מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
חיבת הקודש
א
ר"ל ס"ל חיבת הקודש דאורייתא חולין ל"ו ויליף מקרא דוהבשר לרבות עצים ולבונה:
ב
רב יוסף ס"ל חיבת הקודש דרבנן שם לדעת הרמב"ם ע' בכ"מ פ"א מה' טומאת אוכלין די"ז שתי' כן לדעת הרמב"ם דס"ל חיבת הקודש דרבנן דפסק כרב יוסף נגד ר"ל וע' בנ"ב חלק יו"ד סימן מ"ה שתמה בזה דאדרבה אין הלכה כתלמיד במקום הרב ומיהו לענ"ד אדרבה מלשון רב יוסף שם משמע דס"ל דחיבת הקודש דאורייתא רק דקאמר דר"ל מאי מבעי' ליה אי מימני ביה ראשון ושל סוף סוף נמנו ביה ראשון ושני מדרבנן וע"ז שני ליה אביי דר"ל לשרוף קא מיבעי ליה דאי מוני' בו מדאוריית' שורפין וכן מבואר ברש"י שם בד"ה לר"ל נמי נימני' ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן ע"כ ר"ל ניהו דמדאוריית' מספק' ליה אי מונין מ"מ מדרבנן מיהא לימני וא"כ למאי נ"מ מבעי' ליה וע"ז משני אביי דנ"מ לשרוף אבל חיבת הקודש לענין טומאת עצמו מודה רב יוסף דהוא מדאורייתא וצ"ע:
ג
אביי ס"ל חיבת הקודש דאוריית' שם זהו אף לשיטת הרמב"ם כיון דאביי משני לשרוף קא מבעי' ליה ש"מ דס"ל חה"ק דאוריית' וע' בנ"ב שם דמקשה דהו"ל לפסוק כאביי נגד רב יוסף דהלכה כבתראי ייע"ש:
ד
ר' אלעזר נראה דס"ל חיבת הקודש דאוריית' מדקאמר שם דמכל האוכל אשר יאכל אתי למעוטי חיבת הקודש דלא הוי כהכשר מים ממש למנות בה ראשון ושני ש"מ דחה"ק לפסול גופא דאוריית' ייע"ש היטב בסוגיא וברש"י:
ח רב אשי דס"ל בפסחים ל"ה דהכשר עצים ולבונה הוי מעלה בעלמא ס"ל חיבת הקודש דרבנן כיון דלא דריש והבשר לרבות עצים ולבונה כ"כ בנ"ב חלק יו"ד סימן ד' ואינו מוכרח דיש חלוק בין אוכל ומשקה דבדידהו חיבת הקודש דאוריית' רק בעצים ולבונה דאין ראויים כלל ס"ל דרבנן דלא דריש ווי"ן ע' בס' ראש יוסף בחולין ל"ו ולקמן נאריך בזה בס"ד וע' במשנה למלך פ"ו מה' אסורי מזבח שהביא כמה סוגיות בש"ס דאמרינן עצים ולבונה מעלה בעלמא ואעפ"כ כ' דאין ראיה די"ל דהוי מדאוריית' יע"ש שהביא ראיה לדבריו:
ו
ורבה בר עולא ס"ל חבה"ק דאוריית' כ"כ בנ"ב שם והוכיח מסוגיא הראשונה דחולין ב' ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה שמא יגע ולהתי' הב' דתוס' לא מוכח מידי גם לתי' הראשון אינו מוכרח דאף דחיבת הקודש דרבנן מ"מ מוזהר מה"ת שלא לטמא שום טומאה אף טומאה דרבנן וכיון שיטמא צריך לשרוף והתורה אמרה משמרת תרומתי וע' בראש יוסף שכ' שם על דברי התוספות ג"כ כמ"ש אי חבה"ק דרבנן לא הוי גזירה לגזירה מטעם שכתבתי ייע"ש היטב:
ז
דעת הפ"י בפסחים דט"ז דדוקא עצים ולבונה הקרבים על גבי מזבח משום חיבת הקודש אבל דבר שאינו קרב ע"ג מזבח אף שהוא קודש ובעזרה אינו מכשירו חבה"ק ע"ש והנה יש לעיין בבשר שלמים אי חבה"ק מכשיר הבשר שנאכל לבעלים ואינו קרב והנה בחולין ל"ו ב' קאמר דוהבשר אשר יגע בכל טמא כו' דאיתכשר במאי וקאמר דאיתכשר בחה"ק אלמא דחיבת הקודש מכשיר אפי' הבשר שאינו קרב ע"ג המזבח דאימורין נפקא ע מוהבשר בתרא כדאיתא בפ"ב דפסחים אלמא דהבשר קמא קאי על הבשר ממש וקאמר דחה"ק מכשירו אך י"ל דזהו לפי הס"ד דגמ' שם דילי חבה"ק מוהבשר איה"נ דמכשיר אף בשר שאינו קרב אבל למסקנא דיליף מעצים ולבונה י"ל דוקא דומיא דעצים ולבונה שקריבין ע"ג מזבח אך בחולין ל"ג דמקשה כי לא יצא מהן דם ליתכשרו בחיבת הקודש ומאי קושיא דהא ונאכלין בידים מסואבות קתני וקאי על הבשר שאינו קרב ע"ג מזבח וכן בספ"ק דפסחים דף כ' דקאמר אלא דאכשר בחבת הקודש משמע ג"כ דחבה"ק מכשיר אפי' דבר שאינו קרב וי"ל דשלמים כיון דאימורין שלהן קריבין אזי אף הבשר חשיב חה"ק משא"כ בדבר שבעזרה שאין שום דבר קרב ממנו ע"ג המזבח לא חשיב חיבת הקודש: