וכמ"ש התוס' שם ודוחק לומר דאליבא דריה"ג קאמר ולי' לא ס"ל דהא קאמר וכן מורין בי מדרשא כוותי משמע דס"ל להלכה כן וקשה לדעת רש"י גיטין דל"א ב' דסתם ר"נ הוא רנב"י ולעיל בפסחים דף י"ג א' קאמר ר"נ אמר רב הלכה כר"י דתולין כל ה' ושורפין בתחלת שש וכבר כתב התוספות בפסחים כ"א ב' דהא דתני שורפין ראיה דאסור בהנאה דלריה"ג ימכרנו לנכרי או יסיקנו תחת תבשילו ודוחק לומר דהא דאמר הלכה כר"י הוא דוקא לענין תולין כל ה' ולא לענין שריפה ועוד דמקשה ליה רבא ולימא מר, הלכה כר"מ דסתם לן כוותיה ומשני ההוא לאו סתמא כו' אלמא דס"ל לר"נ הלכה כסתם משנה ובסתם משנה זו מבואר עבר זמנו אסור בהנאה אך זה י"ל דר"נ ס"ל דאיכא סתמא אחרינא כריה"ג הך סתם דהאוכל תרומות חמץ וכמ"ש בפסחים דף ל"ב דאתי' כריה"ג ואם נאמר דרנב"י ס"ל דחמץ מותר בהנאה יתיישב הך דפסחים ד"ד ע"א בעי מיניה דרנב"י המשכיר כו' חזקתו בדוק א"ל רנב"י תניתוה הכל נאמנים על בעור חמץ מ"ט מהימני כו' והקשה בס' באר יעקב דקארי מאי קארי ליה הלא הסבר' פשוטה כיון דבדיקת חמץ דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן וכדמסיק באמת לבסוף ולפמ"ש י"ל דרנב"י לשיטתיה דס"ל חמץ מותר בהנאה ולדידיה לא מהני בטול כמ"ש בסמוך דעכ"פ לחמץ ידוע לא מהני בטול ושם בבריית' מדנקט על בעור ולא נקט על בדיקת חמץ ש"מ דמיירי בחמץ ידוע ולא מהני בטול לדידיה וא"כ הבדיקה מדאורייתא לרנב"י ודו"ק:

יג

למ"ד חמץ מותר בהנאה י"ל דלא מהני דעיקר הבטול כתב הר"ן משום דבל"ז אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו ברשותו לכך בגילוי דעתא דלא ניחא ליה סגי ולמ"ד דמותר בהנאה שפיר הוא ברשותו אך י"ל דמ"מ מועיל בטול מגזירת הכתוב דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה דלב הוי השבתה וכמ"ש רש"י בדף ד' ב' ואף שהתוס' מקשים ע"ז דהא תשביתו הוא לאחר זמן אסורו ואז לא מהני בטול י"ל דזהו דוקא לדידן דחמץ אסור בהנאה וא"כ לא מהני בטול משא"כ למ"ד חמץ מותר בהנאה וחשיב כשלו אף לאח"ז ויכול לבטלו א"כ שפיר מצי יליף בטול מתשביתו. ובזה יתיישב ג"כ קושי' הראשונה של התוס' שמקשים דהאי תשביתו הבערה הוא כדאמר ר' עקיבא לקמן ומצינו להבערה ולפמ"ש לק"מ דלקמן קאי אליבא דר"ע ור"ע ס"ל דחמץ אסור בהנאה כמש"ל אות ב' וע"כ צ"ל דתשביתו הבערה דא"ל בטול דלאח"ז אסורו אינו מועיל בטול אבל למ"ד חמץ מותר בהנאה י"ל דתשביתו הוא בטול (וי"ל דרש"י כ"כ למ"ד דמותר בהנאה ובפרט לפמ"ש באות הקדום דרנב"י ס"ל הכי וס"ל לרש"י דגם תלמידים דבעו מיניה מסתמא אזלו לשיטת רבם דחמץ מותר בהנאה) אך עדיין י"ל דלמ"ד חמץ מותר בהנאה א"כ בטול אינו מטעם הפקר רק מטעם גזה"כ י"ל דלא מועיל בטול כ"א לחמץ שא"י אבל לחמץ ידוע אינו מועיל וכדעת הכלבו בשם גאון וכ"כ הב"ח דלרש"י דנפיק מתשביתו י"ל דאינו מועיל בטול לחמץ ידוע אבל אי טעם הביטול משום הפקר מועיל אף לחמץ ידוע ולמ"ד דחמץ אסור בהנאה ע"כ מטעם הפקר מועיל בטול דא"ל מתשביתו דתשביתו הוא לאחר אסורו ולאחר אסורו אינו מועיל בטול ולמ"ד דחמץ מותר בהנאה ע"כ מתשביתו נפיק דא"ל מטעם הפקר דהפקר אינו מועיל כה"ג וסברת הר"ן משום דאינו ברשותו ל"ש למ"ד דמותר בהנאה הוי שפיר ברשותו ובזה מיושב קושי' בטל שאגת אריה מהא דמקשה בפסחים דף ז' ולבתר אסורא לא מצי מבטל והא תניא היה יושב בביהמ"ד ומאי קושיא דלמא הבריית' אתיא כריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה ולדידיה מועיל בטול אף בתר אסורא. ולפמ"ש דלמ"ד חמץ מותר אינו מועיל ביטול לחמץ ידוע וא"כ הברייתא דתני מבטלו בלבו אף בחמץ ידוע ע"כ דלא כריה"ג ודוק:

הנה אם נאמר דמ"ד חמץ מותר בהנאה ס"ל דלחמץ ידוע לא מהני בטול ותשביתו הוא לחמץ שא"י א"כ מוכח דחשא"י עובר עליו בב"י כשלא ביטל ולא בדק עובר אח"כ למפרע בב"י ומה שפירש"י לקמן דף וא"ו א' ד"ה אפי' מר"ה וכשראהו עובר עליו ומיניה דייק מהרש"ל דס"ל לרש"י דעל חשא"י אינו עובר עליו י"ל דהתם קאי הסוגיא לרב דאיהו קאמר הך שמעתא דהמפרש ורב לשיטתיה דס"ל אסור בהנאה ולדידיה בטול מטעם הפקר ומועיל לחמץ ידוע וי"ל דחמץ שא"י באמת א"צ בטול מה"ת רק מחששא דרב גופיה שמא ימצא גלוסקא יפה אבל כ"ז שלא מצא החמץ ולא ראהו אינו עובר לכך פרש"י שפיר וכשראהו עובר עליו ובזה יתיישב קושיי התוס' בפסחים כ"ז ב' ד"ה אין ביעור דבסוכה לא קי"ל כר"י מטעם כל דין והכא קי"ל כר"י ולפמ"ש ניחא דקשה מה מקשה לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל הא יכול לבטל וצ"ל דרבנן דר"י ס"ל דלחמץ ידוע לא מהני בטול וכבר כתבנו דזה תלוי אי חמץ אסור בהנאה וצ"ל דחכמים ס"ל דמותר בהנאה ומיושב קושי' התו' דלדידן דחמץ אסור בהנאה ממילא נסתר קושייתם לא מצא עצים דהא יכול לבטל ורבנן לשיטתייהו דס"ל חמץ מותר בהנאה ואינו מועיל בטול לח"י ודוק:

ובזה יתיישב עוד קושי' המפרשים למה לא השיבו חכמים לר"י סופו להקל מחמת דנשרפין אפרן מותר ולפמ"ש לק"מ כיון דהם ס"ל דחמץ מותר בהנאה א"כ אף אם יהיה מן הנקברים יהיה אפרן מותר דהא מותר בהנאה לגמרי אך דלפ"ז קשה לדידן דקי"ל דחמץ אסור בהנאה א"כ למה קי"ל כר"י דצריך שריפה מק"ו דנותר הא י"ל דסופו להקל מחמת דנשרפין אפרן מותר וגם מ"ש דרבנן דר"י ס"ל חמץ מותר בהנאה לא נהירא דא"כ ודאי דא"צ שריפה דהא מותר בהנאה ויכול למוכרו לנכרי ולמה ליה לאהדורי לר"י כל דין כו' בל"ז כיון דמותר בהנאה ודאי דא"צ שריפה וכמ"ש התוס' בפסחים כ"א ב' ד"ה עבר ולפמ"ש התוס' בפסחים כ"ח א' ד"ה ותנן דרבנן דמתני' היינו ר' יוסי ודעת מהרש"ל דר"י ס"ל חמץ מותר ועיי"ש לקמן אות י"ז:

יד

למ"ד חמץ מותר בהנאה יכול לבטל אף תוך זמנו כיון דהוא ברשותו וכמש"ל באורך:

טו

ר"מ דס"ל שורפין מתחלת שש ע"כ דס"ל אסור בהנאה דאל"כ למה לי שורפין וכמ"ש התו' בדף כ"א ע"ב ד"ה עבר זמנו:

טז

וכן ר"ג דאמר התם שורפין בתחלת שש ע"כ דס"ל חמץ אסור בהנאה:

יז

ר' יוסי דעת מהרש"ל בפסחים כ"ג א' דר' יוסי ס"ל חמץ מותר בהנאה אך הצל"ח פסחים דף כ"ח א' מוכיח מדברי התוספות שם דכ' דרבנן דמתניתין היינו ר"י ומדאמרי שוחק וזורה לרוח או מטיל לים ש"מ דאסור בהנאה דאם לא כן ימכרנו לנכרי:

יח

איסי בן יהודה ס"ל דחמץ אסור בהנאה דיליף בב"ח מק"ו מערלה וחמץ וכ"ה בפסחים ק"ה ועיין באות שאח"ז שהוכחנו דדוקא בפסח אבל לפ"ז ולאח"ז אינו אסור בהנאה לאיסי וע"ש באורך מ"ש:

יט

אביי דחשיב בפסחים ל"ג ר"ע וראב"י וריב"נ כולהו ס"ל דחמץ אסור בהנאה ומדאוקמינהו בשיטה ש"מ דס"ל דחמץ מותר בהנאה אך בס' יבין שמועה כלל תצ"ד כ' בשם הר"ן דההוא לאו שיטה הוא מדלא חשיב גם ר' יהודה דאוסר בהנאה והרב בס' באר יעקב בח' ח"מ סימן תי"ד סותר זה דמזה אין ראיה די"ל דלא חשיב ר"י משום דלר"י אפילו לאח"ז ולפ"ז אסור בהנאה ולכאורה י"ל דל"ח שיטה משום דלא חשיב איסי בן יהודה דס"ל בפי' חמץ בפסח אסור בהנאה וא"ל דס"ל אפי' לפ"ז ולאח"ז אסור א"כ מה קא' מה לחמץ שכן ענוש כרת דהא לפ"ז ולאח"ז אינו בכרת ואסור בהנאה אע"כ דאיסי בן יהודה ס"ל לפ"ז ולאח"ז אינו בהנא' אך י"ל דלפ"ז ולאח"ז ג"כ אסור בהנאה מהאי ק"ו גופיה דערלה דיליף איסי והא דלא קא' לפ"ז יוכיח כיון דלפ"ז גופיה לא ידעינן אלא מק"ו דערל' וחמץ והשתא לפי הסברא דליכא למילף מערלה וחמץ דאיכא למפרך מה לחמץ שכן כרת א"כ גם לפ"ז ולאח"ז ליכא למילף וצ"ל כ"ה יוכיח אבל לבתר דאמר כ"ה יוכיח י"ל דגם לפ"ז ולאח"ז יליף מההוא ק"ו ובזה יתיישב ג"כ מה דקשה דהו"ל למימר נוקשה וע"י תערובות יוכיח שאין בהם כרת ואסור בהנאה ולפמ"ש א"ש די"ל דגם נוקשה ותערובות לא ידעינן דאסור כ"א מההוא ק"ו והשתא דס"ד דק"ו פריכא הוא א"כ גם נוקשה ותערובות לא מצי למילף אבל לפי האמת דאמר כ"ה יוכיחו שפיר מצי למילף מההוא ק"ו גם נוקשה ותערובו' וחמץ לפ"ז ולאח"ז דאסורין בהנא' איברא לאחר העיון הא ליתא דהא קשה דגם לפי האמת ק"ו פריכא דאיכא למיפרך מה לכ"ה שכן לוקין עליו שלא כ"ה כדפרכינן לאביי בפסחים א' כ"ה והתם משני לאביי דגם בב"ח לוקין אפי' שכ"ה אבל לענין חמץ לפ"ז ל"ש זה דאין לוקין עליו אלא כ"ה אך באמת זה לק"מ דלא צריך כלל לומר כ"ה יוכיח דתיכף שאמר מה לחמץ שכן כרת מצי למימר ערלה תוכיח וכדפריך בחולין דקט"ו אך שם משנינן משום דאי הדר דינא הוי פרכינן כ"ד מה לערלה וחמץ שכן גדולי קרקע תאמר בב"ח שאינו ג"ק וזהו לענין בב"ח אבל אי הוי בעינן למילף חמץ לפ"ז ולאח"ז שפיר מצי למילף מערלה וחמץ תוך זמנו לחוד וא"ת מה לחמץ שכן כרת י"ל ערלה תוכיח וא"ל מה להני שכן גדולי קרקע דהרי גם חמץ לפ"ז הוא ג"ק וא"כ אף לפי הס"ד דאיסי דמקשה מה לחמץ שכן כרת ולא מצי למילף בב"ח מיניה אעפ"כ חמץ לפ"ז ולאח"ז מצי למילף וא"כ לימא חמץ לפ"ז ולאח"ז יוכיח אלא ע"כ דס"ל כר"ש דחמץ לפני זמנו ולאח"ז מותר אפילו באכילה (ולא ס"ל דאסור באכילה מעשה דתשביתו כמו שכתב התוספות לר' שמעון) (א"נ יש לומר דאף דאסור באכילה מתשביתו לא מצי למילף קל וחומר מערלה חמץ שנעבדה עבירה דעבר אעשה דתשביתו די"ל דל"ח נעבדה עבירה כ"א כשעובר על ב"י וב"י אינו עובר לפ"ז אך זה דוחק דמ"מ חמור הוא מערלה שלא נעשה בו שום אסור והכא עבר אעשה דתשביתו). וא"כ לא מצי למילף ק"ו מערלה דאיכא למימר חורש בשור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח כמ"ש התוס' בפסחים ק"ד ב' וכדאיתא בחולין שם וכן לענין חמץ נוקשה ותערובות צ"ל דס"ל דמותרים בהנאה וכ"כ בצל"ח א"כ כיון דע"כ מוכח מהך ק"ו דאיסי בן יהודה ס"ל דחמץ אסור בהנאה תוך זמנו ולפ"ז ולאח"ז אינו אסור בהנאה א"כ למה לא חשיב להו אביי בהדי הנך בשיטה ש"מ דזה ל"ח שיטה עי"ל בל"ז דזה ל"ח שיטה לפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן רצ"ד דהיכא דסוגיא אזלא כחד מהנהו דחשיב להו בשיטה אדרבה י"ל מדחשיב להו בהדדי ש"מ למיפסק כוותייהו כיון דהלכה כחד מינייהו בכל דוכתא וכאן ג"כ חד מינייהו ראב"י דמשנתו קב ונקי והלכה כמותו אף בברייתא כמ"ש בח"ב בס"ד באורך ש"מ מדכללינהו בשיטה למיפסק ככולהו וי"ל לאביי ס"ל דחמץ אסור בהנאה:

כ

רבי למאי דמסיק בפסחים די"ג א' דא"ל צא ומוכרן לנכרים משמע דלאח"כ אפילו לנכרים לא מצי מזבן ש"מ דס"ל חמץ אסור בהנאה אפילו לפ"ז וכ"ש תוך זמנו:

כא

ר' יהושע מוכח דס"ל חמץ אסור בהנאה מדמתיר לשרוף אפילו תרומה טהורה בע"פ ע"ש בפסחים דף י"ג דאמר כן ר"א בן יהודה איש ברתותא משמו ע"ש:

כב

רב הונא בריה דרב יהושע בפסחים ל"ג א' ב' דיליף מראשית משמע הא לאו הכי הוי קדוש תרומת חמץ בתלוש ש"מ דס"ל דמותר בהנאה ואפשר דלמאן דשרי בהנאה קאמר הכי ולדידיה אסור בהנאה ומבעיא ליה ראשית למילי אוחרנייתא.

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה