מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
אות ח חתיכה נעשה נבילה
א
רב ס"ל חולין ק"ח כיון שנתן טעם באותה חתיכה נעשה נבילה וכן בחולין ק':
ב
ור' חנינא ור' יוחנן דס"ל אפשר לסוחטו אסור שם כפי הבנת רוב המפרשים דענין זה הוא חנ"נ ע' ברש"י וברא"ש ובאמת יש לחלק דאף דס"ל אפשר לסוחטו אסור היינו לענין עיקר החתיכה עצמה שנשארת באיסורה שמא לא נסחט יפה אך אעפ"כ מה דנפיק מינה לאסור שאר חתיכות אין אנו משערין רק כפי חשבון האיסור שהיה בו וכמ"ש אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דסוף סוף אין אנו מחזיקין החתיכה ההיתר שבה לאיסור רק דהחתיכה עצמה הואיל וכבר אוסרתה בטעמה אך הטעם היוצא ממנ' לאחרים אנו יודעין שיש בו ג"כ מטעם ההיתר ואין ההיתר יכול לאסור אך ממה דמקשה לרב בש"ס וסבר רב אפשר לסוחטו אסור כו' חלב אמאי מותר משמע דאי אפשר לסוחטו אסור נעשה נבילה לגמרי אף לאסור ואפשר דעיקר הקושיא על רב דס"ל חנ"נ וצ"ע ועוד נבאר מזה לקמן ובחידושי חולין בס"ד:
ג
שמואל ור"ש ברבי ור"ל ס"ל אפשר לסוחטו מותר ולכאורה זהו פשוט דלמ"ד מותר ס"ל דאין חתיכה נ"נ כיון דאף החתיכ' בעצמה מותרת אך ע' בר"ן שחקר בזה דאפשר אף דס"ל א"ל מותר היינו כשאנו טועמים החתיכה ורואין אנו שנפלט ממנה טעם האסור אזי הוא מותר אך בעוד האסור בחתיכה שם נבילה עלי' וצריך ס' נגד החתיכה רק דלא חשוב מב"מ עם שאר החתיכות של בשר כיון דעיקר אסורו משום חלב ואילו היה נסחט החלב היה מותר וזהו שמקשה על רב אי קסבר אל"מ חתיכה אמאי נ"נ עיקר הקושיא למה אמר שאוסר במשהו כדין מב"מ כיון דאל"מ עיקר אסורו משום החלב ודי בששים נגד החתיכה אילו תורף דבריו מ"מ איני מחליט הדבר לומר דמאן דס"ל אל"מ צריך ס' נגד כל החתיכה רק די"ל כן וי"ל דסגי בס' נגד האסור לחוד כיון דאין האסור רק מצד האסור ואלו נסחט מותר אמנם בעיקר הסברא מאוד אני תמה על מאור עינינו בסברות איך יסבור כזה דהשתא החתיכה שכבר נאסרה אם נאסר ממנה האסור מותר היאך נאמר שבאם היא נותנת טעם בחתיכה אחרת שיצטרך ס' נגד כולה דהרי בודאי אנו יודעין שחתיכות אחרות אין בהם טעם האסור ואם זו החתיכה שכבר קבלה הטעם ונאסרה מותרת בפליטתה הטעם וכשנסחט ממנה כ"ש האחרות שאין מקבלות כלל הטעם כשיש בהן ס' נגד האסור הגע עצמך אם נפל טיפת חלב על חתיכה ונאסרה ונפלה לקדירה שיש ס' נגד הטיפה ולא נגד החתיכה הנה איך נאמר דנשער ס' נגד כל החתיכה האסורה בעצמה ומרגיש שאין בה טעם חלב נתירנו א"כ הועילו שאר החתיכות להתיר החתיכה והיאך לא יועילו עכ"פ להתיר עצמם דממ"נ אם נפלט כל הטיפה אל הקדירה הרי אף החתיכה מותר והיאך ניבעי ס' נגדה ואם לא נפלט רק מקצת ממנה באופן שהחתיכה נשארת עדיין באיסורה היאך נאמר שבשביל שנפלט מעט מן האסור לחתיכות יאסרו החתיכות והואיל והחתיכה אסור ואם נפלט כל האסור דהיינו כל הטיפה אזי הן מותרות ואף החתיכה מותרת זהו דבר שאין לה שחר דכיון דאנו מתירין החתיכה כאשר נפלט ממנו האסור אף שכבר היתה אסורה כ"ש החתיכות שאנו יודעין בבירור שלא קבלו טעם כלל מן האסור והרי הם נסחטין ועומדין ואל תתעקש ותאמר ניהו כשנסחט החלב מן החתיכה מותרת מ"מ בעוד החלב בה נעשין גוף אסור אחד דכל חד לחודיה שרי וכשנתערבו נעשין גוף אסור א' כסברת רבינו אפרים וא"כ כשהיא מפלטת אז לחתיכות אחרות צריך לשער נגד כולה דאז הוא חתיכות אסור אחד אך ז"א למעמיק בזה דניהו שהחתיכות אחרות בולעות גוף האסור דהיינו החתיכה הלזו מ"מ לא יגרעו מגוף החתיכה הלזו דאם אנו טועמין אותו שהאסור נפלט ממנה ואין בה טעם חלב מותר אם כן ה"ה בחתיכות האלו שאנו יודעין בבירור שאין בה טעם חלב הרי נפלט האסור מן טעם החתיכה בבלוע מהן נמצא הטעם הזה שנבלע בהן מן החתיכה נעשה היתר ואיך יאסר אותן ויש בזה להעמיק עוד יותר ונלאתי לכותבן ויתבאר במ"א אי"ה דס"ד ועיקר מה שדחק הר"ן בזה כדי שימציא חלוק בין אפשר לסוחטו ובין חנ"נ דאל"כ לא יתכן סוגית הש"ס אי קסבר אל"מ חתיכה אמאי נ"נ כי בא"ל היא הוא חנ"נ ומאי מספקא ליה לש"ס בזה ודאי סבר אפשר לסוחטו אסור אך האמת יורה דרכו שאין לחלק בזה האופן כלל רק להיפוך י"ל כמ"ש באות הקדום דאף אי אפשר לסוחטו אסור מ"מ הבליעה היוצא ממנו אין משערין אלא לפי אסור שבו דסוף סוף אין החל נותן טעם ואיברא לך הרי הציר שאוסר עד מאתים דטעמא מתפשט עד מאתיים ויש דברים חלשים דטעמן אין מתפשט אף בשלושים והנה אף שנאמר דחתיכה זו נעשה נבילה מ"מ אינה נותנת טעם באחרת רצונו טעם האסור שבה דהיינו החלב אינו מתפשט באחרת והבן וניהו דחתיכה זו נשארת באסורה דכך גזירת הכתוב מ"מ ענין מיסר אחריתא א"א לומר שטעם הבשר יאסור בשר אחר רק טעם החלב נמצא ניהו דהיא נבילה אינ' נותנת טעם אסור באחרת ועוד י"ל דאף רב דאוסר חנ"נ הוא משום דס"ל מב"מ לא בטל א"כ שפיר אמרינן דכיון דהוא נעשה נבילה אוסר הבשר בשר זה אף דאין טעם של איסור בשאר חתיכות דמאן דאוסר מב"מ במשהו לא אזיל בתר טעמא דמב"מ ליכא טעמא וע"כ גזה"כ כך הוא וא"כ כיון דחתיכה זו נבילה אוסרת אחרת משא"כ לדידן דמב"מ מה"ת בטיל ברוב כיון דאינו נותן טעם א"כ א"א כלל לומר חנ"נ לאסור כולן עד שיהא ס' נגד החתיכה כיון דמה"ת עיקר תלוי בטעם ובפרט בב"ח דקאמר רבא דרך בישול אסרה תורה דהיינו עד שתתן טעם כפרש"י וכיון שאין חתיכה זו נותנת טעם בחתיכות אל שהן מב"מ וטעם החלב מתבטל בחתיכות א"א לומר שיהא אסור מה"ת וע"כ אף לדידן חנ"נ בבב"ח רק מדרבנן אסור דלא כנראה מר"ן דבב"ח מן התורה אסור ובשאר אסורין מדרבנן ועוד נבאר בזה באורך בס"ד: