מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
גורם לממון כממון דמי
א
ר"ש ס"ל גורם לממון כממון דמי ב"ק דף ע"ד ב' שבועות מ"ב ב' קדשים שחייב באחריותן חייב ומחויב מדאו' כן מבואר שם ועיין ב"ק ע"א ע"ב בתוס' ד"ה וסבר ודוק:
ב
ר"מ ס"ל כר"ש דגל"מ כממון דמי ב"ק דע"א ע"ב והתוס' שם ד"ה וסבר הקשו דמאי צ"ל דס"ל כר"ש דהא ר"מ דדד"ג כ"ש דמחייב בדבר הגורם לממון דהא קאמר בהגוזל קמא אימור דאמר ר"ש דבר הגורם לממון בדבר שעקרו ממון דבר שאין עקרו ממון כגון השורף שטרותיו של חבירו מי שמעת לי' א"כ ר"מ דמחייב בשורף שטרותיו כ"ש בדבר הגל"מ ותי' שם דאיכא סברא להיפוך דוקא שטרות ראוי להתחייב שראוין לכל העולם אבל הדבר הגורם לממון אינו ראוי רק לשומר הזה שהיה יכול להחזירו לבעלים ועוד תי' שם ריב"א דד"ג לא מחייב ר"מ רק מדרבנן אבל דהגל"מ מדאורייתא ולפי תי' השני משמע דמאן דמחייב דד"ג עכ"פ מחוייב ג"כ בדבר הגל"מ מדרבנן (וכ"כ הרשב"א בחידושי ב"ק ובחידושי שבועות דף ל"ב ע"א עיין באות ז') ועיין בערך גרמי:
ג
ר"א ב"ר שמעון ס"ל דהגל"מ כממון דמי רק בגורם דגורם מודה דלאו כממון דמי כך מבואר למעיין בסוגיא דשבועות ל"ב א' ב' וכאוקימתא דאביי הכל מודים בעד סוטה כו' ייע"ש:
ד
ר' אליעזר דס"ל משביע עידי קנס חייב לר' יוחנן עיין שבועות ל"ד א' צ"ל דס"ל דגל"מ כממון דמי לכך חייב בקנס דהוי גורם ואפשר דס"ל לאו כממון דמי וטעמיה דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ע"ש ודוק וע"ש בדף ל"ג א' ועיין בערך הודאה בקנס אות ט"ז:
ה
דס"ל התם משביע עידי קנס פטור ע"כ ס"ל גורם לממון לאו כממון דמי ע"ש דף ל"ד ובדף ל"ג דמבואר דאי כממון דמי ודאי גרע קנס מגורם לממון ייע"ש ועיין באות שאח"ז די"ל דאינו מוכרח דס"ל בעלמא לאו כממון לפי סברת הרשב"א:
ו
ר' יוסי הגלילי ס"ל ג"כ התם משביע עידי קנס פטור ייע"ש בדף ל"ד ע"א וע"כ צ"ל דס"ל גורם לממון לאו כממון דמי כמ"ש באות הקדום אך י"ל דטעמיה דפטור לאו משום דאינו ממון רק משום דגזירת הכתוב דלא מחייבין עדים רק בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה והתם לא משכחת לה ייע"ש ודוק אבל באמת י"ל דס"ל בעלמא דהגל"מ כממון דמי וצ"ע ודע דלפי מ"ש הרשב"א בחידושי שבועות דל"ב ע"א דקשיא הלכתא אהלכתא דאנן קי"ל מאן דדאין דיני דגרמי ס"ל דהגל"מ כממון דמי כמש"ל אות ב' ואנן קי"ל לענין שבועות העדות במשביע ע"א ובמשביע עידי קנס דפטור אף דהוא גל"מ ש"מ דס"ל גל"מ לאו כממון דמי ותי' דוקא בשבועות העדות לאו כממ'"ד משום דכתיב אם לא יגיד לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב אבל גורם ל"א אבל בעלמא כממון דמי ולפ"ז אין ראיה דר"ע וריה"ג ס"ל לאו כממון דמי די"ל דוקא לענין שבועה ס"ל לאו כממון דמי מטעם הרשב"א ודוק:
ז
דעת הבעה"ת שער נ"א חלק ו' דאמימר דדאין דד"ג הוא מטעם דס"ל דבר הגל"מ כממון דמי וכן נראה מדברי הראב"ד בתשובה דפסק כר"ש דהגל"מ כמ"ד משום דקי"ל דיינינין דד"ג בש"ך סימן שפ"ו ס"ק יוד אך דעת הרמב"ם ורמב"ן בדיני דגרמי שלו דאף דקי"ל דאין דיני דגרמי מ"מ לא קיימ"ל דהגל"מ כמ"ד ועיין בש"ך שם שכ' שכן נוטין דעת הרי"ף והרא"ש וכן דעת הה"מ וברטנורא ויצא לנו:
ח
דלדעת הבעה"ת והראב"ד ר"נ ורבא ואמימר ורפרם ור"א בן פדת ור"ש בן אליקום שביארנו בע' גרמי דדייני דד"ג ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ולדעת הרמב"ם ורמב"ן ורי"ף ורא"ש והה"מ י"ל דס"ל לאו כממון דמי:
ט
אי אמרינן דבר הגל"מ כמ"ד אז אמרינן מגו לאפטורי משבועה דמה לי ממון ומה לי שבועה דשבועה גורמת לממון וכדעת הרא"ש בשבועות הביאו בח"מ סימן צ"ג ורצ"ו ואי אמרינן לאו כממון דמי י"ל כדעת הרמב"ם דאין אומרים מגו לאפטורי משבועה דשבועה לאו ממון אלא גורם לממון כך יש להכריע מסברא בין פלוגתת הרא"ש והרמב"ם. איברא דדעת הרא"ש דאמרי' מגו לאפטורי משבועה אף דגורם לאו כממון דמי אך כי יש להכריע דלמ"ד כממון דמי בוודאי ס"ל דאמרינן מגו לאפטורי משבועה ולמ"ד לאו כממון דמי י"ל כהרמב"ם דל"א מגו ועיין בספר מחנה לוי חדושי שבועות דף מ' שכ' סברא זו בפשיטות אך באמת יש לעיין הרבה בזה ובחדושי אאריך בזה בס"ד:
י
רב פפא ס"ל דהגל"מ כמ"ד כ"כ הרשב"א בחדושי שבועות דף ל"א א' ד"ה מ"ד מלך אבל במשחק בקוביא מדאורייתא חזי ועיין באות שאח"ז:
יא
רב אחי בר יעקב ס"ל לאו כממון דמי רשב"א שם איברא דיש לי מקום עיון ברשב"א הנ"ל דעיקר קושייתו לא ברירא לי דהקשה אמ"ד דמשחק בקוביא חייב בקרבן עדות משום דמדאורייתא ראוי להעיד והקשה כיון דלא חייבתו התורה אלא במפסיד לתובע ממון וז"א מפסיד לו דאף אם יגיד לא יתחייב ממון על ידו אלו דבריו וע"ז השיב דר"פ ס"ל גל"מ כמ"ד ולכך חייב כיון דגורם לו הפסד ממון דאלו העיד היה מתבייש בע"ד ולא היה יכול להעיז לכפור וראב"י ס"ל לאו כמ"ד ובאמת דבריו תמוהים דבש"ס לא קאמר בטעם מחלוקתן אלא דר"פ ס"ל מדאורייתא חזי ולא קאמר בש"ם דפליגי בגורם לממון ולפי דברי רשב"א עיקר חסר מן הספר ולא ידעתי מאי קשיא ליה כיון דבאמת היה ראוי שיתחייב קרבן שבועת העדות אפילו בלא תביעת ממון רק דמרבינן לה לקמן מגז"ש דבעינן תביעת ממון א"כ הכא כיון דמדאורייתא תביעת ממון הוא דמדאורייתא עדותו עדות הרי מדאורייתא מחוייב קרבן על שבועת עדות זו וניהו דרבנן פסלי לעדותו מ"מ לולי שגילתה לנו התורה דבעינן עדות ממון אזי בכל העדיות היה חייב קרבן שבועה ובכה"ג דמדאורייתא עדות ממון אין כח ביד חכמים להפקיעו מקרבן שבועה וכיוצא בו נחלקו ר"מ ור"י בסוכה דף כ"ג א' בעושה סוכתו על גבי בהמה דר"י פוסל דכתיב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראוי לשבעה ור"מ ס"ל הא נמי מדאורייתא חזי וכשתרד לעומק הדברים תבין שזהו עצם המחלוקת שנחלקו בכאן ר"פ וראב"י אלא דלפ"ז קשה על הר"מ דפ"ד מה' סוכה דין וא"ו פסק כר"מ דסוכה על גבי בהמה כשירה משום דמדאורייתא חזי ואף דסוף סוף רבנן אסרוהו ואינו ראוי לשבעה מ"מ מדאורייתא ראוי לז' ובפ"י מה' שבועות דין א' פסק כראב"י דמשחק בקוביא אינו חייב קרבן שבועה אף דמדאורייתא חזי כיון דרבנן אסרוהו לא מקרי ראוי להעיד וע"כ לומר דהר"מ מחלק כעין ס' הרשב"א דהתם בסוכה לא הקפידה תורה רק שתהיה ראוי לז' יכול להיות דלא כיונה לפסול רק זו שאף מדאורייתא אינה ראוי אבל בראוי מדאוריית' הרי הוא ראוי לז' אבל הכא דבעי' תביעת ממון שיפסידו ממון להתובע סוף סוף ידענו שלא הפסידו לו כלום במניעת עדותן ובזה שוה פסולי דרבנן לפסולי דאוריית' שבשניהן לא הפסידו לתובע אבל כד דייקינן שפיר ליכא לחלוקי בינייהו כמו דהכא אמרינן דטעמא דהקפידה תורה במ"ש והוא עד בראוי להעיד כדי שיהיה הפסד ממון להתובע ולכך בפסולי דרבנן ג"כ הפסד ממון איכא ה"ה בסוכה י"ל דטעם דהקפידה תורה שיהא ראוי לז' שיכול לעלות עליו ביו"ט וכיון דבזו שאסור מדרבנן לעלות עליו א"כ אינו ראוי לז' ודמי לגמרי להנ"ל וצ"ע (עיקר הדברים מבואר באורך בערך איסור דרבנן חשוב ראוי מדאורייתא ושם נתבארו דברי הר"מ על נכון בסברות עמוקות ונכונות אין כאן מקומו המעיין ידרשם משם):