אור ברסלב
מלא הרועים חלק א הודאה בקנס ואח"כ באו עדים

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

הודאה בקנס ואח"כ באו עדים

הכנה דרבה

א

קי"ל דמודה בקנס פטור ונפקא לן מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע א"ע ומודה בקנס ואח"כ באו עדים נבאר בסמוך בס"ד:

ב

כתבו התוספות בב"ק דף מ"א ב' ד"ה מודה בקנס דאף בע"א מעיד שהוא חייב קנס והוא הודה לדברי העד הוי מודה בקנס דאף שאם היה מכחיש העד היה צריך לישבע אעפ"כ לולי הודאתו היה פטור מתשלומין ואף ע"ג דע"י העד בא עליו חיוב זה מ"מ חשוב מודה בקנס ייע"ש דבריהם והנה באמת דבריהם תמוהים בעיני דלא פטרה תורה אלא למרשיע עצמו בפועל שמעיד על עצמו שחייב זה אבל הכא דהחיוב בא עליו מצד העד והעד מרשיע אותו בעצם רק שהוא היה יכול לפטור עצמו בשבועות שקר להכחיש את העד היתכן שזה נחשב מרשיע א"ע במה שאינו עושה כלום להתחייבותו רק שהוא שב ואל תעשה מלהשבע בשקר הלא קי"ל חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא וא"כ השבועה הוא ענין חמור מכפירת ממון ואיך נחשב מרשיע את עצמו במה שלא רצה לעשות אסור אחר דהרי אין לנו גילוי הדעת שהוא רוצה ליתן זה הממון שמא באמת דעתו ניחא יותר שלא לשלם רק שבע"כ צריך לשלם מחמת העד והא דאין נשבע להכחישו משום דחמור עליו שבועה מממון והבן. ועוד נראה לי ראיה מהא דמקשה בב"ק די"ד דמוקי ע"פ עדים פרט למודה בקנס ואח"כ באו עדים ומקשה למ"ד חייב מא"ל וקשה דהא התוספות מקשה שם דלמא ע"פ עדים אתי למעוטי מודה בקנס לחודיה ותי' דזה א"צ למעט דמתניתין הוא לקמן ולפי דבריהם דאף בע"א פטור נימא דעל פי עדים אתי למעוטי ע"א דפטור מטעם מודה בקנס וע"ש שהוא קושיא גדולה על דברי התוס' או דע"פ ע"א לא חשוב מודה בקנס כנלע"ד לולי דבריהם וכעת לא מצאתי לשום אדם אחד מהמפורשים שהעיר על דבריהם אלו והנראה לענ"ד כתבתי:

ג

היכא שהעידו עדים פסולים והוא מודה אח"כ נראה לענ"ד דבכה"ג שפיר חשוב מודה בקנס כיון דלולי הודאתו לא היה עליו שום חיוב אפילו שבועה לא היה חייב נמצא עיקר הוא הודאתו ואף למאן דלא ס"ל מגו נגד עדים פסולים דלא רצה להכחיש עדים פסולים אין סברא לומר דהכא ל"ח מודה בקנס מעצמו שלא רצה להכחיש עדים פסולים והוכרח להודות מ"מ פטור כיון שלא היה מתחייב ע"י העדים כלל רק כל החיוב הוא ע"י עצמו מרשיע א"ע קרינן ואפילו לרשב"א דס"ל היכא דמודה משום ביעתותא לאו מודה בקנס הוא מ"מ דוקא כשבאו אח"כ עדים והעידו דנמצא מתחייב ע"פ עדותם והודאתו לא נחשב לכלום דמחמת ביעתותא הודה נמצא אנו מחייבין אותו ע"י עדים שיעידו אח"כ אבל אם לא יבואו העדים להעיד איה"נ דפטור לרשב"א כמ"ש יבואו העדים ויעידו נבאר מזה בסמוך בסייעתא דשמיא ולפ"ז בנ"ד שאין להתחייב ע"י העדים פסולים נהי דהודאתו לא מחשיב בשביל שמחמת שלא רצה להכחיש הפסולים מ"מ ע"י מי אנו מחייבים אותו דע"י עדים פסולים אין לחייב אותו וע"י הודאתו אין מחייבין קנס ול"ד למ"ש באות בע"א דשם, ע"י העד אנו מחייבין אותו דכ"ז שלא נשבע להכחיש אנו מאמינים לעדות העד להוציא ממון ע"פ ודוק:

ובזה נראה לפרש מ"ש בב"ק די"ד ע"פ עדים כו' סיפא אצטריך ליה בנ"ח ובני ברית וכו' וקשה דלמה משמיענו זה בנזקין דוקא הלא בכ"מ אין מוציאין ממון על פי עדים פסולין ועיין ברא"ש שם שהרגיש בזה ומה שמתרץ שם הוא דוחק גדול ייע"ש ולפמ"ש א"ש דמשמיענו ע"פ עדים בנ"ח הוא דלא מהני הודאתו אח"כ אבל על פי עדים שאין בנ"ח אף שהודה מיפטר דג"ז חשוב מודה בקנס נמצא דדין זה דוקא בנזקין שהן קנס ודוק:

ד

ועוד נ"ל יותר דאף אם העידו בתחילה כשהיו פסולין וכגון שראו העדות קודם שהיו פסולים ע' ח"מ סימן ל"ג סעיף י"ג ואחר כך הודה בעצמו ואח"כ נתכשרו העדים כגון שהיו מתחלה קרובים ועכשיו מתה אשתו וכה"ג אעפ"כ מיחשב מודה בקנס דאף דעכשיו י"ל דהרי אנו יכולים לחייבו ע"י העדים האלו [ואל תשיבוני מדברי העטור הובא בהגהות רמ"א סימן ל"ג סעיף י"ב דאם נפסק הדין כשהיה קרוב א"י אח"כ לתובעו בעדים אלו עיין באו"ת שהעלה דלדעת מהר"מ ארוך יכול לתובעו אח"כ בעדים אלו ואף לדעת העיטור דוקא כשכבר נפסק הדין על פיהם אבל כשלא נפסק הדין רק בעדות לחוד פשיטא דיכולין אח"כ להעיד והבן] ואי משום דהודה מקודם הודאתו לא חשוב שאינו יכול להכחיש העדים אף שהיו פסולין ועתה נחייב אותו ע"י העדים האלו שהם כשרים ודמי להך דרשב"א במודה מחמת ביעתותא דקאמר יבואו עדים ויעידו מ"מ יש לחלק דהתם מודה מחמת ביעתותא דעדים שהיו יכולים לחייבו ממון ע"פ העדאת' אבל הנהו שהיו פסולין בשעת הודאתו וכבר העידו ולא חייבו אותו ממון א"כ מה שהודה לא היה מחמת ביעתותא כ"א מדעת עצמו (ואף באומר לא גנבתי ובאו עדים שגנב ואמר הן גנבתי וטבחתי ומכרתי ואתו סהדי ואזמינהו לעדים ואח"כ אייתי בעה"ב סהדי ואם העידו דגנב טבח ומכר דלא חשיב הודאה מה שהודה בגניבה כיון דהודה מחמת עדים ואף דאגלאי מלתא למפרע דעדים פסולים היו עיין בב"ק ע"ה ב' ובמשנה למלך פ"ד מה' גניבה י"ל דהתם עכ"פ בשעה שהעידו היו כשרים וחייבו אותו ממון נמצא שבהודאתו לא חייב עצמו כלל אבל בעדים פסולים בשעת הודאתו לא חייבו אותו בשום פעם רק מהודאתו ואף למ"ד עד זומם למפרע נפסל נמצא שהיו פסולים בשעת הודאה אעפ"כ כיון שאז לא ידענו שהם פסולים) ואף די"ל שלא היה יכול להכחיש עדים מ"מ כיון שבשעת הודאתו לא היה מתחייב ע"פ עדים כ"א ע"פ עצמו מרשיע א"ע קרינין ביה ואף שהודאתו לא היה כ"א בהכרח כיון שלא היה יכול להתחייב בל"ז הוי מרשיע א"ע ויש לי סעד וראיה גדולה מהך דמודה בעצמו פטור אף שלא חייב עצמו כלום ומודה ואח"כ באו עדים לא מיפטר רק כשחייב עצמו בקרן. וכשתבין בזה תבין מה שבארנו לך והבן כי לא רציתי להאריך בכאן כי עוד חזון למועד לבאר בזה כללים ועקרים גדולים באריכות:

ה

רב ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ב"ק ע"ד ע"ה:

ו

שמואל ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב שם:

ז

רב הונא ס"ל דרב פוטר מודה בקנס אף שלא חייב עצמו בכלום כגון שלא הודה בקרן רק בקנס לחודיה כמו בסימא עין עבדו שאין כאן הודאת ממון רק קנס כן מבואר שם בגמרא דף ע"ה א' במ"ש רבא קפחתינהו לסבי דבי רב דהא רב נחמן פטר עצמו מכלום הוה יע"ש:

ח

רב המנונא ס"ל דלרב אינו פטור כ"א כשאמר גנבתי דמחייב עצמו עכ"פ בקרן בהודאתו אבל בפטר עצמו מכלום חייב אבל במודה ולא באו עדים אף בכה"ג פטור שם:

ט

ר' יוחנן ס"ל כרב המנונא דהיכא דהודה וחייב עצמו בכלום ואח"כ באו עדים פטור וכשפטר עצמו מכלום ובאו אח"כ עדים חייב שם:

י

רב אשי ס"ל ג"כ כרב המנונא דדייק שם ממתניתין וברייתא:

יא

רבא אי ס"ל כרב המנונא אי לא תלוי בפירוש מלת קפחתינהו לסבי דבי רב ייע"ש ברש"י ובתוס' דלחד פי' ס"ל כרב הונא דאף דפוטר עצמו מכלום פטור ולחד פי' י"ל דס"ל כרב המנונא ודוק:

יב

ר"א בר שמעון היכא דהודה מחמת ביעתותא דעדים שראה עדים ממשמשין ובאים חייב כשיגידו אח"כ העדים שם ות"ק פליג עליו וס"ל דאף בכה"ג פטור דמיחשב מודה בקנס:

יג

הרא"ש ורבינו ירוחם פסקו כרשב"א כ"כ הש"ך בחו"מ סימן י"ד אך הב"י בסימן ע"ט והרמ"א שם בסעיף ט' פסקו כת"ק וכ"כ במשנה למלך פ"ד מה' גניבה ייע"ש ומדברי הנימוקי י פרק מרובה נראה דפסק ג"כ כרשב"א ועיין בתומי' שם ס"ק ט':

יד

הרמב"ם בפ"ה מה' גניבה פסק כרב המנונא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים לא מפטר אלא כשחייב עצמו בקרן אבל במודה בקנס שאין בו חיוב כלל כגון ח"נ של נגיחה ושלשים של עבד שאין בו ממון כלל והואיל ולא חייב עצמו בכלום ואח"כ באו עדים חייב והקשה הרב במשנה למלך דהיאך פסק בפ"ט מה' שבועות משביע עדי קנס פטור מטעם דאי מודה הי' מיפטר הא כשאינו חייב עצמו ממון לכ"ע לדידיה חייב והיאך נקט התם משביע עדי קנס פטור מטעם דאי הוי מודה מיפטר כגון ח"נ ואנסתי ופתיתי דליכא ממון כלל והתם אפילו מודה הוי חייב נמצא הפסד ממון ע"י שבועות הללו יע"ש שנשאר בקושיא וגם לענ"ד קשה מסוגיא דב"ק י"ד דקאמר הניחא למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הא התם ליכא קנס רק ח"נ ע"ש בתוס' והתם חייב למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור משום דלא חייב עצמו בכלום ודוחק לומר דהפי' הניחא למ"ד לרב הונא דס"ל אף שאינו חייב עצמו בכלום פטור כמש"ל אות ז':

טו

ר' עקיבא דס"ל משביע עידי קנס פטור כמבואר בשבועות ל"ד א' לר' יוחנן דמוקי הכא ע"כ ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור כמבואר שם דף ל"ג דאי מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב לכ"ע משביע עידי קנס חייב וע' באות שאח"ז ובאות י"ז מ"ש שאינו מוכרח:

טז

ר' אליעזר דס"ל שם משביע עידי קנס חייב צ"ל דטעמיה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב אינו מוכרח די"ל טעמיה משום דס"ל גל"מ כממון דמי ועיין בערך גל"מ אות ד' ודע די"ל דר' יוחנן דקאמר משביע עידי קנס א"ב לר"א חייב היינו בהודה בדבר שאין בו ממון רק קנס דהתם ס"ל לר' יוחנן דחייב בבאו עדים אח"כ כמש"ל אות ט' (ולפי העתקה הוא באות י"ד) ולכך ס"ל לר"א דחייבין בעדים אך קשה מ"ט דר"ע דפוטר ונ"ל דר"ע ס"ל אף בכה"ג דאינו מחייב עצמו בכלום פטור בהודה א"כ קשה על ר' יוחנן דהיאך פסק כר"א דשמותי הוא ולא כר"ע דהלכתא כוותי' אלא ע"כ דמוקי פלוגתייהו במשביע עידי קנס שישיבו ממון כגון תשלומי כפל דלכך פוטר ר"ע אבל בדבר שאין בו ממון אף ר"ע מחייב ודוק:

יז

ר"י הגלילי ס"ל משביע עידי קנס פטור כמבואר בשבועות ל"ד ע"כ דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור כמש"ל באות הקדום לר"ע אך אין ראיה די"ל דס"ל חייב והא דפטור משום דגזירת הכתוב דלא מחייבין עידי שבועה רק בעדות המתקיימת בראיה בלי ידיעה והתם לא משכחת לה יע"ש בגמ' ודוק וכן י"ל על ר"ע שכתבנו באות ט"ו דבעלמא ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ושאני הכא דכתיב מאלה ודרשינן יש מאלה שהוא פטור וכמ"ש בחדושי הרשב"א שם לענין משביע עידי קרקע אף דבעלמא ס"ל דדרשינן ריבוי ומיעוטי שאני הכא דמיעט קרא מאלה יע"ש אך י"ל דאס"ד דמ"ב ואח"כ באו עדים חייב מנ"ל למוקי מיעוט דמאלה אקנס כיון דהוא ממון גמור כמו שאר ממון מה"ת למעוטי ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה