מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
חינוך
א
האב מצווה לחנך בנו במצות ולא האם והך דהילני המלכה בריש סוכה מדת חסידות הוא וע' בתה"ד ובמג"א ריש סימן שמ"ג וע' בפ"י שם רי' סוכה ועמ"ש בגליון הש"ס וע' נזיר כ"ט א' דהכין ס"ל לר"ל בשם רבי יוסי בר חנינא דאשה אינה חייבת לחנך בנה ולרבי יוחנן שם אין ראיה וסבירא ליה דאף אשה חייבת לחנך בנה ושם מייתינן ג"כ פלוגתא דרבא ורבי יוסי בר יהודה ובעי למימר דרבי סבירא ליה הלכה היא בנזיר וריב"ח סבירא ליה כדי לחנכו ובתר הכי מסיק דלכ"ע כדי לחנכו ולס"ד י"ל דרבי ס"ל דאף אשה חייבת לחנך ולמסקנא מוכח דאף ר' ס"ל אשה אינה חייבת לחנך וע' תוס' חולין כ"ח א' שכ' שם דאף למסקנא צ"ל דרבי ס"ל הלכה בנזיר ולפ"ז י"ל דס"ל דאף אשה חייבת בחינוך והנה בזה יש ליישב הך דהילני בריש סוכה דהשיב ר"י והלא ז' בנים היה לה ועוד כל מעשי' כו' וקשה דמה בכך כיון דאיהי לא מחייבה בחינוך וע' פ"י שם ועמ"ש שם בגליון ולפמ"ש א"ש דהך אי אשה חייבת לחנך תלוי בזה אי הלכה בנזיר י"ל דגם אשה חייבת ואם נאמר כדי לחנכו מוכח דאשה אינה חייבת בחינוך והוה בנזיר מקשינין שם למ"ד כדי לחנכו הא אכיל כהן מליקה ומשני אין שחיטה לעוף מה"ת ולפמ"ש למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ע"כ הלכה היא בנזיר וע' תוס' חולין כ"ח א' והנה ר' יהודה ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת כמ"ש בערך עוף אי טעין שחיטה ואף למ"ש שם לדחות די"ל דס"ל אין שחיטה וי"ל דמקשה שם האי קמייתי חולין בעזרה ומשני חולין בעזרה ל"ד ובפסחים כ"ב א' הביאו שם התוס' מת"כ דר' יהודה ס"ל חולין בעזרה דאוריית' וע"כ דס"ל הלכה בנזיר א"כ י"ל דס"ל אף אם חייבת לחנך ושפיר מוכיח שם מהילני לשיטתיה ודוק ולפ"ז לפי מאי דקימ"ל הלכה הוא בנזיר י"ל דגם האם חייבת בחינוך דבש"ס לא קאמר רק קסבר דמשמע דר"ל לחודיה סבר הכי אבל לר"י ליתא להך דינא וכמו באינך דקאמר שם קסבר בת אינו חייב לחנך וקסבר אין שחיטה לעוף דלר"י ליתא ה"ה בזה):
ב
אם חייב לחנך הבת הנה בנזיר קאמר שם דר"ל משום ריב"ח ס"ל דבת אינו חייב לחנכה ומנה בהך דגיטין נ"ה קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה ופי' שם התוס' דתרומה דאוריית' לא אכלה אף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו שמא תאכל לכשגדלה ולא בעל הנה ממ"ש ולא בעל מבואר דכוונתם גדלה ממש וקשה למה לי גדלה ממש הא התוס' ס"ל בשבת דף קכ"א דקטן שהגיע לחינוך מצווין להפרישו וסתם תני במשנה קטנה אוכלת ומשמע אף שהגיע לחינוך א"כ מצווין להפרישו וע"כ דהתוס' ס"ל דבת אינו מחויב לחנך ובע' קטן אוכל נבלות הארכתי ומההוא דיבמות קי"ד דבר טלי וטלי' למה הנהיג זכרי' ה"ל להנהיג רק נקיבות דאין בהם חיוב חנוך משא"כ קטן שמחויב לחנכו ומכ"ש שלא להניחו לעשות איסור וע"כ דאף נקיבות מחויב לחנך י"ל דהתוס' לשיטתייהו דס"ל בהגיע לחינוך מפרישין וא"כ ע"כ הא דא"ל דבר טלי וטליא היינו שלא הגיע לחינוך וא"כ שוים הם תינוק ותינוקת והנה התוס' ישינים ביומא דפ"ב הקשו מהך דנזיר דאמרינין דבת אינו מחויב לחנך ושם אמרינן דתנוקת מחנכין אותן ותי' דוקא לענין נזיר אמרינין דאינו מחויב לחנכו וזהו דוחק עכ"פ מבואר דתוס' בעצמן ס"ל דבת חייב לחנכה בכל המצוות וקשה מה שהקשיתי על תוס' דגיטין נ"ה הנ"ל וי"ל דהתוספות דיומא שם לשיטתייהו אזלי דס"ל דאף בהגיע לחינוך אין מצווין להפרישו כדמשמע שם מדבריהם ועמ"ש שם בגליון וע' בפסקי מהרי"א סימן ס"ב ובב"ח או"ח סי' שמ"ג אבל לדבריהם בשבת י"ל דבת אינו מחויב לחנכה בשום מצוה אך קשה היאך יפרנסו הך דיומא דנקיט אבל מחנכין בתנוקת וי"ל דמשניות חלוקות הן הך דיומא והך דנזיר והך דגיטין ס"ל כהך דנזיר (וע' במג"א סימן שמ"ג ס"ק א' שכ' קושיא זו מהך דיומא בשם תוס' נזיר וליתא שם ונעלם ממנו דבריהם בתוס' ישנים ביומא שם גם מ"ש במג"א שם ואפשר דכל המצוות דמי ליוה"כ אילו ראה דברי התוס' ביומא לא כתב אפשר שכך מבואר בדבריהם והנה לענ"ד נר' ליישב דבאמת לענין ל"ת שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לענין מ"ע שאין הזמן גרמא שהן חייבות בגדלותן חייב לחנכן בקטנותן משא"כ בהנך מצות שאין חייבות בגדלותן ל"ש בהו חינוך אך לפ"ז מצוות נזירות שייך בהן בגדולתן אמאי אין מחנכין וי"ל לפי שבאשה אין מצוה כל כך בנזירות שברשות בעלה עומדת ובעל מיפר לה נזירותה וע"כ אין לחנכה בכדי שתהא רגילה בגדלותה שאין עליה מצוה להזיר שרשות בעלה עלי' וחילוק זה נכון הוא ואולי לזה כוונו התוס' ביומא דדוקא בנזירות אין לחנכה אבל בשאר מצוות שמחוייבת בהן מחויב לחנכה אבל במצות שאין מחוייבת בהן פשיטא דאין חיוב לחנכה אך כ"ז מוכרחים אנו לחלק לר"ל דס"ל כדי לחנכו במצוות אבל לר"י דס"ל הלכה הוא בנזיר אזי בכל המצוות מחויב לחנך הבת כסתם מתניתין דיומא היוצא מזה דלר"ל יש לומר דאינו מחויב לחנך הבת בשום מצוה דאל"כ קשה הך דתוס' גיטין נ"ה וצ"ל דמשניות חלוקות הן לדידיה הך דיומא והך דנזיר או דס"ל כדעת תוס' ישינים דבכל מצוות חיוב לחנך לבד מנזירות ולדעת ר"י בת שוה לבן בחינוך רק במצוות דלא מחייבה אף לכשתגדל פשיטא דאף ר"י מודה דאינו מחויב לחנכה והנה בעיקר קושי' התוס' לר"ל מהך דמחנכין לשעות דמשמע דמחויב לחנך הבת י"ל דהתם קאמר ברישא אין מענין התינוקו' דהיינו שמאכילין אותן בידים אבל מחנכין אותם לשעות היינו שאין מאכילין אותם בידים אבל לחנכו בפועל באמת אינו מחויב רק שאינו מאכילו בידים וע' במג"א סי' תרי"ו מה שכתב בזה ויש בזה אריכות דברים:
ג
דעת התוס' דחינוך אינו רק למצוות עשה ולא במצוות ל"ת ולכאורה יש ראיה מהא דאמרינין קטן שהגיע לחינוך דמברך לאביו ברהמ"ז מבואר דמחנכין לברך והא לדעת הפוסקים דברכה שא"צ אסור מדאורייתא בל"ת וא"כ איך מחנכין בעשה ועובר על ל"ת ברכה שא"צ דמדאורייתא אינו מחוייב אך באמת אין ראיה דכיון שמחויב לחנכו במצוות עשה זו ממילא מחויב בדבר מדרבנן ואין כאן ברכה שא"צ:
ד
ענין החינוך אינו שוה בכל הדברים דבסוף פרק לולב וערבה אמרינין קטן היודע להתעטף אביו לוקח לו ציצית לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין יודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש ומשמע דחינוך דתורה קצת דאוריית' דהא מקרא ילפינין לה בסוף פרק קמא דקדושין וכן בירושלמי לדבר מכאן אמרו קטן המתחיל לדבר אביו מלמדו תורה וע' בלח"מ פ"א מהת"ת דמשמע דס"ל דללמדו מחויב מה"ת וחקר אי להשכיר לו מלמד מחויב מה"ת: