אור ברסלב
מלא הרועים חלק א ווסתות דאורייתא או דרבנן

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ווסתות דאורייתא או דרבנן

אות ו וויתור אסור במודר הנאה

א

ר"א ס"ל ווסתות דאורייתא נדה ט"ז א':

ב

ר' יהושע ס"ל ווסתות דרבנן שם:

ג

ר' מאיר ס"ל ווסתות דאורייתא שם:

ד

רשב"ג ס"ל ווסתות דרבנן אף לפי הס"ד דגמ' נדה ט"ז א' ייע"ש וגם לדעת רבינא שמתרץ שם ס"ל לרשב"ג ווסתות דרבנן:

ה

רבי לדעת הס"ד ס"ל ווסתות דאורייתא ולדעת רבינא ס"ל דגם רבי ס"ל ווסתות דרבנן ואפשר דרבינא לא קאמר רק דליכא לאוכוחי מכאן דרבי ס"ל דאורייתא דיש לדחות דסבירא ליה דרבנן אבל באמת יכול להיות דרבינא ג"כ מסופק בזה ואפשר דס"ל לרבי וסתות דאורייתא ועיין במעד"מ רפ"ק דנדה שכ' שם על הרא"ש וגם רבינא דהוא בתרא ייע"ש:

ו

רב לדעת רנב"י ס"ל וסתות דרבנן שם אך לדעת ר"ז דדחי דכ"ע ס"ל וסתות דאורייתא מבואר שם דר"ז מסופק בדעת רב וכן מסופק שם בגמ' במימרא דר"ה אמר רב דלל"ק קאמר רב נחמן דמהך מימרא ש"מ דס"ל לרב וסתות דאו' ולל"ב קאמר ר"נ דמהך מימרא אמר ר"ה אמר רב ש"מ דס"ל לרב וסתות דרבנן ייע"ש ומכאן ראיה דר"נ לאו היינו רנב"י ודלא כדעת רש"י בגיטין פרק השולח והארכתי להשיג על דברי רש"י בקונטרס שלי מכמה דוכתי בש"ס גם התוס' בגיטין שם מקשו על רש"י ומכאן ג"כ סתירה לדעת רש"י דלרנב"י מפשט פשיטא ליה להש"ס דסובר דרב ס"ל וסתות דרבנן ולר"נ איכא שני לשונות ולחד לישנא ס"ל לר"נ דרב סובר וסתות דאורייתא:

ז

שמואל ס"ל וסתות דאורייתא שם דס"ל אפילו במצאה טהורה טמאה:

ח

רב הונא ס"ל וסתות דאורייתא נדה דף ט"ו א':

ט

רבב"ח ס"ל וסתות דרבנן שם:

י

ר"ל משום ר' יהודה נשיאה דאמר שם והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה בין לפירש"י דפי' בתוך עונה בינונית דהיא משלשים יום ובין לפי' הרא"ה בב"ה דמפרש בתוך ימי עונתה היינו בתוך זמן וסתה משמע דס"ל וסתות דאורייתא דאי למאן דס"ל וסתות דרבנן אף אחר שהגיע זמן וסתה מותר כדס"ל לרבב"ח שם אך לדעת התוס' והרא"ש והרשב"א והרמב"ן דס"ל דאף למאן דאמר וסתות דרבנן לא שרינן כ"א כששהה שיעור בכדי שתוכל לספור ולטבול אזי י"ל דר"ל ס"ל וסתות דרבנן והא דאמר דוקא בתוך ימי עונתה לאפוקי לאחר עונתה בלא שהה אבל איה"נ בשהה בכדי שתוכל לספור שרי דוסתות דרבנן ובחדושי הארכתי בדברי ר"ל ובביאורן והנה לדעת הרמב"ם ביאר דבריו הרב המגיד בפ"ד מה' א"ב דהא דאמר והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה היינו וסתה לאפוקי אם מצאה ביום וסתה אסורה שמא תראה בשעת תשמיש אבל לאחר יום וסתה מותרת אף לר"ל ברירא דמלתא דר"ל וסתות דרבנן ואין להאריך:

יא

ר' יוחנן לדעת התוס' והרא"ש שם דט"ו א' ד"ה אפילו הגיע ס"ל לרבי יוחנן וסתות דרבנן וכן צ"ל לדעת הרשב"א והרמב"ן וכן מבואר בתהה"א להרשב"א לדעת הרמב"ן לפי מה שביאר ה"ה דבריו בפ"ד מהא"ב ואמנם נראה לדעת רש"י בסוגיא שם צ"ל דר' יוחנן ס"ל וסתות דאורייתא וכ"כ ה"ה להדיא לדעת הרמב"ם שם אך לפי דברי הר"מ שם בפרק ד' מה' א"ב דעת הר"מ כדעת תוספות וא"כ ס"ל לר"י וסתות דרבנן ועיין היטב ותבין:

יב

הרב בתשו' נ"ב ביאר בהך פלוגתא דווסתות דאורייתא אי דרבנן דהוא דווקא לחשוש על וסת העבר אבל להב' חוששת לוסתה מדאורייתא אפילו לעונה סמוך לוסתה צריך לחוש מדאורייתא מקרא דוהזהרתם ותורף דבריו דלכ"ע יש חזקה שמוחזקת לראות ביום ווסתה אלא למאן דס"ל ווסתות דרבנן ס"ל דנגד זה ס"ל העמד אשה על חזקתה שהיתה טהורה ואוקי חזקה להדי חזקה אך עיקר חזקתה לא הועיל רק לשמא ראתה דאנו מחזיקין אותה בחזקת טהורה אבל לשמא תראה אין לה חזקה דאינה בחזקת שלא תהא רואה לעולם דהרי היא מעותדת לראות ודמי להך דרבא בגיטין כ"ח ב' לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינין ייע"ש עכ"ד בתשובה סימן נ"ה ותיתי לי דקיימתי דבריו מסברא והארכתי בזה בחדושי ויישבתי כמה קושי' עצומות וגם בגוף הסברא יש להאריך ויתבאר בחדושי:

יג

בחדושי הארכתי לפרש טעם פלוגתתן אי ווסתות דאוריי' או דרבנן כיון דהוחזקה להיות רואה ג"פ בזמן זה למה לא ניחוש להך חזקה מדאו' ככל חזקות דחיישי' לה מדאו' וסוקלין ושורפין על החזקות ודוחק לומר דיש חזקת טהרה דאשה נגד זה דהא כשמגיע זמן זה איתרע חזקת טהרה דאשה ובלא"ה מבואר ריש נדה דלהלל ל"א דאיתתא אוקמא אחזקה כיון דמגופה קא חזיא וע"ק למ"ד ווסתות דרבנן הא מקרא ילפינן לפרוש עונה סמוך לווסתה ש"מ דווסתות דאורייתא ובאמת דעת התוספות דאינו אסמכתא רק ילפותא גמורה וישבתי דטעמא דמ"ד ווסתות דרבנן משום דקי"ל דמדאורייתא אף בדם הבא מן המקור טהורה עד שתרגיש ביציאתו שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה והנה באמת אחר שהוחזקה להיות רואה בזמן זה ולהרגיש חיישינין מתחילתה ולכך צריך לפרוש עונה סמוך לווסתות מדאורייתא דחיישינין שמא תראה ותרגיש אבל אם עבר זמן ווסתה ולא בדקה ולא הרגישה י"ל דבכה"ג מדאורייתא ל"ח לווסתה דניהו דמחזקינין דאורח בזמנו בא מ"מ כיון דלא הרגישה טהורה מדאורייתא למאן דס"ל ווסתות דאוריי' ס"ל דאמרינן דודאי הרגישה רק דסברה הרגשת מי רגלים הוא וכדאמרינן ריש מכילתי' להלל כסבורה הרגשת מי רגלים הוא ואע"ג דהלל מודה דלחולין טהורה התם היינו טעמא דלא מטמאינין לה למפרע משום דאוקמינין לה בחזקת טהרה משא"כ הכא ומאן דס"ל ווסתות דרבנן ס"ל דמש"ה לחולין טהורה להלל מדלא הרגישה רק לקדשים מחמיר משום סייג ועיין היטב ותבין:

יד

ולפ"ז אף למ"ד ווסתות דרבנן מודה דלכתחילה חוששת לווסתה שמא תראה ותרגיש אף מדאורייתא רק בעברה ולא בדקה בזמן ווסתה ולא הרגישה סבירא ליה דרבנן:

טו

עוד אמרתי בחדושי די"ל דמאן דס"ל ווסתות דרבנן אף לכתחילה אינה חוששת לווסת' ולא קשה דהא חזקה מדאוריי' דהנה באמת עיקר חזקה הוא על טבע גופה ר"ל שמוחזקת כפי טבע גופה להיות הדמים מתרבים במקור מיום אל יום עד בוא זמן הלזה שאז הם בתכלית הריבוי ושופעת לחוץ וע"ז שפיר שייך לומר חזקה שטבע גופה של זו מוחזק להיות שופע ביום זה אבל ענין הרגשה ושתלוי בדעת אדם וחוש הרגשתו איך נוכל לומר ע"ז חזקה שמוחזקת להיות מרגשת ביום ווסתה שאין זה בטבע רק בבחירה לכך ס"ל ווסתות דרבנן אף לכתחלה אינה חוששת לווסתה מדאורייתא דניהו דמוחזקת להיות רואה כיון דעל ההרגש אין כאן חזקה. ומדאורייתא אינה טמאה עד שתרגיש. אמנם צריכין אנו להבין טעמא דמ"ד ווסתות דאורייתא ולפום ריהטא רציתי דס"ל דבאמת מדאורייתא אף בלא הרגשה טמאה והאי מבשרה מבעי ליה למה דאמרינין פרק המפלת בבשרה ולא בשפופרת דלפום ריהטא נראה דסוגיא דהתם לא ס"ל הך דרשא ואף דבריש פרק הרואה כתם קאמר תרתי ש"מ אך בריש פ' המפלת לא משמע הכי. עיי"ש:

אך קשה דהא שמואל קאמר ר"פ הרואה כתם הך שמעתא דבדקה קרקע עולם ומצאה דם טהורה שנא' בבשרה עד שתרגיש ושמואל ס"ל ווסתות דאורייתא כמש"ל אות זיין וצ"ל דס"ל דחיישינין מדאורייתא אף לחזקת הרגשה ובהא פליגי דמאן דס"ל ווסתות דרבנן ס"ל דלענין הרגשה ל"ש חזקה ומאן דס"ל דאורייתא ס"ל אף לענין הרגשה הוא חזקה שג"ז תלוי בטבע גופה וממקור יציאת הדם כאשר נעקר משם מן המקור הוא כאב לה ומרגשת ובזה יתיישב מה דקשה לי על פלוגתא דרב ושמואל בנדה ט"ז א' הנ"ל בעבר זמן ווסתה ולא בדקה דרב ס"ל בדקה ומצאה טהורה טהורה דס"ל ווסתות דרבנן ושמואל ס"ל אף בדקה ומצאה טהורה טמאה ורבי זירא אוקי פלוגתייהו כשבדקה שיעור ווסת סמוך לווסת וקשה מ"ט דשמואל ניהו דס"ל ווסתות דאורייתא מ"מ כיון דבדקה תיכף ולא ראתה תהא טהורה אך לפמ"ש דטעמא דמאן דס"ל ווסתות דאורייתא היא דמדאורייתא חיישינין אף להרגשה והנה מבואר בסימן ק"צ והוא מדברי תרומת הדשן בהרגשה אף שלא ראתה טמאה שמא נמק או נמוח ייע"ש וא"כ טעמא דשמואל כיון שעבר זמן ווסת ולא בדקה חיישינין שמא הרגישה ולכך אף בבדקה תיכף ולא מצאה אסורה כיון דמוחזקת להרגיש אז אמרינין וודאי הרגישה רק דלא נתנה לב לבדוק בשעת ווסתה אף שאח"כ בדקה תיכף ולא מצאה מ"מ לא יצאה מחזקת הרגשה ושמא הרגישה וסברה הרגשת מי רגלים כהלל דס"ל הכי ורב ס"ל דל"ח להרגשת מי רגלים לכך מטהר לר"ז כשבדקה תיכף סמוך לווסת אף דס"ל לרב ווסתות דאורייתא לדעת ר"ז כמש"ל אות וא"ו מ"מ מטהר מדלא הרגישה ולא ס"ל כסבורה הרגשת מי רגלים ודוק ובחדושי ובאורי על יורה דעה אאריך יותר בס"ד. עוד נ"ל דטעם פלוגתתן הוא (הגה מבן המחבר ר"ל דשמואל דס"ל אפילו בדקה ומצאה טהורה טמאה ורב ס"ל בדקה ומצאה טהורה טהורה והוא משום דיש לחוש בהרגשת עד וא"כ יש עוד ספק שמא לא ראתה כלל ואת"ל ראתה שמא בשעה זו בעת הכנסת עד נכנס העד עד למקור ודרך נקב שבעד יצא הדם והוי כמו דרך שפופרת רק שזה תלוי אם נכנס השפופרת עד למקור ונמצא דתלוי במעש' א"א כן נראה לי כוונת המחבר ודוק היטב) ברובא דתלוי במעשה אי אמרינין דהנה יש ס"ס ספק שמא לא ראתה ואת"ל שראתה שמא הכניסה שפופרת בזמן ווסתה וקיימ"ל ביו"ד סימן קפ"ח בהכניסה שפופרת וראתה דרך שפופרת טהורה אך דזה תלוי במעשה הכנסת שפופרת והנה טעם ס"ס כתב הרשב"א מטעם רובא ומאן דס"ל ווסתות דאורייתא ס"ל רובא דתלוי במעשה ל"א ה"ה ס"ס וא"כ מדאורייתא טמאה דליכא ס"ס ומאן דס"ל ווסתות דרבנן ס"ל רובא דתלוי במעשה אמרינן ה"ה ס"ס וא"כ מה"ת שרי ומדרבנן דחמירי לבדוק לכתחילה אחר הווס' אבל בעבר זמן ולא בדקה טהורה בלא בדיקה כדעת הרי"ף והרמב"ם אך ק' לפמ"ש לעיל דרבינא ס"ל ווסתות דרבנן ק' דרבינא ס"ל בבכורות דף ך' רובא דתלוי במעשה ל"א וי"ל כמש"ל אות ה' דרבינא דרך דחי' קאמר אבל באמת ס"ל לרבינא ווסתות דאורייתא:

אך לדעת התוס' והרשב"א והרא"ש דס"ל אף למ"ד ווסתות דרבנן טמאה בדיעבד אי לא בדקה א"א לומר דטעם דמ"ד ווסתות דרבנן משום ס"ס דא"כ בדיעבד תשתרי בלא בדיקה וצ"ל דכ"ע ס"ל רובא דתלוי במעשה ל"א או דהוי דבר שאינו מצוי ולא חשיב ספק כמ"ש בחדושי הלכות נדה. ולכמ"ש לדעת הרמב"ם והרי"ף דטעמא דמ"ד ווסתות דרבנן הוא מטעם ס"ס שמא לא ראתה ואת"ל ראתה אימור הכניסה שפופרת יתיישב מה שהקשינו לדעתו מהאי דאזהרה לבנ"י לפרוש סמוך לווסתה דאלמא דהוא מה"ת דבאמת עיקר טעמו משום ס"ס שמא הכניסה שפופרת אבל לענין לחוש לכתחילה בודאי צריך לפרוש סמוך לווסתה דאין כאן אלא חד ספק שמא תראה כיון דאינה מכנסת שפופרת ליכא לספוקי כ"א ספיקא דשמא תראה ובכה"ג מה"ת אסור ושפיר אמרינן אזהרה לבנ"י ודו"ק:

איברא דאכתי קשה דאיך נוכל לומר דטעם דוסת דרבנן דס"ל דרובא דתלוי במעשה אמרינן אם כן איך פסקינין אנן וסת דרבנן הא קי"ל רובא דתלוי במעשה ל"א (כן אמת דדבר זה לא איתבריר לי אי קי"ל רובא דתלוי במעשה ל"א והארכתי בזה במ"א וצ"ע) עוד י"ל דכ"ע ס"ל רובא דתלוי במעשה ל"א רק דפליגי במחלוקת הר"מ והרשב"א אי ספק מה"ת להחמיר או מדרבנן דהנה אי אמרינין דספק מה"ת להחמיר א"כ אין להתיר ס"ס כ"א מטעם רובא כמ"ש הרשב"א ולפ"ז ל"א ס"ס התלוי במעשה כמו דל"א רובא דתלוי במעשה אבל אם נאמר דספק מה"ת להקל רק דחכמים החמירו בספק תורה אם כן טעם ס"ס דמותר משום דספק הראשון מותר מה"ת ואינו אסור כ"א מדרבנן וא"כ הוי ספק הב' ס' דרבנן וא"כ לפ"ז אף דתלוי במעשה מותר ולפ"ז מאן דס"ל ווסתות דרבנן הוא מטעם ס"ס שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא הכניסה שפופרת וא"ל דתלוי במעשה דס"ל טעם ס"ס משום דס' מה"ת לקולא וא"כ אמרינן ס"ס אף דתלוי במעשה ומאן דס"ל ווסתות דאורייתא ס"ל ספק מה"ת להחמיר וע"כ טעם ס"ס מטעם רובא וא"כ ל"א ס"ס התלוי במעשה ובזה מבואר מה דס"ל לר"א ור"מ וסתות דאורייתא דכבר בארנו בערך ספק מה"ת דלר"א ור"מ ספק מה"ת להחמיר ייע"ש אות ה' ובזה מבואר על נכון מה דפליגי רבי זירא ורנב"י אליבא דרב כמש"ל אות וא"ו דלר"ז ס"ל לרב וסתות דאורייתא ולרנב"י ס"ל וסתות דרבנן דלשיטתייהו אזלו דכבר בארנו בערך סמה"ת אות ח' ט' דלרב נחמן ס"ל לרב סמה"ת לקולא ולרבי זירא ס"ל לרב סמה"ת להחמיר וא"כ ר"ז לשיטתיה דס"ל דלרב סמה"ת להחמיר א"כ ע"כ ס"ל וסתות דאורייתא כמש"ל ורנב"י לשיטתיה דס"ל התם אליבא דרב סמה"ת להקל לכך קאמר הכא דס"ל לרב סמה"ת לקולא אך כ"ז לדעת רש"י בהשולח דסתם ר"נ רנב"י אך כבר כתבנו לעיל אות ויו דמהך דהכא נראה דרנב"י דהכא לאו ר"נ סתם ייע"ש ודוק:

יח

רבא לדעת הרשב"א במשמרת הבית סימן קמ"ה ס"ל לרבא וסתות דרבנן ולדעת הבדק הבי' שם משמע דס"ל וסתות דאורייתא ייע"ש אך מצאתי לבעל המאור בפ"ב דשבועות אהא דאמר רב אחא בר אדא ממאי דלמא אפרישה אבל אכניס' לא מחייב משום דאנוס הוא ואף דכתיב והזהרתם ההוא אסמכתא בעלמא עיין שבועות י"ח ובבעל המאור שם ולפ"ז נראה מדבריו דרבא ס"ל וסתות דאורייתא מדמחייב אכניסה ועיון בבאורי על היו"ד סימן קפ"ד סעיף ב' ס"ק ב' שצדדתי לומר דרבא ג"כ ס"ל וסתות דרבנן אף להראב"ד:

יט

רב אדא בר מתנה ס"ל וסתות דרבנן כ"כ הרז"ה בבעל המאור כמ"ש באות הקדום ודעת הרמב"ן במלחמות שם דרבא ג"כ ס"ל וסתות דרבנן:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה