מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
העמדה והערכה
א
ר"ש ס"ל קדשי מזבח היה בכלל העמדה והערכה ודוקא בקדם והקדישו למומו אבל בעל מום מעיקרא לא בעי העמדה והערכה וקדשי ב"ה לא בעי העמדה והערכה כלל לר"ש תמורה ל"ב א' ב' והובא גם כן בחולין ריש פרק כסוי הדם:
ב
ר' יהודה דהוא ת"ק דהמשנה תמורה ל"ב דאיהו בר פלוגת' דר"ש כמ"ש רש"י תמורה ל"ג ריש ע"א ואיפלגו ביה ר"י ור"ל ר"י ס"ל דלת"ק בין קדשי מזבח ובין קדשי ב"ה בכלל העמדה והערכה אך קדשי מזבח בע"מ מעיקרא לא בעי העמדה והערכה כמ"ש באות הקדום. אבל בקדשי ב"ה אין חילוק בין בעל מום מעיקרא דהא אפילו על עצים ואבנים חל קדושת ב"ה וכ"כ רש"י ותוס' שם בסוגיא ור"ל סבר דלת"ק איפכא מדר"ש קדשי ב"ה בכלל העמדה והערכה קדשי מזבח אינו בכלל העמדה והערכה מיהו י"ל דלר"ל ת"ק דמשנה אינו ר' יהודה דא"כ קשה עליו ההוא דסיפרא שהובא שם בסוף דף ל"ב וריש דל"ג. אך דלפ"ז לא פליגי ר"י ור"ל כ"א ת"ק דמשנה מאן הוא דלר"י הוא ר"י ולר"ל אינו ר"י אבל ר"ל מודה דלר"י קדשי מזבח בכלל ה"ו ור"י מודה דאיכא רבנן דס"ל דקדשי מזבח אינן בכלל העמדה והערכה כמש"ל אות ד' וא"כ מאי ת"כ דר"י דמייתינן התם וע"כ אליבא דר"י פליגי ור"ל ס"ל דהך סיפא לא ר"י קא' ליה:
ג
לוי ס"ל הכל בכלל העמדה והערכה אפילו בע"מ מעיקרו ואפי' חיה ואפילו עופות תמורה. ל"ג א' ובקדשי מזבח איירי דאי בקדשי ב"ה אין חילוק בין בע"מ מעיקרו בין בע"מ אח"כ דאפי' על עצים חל קדושת ב"ה כמש"ל וא"כ איכא למימר דלוי דוקא בקדשי מזבח ס"ל העמדה והערכה ולא בקדשי ב"ה כר"ש ועדיפא מדר"ש דלר"ש בע"מ מעיקרו לא בעי ה"ו וללוי אפי' בע"מ מעיקרו בעי העמדה והערכה. איברא דלפ"ז קשה לי מאי מקשה בתמורה ל"ג שם וללוי אותה למעוטי מאי ואסיק בקושיא מאי קושיא נימא דאותה למעוטי קדשי ב"ה ונ"ל דס"ל לש"ס כיון דלוי קדשי מזבח אפי' בע"מ מעיקרו בכלל העמדה והערכה דלא קדשי כ"א לדמיהן וה"ה קדשי ב"ה דקדושי לדמיהן וכ"ש הוא דהא לר"י אליבא דר' יוחנן קדשי ב"ה בכלל העמדה והערכה וקדשי מזבח בע"מ מעיקרא אינן בה"ו וכיון דללוי אפי' בע"מ מעיקרו בכלל ה"ו כ"ש בקדשי ב"ה וראיתי בתוספ' שם ד"ה אפילו חיה שכ' דמיירי במתפיס תרנגולין לב"ה ותמהני מאי אפילו חיה ועוף דקאמר דלב"ה מי גרע חיה ועוף מעצים ואבנים דנחתא עלייהו קדושת ב"ה ואי דבא להשמיענו דאפילו קדשי ב"ה בכלל ה"ו הו"ל אפילו קדשי בי"ה מאי אפילו חיה ועוף דנקיט וע"כ דמיירי שהקדישן למזבח ונקיט מתחלה דבע"מ מעיקרו אף דאינו ראוי למזבח ולא קדוש כלל אפ"ה בה"ו ולא מיבעיא בע"מ דיש במינו קדוש למזבח אלא אפי' חיה ועוף דאין במינן כלל למזבח אפ"ה בה"ו וכן נראה מפי' רש"י ודברי התוספות נפלאו ממנו:
ד
אפילו לר"י איכא רבנן דס"ל דקדשי ב"ה בה"ו וקדשי מזבח אינן בה"ו וכמ"ש התוס' תמורה ל"ג ע"ב ד"ה כדתניא:
ה
רב איכא תרי לישני בתמורה ל"ג ב' לחד לישנא ס"ל כר"ל קדשי ב"ה בה"ו ולא קדשי מזבח ולחד לישנא ס"ל כר"י דאף קדשי מזבח בכלל ה"ו לרבנן:
ו
רבי ס"ל בין קדשי מזבח בין קדשי ב"ה בה"ו מעילה י"ט ב' קדשי מזבח תמימים ונעשו בע"מ ועבר ושחטן רבי אומר יקרבו ופירש"י דס"ל הכל היה בכלל העמדה ואפי' קדשי מזבח ומ"ש אפילו קדשי מזבח ר"ל לאפוקי מר"ל שכ' לעיל אות ב' דס"ל קדשי ב"ה בה"ו ולא ק"מ אך קשה מנ"ל לרש"י הא דלמא רבי כר"ש ס"ל דדוקא ק"מ בה"ו ולא קדשי ב"ה ונ"ל דיצא לו ממ"ש רב יוסף בחולין פ"ד א' דר' בה"ו ס"ל כר"מ דהכל בכלל ה"ו מיהו לאידך שינוייא דשני התם וכן למר בר ר"א דשני שם בחולין חיה או עוף י"ל דקדשי ב"ה אינו בה"ו לרבי כמו לר"ש ייע"ש ודוק. וע' תוספות תמורה ל"ג ב' ד"ה כדתניא ד"נ דגרסי במעילה ר"מ וא"כ אין ראיה כלל על רבי אי בעי העמדה והערכה אך המעיין בסוגיא דמעילה שם יראה דא"א בשום פנים לגרוס כ"א ר' וגי' תמורה שם ג"כ רבי והוא הנכון:
ז
ר"מ הנה בש"ס חולין פ"ד אי קאמרינן דלר"מ אף קדשי ב"ה בה"ו ופירש"י שם וז"ל כר"מ בפ"ב דתמורה דף ל"ב הכל הי' בכלל ה"ו א' קדשי ב"ה ואק"מ ואני לא מצאתי הדבר שם מפורש רק שם בדף ל"ג ב' איתא כל הקדשים שנפל בהם מום ושחטן ר"מ אומר יקברו וחכמים אומרים יפדו ופרש"י רמ"א יקברו כר"ש דאמר ק"מ בה"ו וא"כ מבואר דרש"י ס"ל דר"מ כר"ש ס"ל וזה סותר לש"ס דחולין דאמר בהדיא דר"מ פליג עם ר"ש ונראה ליישב קשה באמת מנ"ל לרש"י דר"מ כר"ש ס"ל דלמא ס"ל בין קדשי מזבח ובין קדשי ב"ה בה"ו דכל הקדשים סתמא קתני ונ"ל דהתם בתמורה קאי הש"ס לר"ל ור"ל ס"ל דאף לרבנן דר"ש אין בה"ו כל הקדשים כ"א קדשי ב"ה לבד וא"כ א"א לאוקמא ר"מ כרבנן ובקדשי ב"ה דא"כ למה תני שנפל בהם מום ושחטן דמשמע דמפליג בין בע"מ מעיקרו לנפל בו מום אחר הקדישו הלא בקדשי ב"ה אין חילוק כמש"ל אות ב' וע"כ דמיירי בק"מ ולרבנן ק"מ אבה"ו ע"כ כר"ש ס"ל וא"ש דברי רש"י כאן אך שיטת הש"ס בחולין פ"ד אזלא אליבא דר"י דלרבנן בין ק"מ בין קב"ה בה"ו א"כ י"ל דר"מ כל הקדשים סתם קאמר בין קב"ה ובין ק"מ בה"ו אך קשה דלמה לו למימר ר"מ דלא אשכחין ליה בהדיא דס"ל קב"ה בה"ו וי"ל כר"ש ר"ל כפרש"י בתמורה לימא ר"י דאשכחן ליה בהדיא דס"ל בין ק"מ ובין קב"ה בה"ו כדתניא כוותיה דר"י תמורה סוף ל"ב וריש ל"ג וי"ל לפי שרוצה להקשות על ר"מ דהא ס"ל שא"ר שמה שחיטה ולר"י לא אשכחן דס"ל שא"ר שמה שחיטה אך קשה דא"כ לישני שם ר"י ובש' שא"ר כר"ש ונראה משום דלא אשכחן ליה בהדיא דס"ל כר"ש אבל רבי אשכחן בהדיא דס"ל כר"ש שא"ר כמ"ש שם לקמן ראה רבי דבריו של ר"ש בכ"ה ושנאו בלשון חכמים וגם רבי סתם המשנה לכך נקט בשינוייא רבי ודו"ק. ולפמ"ש התוס' בתמורה שם דף ל"ג ב' ד"ה כדתניא דלר"י פלוגתייהו בקדשי ב"ה דת"ק דהוא ר"מ ס"ל דאף קדשי ב"ה בה"ו וחכמים ס"ל כר"ש דקדשי ב"ה אבה"ו א"ש דלפי דמוכח דר"מ ס"ל בין ק"מ ובין קב"ה בה"ו כיון דפלוגתייהו בקדשי ב"ה וס"ל לר"מ בעי ה"ו כ"ש ק"מ דלר"י אין סברא דק"מ לא ליבעי ה"ו וקב"ה ליבעי וא"ש סוגיא דחולין אליבא דר"י ודו"ק ולפמ"ש התוספות בתמורה שם עוד דתרי רבנן נינהו לר"י וא"כ י"ל דר"מ בק"מ איירי אבל בקב"ה אבה"ו ולר"ל כבר בארנו דע"כ צ"ל לדידיה דר"מ כר"ש ס"ל. היוצא מזה:
ח
דר"מ לר"ל ע"כ כר"ש ס"ל ק"מ בה"ו ולא קב"ה ולר"י לתי' ראשון בתוס' תמורה שם שם ל"ג ב' ד"ה כדתניא ס"ל א' ק"מ וא' קב"ה בה"ו ולתי' שני אין הכרח לכאן ולא לכאן י"ל דס"ל דוקא ק"מ בה"ו ולא קדשי ב"ה וי"ל אף קב"ה בה"ו ודו"ק: