אור ברסלב

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

גרמי

גורם לממון כממון דמי

א

ר"מ דאין דיני דגרמי בב"ק דף ק' במחיצות הכרם שנפרצה דאם נתייאש ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו (ועיין בערך גורם אות ב' מה שכתב שם בשם התוס' דר"מ לא מחייב גרמי רק מדרבנן:

ב

ר"ל ס"ל שם כר"מ שם לא ר"מ וס"ל כוותיה כו':

ג

רבה לא דאין דיני דגרמי ב"ק צ"ח גבי השורף שטרו של חבירו פטור (ועיין מ"ש בגליון ש"ס שלי בב"ק דף ל"ג ב' דבלח"מ פ"ד מה' חובל גורס רבא והחזקתי שם גירסא זו דרבא גרסינן ורבה דאין דיני גרמי כדאיתא בב"ק קי"ז אמר רבה אם הראה מעצמו והש"ך סימן שפ"ו הגי' שם רבא וי"ל בהיפוך דכאן הגיה רבא אך מרש"י שם בב"ק דל"ג מבואר ג"כ דגריס רבה וכן מרי"ף סוף פ' כיצד הרגל גבי זרק כלים מראש הגג דכ' דרבה לשיטתיה מבואר דס"ל דרבה לא דאין דיני דגרמי דהתם רבה גרסינן ולא רבא כמ"ש התוס' שם אך לפמ"ש התוס' שם דהתם הוא גרמא אין ראיה וי"ל דרבה ס"ל גרמי חייב וגרמא פטור אך המעיין בב"ק צ"ח יראה דע"כ צ"ל דגריס רבה דרבא אתקיף שם):

ד

רפרם דאין שם ע"ב וכפי' רפרם לר"א ועיין לקמן אות ט"ו שכ' דרפרם ס"ל דדאין דיני דגרמי ממונא לכ"ע:

ה

ר"נ דאין דיני דגרמי ב"ק קט"ז האי גברא דאחוי אכרי' דחיטי ומסיק דדינא דמתניתין הוא ייע"ש:

ו

ר"א בן פדת דהוא סתם ר"א דגרמי דאין דיני דגרמי שם קי"ז ב':

ז

ר"ש בן אליקים דאין שם זיל לגבי ר"ש בן אליקים ור"א בן פדת דדאין דיני דגרמי:

ח

ר"ש בן גמליאל לאוקימתא דרב פרק השולח דף מ' ע"א דסבירא ליה לרשב"ג מזיק שיעבודא של חבירו חייב נראה דדאין דיני דגרמי אך התוס' כ' שם דאף מאן דפטר דד"ג ומחייב במזיק שיעבודא של חבירו וא"כ אין ראיה אך מלשון הרי"ף והרא"ש שכ' וקיימ"ל כרשב"ג כדאיפסקא הילכתא בהדיא דדיינינן דד"ג משמע דרשב"ג דאין ואף שיש לדחוק ולומר דמכח כ"ש אתמר כיון דדאין דד"ג מכ"ש במזיק שיעבודא אך הלשון אינו משמע שם כן ועוד דאינו כ"ש והראיה דהראב"ד דאין דיני דגרמי אעפ"כ השיג בפ"ז מה' חובל ומזיק על הרמב"ם דפסיק כרשב"ג ועיין בהה"מ שם אך לעולא דמוקי פלוגתא דרשב"ג בהיזק שאינו ניכר אינו הוכחה על רשב"ג אי דאין דיני דגרמי:

ט

רב חסדא ס"ל דלא דיינינן דד"ג לדעת הרא"ש פרק אד"מ בסוגיא דשקול הדעת דכ' שם הרא"ש דלכך משני ר"ח רומיא דמתניתין כאן שנשא ונתן ביד כאן שלא נו"נ ביד משום דס"ל דלא דאין דד"ג ולא מחייבינן לשלם לדיין אלא א"כ נו"נ ביד אך הרי"ף שם האריך וכ' דאף לר"מ צריך לאוקמי כגון שנשא ונתן ביד דאל"כ אין הדיין חייב מדד"ג ייע"ש טעמיה. ולכך פסק שם הרי"ף כרב חסדא שדעתו:

י

דאף ר"ח סובר דד"ג ואעפ"כ לא מחייב רק בנו"נ ביד ואף לדעת הרא"ש י"ל דר"ח סותם המשנה אליבא דרבנן וליה לא ס"ל רק כר"מ דד"ג ודוק ועיין בש"ך סימן כ"ה ס"ק יו"ד אות א' שכ' ג"כ דר"ח לא משני רק אליבא דרבנן אבל לפי מה דקי"ל כר"מ מודה להו:

יא

ר' אילעא אמר רב לכאורה נראה דס"ל כרבנן דלא דד"ג מדמוקי מתניתין דבכורות בפרק עד כמה דכ"ז בשנשא ונתן ביד והיינו אליבא דרבנן לדעת הרא"ש אך לדעת הרי"ף שכתבתי באות הקדום אין ראיה י"ל כמש"ל דסתמו אליבא דרבנן ולי' לא ס"ל ודוק אך יש לי ראיה דרב דאין דד"ג מהך דב"ב צ"ג ב' בסופו דאמר ר"ח קטוספאה הבורר צרורות מגרונו חייב והוא משום גרמי אף דהתם גריס רבה בביצה גריס רב וכן ברא"ש ורי"ף בב"ב אך ברשב"ם כתב שם די"ל דמדינא חייב אך הרא"ש וכל האחרונים הסכימו מטעם גרמי ומוכח דס"ל גרמי חייב (וע"כ א"א לגרוס רבה לא דאין דיני דגרמי כמו שכתבתי לעיל אות ג'):

יב

רבא דאין דיני דגרמי כעת לא מצאתי רק הש"ך כ"כ בפשיטות בח"מ סימן כ"ה ס"ק ה' אות ב' יעו"ש (ועיין מ"ש בגליון בב"ק דל"ג ב' די"ל בהיפוך דרבא לא דד"ג שוב ראיתי בסימן שפ"ו ס"ק א' שכ' בהך דב"ק קי"ז אמר רבה אם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי שכ' דגרסי' רבא דרבה לא דאין דד"ג:

יג

דיני דגרמי או קנסא אי ממונא עיין בש"ך סימן שפ"ז באורך ויתבאר עוד מזה בסמוך בס"ד:

אך מצאתי באו"ח סימן קי"ט ב' דאף אם ממונא ודינא הוא מדרבנן רק דנ"מ בין דינא לקנסא לענין מת אי קנסו בנו אחריו דאי קנסא לא קנסו ונ"מ דלא הוי ש"ד בגרמי לכ"ע וע' בערך ש"ד אות ל':

יד

דיני דגרמי אם הוא מדרבנן ל"ש גבי' שיעבודא דר"נ כן דעת רבינו שמחה ובש"ך סימן פ"ו חולק עליו דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון:

טו

ר' יהושע ס"ל דלא דיינינן דד"ג ב"ק נ"ה ד' דברים העושה אותן פטור מדיני אדם ופירש"י דס"ל גרמא בניזקין פטור וע' בש"ך סימן שפ"ו שכתב דדעת רש"י דגרמי וגרמא הכל אחד ודייק מדקאמר לשון קסבר משמע דאיכא פלוגתא בגרמי ור"י ס"ל גרמי פטור וה"ה גרמא דהכל אחד אך הרמב"ם פ"ד מהנ"מ פוסק להך דר' יהושע אף דס"ל גרמי חייב ש"מ דהך דר"י לאו גרמי הוא אלא גרמא אך לפמ"ש בש"ך בסימן תי"ח ס"ק ד' דהר"מ לא מחלק בין גרמי לגרמא א"א לומר כן וצ"ל דס"ל דאף גרמי לא חשוב כיון שאינו היזק בגוף הדבר. עכ"פ יצא לנו מזה:

טז

דלדעת רש"י סבירא ליה לר' יהושע גרמי פטור ולדעת הרמב"ם והרא"ש י"ל דס"ל חייב:

יז

רב אשי נראה דס"ל גרמי פטור בב"ק דף ס' ע"א קאמר דגרמא בניזקין פטור (ולדעת הרא"ש) ולדעת רש"י אין חילוק בין גרמי לגרמא וכן דעת הרבה פוסקים כמ"ש הש"ך בסימן שפ"ו ולכך לא פסק הרמב"ם שם כוותיה דרב אשי בהך דלבתו הרוח משום דאנן קי"ל גרמי וכ"כ הש"ך בסימן תי"ח ס"ק ד' אך מדברי הש"ך שם משמע דמוקי ברייתא אליבא דמאן דלא דאין דד"ג אבל רב אשי בעצמו יכול להיות דדאין שוב מצאתי בראב"ן פרק הגוזל קמא בספרו דף כ' שכ' הוי עובדא דאדם אחד שרף שטר חבירו ובאו לדון לפני רב אשי ופטרו כדאמר ר"פ גבי לבה ולבתה הרוח דאמר רב אשי גרמא בניזקין פטור ואכפיי' רפרם לרב אשי בדבריו ובדין ואגביי' ביה כשורא מן המובחר וכיון דרב אשי ורפרם עבדו עובדא ודנו דד"ג כוותייהו קי"ל עכ"ל והנה נתבאר מדבריו דמתחלה הוי ס"ל לרב אשי גרמי פטור ולכך קאמר בהך דלבה ולבתה הרוח גרמא בניזקין פטור ואח"כ נצחו רפרם בדין וחזר לדון דיני דגרמי ומעתה יתורץ מה שהרמב"ם לא פסק בהך דלבה ולבתה הרוח כרב אשי משום דרב אשי גופא חזר בו והנה לדברי רש"י שפי' דאכפיי' רפרם לרב אשי דרב אשי גופא שרף שטר בילדותו והנה ממה שהוצרך רפרם לכפותן נראה דרב אשי לא דאין דד"ג ולכך לא רצה לשלם ורפרם כפי' לשלם אך נראה יותר דרב אשי דאין דיני דגרמי ולא רצה לשלם לפי ששרף בקטנותו כמ"ש רש"י ונחלקו במ"ש בתשובת תרומות הדשן אם חייב לשלם מה שהזיק בילדותו ועיין בתשובות אבן השוהם שאלה מ"ה מ"ש בזה ואפשר עוד לומר דרב אשי ג"כ ס"ל דחייב לשלם מה שהזיק בילדותו רק נחלקו אי דינא דגרמי ממונא אי קנסא דאי ממונא חייב לשלם אבל אי קנסא א"כ כיון שהיה אז קטן לא קנסינן ליה ורפרם סבירא ליה דינא דגרמי ממונא:

יח

ורב אשי הוי סבר קנסא ולכך לא רצה לשלם ודוק. יצא לנו מזה דלראב"ן ס"ל לרב אשי מתחלה גרמי פטור לבסוף חזר מזה וס"ל גרמי חייב ולרש"י אין הכרע אי דאין דיני דגרמי או לא:

יט

אביי ורבא ור"ז נ"ל דדייני דיני דגרמי ואף גרמ' ס"ל דחייב וראייתי מהך דב"ק בלבה ולבתה הרוח דס"ל לכולהו חייב ודחקו לאוקמי באוקימתא דחוקה לברייתא דפוטר ולא ס"ל כרב אשי דלכך פוטר משום דגרמא בניזקין פטור ש"מ דס"ל דאף גרמא חייב:

כ

רבינא הקדמון שהיה בימי רב נראה לי דדאין דיני דגרמי ואציע לפניך מקור הדבר בפרק הנשרפים דף ע"ו ב' ההוא גברא דמצמצמא לחיותא דחברי' בשמשא ומתה רבינא מחייב רב אחא בר רב פטר רבינא מחייב ק"ו ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד חייב בו המצמצם נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד אינו דין שחייב בו המצמצם כו' והנה הרא"ש שם פסק כרבינא משום דדמי לגרמי בנזקין וכ"כ הר"מ בפ"ו מה' חובל דין י"ב וכ' שם ה"ה דפסק משום דדיינין דד"ג הנה לכאורה מבואר דרבינא דן דד"ג אך באמת י"ל להיפוך מדאצטריך לרבינא למילף האי מילתא בק"ו מרוצח ואי ס"ל גרמי חייב למאי צריך ילפותא הלא הלכה רווחת דגרמי חייב א"ו דס"ל גרמי פטור רק מצמצם יליף בק"ו מרוצח אך באמת אין להוכיח דס"ל גרמי פטור די"ל באמת דגרמי חייב רק דס"ל גרמי קנסא ולא קנסו בנו אחריו וגם מפטר באונס וגם לדעת המרדכי בדבר דלא שכיח לא דיינינן גרמי ואין לך דבר דלא שכיח גדול מזה לכך צריך למילף בק"ו לחייבו בכל הני וכן נראה דהרמב"ם לאו מטעם גרמי מחייב ליה מדלא כתבו בפ"ז ששם כ' כל דד"ג ובפ"ו לא מיירי כלל מגרמי לכך צ"ל דרבינא יליף ק"ו דנחשוב כאלו הוא עשה ההיזק בידים ולא גרמי דהרי ברוצח דאף שוגג ואונס פטור ומצמצם חייב ש"מ דהוי כרוצח גמור ובדעת ובידים כ"ש בניזקין דשוגג חייב ומחשיב עושה בידים ולא גרמי כ"ש דזה חשוב כעושה בידים אבל באמת אינו מוכח דס"ל דגרמי פטור רק מודה דקנסא אך לפ"ז יקשה מ"ט דהרמב"ם פסק כרבינא וא"ל מטעם דהוא בתרא כמ"ש הרא"ש שם דהרי הרא"ש דחה זה דהוא רבינא הקדמון דפליג עם רב אחא בר רב וע"כ לומר דס"ל להר"מ כמ"ש הרא"ש דטעמא דדד"ג וי"ל דבאמת קשה על רבינא דבמכילתא מבואר דאין עונשין ממון מן הדין כמ"ש בב"ק דף ב' א' ואף שבגמרא דילן כ' דעונשין ממון מן הדין מ"מ אין נר' דרבינא פליג על מכילתא וגם קשה על רב משרשיא דקאמר מ"ט דאבוה דאבא לימא דס"ל אין עונשין לכך נראה דבאמת דמצד הדין בלאו הכי ראוי לחייב מטעם גרמי רק דקאמר ק"ו דלא נימא דמיעט רחמנא לנזקין מדכתי' ברוצח הוא כדס"ל לרב אחא בר רב שם בדף ע"ז לכך קאמר דלא מסתבר דהוא אתי לאקולי אנזקין דק"ו אדרבא הוא אתי לאחמורי אנזקין דאף במקום דרוצח פטור כגון כפתו ומת ברעב ובסוף חמה לבא וכל כיוצא בהן דחשיב התם נזיקין חייב בכולהו כמ"ש בת"ח שם דלדידן דס"ל גרמי חייב בכל הנהו אך עדיין לא מתיישב אצלי הדבר על נכון דמסתבר יותר דרבינא לא ס"ל גרמי וכן משמע בפשטות לישניה דהרא"ש והרב בת"ח שם דרבינא לאו מטעם גורם מחייב רק מק"ו וס"ל דעונשין ממון מן הדין כמ"ש בח"ב באריכות דכמה תנאי ואמוראי ס"ל הכי רק אנן פסקינן כרבינא ולא מטעמיה. ואפשר לומר עוד דהך אי גרמי פטור אי חייב תלוי בהך פלוגתא דרבינא ורב אחא דאם נאמר דרשא דרב אחא דהוא ממעט נזקין מבואר דמחייב טפי ברוצח מבנזקין וא"כ כיון דפטרינן גרמי ברוצח כמבואר שם בדף ע"ז ע"ב בתריס ובדחפו לבור דכולן גרמי הן וכן כ' התוס' שם בדף ע"ז ע"א ד"ה בנזקין לא חייב לך מצמצם משמע דמחייבא טפי ברוצח מבנזקין ואם כן מדפטרינן לקמן ברוצח תריס כ"ש בנזקין וכן משמע פרק כיצד הרגל דפטרינן זרק כלים מראש הגג והיה תחתיו כו"כ אפי' קדם וסלקן עכ"ל התוס' שם הרי מבואר דס"ל דלרב אחא דס"ל דרוצח חמור מנזקין לכל מילי דגרמי דפוטר גם בזרק כלים ובאמת הך דזרק כלים חייב לדידן דדייני דיני דגרמי כמ"ש הרי"ף בפרק כיצד הרגל והרמב"ם בפ"ז מה' חובל ואפילו לדעת התוס' שם דזהו הוי גרמא מ"מ בהך דמצמצם הוי גרמי כמ"ש הרא"ש שם וא"כ למאן דנפיק מקרא דמצמצם פטור מניזקין מוכח דאף גרמי פטור א"כ רבינא ורב אחא פליגי בגרמי דלרבינא דלית ליה הך מיעוטא דהוא לומר דרוצח חמור מניזקין ס"ל דגרמי חייב בנזקין ק"ו מרוצח דחייב מצמצם דהוי גרמי ואף דגרמי פטור ברוצח י"ל דניזקין חמירא ואף גרמא חייב ולרב אחא פשיטא דלא ס"ל גרמא כיון דאף ברוצח פטור וכן לא ס"ל דהרי מצמצם גרמי הוא ואעפ"כ פוטר ממיעוט' דקרא נמצא יצא לנו דהך דגרמי דפטור או חייב מקורו מהך פלוגתא דמצמצם דרבינא יליף בק"ו לחייב גרמי ורב אחא פוטר ממיעוטא דקרא דגלי לן דרוצח חמור מנזקין אף גרמי פוטר ולפ"ז הוי אפשר דרבינא ס"ל גרמי דינו מדאורייתא כיון דיליף מק"ו אך אם נאמר כמכילתא אין עונשין מן הדין א"כ לית לן לילף בק"ו וגם דעת הרמב"ם וסייעתו שאין מחלקין בין גרמי לגרמא א"כ לית לן למילף מרוצח כיון דברוצח גרמא פטור וע"כ לדידהו לאו מרוצח נפקא רק דקנסא דרבנן הוא אך הרמב"ן דמחלק בין גרמי לגרמא אזי נפקא ליה גרמי מרוצח בק"ו לכך פסק גרמי מדאורייתא ודוק והיוצא לנו מזה:

כא

דרבינא דן דד"ג אך להרמב"ן דמחלק בין גרמי לגרמ' ס"ל גרמי מדאורייתא מק"ו מרוצח ולהרמב"ם דס"ל דאין חילוק בין גרמי לגרמא אין בידינו להכריע אי ס"ל מדאורייתא או מדרבנן וכ"ז נתבאר ממש באות הקדום:

כב

רב אחא בר רב ס"ל גרמי פטור דס"ל רוצח חמור מנזקין כאשר הארכתי בזה באות כ' ייע"ש:

כג

רב משרשיא דמפרש בסנהדרין ע"ז טעמיה דאבו' דאבא משמע דס"ל כוותיה ויש לדחות לכך י"ל דס"ל גרמי חייב וי"ל דפטור ייע"ש:

כד

ר' אלעזר דס"ל בב"ק קי"ז ב' ובשבועות ל"ז ב' קרקע נגזלת דדריש רבויי ומיעוטי וס"ל דלא ממעט אלא שטרות ס"ל גרמי חייב כ"כ התוספ' שבועות ל"ז ב' ד"ה מיעט שטרות וראייתם לפי מה דמסיק שם ר"י דלענין השבון ממעט שטרות ואי ס"ל גרמי פטור מאי שייך למעוטי שטרות הא אפילו שרפן פטור ייע"ש ומתוך דבריהם תבין:

כה

דלר"א בן פדת שבועות ל"ז ב' דס"ל דר"א מיירי גם לענין שבועה י"ל דר"א ס"ל גרמי פטור ולר"י דס"ל לענין השבה ע"כ דס"ל לר"א גרמי חייב וע"ש היטב שתי' תירוץ אחר ולפ"ז גם לר"י י"ל דס"ל לר"א גרמי פטור ייע"ש היטב אך תי' הב' לא מסתבר וכל הפוס' לא חילקו בין נוטלן ושורפן בין שורפן במקומן ועיקר כתי' א' ולפמ"ש דר"א סובר גרמי חייב יש ליישב קושית התוס' בשבועות כ"ה א' ד"ה רב דאמר כר"ע שהקשה הר' עזרא הנביא דרב ס"ל דדריש רבויי ומיעוטי ובפרק הגוזל דף צ"ה אית ליה עבדי כמקרקעי דאין נגזלת וע"כ דריש כללי ופרטי ולפמ"ש יתיישב דטעמא דר"א דדריש רבויי ומעוטי ואין למעט כ"א דבר א' דאינו נגזלת ואוקמא אשטרות אבל קרקע נגזלת אך כ"ז אי גרמי מדאורייתא אבל אי גרמי פטור מדאורייתא אין למעט שטרות כקושית התוס' דתיפוק ליה אפילו שרפן פטור וא"כ רב לשיטתיה דס"ל גרמי פטור כמש"ל אות י"א דכן נראה מפשטות הסוגיא ואף אם נאמר כמ"ש שם די"ל דס"ל גרמי חייב מ"מ י"ל דוקא מדרבנן כמש"ל אות א' לר"מ וא"כ אף אי דריש בריבוי ומיעוט אין למעט שטרות דתיפוק ליה דאפילו שרפן פטור וע"כ דקאי אקרקעות וה"ה עבדים שהוקשו לקרקעות ולא קשה קושית התוס' ודוק. איברא לפמ"ש התוס' ב"מ דף ב' ד"ה אין נשבעין דמאן דדריש רבויי ומיעוטי צריך ב' מיעוטי לקרקעות ועבדים הדרא קושית התוס' לדוכתא דנהי דס"ל גרמי פטור ולא אצטריך למעט שטרות מ"מ מנ"ל אעבדים דילמא אקרקעות לחודיה כיון דדריש רבוי ומיעוט צריך ב' מיעוטי אקרקעות ועבדים ועיין כו"פ פ"ד ס"ק ב' דמבואר שם דאף למאן דס"ל ריבוי ומיעוט מחד מיעוט ילפינן קרקעות ועבדים. אך לפי שיטת התוס' יש ליישב קושייתם בב"מ דף ד' ודף כ' על ר"מ דס"ל אין נשבעין על הקרקעות ועל עבדים נשבעין והקשה ממ"נ דאי דריש ריבוי ומיעוט אף על הקרקעות נשבעין ואי דריש כלל ופרט אף על עבדים אין נשבעין ודחקו ליישב דיש לו שום מיעוט למעט קרקעות ולפמ"ש א"ש דלפי מ"ש אות א' בשם התוס' דר"מ לא דאין גרמי רק מדרבנן א"כ דדריש רבוי ומיעוט מ"מ על שטרות אין לאוקמא המיעוט דאפי שרפן מדאורייתא וע"כ מוקי לה אקרקעות ועבדים לא ממעטינן דמאן דדריש ריבוי ומיעוט צריך ב' מיעוטים על קרקעות ועבדים לשיטת התוס' ודוק:

כו

ר"ט ור"ע נראה לי קצת ראיה דלא דייני דד"ג בסנהדרין דף ל"ג א' דאמר ליה ר"ע לר"ט פטור אתה שכל המומחה פטור ואקשי' רב המנונא לימא הואיל וטועה בדבר משנה אתה ואי הוי קמן הוי הדר השתא נמי לאו כלום עבדת וע"ש בתוספות ד"ה השתא שכ' דזה דוקא למאן דלא דאין דיני דגרמי ייע"ש. אך י"ל

כז

דרב המנונא לא דאין דיני דגרמי ולכך ס"ל דר"ע ור"ט נמי לא דיינו אבל מאן דדאין ס"ל דגם הם דיינו ועיין בסנהדרין במהר"ם שם:

כח

ר' אבא יש לדייק דדיין דד"ג בהך דפרק אלו טריפות דף מ"ג ב' זילו אמרו ליה לברי' דרב יוסף בר חמא דלישלם דמי תורא למאריה ופרש"י לפי שכבר האכילו לכלבים וקשה דהא בסנהדרין דף ל"ג מבואר במעשה דר"ט דפטור אף בהאכילו לכלבים כמ"ש לעיל אות כ"ו אך כבר כתב שם התוס' דזה דוקא למאן דלא דאין דד"ג אבל למאן דדאין דד"ג חייב א"כ מוכח דר' אבא דאין דד"ג אך התוס' בחולין שם דייקו וכתבו בידים האכילו לכלבים משמע דרבא גופיה בידים האכילו לכלבים ובכה"ג חייב אף למאן דלא דאין דד"ג כמ"ש התוס' בסנהדרין שם והתוס' כתבו כן לרווחא דמלתא דאף אם יסבור ר' אבא דלא דיינינן דד"ג י"ל דבידים האכילו והרב בנ"י בסנהדרין שם כ' דבדרך צחות אמר ליה שישלם דמי תורא אבל באמת פטור הוא:

כט

רב ששת לא דיין דד"ג מדשני ליה לרב המנונא בסנהדרין דל"ג א' חדא ועוד קאמר משום קושית רב המנונא דאלו הוי פרע לאו כלום עביד וכו' וע"ש בתוספות דזה רק לרבנן אבל לר"מ ואם איתא לשני ליה דר"ע ס"ל כר"מ אלא ע"כ דלא בעי למסתם כר"מ משום דלא ס"ל כוותיה אך אין ראיה גדולה מכאן די"ל דס"ל באמת בעלמא גרמי חייב רק בדיין גרמי פטור כמ"ש הרי"ף ונוקי למתניתין דנו"נ ביד דהוי מזיק בידים אבל גרמי פטור בדיין:

ל

היכא דמזיק בדבורו כגון דיין שהורה בשקול הדעת ולא נו"נ למאן דס"ל דקם דינא וכגון שזיכה את החייב וא"ל פטור אתה דהוא מוחזק בשלו ואין מוציאין עוד מידו דעת הרא"ש בסנהדרין פ' אד"מ בסוגיא דשקול הדעת דזה לא חשוב גרמי רק מזיק ממש שהזיק בדבורו וע"ש ברא"ש ודעת הרמב"ן במלחמות שם נ"ל שחולק עליו שכ' שם דר"ח ע"כ כר"מ ס"ל כיון שסובר היכא דאמר ליה פטור אתה משלם מביתו ע"ש ולדעת הרא"ש אין ראיה דס"ל כר"מ דאף לרבנן חייב דחשוב מזיק ממש כיון שע"י דיבורו נזדכה זה וע"כ דס"ל לרמב"ן כיון שלא עשה מעשה חשוב גרמי וקשה לי על דעת הרא"ש הא המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו דעושה לו היזק בדבורו ואף עפ"כ אמרינן בפרק הכותב דף פ"ו דלמאן דלא דאין דד"ג לא מחייב לשלומי ללוקח וי"ל דהרא"ש ס"ל מטעם ר"ת דהטעם דיכול למחול ששני שיעבודים יש בשטר שעבוד הגוף ושעבוד נכסים ושעבוד הגוף נשאר אצל המוכר ולא מכרו ללוקח וכשמוחל שעבוד הגוף שלו ממילא נפקע שעבוד נכסים דנכסי דאינש אינו ערבין ליה עכ"ל ולפ"ז שפיר הוא גרמי הא לא הזיק בדבורו שמחל שעבוד הגוף שלו שלא היה מכור ללוקח רק שממילא הפקיע שיעבוד נכסים וא"כ גרם ללוקח הפסד ממילא וזה חשוב גרמי אך י"ל דלהרא"ש עשה היזק ע"י דיבורו וחשוב מזיק ממש וצ"ע אבל אם נאמר הטעם דמכירת שטרות דרבנן א"כ ודאי הזיק בדבורו בלא גרמי לדעת הרא"ש וע"כ צ"ל כהרמב"ן דגם זה הוא גרמי ולכך י"ל דהרא"ש לשיטתו דכ' פרק הכותב הטעם של ר"ת ולא קשה ממוחל שט"ח אבל הרמב"ן ס"ל מכירת שטרות דרבנן כמ"ש הבעה"ת בשם הרמב"ן הביאו הש"ך בריש סימן ס"ו א"כ מהך דמוחל שט"ח מוכח דגם זה גרמי הוא איברא דמעיקרא לא קשה מידי ובאמת דמוחל שט"ח הוא גרמי דהא קי"ל דשורף שט"ח של חברו אינו חייב כ"א מטעם גרמי דשטר אין גופו ממון ולכך הוי גרמי וה"ה מוחל שטר לא עדיף משורף שטר דחשוב גרמי אך י"ל דשורף שטר לא עשה היזק בממון כלל בשטר אבל הכא שמחילה שמחל ללוה הזיק ממונו שהיה לו אצל הלוה ואדרבא לא עשה לו היזק בשטר ששטר הוא ביד הלוקח רק שמחל ללוה השעבוד והממון שהיה חייב ויש ראיה דאי ס"ד דמוחל שט"ח דמי לשורף שט"ח דהוא גורם א"כ להדיעה של ר"ת שהוא משום שיפקע שיעבוד הגוף ממילא נפקע שיעבוד נכסים א"כ הוי גורם דגורם עיין ש"ך סי' שפ"ו ס"ק ג' דהא גוף השט"ח והוא גרם לשרוף השטר ע"י מחילת שיעבוד הגוף א"כ הוי גורם דגורם והש"ך מסיק שם דגורם פטור והנה הש"ך בסי' פ"ו העלה דמכירת שטרות דאורייתא ועיקר הטעם משום הך דר"ת שמפקיע שעבוד הגוף וא"כ היאך פסק בסי' ס"ו דחייב לשלם מטעם גרמי הא הוי גורם דגורם והש"ך בעצמו ס"ל דגורם פטור) אלא ע"כ צ"ל כמ"ש דהכא לא דמי לשורף שטר רק היזק גוף הממון שהיה לו לפ"ז הדרן לכלל דלהך טעמא דר"ת י"ל הזיק בדבור חשוב מזיק ממש ולא גורם ולטעם דמכירת שטרות דרבנן ע"כ צ"ל דמזיק בדבור חשוב גורם כרמב"ן. סליק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה