אור ברסלב
מלא הרועים חלק א דחוי אצל בע"ח ודחוי מעיקרא

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

דחוי אצל בע"ח ודחוי מעיקרא

דרוסה

א

ר' יהודה ס"ל דיחוי אצל בע"ח יומא ס"ד ב' אך יש לדחות דדוקא בשעיר המשתלח ס"ל משום דס"ל כברייתא דדריש יעמד חי ולא שכבר עמד וע"ש בתוספות ד"ה יעמד חי בסוף הדבור שם וצ"ע ובזה יש ליישב קושיית התוספות פסחים ע"ג ב' ד"ה האמר רב וע"ש ודוק:

ב

ר"ש ס"ל אין בע"ח נדחין יומא ס"ג פסחים צ"א א' כריתות כ"ה ומשמע שם דאף בדחוי גמור כי הך דמפריש נקבה לפסחו ס"ל אין נדחין ועמ"ש בסמוך אות י"א בשיטת הרמב"ם:

ג

ר"ש ברבי בשם ר' ישמעאל בר יוסי ס"ל גם כן בע"ח אין נדחין זבחים נ"ט א':

ד

רב ס"ל בע"ח אין נדחין יומא ס"ד וזבחים נ"ט ועיין בתוספות פסחים צ"ו ד"ה קודם שחיטת הפסח שכתב דהיכא דדחי' בידים מודה רב אך כתב דדיחוי הקדש לא הוי דיחוי בידים וע"ש ועי' בכ"מ פ"ד מהק"פ הלכה ו' דלתירוץ הב' שכתב שם לתרץ השגת הראב"ד דהרמב"ם לשיטתיה אזיל דס"ל כרב בע"ח אין נדחים כו' וע"ש משמע דאף דיחוי בידים אין נדחה לרב ולתירוץ ראשון שכתב שם משמע כדעת התוס' וע"ש ובסמוך נאריך בזה בס"ד:

ה

ר' יוחנן ס"ל בע"ח נדחין ודחוי מעיקרא הוי דחוי ויש דיחוי בדמים קדושין ד"ז וע"ש הפירוש ברש"י ותוס' ועיין בר"מ פ' ט"ו מה' מעשה הקרבנות דין ד' ומה שמקשה שם בכ"מ בשם המאירי על לשון הרמב"ם:

ו

רבי אליעזר בן פדת בעי אי בע"ח נדחין ותמה עליו ר"י שזה כמה שנים גדל בינינו ולא שמיע ליה מינן דבע"ח נדחין כריתות כ"ז:

ז

ר' אלעזר אמר ר' אושעיא ס"ל בע"ח נדחין ודיחוי מעיקרא הוי דיחוי ויש דיחוי בדמים כריתות כ"ח א' ותמיהא דר"א גופא בעי אי בע"ח נדחין כמ"ש באות הקדום ולא תפשוט ליה מדידיה שאמר משום ר"א דבע"ח נדחין בדין זה וי"ל דמיבעיא למאן דס"ל אין נדחין בדיחוי גמור כהך דמפריש נקבה לפסחו דמעולם אין ראוי נקבה לפסח והא דתמה עליו ר"י כמה שנים גדל בינינו היינו משים דגדל בינינו ראוי לו לפסוק דבע"ח נדחין אף בדיחוי קל ולמה לו לאהדורי למיבעיא למ"ד בע"ח אין נדחין כיון דאין הלכה כמותו או דר"י סבר דבעי כן אליבא דהלכתא אי הלכה בע"ח נדחין או אין נדחין ולכך תמה עליו כיון שגדל בינינו כו' אבל באמת ר"א ס"ל נדחין ומיבעיא למאן דס"ל אין נדחין בדיחוי גמור כנ"ל לדחוק וליישב שוב מצאתי בתוספות זבחים י"ב שהקשו על מה דבעי ר"א ולא פשיט ליה מדידיה ע"ש מ"ש בזה:

ח

רב עוקבא בר חמא משמע דפליג שם וס"ל דבע"ח אין נדחין כריתות כ"ח א' ובלא"ה תמיהא שם קושייתו דמנ"ל לאותביה מר"ש ליסייעיה מת"ק דס"ל נדחין מדקאמר ירעה ויש לתרץ דת"ק דס"ל ירעה אין ראיה דס"ל בע"ח נדחין די"ל שאני התם דהוא דיחוי גמור דהפריש נקיבה לפסחו הוי דיחוי גמור דלא חזי מעולם לשם הפסח וכמ"ש הלח"מ בפ"ד מהק"פ דאף הר"מ דס"ל בע"ח אין נדחין בהך דיחוי דמפריש נקיבה מודה דהוי דיחוי ולכך מקשה שפיר דהא ר"ש ס"ל אין נדחין אף בדחוי דמפריש נקבה דהוי דיחוי גמור ואף לרבנן דפליגי י"ל בדיחוי שאינו גמור מודו דאין נדחין דמנ"ל להשוות פלוגתא רחוקה ולפ"ז י"ל דרב עוקבא בר חמא ס"ל כרבנן דבדחוי גמור נדחין כרבנן דר"ש ובדחוי שאינו גמור כהך דמטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני ס"ל אין נדחין ודוק היטב. שוב מצאתי קושיא זו שהקשיתי לסייעי' מת"ק שהקשו אותה בתוספות זבחים י"ב ד"ה שמע מינה ותי' באופן אחר ומ"ש ועיין תוספות קדושין ז' תמורה כ"ו:

ט

רבא ס"ל בע"ח נדחין כנלענ"ד דקאמר בזבחים ע"ג ב' השתא דאמור רבנן לא אקריב אי אקריב לא ארצה ואותבי' ליה מבריי' ומשני הא כמ"ד בע"ח נדחין כו' משמע דס"ל בע"ח נדחין ולכך לא ארצ' ובפרט לנוסחא דגריס שם א"ל הא כמ"ד בע"ח נדחין דמשמע דרבא גופא משני דהוא ס"ל כמ"ד בע"ח נדחין אך י"ל דוקא בדחוי גמור כהך דנתערבו דהוי דחוי גמור דאחר שנתערבו תו לא חזי לעולם להקרבה וגרע ממפריש נקבה לפסחו דחזי עכ"פ לשלמים והנך אפילו לשלמים לא חזי עיין בשער המלך פ"ד מהל' ק"פ אבל היכא דאינו דיחוי גמור י"ל דמודה רבא דאין נדחין מיהו שמעינן מיניה דבדיחוי גמור ס"ל נדחין אף דלא דחנהו בידים דהא התם לא דחנהו בידים רק שנתערבו ממילא ודוק היטב וע' בסמוך:

י

ר"א התנא דהוא ר"א בן הורקנוס ס"ל בע"ח אין נדחין מדאמר בתמורה י"ח ב' המפריש נקבה וילדה הולד יקרב עולה ש"מ דס"ל אף בדחוי גמור ודחנהו בידים אין נדחין וכ"כ התוספות זבחים י"ב קדושין ז' תמורה כ"ו ועיין בזבחים דף ע"ד דקאמר דר"א לית ליה דחויין כלל אפילו בשחוטין כחנן המצרי וע' בתוס' בתמורה שם דגריס ר' אלעזר דהוא ר"א בן שמוע. נשמע מינה:

יא

דר"א בן שמוע לפי גירסת תוי"ט הנ"ל ס"ל בע"ח אין נדחין ור"א בן הורקנוס ס"ל אף שחוטין אין נדחין מהך דזבחים ע"ד ובשעה"מ פ"ד מהק"פ הקשה מפסחים דצ"ו דאמר ר"א קודם חצות ירעה אלמא דאית ליה בע"ח נדחין ובין דנגרוס שם ר' אליעזר או ר' אלעזר קשה דהא תרווייהו ס"ל בע"ח אין נדחין כמ"ש ואיך קא' דקודם חצות ירעה וא"ל דהיכא דדחי' בידים מודה דנדחין דהא הר"מ בפ"ד מהק"פ פסק בהך דפסח דאינו נדחה ש"מ דאינו מחלק בין דחי' בידים ללא דחי' בידי' וא"כ תיקשי דר"א אדר"א עכ"ד. ולענ"ד לא קשה מידי ע"פ מ"ש בס' צל"ח פסחים צ"ו דהיכא דנמצא קודם חצות הואיל דבזמן דאתחזי לשחוט דהיינו בחצות שניהם קיימים אזי כששוחט הא' הוי השני דחיה בידים אבל אם לא נמצא עד אחר חצות אף דנמצא קודם שחיטה ולא שחטו לא הוי דיחוי בידים כיון דבחצות לא היה קיים ולא אקבע זה וכתב שם בדף צ"ח דלרבה דס"ל קודם שחיטה ואחר שחיטה לא הוי דיחוי בידים ולר"ז דס"ל קודם חצות הוי דיחוי בידים ומיושב בזה דברי רש"י שם בדף צ"ח עם רש"י ד"ה ש"מ ע"ש. ולפ"ז הר"מ דפסק כרבה קודם שחיטה ואחר שחיטה כמבואר שם בפ"ד מהק"פ ולכך פסק דאין בע"ח נדחין והוא עצמו יקרב דקודם שחיטה לא הוי דיחוי בידים כיון דלא היה בשעת חצות אבל ר"א דאמר קודם חצות יעשה אחר חצות יקרב א"ש אף דס"ל אין בע"ח נדחין מכל מקום קודם חצות הוי דיחוי בידים ולכ"ע נדחה. אך קשה דלפ"ז הו"ל להרמב"ם לפלוגי בין קודם שחיטה לקודם חצות והו"ל לפרש דקודם חצות ירעה דהוי דחיה בידים ונראה לתרץ דהוי קשיא ליה להר"מ על רבה דאמר קודם שחיטה ואחר שחיטה דקודם שחיטה ירעה וע"כ לא אתיא מתניתין אלא כמאן דס"ל בע"ח נדחין לוקמא קודם חצות ואחר חצות ואתיא ככ"ע דאף למאן דס"ל דאין נדחין קודם חצות הוי דיחוי בידים וכ"ע מודו כמש"ל וע"כ לומר דרבה ס"ל דאף קודם חצות לא הוי דחוי בידים אך קשה דהא חזינן ר"א דס"ל בע"ח אין נדחין ואעפ"כ קודם חצות ס"ל ירעה ש"מ דהוי דיחוי בידים אך רבה הוכיח דע"כ ר' יהושע פליג אר"א וס"ל אף קודם חצות לא הוי דחוי בידים או דס"ל דאף דחוי בידים בע"ח אין נדחה דקשה ליה מאי קאמר ר' יהושע במתניתין שם שמעתי שתמורת פסח קריבה בו' לימא פסח קרב ופסח אינו קרב כקושיית הגמרא שם ותי' הגמרא דקמ"ל אף תמורת הפסח אינה קריבה ע' בפרש"י שם. רבה לא ניחא ליה לתרוצי הכי דאדרבא תמורת הפסח ראוי יותר שיהא נדחה אף אי פסח לא נדחה מ"מ תמורתו נדחה הואיל ובא מכח קדושה דחויה כדס"ל להר"מ פ"ד מהק"פ וע' בכ"מ שם לכך ס"ל לרבה דר' יהושע ס"ל בע"ח אין נדחין ולכך פסח קרב בכל גווני דאינו נדחה ולא קאמר רק תמורת הפסח אינה קריבה הואיל ובא מכח קדושה דחויה כדעת הרמב"ם דס"ל כן דבע"ח אין נדחין והפסח קרב רק תמורתו אינה קריבה כו' וע"ש הטעם ולכך הכריח רבה דאף קודם חצות לא נדחה דא"כ הדרא קושיא לדוכתא לימא שפסח קרב ואינו קרב דהיינו בנמצא קודם חצות אינו קרב אלא ש"מ דס"ל לר"י דאף קודם חצות לא הוי דחוי בידים או דס"ל דאף דיחוי בידים בע"ח אינו נדחה נמצא בהא פליגי ר"א ור' יהושע דר"א ס"ל דיחוי בידים נדחה וקודם חצות הוי דיחוי בידים לכך קאמר קודם חצות ירעה ור' יהושע ס"ל דאף קודם חצות אינו נדחה הפסח עצמו רק תמורתו נדחה אף אחר חצות קודם שחיטה הואיל ובא מכח קדושה דחוי לכך מוקי רבה קודם שחיטה ואחר שחיטה דלר' יהושע הפסח אינו נדחה בכל גווני והתמורה נדחה אף אחר חצות קודם שחיטת הפסח ולר"ע דס"ל בע"ח נדחין אף הפסח עצמו נדחה אף אחר חצות קודם שחיטה ואף דאחר חצות לא הוי דיחוי בידים כנ"ל מ"מ ר"ע מצי סבר בע"ח נדחין ואף בלא דחוי בידים כר' יוחנן ודוק והא דר' אליעזר קאמר קודם חצות ירעה כו' לא קשיא לרבה דר' אליעזר לשיטתיה דס"ל בע"ח אין נדחין ולכך אחר חצות אף קודם שחיטה אינו נדחה דלא הוי דחוי בידים אבל קודם חצות ס"ל לר"א דחוי בידים ונדחה אבל במתניתין אין הכרח לומר קודם חצות ואחר חצות דלר' יהושע אף קודם חצות הפסח קרב כמו שהוכחנו מדלא קאמר פסח קרב ואינו קרב ולר"ע י"ל דאף קודם שחיטה דחי דלא שמעינן ליה לר"ע דלסבור בע"ח אין נדחין ודוק היטב. ור"ז ס"ל קודם חצות משום דס"ל די"ל דר' יהושע ג"כ ס"ל קודם חצות הפסח אינו קרב והא דלא קאמר פסח קרב ואינו קרב הא קמ"ל דאיכא תמורת הפסח דאינה קריבה כתי' הגמר' לכך מוקי קודם חצות ואחר חצות כי היכי דתיקו מתניתין אף למאן דס"ל בע"ח אין נדחין דקודם חצות הוי דיחוי בידים וכ"ע מודו. נמצא בהא פליגי רבה ור"ז דרבה ס"ל דלר' יהושע אף קודם חצות אינו נדחה ופליג אר"א דס"ל קודם חצות נדחה ולכך לא מוקי מתניתין בקודם חצות ואחר חצות ור"ז ס"ל דקודם חצות כ"ע מודו דדחי כר"א דס"ל בעלמא בע"ח אין נדחין ובקודם חצות דחי ולכך פסק הר"מ כרבה דהלכת' כוותיה נגד ר"ז וגם דמתניתין כוותיה דייקא מדלא תני פסח קרב ואינו קרב ותי' הגמרא הא קמ"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קריבה הוא דחוק כמש"ל דאדרבא תמורת הפסח לא קריבה אף היכא דפסח קרב כנ"ל לכך פסק הר"מ כרבה וכר' יהושע דפסח אף קודם חצות נדחה דלא הוי דיחוי בידים או דאף דיחוי בידים אינו נדחה ולא כר"א דס"ל קודם חצות אינו קרב דר"א ור"י הלכה כר' יהושע דר"א שמותי וא"ל דהא ר"ע ס"ל ג"כ דפסח אינו קרב והלכה כר"ע מחבירו ז"א כיון דר"מ פסק כרבה דקודם שחיטה שנינו וע"כ דס"ל לר"ע בע"ח נדחין בלא דיחוי בידים דקודם שחיטה אינו דיחוי בידים וכיון דאנן פסקינן כרב דבע"ח אינן נדחין ממילא אדחייה הך דר"ע ולא נשאר לן כי אם ר"א ור"י דתרוויהו ס"ל בע"ח, אין נדחין ופליגי בקודם חצות אי הוי דיחוי בידים בהא הלכה כר' יהושע נגד ר"א דר"א שמותי ועיין בסוגיא ודוק היטב. היוצא לנו מזה:

יב

דר"א ס"ל בע"ח אין נדחין ובדיחוי בידים נדחה ואי קשיא דהך דתמורה דמפריש נקבה לעולה דס"ל לר"א הולד יקרב ש"מ דס"ל דאף דיחוי בידים אינו נדחה י"ל כס' התוס' בפסחים צ"ו שכתבתי באות ד' דדיחוי הקדש לא הוי דיחוי בידים. איברא דשיטת הר"מ אינו כן דס"ל דזה הוי דיחוי בידים כמו במפריש נקבה לפסחו כמש"נ בדעתו וע' בסמוך וע' בתוס' זבחים די"ב ע"א ד"ה ש"מ בע"ח נדחין דכתב שם דמפריש נקבה לפסחו הוי דיחוי בידים וקשה דהא התוס' ס"ל דדרך הקדש לא הוי דיחוי בידים ועיין בשער המלך פ"ד מהק"פ ויתבאר בסמוך איך שיהיה להר"מ ע"כ צ"ל דהך דתמורה הוי דחוי בידים דהא פסק בפ"ד מהלכות תמורה דלא כר"א ש"מ דס"ל דהוי דיחוי בידים ודיחוי גמור כמו שיתבאר עוד לפנינו וא"כ ע"כ ר"א ס"ל דאף דיחוי בידים נדחה וקשה מהך דפסחים דף צ"ו שכ' באות הקדום דס"ל לר"א קודם חצות ירעה וכתבנו משום דהוי דיחוי בידים והא לר' אלעזר דתמורה אף דיחוי בידים מדחה וצ"ל דהר"מ גריס בפסחים ר' אליעזר ואף דר' אליעזר סבירא ליה גם כן בפ' התערובות דאין דחוי אפי' בשחוטין כמו שכתבתי לעיל באות י' וי"א היינו דוקא היכא דלא דחאו בידים כהך דנתערבו דפליג שם ר"א אבל בדחאו בידים ס"ל דאפי' בע"ח נדחין ולכך קודם חצות ירעה. ויצא לנו לפי זה:

יג

דאם נאמר כסברת התוס' דדיחוי הקדש לא הוי דיחוי בידים אף במפריש נקבה לעולה או לפסח י"ל דרבי אלעזר בן שמוע ס"ל בדיחוי בידים בע"ח נדחין והך דקודם חצות דפסחים כר"א אתיא ואז יש לומר דר' אליעזר ס"ל אף דיחוי בידים אינו נדחה דהסברא נותנת כן כיון דס"ל אף שחוטין אין נדחין כ"ש דיחוי בידים דהרי שחוטין לכ"ע נדחין לבד מחנן המצרי וכיון דהוא לא ס"ל דחויין כלל אף בדיחוי בידים לא סבירא ליה:

יד

ואם נאמר דדיחוי הקדש הוי דיחוי בידים או דמפריש נקבה לעולה הוי דיחוי בידים כמו שכתבו התוספות בזבחים י"ב ע"כ ר' אלעזר בן שמוע ס"ל בע"ח אין נדחין אף בדיחוי בידים מההיא דתמורה דהתם גרסינן ר' אליעזר כמ"ש התוי"ט בתמורה שם ור' אליעזר ס"ל דיחוי בידים נדחין מהך דפסחים דאמר קודם חצות ירעה דע"כ צריך למיגרס ר' אליעזר ודוק היטב:

טו

ר"ע ס"ל בע"ח נדחין כאשר הארכנו לעיל באות י"ב מדאמר הפסח אינו קרב אך לר' זירא דמוקי בקודם חצות י"ל דס"ל אין נדחין וקודם חצות שאני דדחי' בידים ולרבה דמוקי קודם שחיטה מוכח דאף דלא דחי' בידים ס"ל נדחין ועיין מש"כ לעיל אות י"ב:

טז

ר' יהושע ס"ל בע"ח אין נדחין בין לרבא בין לר' זירא אך שלר' זירא היכא דדחי' בידים נדחה כמו בפסח קודם חצות ולרבה לר' יהושע פסח אינו נדחה אף קודם חצות דבע"ח אין נדחין אף דדחי' או דס"ל דאף קודם חצות לאו דיחוי בידים הוא וכל זה מבואר עפמ"ש לעיל אות י"ג וע' שם היטב:

יז

חנן המצרי ס"ל דאין דיחוי אפילו בשחוטין דאמר בשעיר המשתלח שנאבד אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו יומא ס"ג זבחים ל"ד תמורה ו':

יח

רבא ס"ל דיחוי בשחוטין לכאורה מסוגיא דיומא ס"ד נראה דרב כר"א ס"ל דאמר אם קרב הראש של א' מהן יקרבו כל הראשין נראה דרב אפילו בשחוטין לית ליה דיחוי דהא ר"א אפילו בשחוטין קאמר דאין נדחין. אך קשה דא"כ מאי קאמר בע"ח אין נדחין כיון דגם שחוטין אין נדחין לדידיה ועיין בשער המלך פ"ד מהק"פ דכ' דרב לא ס"ל כר"א בהך דשחוטין אין נדחין וכן פירש"י בקדושין ז' דבשחוטין יש דיחוי לרב ע"ש שכתב דאיכא למ"ד דאין דיחוי אלא בשחוטין וכיון שם על רב:

יט

עולא ס"ל בע"ח נדחין דקא' משמיה דר"י הפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה סנהדרין י"ז אך י"ל דוקא בנראה ונדחה ס"ל דהוי דיחוי אבל בדיחוי מעיקרא י"ל דס"ל אינו נדחה ועיין בתוספות שם:

כ

ר' ירמיה ור' אבוה ס"ל ג"כ בע"ח נדחין שם בהפריש קרבן ונשחטה וחזר ונשתפה קאמרי משמיה דר"י דאינו חוזר ונראה כיון דנדחה אך י"ל בדיחוי מעיקרא ס"ל דאינו נדחה:

כא

רב יוסף מבואר שם דס"ל דיש דיחוי כר' יוחנן דקאמר אף אנן נמי תנינא וע"ש:

כב

אי יש דיחוי אי אמרינן דהקרבן נדחה מהקריבו בעצמו אבל דמיו אין נדחין ומדמי הנדחה יכול להקריב קרבן זהו דעת רש"י ודעת התוס' הביא הריטב"א בחי' קדושין דף ז' דאף דמיו נדחין ועיין במשנה למלך פ"ג מהלכות שגגות דין ז' בסוף דבריו שכתב שם דרב יוסף ור' יוחנן פליגי במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל:

כג

דרב יוסף ס"ל דיש דיחוי אפילו לדמי הקרבן הנדחה שגם הדמי' אין יכולין לקנות מהם קרבן להקריב כדעת התוס' הנ"ל:

כד

ור' יוחנן ס"ל דחוי לגוף הקרבן אבל מדמי הקרבן יכול לקנות קרבן ואין נדחין וע"ש שהאריך:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה