מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
חכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה או כש"ת
א
רבי יהודה ס"ל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כתובות דף נ"ו ועי"ש ובערך כתובה ודוקא במלתא דשכיחא כמבואר שם בגמ' (ע' בגיטין נ"ג ב' דאמר לר' יהודה כי לא קניס בדרבנן בדאוריית' קניס מבואר שם דלר"מ עבדינין חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולר"י אף בשל תורה לא עבדינן חיזוק וע"ש ברש"י וצ"ל דוקא התם למיקנס שוגג אטו מזיד דזהו לא חשוב חיזוק דבמאי שקניס שוגג אין זה חיזוק דקנס עי"ל דבאמת בדבר שהוא אסור גמור מדרבנן או חיוב גמור שפיר עבדינין חיזוק משא"כ התם דהיזק שאין ניכר לא שמי' היזק אף מדרבנן רק משום קנס לא עבדינין קנס לקנס והא דקאמר בגמר' בדרבנן לא קניס היינו בדרבנן שהיא קנס וג"ז דוחק וצ"ע):
ב
ר' יוסי אי ס"ל חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה הא מלתא לא ברירא לי וע' בערך כתובה אי דאוריית' אות י"ח וי"ט שהארכנו בזה הרבה בטעמו דר' יוסי דס"ל דיכולה למחול כתובתה אפילו ע"פ אי משום דס"ל כתובה דאוריית' ובתנאי שבממון יכולה למחול או דס"ל כתובה דרבנן ולא עבדי רבנן חיזוק יותר משל תורה. שוב מצאתי בפ"י שכ' שני הטעמים האלו לדעת ר' יוסי ולא הכריע אך אני הוכחתי שם מדברי הר"ן דר"י ס"ל כתובה דרבנן רק דחכמים לא עשו חיזוק יותר משל תורה שוב מצאתי כן בחידושי הרא"ה פרק אע"פ דף נ"ז א' ד"ה אבל חכמים שכתב ג"כ דטעמא דר"י דס"ל דאף בדרבנן יכולה למחול והיינו משום דרבנן לא עשו חיזוק יותר משל תורה אך אף אם נאמר דר"י ס"ל כתובה דרבנן:
ג
הנה זה מיפשטא לן דלא ס"ל לר"י דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה דאל"כ לא היתה יכולה למחול אבל עדיין לא ברירא לן אי ס"ל לר"י דעשו חיזוק בדבריהם כשל תורה או דאף כשל תורה נמי לא ודוק:
ד
ואף הא דדייקינן דר' יוסי ס"ל דלא עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה י"ל דוקא בכחובה שאינו לא קנס ולא אסור אבל בשאר דברים של דבריהם שהוא קנס או איסור י"ל דמודה ר' יוסי דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וע' באות שאח"ז והבן:
ה
ר"מ ס"ל דחכמים לא עשו חיזוק לדבריהם אף כשל תורה בדבר שאינו לא קנס ולא איסור כגון כתובה אבל בדבר שהוא קנס כגון מעוברת חבירו ומיניקת חבירו ס"ל לר"מ דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה ואף דלא שכיח עיין יבמות ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה חיזוק וע' כתובות נ"ו ע"ב תוס' ד"ה הא בדרבנן וע' בתוס' ב"מ דנ"ה ע"ב ד"ה וכי עשו דמשמע דר"מ מחמיר באיסור של דבריהם אף היכ' דלא שייך למקנס כגון התם בחומש:
ו
נמצא לר"י שלשה חלוקי דינין היכ' דאינו לא קנס ולא איסור כגון בכתובה לא עשו חיזוק לדבריהם אף כשל תורה כהך דכתובות דנ"ו והיכ' דהוא איסור ושייך למיקנס עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כהך דהחולץ מעוברת חבירו והיכ' דהוא איסור ולא שייך למקנס כהך דב"מ דנ"ה עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ולא יותר עיין תוס' יבמות דף ל"ה ד"ה חזוק ודוק היטב ועיין לקמן אות י"ג:
ז
ע' תוספות ב"ב מ"ט ע"ב דל"א חכמים עשו חזוק רק בדבר שיש לו עיקר מה"ת כגון בירושה דאיכא ירושה מה"ת לכך אף בירושת הבעל דרבנן עבדו חכמים חזוק אבל בדבר דליכא דכוותה באורייתא כגון אכילת פירות של הבעל לא עבדו חיזוק ואני תמה דהא כתובה למאן דס"ל דרבנן אזי אין לו עיקר מה"ת ואעפ"כ קאמר ר' יהודה בכתובות נ"ו דחכמים עשו חיזוק אפילו יותר משל תורה ואפשר לומר דהתוס' לא כ' רק דרב ס"ל הכי ייע"ש ועוד תמיה אני מ"ש דירושה יש לו עיקר מה"ת ובכתובות נ"ו ד"ה קסבר ר"מ כתבו דירושת הבעל אין לו עיקר מה"ת דלא דמיא לשאר ירושות שבאות מחמת קורבה ויש ליישב דבב"ב לא כיוונו רק הואיל ומצינו שם ירושה בתורה ועיין מ"ש ליישב קושי' התוס' בערך תנאי על מ"ש בתורה אות ה' בהג"ה:
ח
עיין לקמן בערך ירושת הבעל אות ה' שהראתי פנים דר' יוחנן ס"ל דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ייע"ש:
ט
לא עבדינין חיזוק רק במלתא דשכיחא כגון כתובה דלכל יש כתובה ולא, למלתא דלא שכיחא כתובות דף נ"ו:
י
נ"ל דהך מלתא דלא עבדינין חזוק במלתא דלא שכיחא לאו אליבא דכ"ע מתנינין לה רק הש"ס קאמר שם כן אליבא דר' יהודה אבל איכא תנאי דס"ל דאף במלתא דל"ש עבדינין חיזוק דהרי לישא מעוברת חבירו דלא שכיחא ואעפ"כ עבדינין חיזוק לר"מ עיין לעיל אות ה' ו' שוב מצאתי בתוספות יבמות ל"ו ע"ב בתוספות ד"ה חיזוק שכתב דלרבי יהודה לא עבדינין חיזוק בהך דמעוברת דלא שכיחא נקטינן מהא:
יא
דלר"מ אלים אסורא כהך דמעוברת דאף דלא שכיחא עבדינין חזוק וקיל לי' ממונא דאף דשכיח כמו כתובה לא ע"ח ולרב יהודה אלים לא שכיח דאף בממונא ע"ח וקיל לו לא שכיח דאף באיסור ושייך למקנס כהך דמעוברת לא ע"ח:
יב
רב ס"ל דע"ח לדבריהם כשל תורה אך ורק במקום דשכיח כגון ירושה אבל פירות דל"ש לא עבדינין חיזוק כך מבואר בכתובות ר"פ הכותב דפ"ג ע"ב ומדברי התוס' שם ובב"ב מ"ט ושם כ' עוד חילוק לרב בדבר שיש לו עיקר מה"ת כמש"ל אות זי"ן ועיין עירובין ע"ז א' ס"ל לרב ע"ח לדבריהם יותר משל תורה וצ"ע:
יג
לדעת רבא דס"ל בהחולץ דל"ו ר"מ ור' אליעזר אמרו דבר א' דר"א מודה לר"מ במעוברת דקנסינין ע"כ דס"ל לר"א דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ור"מ ג"כ ס"ל הא דר"א ע"כ דס"ל דחכמים עשו חיזוק כשל תורה ולא יותר עיין לעיל אות ואו. נמצא דלרבא לר"מ בכ"מ לא עבדינין חזוק יותר משל תורה רק כשל תורה (וע' גיטין נ"ז ב' דמשמע דעבדינין חזוק יותר משל תורה לר"מ בהמטמא ואף דז"א רק למ"ד היזק שא"נ לא שמי' היזק מ"מ רבא משמע דס"ל לא שמי' היזק עיין בתוס' ב"ק ד' צ"ח בצורם אוזן פרתו ייע"ש וצ"ל דהתם הטעם בדאוריית' לא קניס משום דל"ש שיבשל בשבת ע"ש ודוק ברש"י) אך לאביי קאמר התם דלר"מ עבדי חזוק בדבריהם יותר משל תורה ולר"א משמע מהתם דאף כשל תורה לא עבדינין חזוק דלא ס"ל הא דר"מ אך י"ל דוקא התם לא ע"ח אך כשל תורה משום דלא שכיחא עיין אות יוד ובלא"ה ליכא לאוכוחי מ"ד דאביי לא קאמר הך מלתא רק לדחוייא בעלמא די"ל דר"מ לא ס"ל כר"א רק במעוברת ע"ח יותר משל תורה ור"א לא ס"ל כר"מ דבמעוברת לא ע"ח כלל אך לפי האמת י"ל דמודה אביי לרבא דלר"מ לא עבדינין חזוק יותר משל תורה ולר"א ע"ח כשל תורה ור"מ ור"א אמרו דבר א' ולפ"ז נסתר מ"ש ג' חלוקין לר"מ לעיל אות וא"ו וליכא רק ב' חלוקי' ודוק:
יד
שמואל ס"ל ע"ח יותר משל תורה ערובין פ"ה ב' בחדושי ברכות שלי ד"ד א' אות מ"ב פלפלתי שם בפלוגתא דר"ג וחכמים בזמן ק"ש דערבית דחכמים ס"ל עד חצות דעשו סייג ור"ג לית ליה ההוא סייג וכתבתי דתרווייהו ס"ל ק"ש דרבנן ייע"ש הוכחה לזה ופליגא בהא דר"ג ס"ל כר"מ דלא עשו חזוק לדבריהם וחכמים כר"י דס"ל ע"ח לדבריהם ועי"ש שהארכנו שם בדברים נכונים מכוונים בפשט הסוגי' שם ייע"ש: