מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
חזקה אי אזלינן בתרה בספק השקול
א
הנה אי אזלינן בתר חזקה בספק השקול באיסור' יש בזה מחלוקת הראשונים דעת הרבינו יונה והרשב"א והר"ן דבספק השקול אזלינן לחומרא אף באיכא חזקה להיתר כגון בנולד ס' טריפות בבהמה לאחר שחיטה דיש חזקת היתר ואעפ"כ אסרינן מדרבנן זולת כשיש רגלים לדבר כמו בזאב וכבר האריכו בדבריהם הש"ך ביו"ד סימן נון ובפר"ח סי' כ"ח:
ב
דעת התוס' דבספק השקול אוקמינן אחזקה אפי' מדרבנן הובאו בש"ך ובפר"ח שם:
ג
בתשובות פנים מאירות ח"א סימן ט"ו הביא ראיה מחולין קל"ד בגר שנתגייר והיה לו עיסה ס' חייב ול"א אוקמי' אחזקה שהיתה בחזקת פטורה וקאמר שם בגמ' ספק איסור' לחומרא ומשמע דבספק איסור לא אזלינן בתר חזקה:
ד
ולפ"ז רבא ס"ל ספק אסור לא אזלינן בתר חזקה דרבא הוא דקאמר התם הך מלתא ייע"ש בחולין דף ק"ד ע"א:
ה
ואביי דמקשה שם לרבא מעיסה ע"כ לא ס"ל הך חילוק וי"ל דס"ל ספק אסור מוקמינן אחזקה רק במתנות כהונה ספיקו לחומרא וכדס"ל לר"ל שם וע"ש ודוק:
ו
הרב בפרי מגדים יו"ד בפתיחה לטריפות דחה דברי בעל תשו' פ"מ הנ"ל דבאמת ספק אסור מוקמינן אחזקה להיתרא אף מדרבנן כדעת התוס' הנ"ל אות ב' אך הא דאמרינן ספק איסור' לחומרא ולא מוקמינן אחזקה הוא משום דיש בו עון מיתה כמ"ש בירושלמי וכמ"ש ר"ש שם וכ"כ הר"מ בפ"ח מה' בכורים ס' חייב מפני שהוא עון מיתה ודעתו דבעון מיתה וכרת לא אזלינן בתר חזקה להיתרא בס' השקול ייע"ש דבריו ויש לעיין בסוגיא דירך שנתבשל בה ג"ה חולין צ"ו דאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל בה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ומקשה והא אמר ר"ה גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו והנה יש להקשות דהא צלי אינו בודאי מפעפע רק ספק כמבואר בסימן ק"ה והנה לכך התיר שמואל בנצלה משום דכיון דהוא ספק אזי מוקמינן ירך זה בחזקת היתר שהיתה מותרת עד הנה אבל בחלב דהוא אסור כרת אזי לא אזלינן בתר חזקה להיתרא ודוחק לומר דס"ל לש"ס דחזקת היתר איתרע הואיל ונצלה עם הגיד דמנ"ל להקשות על שמואל דלמא שמואל ס"ל דלא איתרע חזקת היתר וכאשר נאריך בזה במ"א בס"ד דבמחלוקת שנויי' דבר זה אי נימא בכה"ג איתרע החזקה וע' בכר"ו סימן צ"ח. אך לפמ"ש בערך טכע"ק אות ח' ובערך מב"מ אות כ"א דמאן דס"ל מב"מ לא בטיל ע"כ ס"ל טכע"ק דרבנן וא"כ שפיר מקשה מדר"ה דא"ל דר"ה אוסר מטעם ספיקא ולא אזיל בתר חזקה בספק כרת דהא ר"ה תלמידי' דרב ורב ס"ל מב"מ במשהו וגם שמואל ס"ל הכי א"כ לדידהו טכע"ק דרבנן וא"כ אין לומר דמחמת ספיקא אוסרין לגדי שצלאו בחלבו דלדידהו הוי ספיקא דרבנן ולקולא אזלינן ודוק וע' בערך טכע"ק אות ט' ודוק וע' בחדושינו לחולין דף צ"ג ב':
ז
בבאורי ליו"ד סימן א' סעיף א' כתבתי דאף לסברא הלזו דבספק מיתה לא מוקמינן אחזקה היינו דוקא היכא דעיקר הספק בכרת אבל היכא דעיקר הספק הוא בלאו רק שנמשך ממנו ס' כרת כגון ס' שחיטה באופן שכתבנו שם דאין חזקה לאסור ויש חזקה להיתר אף שנמשך ממנו ס' כרת לענין אם נמצא בה שליל דמתירין חלבו וכן לענין אם נגע בה ונכנס למקדש מ"מ הואיל ובעיקר הספק אינו רק לאו מוקמינן אחזקה ושוב נחשב כודאי ואין כאן ספק כרת כלל: