אור ברסלב
מלא הרועים חלק א זמנו של שטר מוכיח עליו

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

זמנו של שטר מוכיח עליו

אות ז זיקה

א

ר' יוסי ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו דמדכתב הזמן בשטר ש"מ דכוונתו להיות חל מהיום ב"ב קל"ו כתובות ב' גיטין ע"ב ואפילו בע"פ ס"ל אמרינן זש"ש מוכיח עיין באות שאח"ז:

ב

ר' יהודה נשיאה ס"ל כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו ייע"ש בכתובות ובגיטין שם ואפילו בע"פ ס"ל כר"י ור"י ס"ל בע"פ אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ייע"ש בגיטין:

ג

רב ס"ל הלכה כר"י גיטין שם ובב"ב קל"ז והא דהתקין רב בגיטא מן יומא דנן ולעלם כ' התוס' דהוא לשופרא דשטרא והרי"ף ביש נוחלין תי' דרב ס"ל כר' יוסי בממון ובגיטין אתקין מן יומא דנן ולעלם דבאסורא לית ליה דר"י ועיין באה"ע סי' קמ"ד ועיין בר"ן סוף פרק מי שאחזו שמסתפק בדברי הרי"ף אי דעתו דבגיטין ל"ח כלל לדר"י או דוקא לחומרא דלא סמכינן אדר"י לגמרי אבל מיחש חיישינן לדר"י ודעת הרמב"ם דל"ח כלל ייע"ש בר"ן:

ד

רב לא ס"ל כר' יוסי גיטין ע"ב ב' מדאמר כזה גט למעוטי דר' יוסי.

ה

רב הונא ס"ל הלכה כר' יהודה אך בתנאי בע"פ מספקא ליה אי הלכה כר"י גיטין ע"ב א' ב' ייע"ש אך לאיכא דמתני לדר"ה אסיפא משמע דאף בע"פ ס"ל הלכה כר"י ייע"ש ודוק:

ו

רבה בר אבוה ס"ל הלכה כר' יוסי גיטין ע"ב א':

ז

רב נחמן משמע שם דקבל מרבה בר אבוה רבי' דהלכה כר' יוסי ייע"ש אך ממ"ש בב"ב קל"ו בהקנאה א"צ לפי' רשב"ם משמע דלא ס"ל כר' יוסי:

ח

רבא ס"ל הלכה כר"י אפילו בעל פה גיטין ע"ב ב' ולאידך אוקימתא דמוקי לדרב' באמר מהיום מבואר דרבא לא ס"ל כר"י רק כרבנן וכן דעת רשב"ם דקל"ו ובזה מיושב קושית תוספ' גיטין שם ד"ה לרבא די"ל דרשב"ם תפס לשון אחרון עיקר דמוקי לדרבא בדאמר מהיום וכרבנן:

ט

ר' יוחנן מסתפקים בזה התוס' וכל הפוסקים דבגיטין ע"ו ב' קאמר ר' יוחנן דר' יהודה נשיאה הורה כר"י וקאמר שם ר' יוחנן דלא הודו לו כל סייעתו וקצת פוסקים ס"ל דר' יוחנן אמר כן לו' שאין הלכה כמותו ולכך פוסקים דלא כר' יוסי כמ"ש הרמב"ן וכ"כ בחידושי הרשב"א גיטין לדעת הרמב"ם וכ"ד רב נחשון גאון כמ"ש הרי"ף בפ' יש נוחלין אך התוס' כ' שם בגיטין די"ל דר' יוחנן גופא סבר כר' יוסי או שמא בע"פ לא סבר כר' יוסי עכ"ד ופירוש דבריה' דמתחל' רצו לו' דר"י ס"ל לגמרי כר"י אפי' בע"פ והא דאמר הכא דלא הודו לו כל סייעתו לאו למימרא דאין הל' כמותו רק עיקר המעשה משמיענו דהי' מחלוקת מתחלה אמנם אח"כ נמנו וגמרו כמ"ש בברייתא ורבותינו התירוהו לינשא ובפרט לפי אידך לישנא בגמרא דלא הודו לו כל שעתו כל ימי חייו משמע דאח"כ קבעו הלכה כמותו (ועיין ברמב"ן שפי' להיפוך דלמ"ד ולא הודו לו כל שעתו ר"ל דלא מבעיא דסייעתו היינו בית דינו לא הודו לו אלא אפילו ביד אחר לא הודו כל שעתו) ועוד כתבו התוס' די"ל דוקא בתנאי בע"פ לא ס"ל לר"י כר' יוסי או דאפשר דס"ל דר' יוסי גופא לא קאמר בתנאי בע"פ ולכך לא הודו לו כל סייעתו לרבי יהודה נשיאה דאף דגם אינהו ס"ל הלכה כר"י ס"ל דוקא בתנאי הכתוב בשטר אבל בתנאי ע"פ ל"א ר' יוסי אך לפ"ז צ"ע מ"ש בגיטין ע"ב ב' ומי מספקא ליה והתנן ה"ז גיטך כו' ואמרינן מאן רבותינו כו' ומאי קושיא דלמא ר"ה הא גופא מספקא ליה אי הלכה כר"י נשיאה דס"ל דר' יוסי גם בע"פ קאמר או דהלכה כסייעתו דלא הודו וס"ל דר' יוסי ל"א בע"פ ודוק אלא ש"מ דכולהו ס"ל דר"י אפילו בע"פ קאמר רק דסייעתו חולקים עליו וס"ל דאין הלכה כר' יוסי בע"פ והנה לפמ"ש הרי"ף הבאתיו לעיל אות ג' לחלק בין גט לממון וי"ל דבהך פליגי ר"י נשיאה וסייעתו דגם סייעתו ס"ל הלכה כר"י אך בממון דוקא ולא באיסורא והכא ס"ל לר' יוחנן וגם כאן יש להסתפק במה שמסתפק הר"ן בדעת הרי"ף הבאתיו לעיל אות ג' בהא דלא ס"ל כר' יוסי באיסורא אי הטעם משום דאיסורא דחמור לא סמכינן אדר"י לקולא כהך דרבותינו דהתירוהו להנשא בלא חליצה ולדידן לא סמכינן אדר"י להקל ומצרכינן חליצה אבל מ"מ חיישי' לדר"י ואסורה להתייבם דשמא איתא לדר"י והוי גט או דלגמרי לא חיישינן לדר"י ומותרת אף להתייבם וזהו יש להסתפק ג"כ במה שלא הודו לו אם לא הודו לו בזה דפוטרה מחליצה אבל לדידהו לא סמכינן אדר"י להקל אבל חיישינן לדר"י להחמיר שלא תתייבם או דלגמרי לא ס"ל לדר"י וכן יש להסתפק לר' יוחנן סוף דבר.

י

דבדעת ר' יוחנן איכא לאסתפוקי כמה ספיקות או דס"ל לגמרי כר' יוסי אפילו בגיטין ואפילו בעדות בע"פ או דבע"פ לא ס"ל כר' יוסי או דבגיטין לא ס"ל כר' יוסי וגם בזה יש להסתפק או בגיטין לא ס"ל כלל לדרבי יוסי אפילו לחוש לה להחמיר או דלא סבירא ליה דר' יוסי לקולא אבל לחומרא חייש לדר"י בגיטין ודוק:

יא

ר' יהודה ס"ל בב"ב קל"ו שם דל"א זמנו שש"מ וצריך לכתוב מהיום אך בקנין אמרינן זמנו שש"מ ויש פוסקים דבקנין א"צ זמן כלל ושני הדיעות הובאו ברבי' ירוחם ובטור חו"מ סי' רנ"ט ובב"י שם ע"ש. אך כ"ז לדעת רשב"ם וסייעתו דהבעיא דבהקנא' הוא אליבא דר' יהודה אבל לדעת התוס' גיטין ע"ב ב' והרא"ש בב"ב שם דהבעיא דבהקנאה היא אליבא דר"י ובשאין כתוב זמן י"ל דדוקא לר"י כי היכא דמיקל בזמן בלי הקנאה ה"נ מיקל בהקנאה בלי זמן אבל לר' יהודה דס"ל דאף הקנאה אינו מועיל כי היכא דזמן אינו מועיל לר' יהודה ה"ה הקנאה וי"ל דאף הקנאה וזמן אינו מועיל לדידיה דאף בקנין אינו מועיל זש"ש לומר זמנו ש"ש מוכיח ולא ידעתי מה דקשיא ליה להב"ח בסימן תנ"ח על הטור דכ' וכן אם יש בו קנין דקנין עדיף מזמן לפי' רשב"ם ולא דק דהטור בשיטת הרא"ש אביו אזיל דפי' האבעיא אליבא דר"י דמועיל זמן אם מועיל קנין לדידיה אלמא דסבירא ליה דקנין גרע מזמן וא"ש ודוק:

יב

דעת הכ"מ בפ"ח מה' גירושין דבגט ל"ש זש"ש מוכיח דצריך הזמן בל"ז דגט שאין בו זמן פסול והנה המהרש"א בפ"ק דכתובות דף ב' ב' הקשה ג"כ זה דהיאך מוכח זמנו ש"ש דהא הוצרך לכתוב זמן שלא יהא פסול הגט ותי' דהיה יכול לכתוב שבוע או שנה דכשר והרב בשעה"מ בפ"ד מה"ג שם כ' דמהרש"א אזיל לשיטת הסוברים דכ' שבוע כשר אפילו לכתחלה והכ"מ אזיל לדעת הר"מ דס"ל דכ' שבוע אינו כשר כ"א בדיעבד ואני תמה דאף לדעת מהרש"א אין כאן הוכחה דע"כ הוצרך לזמן בכדי שלא יפסול הגט ואי משום דהיה יכול לכתוב שבוע דלמא לא אסיק אדעתיה הך מילתא למכתב שבוע ולאו כ"ע דינא גמירי דבכה"ג כשר ועיין בב"ח חו"מ סימן רנ"ח במה שיישב דברי הר"מ במתנה לאחר ל' יום וכן בסמ"ע שם וכ"ש כאן די"ל דלא ידע הדין:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה