אור ברסלב

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

הכנה דרבה

העדאת עדים

א

רבה אית ליה הכנה דסעודת שבת וי"ט בעי הכנה מחול ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה לי"ט ולכך ביצה שנולדה בי"ט אחר השבת דכל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה ונמצא שבת מכין לי"ט וגזרו על י"ט דעלמא שאינו אחר השבת משום גזירה די"ט אחר השבת וכן על שבת שאינו אחר י"ט משום גזירה דשבת אחר י"ט אך כ"ז לבית הלל. אבל.

ב

בית שמאי אף לרבה לית להו הכנה ולכך ס"ל ביצה שנולדה בי"ט תאכל ומשמע אף בי"ט אחר שבת ביצה ב' ע"ב:

ג

רב נחמן ורב יוסף ורב יצחק דמוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה במילי אוחרנייתא לית להו הכנה דרבה שם ג' א' כולהו כרבה לא אמרי הכנה לית להו וצריך לומר לדעת התוספות ביצה י"ז א' שאכתוב לקמן אות ז' דדוקא הכנה דממילא לית להו אבל הכנה בידים אית להו:

ד

ר' אליעזר אית ליה הכנה דרבה כך משמע שם דף ד' א' בשבת וי"ט הסמוכין זה לזה דקאמר ר' יהודה משום ר"א עדיין הוא מחלוקת ומבואר שם הטעם משום דב"ה אית להו הכנ' דרבה וע"ש בתוספות ד"ה ר' יהודה וע' בערובין ל"ח א' ובתוס' שם ד"ה משום הכנה דכ' שם דאפשר ר"א ס"ל כב"ש דלית להו הכנה דר"א שמותי הוא וכן מבואר להדיא ביצה שם דלית ליה הכנה דאמר ביצה תאכל היא ואמה ייע"ש:

ה

רבי יהודה נראה מדברי התוספ' דלית ליה הכנה עיין בתוס' ביצה ד' א' ד"ה רבי יהודה ולפענ"ד אין ראיה דמ"ש לעיל דף ג' ע"ב ד"ה לדידי דר' יהודה היה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה הוא למאן דס"ל טעמא דביצה שנולדה בי"ט דאסורה משום משקין שזבו ורבי יהודה סבירא במשקין שזבו דאם לאוכלין היוצא מהן מותר מוכח דאוכלא לרבי יהודה אוכלא דאפרת ולדידיה ביצה מותרת להך טעמא משום משקין שזבו אבל לטעמא דרבה משום הכנה איה"נ דרבי יהודה ס"ל דאסור ומנ"ל דלית ליה טעמא דהכנה. ובאמת תמיהא לי על קושית התוס' הנ"ל בדף ג' דמקשו וכי שביק ב"ה ועביד כב"ש דלמא רבי יהודה כרבי' ס"ל ר"א דמוקי טעמייהו משום הכנה ולכך ס"ל באמת דאסור משום הכנה ועיין בפ"י ותמהני למה לא הקשה כמ"ש וזה לא יתיישב בתירוצי ייע"ש ודוק:

וכעת לא מצאתי ראיה נכונה לומר דר"י לא ס"ל הכנה אדרבה י"ל דר"י כרבינו ס"ל דאמר משום ר"א עדיין הוא מחלוקת והטעם משום הכנה כמ"ש בגמרא דף ד' א' גבי שבת וי"ט הסמוכים:

(הגה מה שכתבתי שם להקשות על התוס' דלמא באמת ר"י כרבי' ר"א ס"ל משום הכנה דבאמת אין הקושיא זו על התוספות רק על הש"ס דקאמר ר"י לדבריהם דרבנן קאמר לדידי אפילו בראשון שריא וע"ז מקשה התוספות שפיר וכי שביק ב"ה ועביד כב"ש רק עיקר קושייתי על הש"ס דמאי קאמר דר"י ס"נ דבראשון שריא דלית ליה מש"ז דלמא טעמא דר"י משום הכנה ותו לא קשיא דר"י אדר"י כך הוא כוונת הדברים בפנים וקצרתי במובן. שוב מצאתי בשער המלך בפ"א מה' י"ט דין י"ט שהקשה קושיא זו והביא שם בשם המאירי דר"י משמיה דרבה קאמר משום הכנה וליה לא ס"ל ואין זה אלא דברי נביאות ובחידושי על ביצה פ"ק דף ג' ב' אות כ"א הוכחתי דר"י אית ליה הוכחה דר' יהודה לית ליה הכנה דרבה ממה דאמר ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני דשני קדושות הן ואמאי הא ר"י אית ליה מוקצה נימא מגו דאיתקצאי לביה"ש של יום שני שמא הוא יום ראשון איתקצאי לכולא יומא וצ"ל כמ"ש התוספות בביצה דף ד' א' דלא אמרינן מגו משום יום שלעבר והנה בשער המלך פ"א מהלכות י"ט דין כ"ד הוכיח מדברי התוספות דבאיסור דאורייתא אמרינן שפיר מגו משים יום שעבר וא"כ שפיר מוכח דר"י לית ליה הכנה דאם לא כן הדרא קושיא לדוכתא נימא מגו דאיתקצאי וא"ל דל"א משום יום שעבר מגו ז"א כיון דהכנה דאורייתא והו"ל איסור דאורייתא ושפיר אמרינן מגו ואף דביום טוב דעלמא גם הכנה אסור מדרבנן משום גזירה מ"מ ר"י סתמא נקיט ביצה שנולדה ביום טוב דמיירי אף ביום טוב אחר השבת וכמו דמקשה הש"ס ריש ביצה מההוא דהשוחט התרנגולת ומצא בה ביצה מדנקיט סתמא משמע אף ביום טוב אחר שבת כמ"ש רש"י שם ואף דהכא מיירי בי"ט של ר"ה וי"ט של ר"ה אינו חל אחר השבת דלא אד"ו ראש ז"א דבימי המשנה היו מקדשין ע"פ הראיה והיה יכול לחול אחר שבת התינח לדעת התוספות דאף בימי המשנה היו נזהרים אבל אין כן דעת רש"י וכל הקדמונים א"כ שפיר מוכח דר"י לית ליה הכנה דרבה דאל"כ למה תאכל בשני לימא מגו דאיתקצאי אך לדעת הריטב"א שכתב בחידושי סוכה דף ע"ו ב' דביום שני של גליות ל"א מגו דאיתקצאי לביה"ש שמא הוא יום ראשון איתקצאי לכולא יומא דממ"נ אם יום ראשון היה קודש היום חול ול"ש מוקצה גבי' ולפ"ז יש לומר דר"י ס"ל הכנה והא דמתיר ביום שני דל"ש מגו דאתקצאי כ"כ הריטב"א ואע"ג דריטב"א לא כ"כ ביום טוב של גליות ולא בי"ט של ר"ה ז"א כיון דר"י ס"ל ביום טוב של ראש השנה ב' קדושות דמי ליום טוב של גליות אך כ"ז לדעת הריטב"א אבל התוס' לא ס"ל הכין כמ"ש מהר"ש אלגזאי בס' הליכות אלי' דמ"ז שמדברי התוספות פרק המביא דף ל' ד"ה עד מוצאי יו"ט מבואר דס"ל אף בב' ימים של גליות אמרינן מגו דאיתקצאי וע' בשער המלך שם לפ"ז לדעת הריטב"א י"ל דרבי יהודה ס"ל הכנה דרבה ולדעת התוספות מוכח דר' יהודה לא ס"ל הכנה דרבה אך לדעת השיטה מאייברא שהביאו התוספות בביצה ג' א' ד"ה מוחלפת השיטה דמוחלפת היא ההיא דכלכלה וס"ל לר' יהודה לאסור ביצה אף בי"ט שני א"כ שפיר י"ל דר"י ס"ל הכנה דאין כאן ראיה דלא ס"ל הכנה כיון דעכשיו מוחלף השיטה וס"ל לרבי יהודה באמת לאסור אף ביום טוב שני מטעם הכנה ועיין בחידושי ביצה פ"ק דף ג' ב' אות כ"א שכתבתי שם ענין נפלא דלר"י דסבירא ליה מוחלפת השיטה באמת טעמיה דרבי יהודה משום הכנה נמצא למידין מזה דלרבי יוחנן דס"ל מוחלפת השיטה לפי הפירוש תוספות דמוחלפת ההוא דכלכלה ס"ל לרבי יהודה טעמיה דהכנה. ולרבינא בריה דרב עולא דלא ס"ל מוחלפת לדעת התוס' דאמרינן מגו דאיתקצאי ביום טוב שני ע"כ דר' יהודה לית ליה הכנה לדידהו ולדעת הריטב"א דל"א מגו ביום טוב שני י"ל דס"ל לרבי יהודה הכנה ע"כ ההג"ה):

ו

רב אית ליה הכנה דרבה ביצה ד"א גבי שבת וי"ט הסמוכין:

ז

רבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה שם מיהו דוקא הכנה בידי שמים שנעשית מאליה לית ליה אבל הכנה בידים אית ליה כ"כ התוס' ביצה דף י"ז א':

ח

בתוספות ריש ביצה ועירובין ל"ח א' ד"ה משום הכנה מבואר דהך דהכנה תליא בזה אי אמרינן הואיל אי מקלעי ליה אורחים דרבה דס"ל הכנה לשיטתיה דאית ליה הואיל ולכך מותר לאפות מיו"ט לשבת ע"י ערובי תבשילין אבל למאן דלית ליה הואיל ע"כ לית ליה הכנה דא"כ וכי משום עירובי תבשילין שרינן אסורא דאוריי' כך העלו בתוספות עירובין למסקנא ולכך כתב דר"א דלית ליה הואיל לית ליה הכנה. אך אח"כ כתבו בשם הריטב"א:

ט

דאיסור הכנה אינה אלא לענין ביצה ועירוב שהוא דבר חדש לגמרי אבל באפיה ובשול לא שייך הכנה שאינו אלא תקון בעלמא שמתקן המאכל ולפ"ז אין הכרח לומר דמאן דאית ליה הכנה אית ליה הואיל וכ"כ בריש ביצה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה