מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
גיד בג"ט
א
ר"ש ס"ל אין בגידין בנ"ט ולכך באוכל ג"ה של טמאה פטור פסחים ך"ב. חולין קי"א כמ"ש שם רבא:
ב
ר' יהודה ס"ל יש בגידין בנ"ט ולכך חייב ב' באוכל ג"ה של טמאה שם בפסחים ובחולין:
ש ר"מ ס"ל יש בגידין בנ"ט מדמחייב בג"ה של נבילה שתים חולין ק"א וכ"כ התוס' חולין פ"ט ב' ז"ה איסור גיד:
ד
רבינא דאסר הנהו אטמהתא דאימלחו בגיד הנשה חולין צ"ז ב' ס"ל יש בגידין בנ"ט דאי אין בגידין בנ"ט כיון דאין הגיד אוסר גם שומנו אין אוסר דלא יהא הטפל חמור מן העיקר כ"כ התוס' חולין צ"ז א' ד"ה שאני חלב אך לפי' ר"ת שם אין ראיה גם הרשב"א בחידושיו ר"פ ג"ה חולק על סברת התוספו' וכתב דדוחק לומר דכולהו אמוראי בתראי ס"ל יש בגידין בנ"ט דלא כהלכתא ייע"ש ועיין בהג"ה השייך לאות ח' שהוכחתי דרבינא ס"ל אין בגידין בנ"ט:
ה
רב אחא בר רב אשי ומר בר רב אשי דשרו שם להנהו אטמהתא חולין צ"א ב' קאמר שם הטעם משום דמליח אינו כרותח דצלי הלא"ה אסור ש"מ דס"ל יש בגידין בנ"ט דאין לומר משום שומנו דלסברת התוספות היכא דגיד אינו אוסר גם שומנו אינו אוסר כ"כ הרשב"א בחידושיו רי"פ ג"ה אך לדעת הפוסקים דשומן אסור אף דאין גיד אוסר וכמ"ש באות הקדום אין ראיה:
ו
רב, נחמן דס"ל גיד בששים חולין צ"ז ב' ע"כ דס"ל יש בגידין בנ"ט דאל"כ אין לאסור משום שומנו היכא דאין הגיד אוסר כסברת התוספות שכתבתי באותיות הקודמים ולדעת הפוסקים התריא חק אוסר אף אי אין בגיד בנ"ט אין ראיה וכמש"ל. נו של ר' יו ידין בר' א מל בו חן בן ברוקא ס"ל אין בגידין בנ"ט ר' חנינא ס"ל אין בגידין בנ"ט חולין צ"ט ב' זי למאן דיתיב אבבא א בין גידין בנ"ט על א ב' אזי אימא יה ט ר' יהושע בן לוי ס"ל אין בגידין בנ"ט חולין שם דר' יצחק בן חלוב מורי בה להיתירא משמיה דריב"ל ייע"ש. ר אמי ס"ל יש בגידין בנותן טעם חולין שם. צ ר' יצחק בן חלוב ס"ל אין בגידין בנ"ט חולין שם:
ס ר' יוסי הגלילי ס"ל יש בגידין בנ"ט דמחייב בג"ה של עולה .
מע"ש בחולין ק"א א' דמוקי רבא חכמים דר"מ דמחייבי בג"ה א עולה דהוא ר' יוסי הגלילי ובזה מתיישב מש"כ התוס' אמאי מוקי כר"י דס"ל דקים ליה לרבא דר' יוסי ס"ל אין בגידין ה י בנ"ט ולכך לא אפשר לאוקמי אליבא דר"י:
ך דא וסי בר' חנינא ס"ל יש בגידין בנ"ט כנ"ל להוכיח מהא ושר אמר ריש פרק גיד הנשה וטבוח טבח והכן עול ג"ה בפניהם שה ומה הוצרך ליטול הגיד בפניהם הא בלאו הכי לא יאכלו הגיד דען הוא ואי משום שיתן טעם ואי משום שא שיתן טעם בבשר הלא אין בגידין בנ"ט שומנו אין בו אלא מצו' פרוש ובודאי דאין ב"נ מוזהר עליו עליו וע"כ דס"ל יש בגידין בנ"ט. איברא דלכאורה מזה אין ראיה ויש להביא ראיה להיפוך ונתיישב בזה קושית התוספות הא דאמר שם טול ג"ה כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ הקשה בתוספות דלמא לא נאסר להם מן התורה רק שהחמירו על עצמן כמו על השחיטה ונראה דס"ל אין בגידין בנ"ט וא"כ למה הוצרך ליטול ג"ה בפניהם ואי משום שמנו דהא אין השומן אסור רק מחמת גזירה דגיד וכיון דבגיד בעצמו היו מותרין רק שהחמירו על עצמן פשיטא דלא היו גוזרין גם על השומן דהוא גזלג"ז אלא מוכח דגיד נאסר לב"נ וא"כ חשב שהם יחמירו גם על השומן לעשות סייג לאיסור תורה ולכך הוצרך ליטול ג"ה בפניהם ודוק עי"ל דבאמת למה הוצרך ליטול גיד בפניהם דבודאי יש בבשר ס' נגדו בפרט שהיה שם סעודה גדולה לכל האחים בודאי נתבטל בס' ואין לומר דאין מבטלין איסור לכתחלה ז"א דבאמת הא נטלו הגיד רק למה הוצרך ליטול הגיד בפניהם בל"ז להם אין חשש איסור שכבר נתבטל וצ"ל שיש חשש שהגיד ושומנו דבוק בחתיכה א' וחשוב איסור דבוק ונעשה נבילה כל החתיכה ונגד כל החתיכה אין ס' אך הפר"ח כ' בסי' צ"ב דבאיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ והנה אם נאמר דג"ה לא נאסר ב"נ והם החמירו הוי איסור דרבנן ול"ש ביה חנ"נ וא"כ אין כאן ס' איסור דודאי יש ס' בקדירה נגד חתיכת הגיד לכך מוכח שפיר דג"ה נאסר לב"נ והוי איסור תורה ואמרי' בי' חנ"נ עי"ל לפי מש"כ הפר"ח דגיד ובשר הוא מב"מ עיין בסי' צ"ח שם וא"כ הא קי"ל מב"מ ונשפך מותר בספיקו ועכ"פ ס' הוא שמא יש בו. ס' וא"ל דיש כאן רוטב דהוא א"מ הא קי"ל בסי' נ"ח דבמינו וא"מ סלק שא"מ כמי שאינו ומינו רבה עליו (ולדעת הש"ך שם דא"מ אסור עכ"פ א"ש אך לדעת הט"ז שם אף א"מ מותר ע"ש) וא"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה דהא באמת הם לא בטלו ונטלו הגיד רק למה הוצרך ליטול בפניהם הא לבני יעקב אין חשש איסור אף אם לא ניטל הגיד לכך קאמר כמ"ד גיד נאסר לב"נ ואם כן גם להם יש חשש שמא לא ניטל הגיד ואי דיש ס' אם יש ס' נגדו ז"א כיון דלב"נ נאסר א"כ יחשדום שבשלו במזיד עם הגיד ובכה"ג אסור למי שנתבטל בשבילו כמבואר בסימן צ"ט ס"ה דבשלמא אם לא נאסר לב"נ א"כ הם לא עשו איסור מה שבשלו עם הגיד דהא לב"נ לא נאסר ובני יעקב אף שמחמירין על עצמן מ"מ כבר נתבטל אבל אם לב"נ נאסר אם כן אנשי יוסף שלא נטלו הגיד בטלוהו במזיד ואסור למי שנתבטל בשבילו לכך צוה להם ליטול בפניהם ג"ה (איברא דמ"ש דזה חשוב מבטל במזיד יש מקום עיון בזה די"ל דכיון דאין כוונתם לבטל הגיד רק שאין חוששין כלל לאיסורו י"ל דל"ח מבטל במזיד ובמקומו נבאר בזה בס"ד) וכל זה אם נאמר דג"ה היה נאסר גם לא"ה קודם מ"ת ולא לבני יעקב בלבד ועיין תוספות חולין דף נ"א א' ד"ה קדשים דנר' שמסתפקים בזה אי רק לבני יעקב היה אסור גיד והא דאמר מגיד שכן איסורו נוהג בב"נ היינו בני יעקב שנקראו אז בני נח או נאמר דהיה אסור לכל א"ה ע"ש:
יד
רב ס"ל יש בגידין בנ"ט כ"כ התוס' בחולין צ"ב ב' ד"ה עולא:
טו
עולא ס"ל אין בגידין בנ"ט כ"כ התוס' שם:
טז
אביי ס"ל אין בגידין בנ"ט כעולא דאמר שם כוותיה דעולא מסתברא ויש לדחות ע"ש. ודוק: